ארכיון תג: תאונות דרכים

לא טבעי

במסגרת הסדרה המורבידית של פוסטים בענייני מוות, החלטתי להתעמק בסיבות מוות לא טבעיות.  מסתבר שלארגון הבריאות העולמי יש ספר קודים עב כרס שמגדיר את כל סיבות המוות האפשריות, וכולל גם פרק על "גורמים חיצוניים" (כלומר, לא מחלות). יש שם פרוט מרשים, למשל טביעה בעת אמבטיה זה לא אותו דבר כמו טביעה לאחר נפילה לאמבטיה, התאבדות על ידי הרעלה עצמית בחומרי הדברה היא שונה מהתאבדות על ידי הרעלה עצמית בשאיפת גז או עם כל מיני סמים, ועוד ועוד. לשמחתנו הלמ"ס לא מפרסם את כל הפרוט הזה, אבל בשנתונים הסטטיסטיים כן אפשר למצוא פרוט של 6 קטגוריות: תאונות דרכים, נפילות, תאונות אחרות, התאבדויות, רציחות, וכל הסיבות האחרות.  בנוסף הנתונים האלה ניתנים עבור קבוצות אוכלוסיה שונות, ומסתבר שבצדק. נתחיל עם היהודים.  כל הנתונים מנורמלים לגודל האוכלוסיה הרלוונטית, כלומר מקרי מוות לכל 100,000 יהודים, או מקרי מוות לכל 100,000 ערבים או אחרים.

jews

אז בעשור האחרון סיבת המוות הבלתי טבעית הכי רצינית של יהודים היא "תאונות אחרות", שאינן תאונות דרכים או נפילות (תאונת עבודה כמו למשל תקל עם ציוד מכני, מחיצה מתחת למשהו, טביעה, חנק, תאונת ירי, פיצוץ של משהו, ויש עוד הרבה).  באמצע מעניין לראות את הירידה המשמעותית במוות כתוצאה מתאונות דרכים, ובמקביל חוסר השינוי היחסי במקרי התאבדות.  כתוצאה כיום מספר ההתאבדויות גבוה באופן משמעותי ממספר המתים בתאונות דרכים, ההיפך ממה שהיה עד תחילת שנות ה-2000.  בקצה התחתון של הסקלה נמצאות נפילות ורציחות.

אצל הערבים, לעומת זאת, התמונה שונה:

arabs

כאן תאונות הדרכים בראש, ואחריהן — ביחד עם התאונות האחרות — נמצאות הרציחות. ההתאבדויות, לעומת זאת, נמוכות הרבה יותר, לא הרבה יותר מהנפילות (שגם הן נמוכות יותר).  האמת, שני האחרונים כל כך נמוכים שמתעוררת התהייה שמה יש כאן בעית דיווח.

כדי לקבל תמונה ברורה יותר של ההשוואה, ציירתי גם שני גרפים לפי סיבת מוות ולא לפי קבוצת אוכלוסיה. נתחיל עם תאונות הדרכים:

traf

אז עושה רושם שגם אצל הערבים יש ירידה מסויימת במיתות כתוצאה מתאונות דרכים, אבל הירידה אצל היהודים מהירה יותר.  וכך נוצר הפער: לפני 20 שנים מספר המתים לכל 100,000 תושבים היה דומה אצל יהודים וערבים, ואילו כיום המספר ל-100,000 אצל יהודים הוא בערך חצי מאצל ערבים.

ונסיים בהתאבדויות.  במקרה הזה שווה להוסיף את קבוצת האוכלוסיה השלישית, והיא "אחרים" — ככל הנראה בעיקר עולי חבר המדינות שלא הוכרו כיהודים.  הגודל של הקבוצה הזו קטן יותר, וכתוצאה ברוב הקטגוריות הנתונים מאוד רועשים.  אבל בסעיף הזה הם צועקים בקול ברור: בעוד קצב ההתאבדויות של ערבים הוא חצי משל יהודים, אצל "אחרים" הוא כפול, וגם זה שיפור לעומת מה שהיה לפני כ-20 שנה.  כנראה לא כיף להם להיות "אחרים".

