[כל הגרפים והנתונים עודכנו לסוף 2019]
אחד המאפיינים של הנפש הישראלית (לפחות בדור שלי) הוא הדאגה למפלס הכנרת. איפה עוד מדווחים בשמחה בחדשות על עלייה של 3 סנטימטר, או חלילה מתאבלים על אובדן של כמה? אבל לאורך הזמן הסנטימטרים האלה מצטברים לתנודות גדולות. הנה מבט כולל על מפלס הכנרת כפי שהוא מתועד באתר רשות המים:
הקו האדום עליון (208.8-) הוא המפלס שמעליו יש סכנת הצפה בישובים מסביב לכנרת, ולכן אם מגיעים אליו פותחים את סכר דגניה. זה קרה ב-2004 ולפני כן ב-1992. החל מ-2013 מאפשרים זרימה מבוקרת מהכנרת לירדן למרות שהמפלס נמוך יותר, במסגרת תכנית לשיקום נהר הירדן.
הקו האדום התחתון יותר דינאמי. בסוף שנות ה-60 הוא הוגדר כ-212-, אבל בתחילת שנות ה-80 הורידו אותו בעוד מטר ל-213-. החל משנת 1999, כשהיה ברור שהמפלס הולך לרדת אל מתחת לקו האדום, פורסמו שורה של צווים שהורידו אותו עוד ועוד, עד שהמונח "קו אדום" איבד את כל משמעותו. ב-2001 פשוט קבעו את הקו האדום להיות 215.5-, שמתחתיו באמת אי אפשר לשאוב יותר כי זה הפתח של המשאבות של חברת מקורות באתר ספיר. האמת היא שזה שלא הגענו למינימום הזה זה חלקית עניין של מזל: חורף 2003 היה מדהים, מפלס הכנרת עלה ב-4.70 מ', והיא התמלאה כמעט לגמרי. גם החורף של 1992 היה כזה, עם עלייה של 4.01 מ'. בחורף 2019 המפלס עלה ב-3.47 מ', ושוב הציל את הכנרת ממצב קריטי.
בזכות מילוי הכנרת ב-2003 ניתן היה לתת לצו הקובע את הורדת הקו האדום לפוג, והקו חזר ל-213-. מאז מתייחסים אליו לא כקו שאסור לעבור, אלא שכשעוברים אותו עדיף לא לשאוב יותר. הערך הנמוך ביותר שהכנרת הגיעה אליו, 214.87- בנובמבר 2001, נקבע להיות הקו השחור שמעבר אליו ממש ממש אסור להגיע. בנובמבר 2018 המפלס הגיע עד כדי 21 ס"מ בלבד מעל הערך הזה, והכנרת ניצלה רק בזכות החורף הגשום של 2019.
המחזור השנתי של הכנרת הוא עלייה בין דצמבר לאפריל בערך, ואז ירידה ממאי עד נובמבר — הרבה בגלל שאיבה, אבל גם בגלל אידוי ישיר. הגרף הבא משווה את העלייה והירידה של כל שנה:
ניתן לראות שיש הרבה יותר שונות בעליות, שתלויות לחלוטין בתהפוכות מזג האויר. הירידות יותר אחידות, אבל אפשר לראות שירידות חריגות נוטות לקרות בשנים שבהן העלייה הייתה קטנה במיוחד, כלומר שנים שבהן ירד מעט מאוד גשם.
אבל עם כל הכבוד לכנרת, בעצם היא מספקת רק חלק קטן מתצרוכת המים של המדינה. הנה הנתונים על הפקת מים. לפני 1990 אין פרוט לגבי חברת מקורות, אלא רק לגבי הספקה עצמית. מהפער בין שני צדי הגרף ניתן להסיק בערך כמה מקורות מפיקה מבארות וממים עיליים (מעיינות ונחלים).
מי קולחין (ביוב מטוהר) נכנסו לשימוש בשנות ה-80 לערך, והשימוש בהם (לחקלאות) גדל עם השנים. התפלה זה משהו הרבה יותר חדש, שנכנס לשימוש רק ב-2007. ביחד הם כבר מגיעים לכ-50%, אבל לקח המון זמן להגיע לרמה הזו, ולפי הדרדרות הכנרת בשנים האחרונות גם זה לא מספיק. בשנים האחרונות הכנרת (דרך המוביל הארצי) מספקת רק אחוז מזערי מכלל אספקת המים.
ומה אנחנו עושים עם המים האלה? חלוקת השימוש בין חקלאות, תעשיה, וצריכה ביתית מתוארת בגרף הבא:
כפי שניתן לראות הרוב עדיין הולך לחקלאות, אם כי יש מגמת ירידה קלה מהשיא של אמצע שנות ה-80. בנוסף בולט הקיצוץ בהקצאה לחקלאות בשנים הרעות 1986 ו-1991. אבל כשהכנרת ירדה אל מתחת לקו האדום בשנים 2001-2002 ושוב ב-2009-2010 לא היה קיצוץ כזה חד.
לגבי הצריכה הביתית, ניתן לראות שהיא עלתה באופן משמעותי עם השנים. אבל זה צפוי בגלל גידול האוכלוסייה. מעניין לכן הסתכל על הצריכה הביתית לנפש. מסתבר שמשנות ה-60 עד 1990 הייתה עלייה מתונה. בשנים 1991-1994 ושוב מאז 2007 הייתה ירידה, ובין התקופות האלה הצריכה הייתה יציבה באזור ה-100 מ"ק לנפש לשנה. המסקנה היא שהישראלים אכן נוטים לחסוך במים, וב-25 השנים האחרונות צריכת המים אינה עולה עם רמת החיים.
מקורות
נתונים מפורטים על מפלס הכנרת מאתר רשות המים, הרוב ברזולוציה יומית.
נתונים על שינויים בקו האדום מערן פייטלסון, צפריר גזית, ואיתי פישהנדלר, תפקיד הקו האדום בשמירה על מפלסים גבוהים בכנרת, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2005.
הנתונים על הפקת מים והשימוש במים מהשנתונים הסטטיסטיים של הלמ"ס. בכל השנים יש טבלה על מים, אבל המיקום שלה והתוכן שלה משתנים, ובכל מקרה הטבלאות האלה מכילות מידע רק על כמה שנים. כתוצאה צריך לאסוף נתונים מהרבה שנתונים. מעבר לכך, עד 1957 ומאז 2015 אין הבחנה בין צריכה ביתית ותעשייתית.
נתונים 