מדד השלום

כרגיל אני מתרחק מסקרי דעת קהל ומעדיף להתמקד בנתונים "אמיתיים", שבעולם אידיאלי היו צריכים להיות בבסיס של עיצוב דעת הקהל.  אבל כשנתקלתי בנתונים של "מדד השלום" לא עמדתי בפיתוי.

מדד השלום הוא סקר חודשי שמבוצע מאז 1994 על ידי פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן במסגרת תכנית אוונס באוניברסיטת תל-אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה.  בכל חודש הם שואלים מגוון שאלות הנוגעות לדמוקרטיה ולסכסוך היהודי ערבי, אבל תמיד  זה כולל שאלה על תמיכה בתהליך השלום ושאלה על אמון שאכן הוא יוביל לשלום בשנים הקרובות. הגרף הבא מראה את התשובות שהתקבלו לשאלה הראשונה מנשאלים יהודים (פרטים בסעיף המקורות בסוף).  אבל מסיבה בלתי ברורה הניסוח המדויק של השאלה השתנה במרץ 2003: עד אז היא היתה "באופן כללי, האם אתה מגדיר את עצמך כמי שתומך או מתנגד לתהליך השלום בין ישראל לערבים?", והתשובות היו על סקלה של 5 אפשרויות בין "מתנגד מאוד" ל"תומך מאוד", כשהערך האמצעי הוא "ככה ככה, באמצע" (בנוסף היתה גם אפשרות של "לא יודעים", כמקובל).  במרץ 2003 השאלה השתנתה ל"מה עמדתך לגבי ניהול משא מתן לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית?", והתשובות צומצמו לסקלה של 4 אפשרויות בין "מאוד בעד" ל"מאוד נגד", בלי תשובה ניטראלית באמצע.  כפי שניתן לראות, זה לא השפיע על התומכים בשלום, אבל רוב מוחלט של המתלבטים הפכו למתנגדים:

אז ניתן לומר שהיהודים בישראל תומכים בתהליך השלום באופן גורף — בין 60% ל-80% בשנים שונות, ומתוכם כחצי אפילו תומכים מאוד. באופן אירוני משהו השנים שבהן היתה התמיכה הגבוהה ביותר וההתנגדות הנמוכה ביותר הן שנות ממשלת נתניהו הראשונה, ורבין היה חולם על תמיכה כזו. עליה קלה בהתנגדות התחוללה רק בזמן ממשלת ברק, אבל לפני כשלון שיחות קמפ דיויד ולפני פרוץ האינתיפדה השניה.

הקו האדום באמצע הוא "מדד השלום". למיטב הבנתי זה מחושב כממוצע של התשובות לגבי תמיכה בתהליך והתשובות לגבי אמונה שהוא אכן יוביל לשלום. העובדה שהמדד נמוך יותר מאחוז התומכים מצביע על כך שהאמון שאכן יהיה שלום הוא נמוך למדי.  ובאופן גס ניתן לראות שמדד השלום ירד מרמה ממוצעת של כ65% בשנות ה-90 לכ-45% כיום.  למרות שהנתונים קצת רועשים, ניתן לטעון שזה משקף מגמת ירידה בתמיכה ועליה בהתנגדות לתהליך השלום.

בנוסף למדד השלום היה גם מדד אוסלו עד שנת 2008 — בעקרון אותו דבר אבל מבוסס על השאלה "מהי עמדתך לגבי ההסכם שנחתם באוסלו בין ישראל לאש"פ (הסכם העקרונות)?" בסקלה של 5 אפשרויות (ושאלה משלימה האם אתה מאמין שההסכם אכן יוביל לשלום). התוצאות ניתנות בגרף הבא:

כאן התמונה די שונה: התמיכה היתה רק באיזור ה-40% בשנות ה-90, וירדה לאזור ה-25% בשנות האלפיים, ושוב הירידה מתחילה עוד לפני האינתיפדה השניה.  באופן מפתיע מדד אוסלו גבוה יותר מאחוז התמיכה, מה שמשקף אמונה שההסכם יביא שלום גם בקרב חלק מאלה שאינם תומכים בו.

ושתי הבחנות נוספות:

• התוצאות של שני המדדים די יציבות לאורך זמן, והשינויים בהם איטיים ולא מושפעים באופן חד מאירועי השעה.  רצח רבין אולי גרם לשינוי קטן שנשמר למשך כמה שנים, אבל ארועי טרור גדולים לא: רוב הירידה בתמיכה באוסלו בזמן ממשלת ברק קרתה לפני פרוץ האינתיפדה השניה, ולקראת סוף האינתיפדה אפילו נרשמה עליה קטנה בתמיכה.  ההתנתקות והתשלטות החמאס על עזה גם לא באו לידי ביטוי בגרפים האלה.
• ההפרש בין התמיכה בשלום לתמיכה בהסכם אוסלו ניכר.  עושה רושם שהישראלים תומכים בעיקרון של שלום, אבל לא בפעולה קונקרטית שבצידה מחיר שיש לשלם. הטיעון הזה מתבסס לא רק על הפער בין מדד השלום למדד אוסלו, אלא גם על מגוון שאלות אחרות שמופיעות בסקר מדי פעם ומתיחסות לאפשרויות השונות. למשל בסקר של יולי 2013 היו שאלות אודות תמיכה במהלכים שונים בתמורה להסכם שלום קבע שכולל הסדרי ביטחון, מדינה פלסטינית בלי צבא, ערבויות בינלאומיות, והצהרה על סיום הסכסוך.  62% המשיכו להתנגד לנסיגה לקוי 67 תוך חילופי שטחים, 50% התנגדו להעברת השכונות הערביות בירושלים לידי הרשות הפלסטינית, ו-58% התנגדו לפינוי התנחלויות למעט הגושים הגדולים של אריאל, מעלה אדומים, וגוש עציון — כל זאת למרות ש-61% הביעו תמיכה במשא ומתן לשלום.

מקורות

הנתונים כאמור מהדוחות החודשיים של מדד השלום.  כן, יש קובץ נפרד לכל סקר חודשי על פני עשרים שנה, כלומר כ-240 קבצים שצריך להוריד ולקרוא (אם כי יש כמה חורים ברצף).  באופן כללי פרט לבעיה של שינוי השאלה ב-2003 איכות הנתונים נראית טובה, ויפה גם לראות את הפלקטואציות הקטנות בין חודשים עוקבים שמייצגים את טעות הדגימה.

בשנים הראשונות של הסקר הוא כלל יהודים בלבד, ואחר כך נתונים עבור יהודים ועבור כלל האוכלוסיה. בשנים האחרונות יש גם נתונים עבור ערבים בנפרד.  אני בחרתי להתמקד בנתונים על יהודים משתי סיבות: ראשית, זו סדרת הנתונים הארוכה והמלאה ביותר, ושנית נראה לי שבהקשר הזה יותר מעניין לראות את התוצאות עבור יהודים וערבים בנפרד ולא לערבב אותם, כי בחלק משמעותי של המקרים התשובות של שתי תת-האוכלוסיות האלה שונות בתכלית.