self

מקורות

הנתונים האלה באים מלוחות שונים בפרק 3 של השנתון הסטטיסטי לישראל.  באתר הלמ"ס נמצאים שנתונים מאז שנת 1996, וכל אחד מהם מכיל נתונים עבור שנה קודמת כלשהי.  עם השנים נוספו עוד לוחות, ולכן המספר של הלוח שמעניין אותנו השתנה.  בשנתון של 1996 זה היה לוח 3.23, ואילו בשנתון של 2014 זה היה לוח 3.30.  למרבה הצער אין מידע על כל השנים בטווח, כי הפער בין שנת השנתון לשנת הנתונים משתנה.  למשל השנתונים של 1999, 2000, ו-2001 מכילים בדיוק אותה טבלה, עם נתונים מ-1997.  בנוסף יש לציין שהנתנוים ניתנים עבור "יהודים ואחרים", עבור יהודים לבד, ועבור ערבים לבד.  עד 1995 "אחרים" נכללו עם הערבים — אז זה היה בעיקר נוצרים לא ערבים, ולא היו הרבה מהם.  העליה הרוסית בתחילת שנות ה-90 גרמה למשרד הפנים וללמ"ס כאב ראש בסיווג הזה, וכך נוצרה קטגורית "אחרים" נפרדת.  החישובים עבור "אחרים" מתבססים על ההפרש בין "יהודים ואחרים" ובין יהודים לבד, חוץ מהנתונים של שנת 1998, שאז משום מה לא היו נתונים עבור היהודים לבד.  במקרה הזה השתמשתי בנתונים של "יהודים ואחרים" בתור קרוב של הנתונים עבור יהודים, כי כאמור יש הרבה יותר יהודים מאשר אחרים.  בנוסף צריך לציין שהנתונים על רציחות חלקיים ביותר: הם קיימים עד שנת 1997, ושוב משנת 2010 (תחת השם "תקיפה"), כך שרוב מה שרואים בגרפים הוא החיבור בין שתי הנקודות האלה.

הנרמול ל-100,000 תושבים מכל קבוצה נעשה לפי הנתונים בלוחות 2.1 בשנתונים השונים.

מודעות פרסומת

מי נפגע?

בהמשך לניתוח של מגמת הירידה בנפגעים מתאונות דרכים, מעניין גם לראות מי הם הנפגעים.

ראשית נתבונן בפילוח של הנפגעים (כולם ביחד, כלומר פצועים קל, פצועים קשה, והרוגים) לפי גיל ומין.  נשתמש שוב בגרף spie, שמראה במקרה הזה את התפלגות הנפגעים לפי גיל ומין תוך התיחסות להתפלגות הגילים והמינים באוכלוסיה.  במילים אחרות, הבסיס הוא גרף עוגה של פילוח אוכלוסית המדינה לפי גיל ומין, ועליו מלבישים פילוח דומה של הנפגעים בתאונות דרכים.  פרוסות שבולטות החוצה מראות שהקבוצות האלה באוכלוסיה נפגעות יותר מהממוצע, ופרוסות קצרות יותר מזהות קבוצות שנפגעות פחות מהממוצע.  (אגב, זה היה אחד מתרשימי ה-spie המקוריים.)

spie

מה שבולט הוא שילדים משני המינים וקשישות נפגעים יחסית מעט, וצעירים בגילים 20-30 יחסית הרבה.  בולטת גם ההטיה לכיוון של גברים: בכל קבוצות הגיל מ-15 ועד 74 גברים נפגעים יותר מהממוצע הכללי של האוכלוסיה, בעוד אצל נשים זה נכון רק לגבי הגילים 20 עד 34.

ביתר פרוט, ניתן לחלק כל פרוסה בעוגה לשלושה חלקים.  מבפנים החוצה, החלקים מייצגים הולכי רגל, נהגים ונוסעים במכוניות, ורוכבי אופנועים ואופניים.  התוצאה היא הגרף הבא:

spie2

התוצאות הצפויות (והעגומות) הן שגברים מהווים את הרוב המכריע של נפגעים על אופנועים ואופניים, שוב בכל קשת הגילים.  בנוסף ניתן לראות שהולכי רגל קשישים משני המינים נפגעים יותר מצעירים.  מה שקצת מפתיע הוא שנראה שיש גם עליה מסויימת בפגיעות של הולכות רגל צעירות, בגילים 15-29.

בהקשר של הולכי רגל ורוכבי אופניים, מעניין גם לראות את המגמות לאורך זמן.  הגרף הבא מראה את אחוז הנפגעים בכל שנה שהיו הולכי רגל ורוכבי אופניים:

types

התוצאות בהחלט מפתיעות: האחוזים ירדו באופן דרמטי.  בסוף שנות ה-50 כ-12% מהנפגעים היו רוכבי אופניים, וקרוב ל-40% הולכי רגל; משתמע מכך שרק כ-50% מהנפגעים נסעו במכוניות או אופנועים.  ואילו כיום בערך 1% הם רוכבי אופניים, וקצת יותר מ-12% הם הולכי רגל (אחרי מינימום של כ-8% לפני עשור) — כלומר, מעל 85% הם נוסעי מכוניות ואופנועים.  מצד שני אולי זה לא כל כך מפתיע, ובסך הכל משקף את ההתפתחות ברמת השימוש במכוניות.

לגבי העליה באחוז הנפגעים שהם הולכי רגל בעשור האחרון — האם היא צריכה להדאיג?  מעיון בנתונים נמצא שמה שקרה כאן הוא שמספר הנפגעים בסך הכל ממשיך לרדת, אבל מספר הנפגעים שהם הולכי רגל נשאר יציב.  לכן האחוז של הולכי הרגל מתוך סך הנפגעים עולה.  זה מצביע על מיצוי השיפור בהקטנת הפגיעות בהולכי רגל, בעוד ממשיכים לשפר את הקטנת הפגיעות בנוסעי רכב, למשל על ידי המשך שיפור התשתיות בכבישים הבין-עירוניים.  כדי להמשיך להקטין את הפגיעות בהולכי רגל באותו קצב כמו האחרים, צריך אולי להשקיע יותר בתשתיות בטוחות יותר בתוך הערים, למשל אמצעים להקטנת מהירות הנסיעה בשכונות מגורים.

מקורות

כל הגרפים האלה מתבססים על פרסום 1492 של הלמ"ס משנת 2011 על תאונות דרכים עם נפגעים.  בפרט המידע אודות נפגעים לפי גיל ומין בא מלוח 2.09 בעמ' 116, והמידע על נפגעים לאורך השנים בא מלוח א' בעמ' 44.

פילוח האוכלוסיה הכללית לפי גיל ומין (המשמש בבסיס של ה-spie) נלקח מהשנתון הסטטיסטי לישראל 2012, לוח 2.19.

כל הנתונים הם לשנת 2011.

[עדכון: בגרף המגמה לאורך זמן הוספתי את 2012.]

287 הרוגים

[הפוסט המקורי היה מבוסס על נתונים עד 2011; עדכנתי את הגרפים לכלול את 2012.  בין היתר מסתבר שמספר ההרוגים ב-2012 היה 263, לא 287.]

כותרות העיתונים היו חגיגיות: בשנה החולפת נהרגו רק 287 אנשים בתאונות דרכים, וזהו המספר הנמוך ביותר מזה 50 שנה — וזה מרשים במיוחד כשלוקחים בחשבון את העליה בגודל האוכלוסיה ובכמות הנסיעות.  ואכן, מספר ההרוגים מתאונות דרכים נמצא במגמת ירידה בעשור האחרון, בניגוד לעליה הקלה שחלה בעשרים השנים האחרונות של המאה הקודמת:

dead

כפי שניתן לראות, היו פלקטואציות איטיות (בסקלה של עשר שנים או יותר) בעבר.  אז השאלה המתבקשת היא האם יש יסוד להאמין שהפעם המגמה היא אמיתית ותימשך כך.  אני מאמין שכן על סמך הנתונים הבאים.

ראשית, שווה להסתכל על נתוני התאונות עצמן.  מספר התאונות היה בעליה (באופן כללי) מקום המדינה עד שנת 1999, ומאז הוא בירידה.  אבל יותר חשוב להסתכל על מספר התאונות ל-100,000 נפש, כי זה מצביע על הסיכון לכל אחד מאיתנו.  המעניין הוא שמ-1955 עד 1999 היחס היה בטווח 300-500 תאונות ל-100,000 נפש, אבל מאז שנת 2000 הוא נמצא במגמת ירידה רצופה וכיום הוא מתחת ל-200 תאונות ל-100,000 נפש:

acci-pop

יתרה מזאת, שיפור עוד יותר דרמטי ניתן לראות בנתוני הפצועים קשה לאורך השנים.  כאן רואים ירידה רצופה מכ-85 פצועים קשה ל-100,000 נפש בראשית שנות ה-90 לקצת יותר מ-17 פצועים קשה ל-100,000 נפש בשנת 2011.  ביחד עם ההרוגים, מדובר בירידה של מעל 75%:  מספר ההרוגים והפצועים קשה כיום הוא פחות מרבע ממה שהיה לפני 20 שנה.  (לגבי הפצועים קל ישנה ירידה נאה המתאימה לירידה במספר התאונות, אבל זה פחות דרמטי.)

inj-pop

מעניין כמובן לנסות ולהבין מה גרם לשיפור הזה.  יש שלושה מועמדים עיקריים:

  • שיפור בתשתיות הכבישים.  את זה ננסה לבדוק בפוסט עתידי שיעקוב אחרי ההשקעות בתשתית תחבורתית.  שיפור כזה יכול להסביר את הירידה במספר התאונות למרות העליה בכמות כלי הרכב ובנסיעות.
  • שיפור במכוניות, המגינות טוב יותר על הנוסעים למשל על ידי כריות אויר.  שיפור זה יכול להסביר את הירידה במספר הפצועים קשה וההרוגים, מעבר לירידה בתאונות.
  • שיפור בשירותי הרפואה.  גם זה יכול לתרום להקטנת מספר הפצועים קשה וההרוגים.  עם זאת יש לציין שגם היו שינויים בהגדרת "פצוע קשה" במהלך השנים: עד אמצע שנות ה-70 זה היה מי שאושפז לפחות 6 ימים, ומאז זה מי שמאושפז מעל 24 שעות.  בשנת 1995 נוסף הפרט שמדובר באישפוז שלא לשם השגחה בלבד.  קשה לדעת מה היתה ההשפעה של השינויים בהגדרה, אבל לא נראה שזה היה הגורם העיקרי לשינויים שרואים, שכן השינויים האלה מתפרסים על פני שנים רבות.

מקורות

הנתונים נלקחו מפרסום 1492 של הלמ"ס, תאונות דרכים עם נפגעים 2011.  אתר הלמ"ס מספק את הנתונים גם בתור קבצי אקסל נוחים לשימוש.

%d בלוגרים אהבו את זה: