ארכיון תג: ריכוזיות

מגמת שיפור?

בפרק 2 של "מגש הכסף", סדרת התעודה שהופקה לקראת בחירות 2015, ירון זליכה (החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר) מצולם מרצה בפני קבוצות אזרחים על מצב הכלכלה.  הוא מרצה מצויין וסוחף — שווה לראות.  והוא גם מספק נתונים.  בפרט, בדקה ה-31 הוא מדבר על ריכוזיות, ומספר שישראל מדורגת במקום ה-141 מתוך 148 מדינות בריכוזיות.  במקביל אנחנו רק במקום 109 במאבק נגד מונופולים.  ואלה הסיבות לחוסר התחרותיות של השוק ולמחירים הגבוהים.

כשמישהו מציג נתונים כאלה אני רוצה לחפור בהם קצת יותר.  איך מודדים ריכוזיות במדינות שונות?  איך מודדים מאבק במונופולים?  מה ההתפלגות של הציונים שמדינות אחרות מקבלות?  ואיך כל זה משתנה עם הזמן?

אז שאלתי, ומסתבר שהנתונים האלה באים מהפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum), ארגון שויצרי ללא כוונת רווח שמפורסם בעיקר בזכות הכינוס השנתי בדאבוס שבו מנהיגי העולם ובכירי הכלכלה מתחככים זה בזה.  אבל הארגון עושה עוד דברים, ובין היתר הוא גם מפרסם דוח שנתי על תחרותיות בכלכלה העולמית.  הנתונים שזליכה ציטט באים ממהדורת 2013 של הדוח הזה.  הדוחות האלה מתבססים במידה רבה על סקר של אנשי עסקים בכירים במדינות שונות, שבו הם מתבקשים לחוות את דעתם על היבטים שונים של הכלכלה.  ב-2013 נסקרו קרוב ל-14000 אנשי עסקים מ-148 מדינות תוך שימוש ב-41 שפות.

הסקר כולל עשרות שאלות ב-12 תחומים.  ברוב השאלות התשובות הן בסקלה מ-1 עד 7. הנתונים הספציפיים שצוטטו הם משאלה 6.02:

In your country, how would you characterize corporate activity?
[1 = dominated by a few business groups; 7 = spread among many firms]

ומשאלה 6.03:

In your country, to what extent does anti-monopoly policy promote competition?
[1 = does not promote competition; 7 = effectively promotes competition]

 

אחר כך יש מגוון עיבודים סטטיסטיים כדי לוודא שהתוצאות סבירות, בין היתר על ידי השוואה עם התוצאות בשנים קודמות.  אבל בשורה התחתונה, זה לא ניסיון להעריך מדדים מוגדרים באופן אובייקטיבי, אלא סקר דעת קהל (אם כי קהל נבחר), עם מדגם של כמה עשרות משיבים בלבד.

מספיק הקדמות.  בחיפוש באתר של הפורום מצאתי את הדוחות מאז שנת 2007, ומהם שלפתי את התוצאות עבור ישראל ומדינות אחרות.  הגרף הבא מראה את הציון הממוצע (כזכור בסקלה של 1 עד 7) של השאלה על מידת הריכוזיות.

rikuz

אז כפי שניתן לראות הדעות עלינו לא משהו, והציונים שאנחנו מקבלים הם כמו אלה של מיני מדינות עולם שלישי ונמוכים משמעותית ממדינות מערביות.  אבל גם אפשר לראות ששנת 2014 היא לא בהכרח מייצגת, אלא מהווה מינימום.  וזה בעצם הגיוני, כי זו השנה שבה נושא הריכוזיות היה חם במיוחד — ועדת הריכוזיות, חוק הריכוזיות, המפולת של נוחי דנקנר והפירמידה שלו, וכו'.

מאז 2014 יש מגמת עלייה שנמשכת כבר 3 שנים.  איך העלייה הזו משפיעה על הדירוג?  הגרף הבא מראה את הדירוג עבור שתי השאלות.  הטווח הוא מ-1 (המדינה המדורגת עליונה, כלומר שבה המצב הטוב ביותר) עד מספר המדינות המשתתפות בדירוג, שמשתנה משנה לשנה.

 

ranks

אז כפי שניתן לראות השינוי בדירוג חד הרבה יותר מהשינוי בציון, כי יש הרבה מדינות עולם שלישי עם ציונים לא משהו, ואפילו עלייה מתונה בציון מיתרגמת לקפיצה מעל המון מדינות ועלייה משמעותית בדירוג.

עד כאן הנתונים.  אבל צריך לזכור שהנתונים האלה הם לא ממש "נתונים".  הם סיכום של דעות.  וכמו בכל סקר דעת קהל, דעת הקהל מושפעת מהשיח הכללי והיא לא מדד אוביקטיבי.  אז יש מקום לחשוב שבשנים 2013-2015 לא באמת היינו כל כך גרועים, ושהשיפור מאז הוא לא באמת כל כך דרמטי.  ובכל זאת, אפשר גם להיות קצת אופטימיים ולהאמין שהריכוזיות אכן ירדה בשנים האחרונות, אפילו אם עוד לא הגיעה לסטנדרטים של מדינות מערביות.

מקורות

את דוחות התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי ניתן למצוא באתר של הפורום (צריך לדפדף קצת בתוצאות החיפוש).

מודעות פרסומת

הדואופול

הריכוזיות במשק היא משהו ששומעים עליו הרבה, אבל הנתונים הברורים עליו מעטים.  לכן שמחתי למצוא בסקירה השנתית על מערכת הבנקאות בישראל לשנת 2015 (פרסום של בנק ישראל) נתונים על היבט אחד של הריכוזיות, שהוא הריכוזיות במערכת הבנקאית.  כולם יודעים שהמערכת הבנקאית נשלטת על ידי הדואופול של בנק הפועלים ובנק לאומי.  אבל מה זה אומר במספרים?

נתחיל מהמדד הפשוט והישיר ביותר: מהו נתח השוק של שני הבנקים האלה.  באופן כללי יותר המדד של נתח השוק של שני השחקנים הגדולים בסקטור מסוים נקרא CR2 (ובדומה לפעמים מדברים על CR3 שהוא נתח השוק של שלושת הגדולים, ועל CR5 שהוא נתח השוק של חמשת הגדולים).  בישראל CR2 זה בדיוק מה שאנחנו רוצים.  הנתונים עבור 20 השנים האחרונות מראים תנודות עם מגמת ירידה: עד 2007 זה היה מעל 57.5%, ומאז 2009 זה מתחת לערך הזה.

cr2-range

מצד שני, צריך לשים לב לסקלה ולהיזהר מסקלות שלא מתחילות ב-0.  תמונה יותר מלאה של בדיוק אותם הנתונים מדגישה שבעצם מגמת הירידה הזו היא מאוד קטנה, ובגדול הדואופול שולט בכ-58% מהשוק.

cr2

מדד אלטרנטיבי הוא מה שנקרא מדד הרפינדל (או בשמו המלא, אינדקס הרפינדל-הירשמן, HHI).  במקום להתמקד בנתח השוק של שני הגדולים ביותר, המדד הזה משקלל את נתח השוק של כל השחקנים.  הצורה שהוא עושה את זה היא לסכם את נתח השוק בריבוע של כל אחד מהם.  כך שחקנים קטנים, שנתח השוק שלהם קטן, כמעט לא משפיעים על הסכום, אבל הגדולים כן.  התמונה המתקבלת היא כמעט זהה לגרפים לעיל (רק הסקלה שונה), אז אני לא טורח להראות אותם.  הסיבה לציין את המדד הזה היא שיש עבורו נתוני השוואה בינלאומיים מאירופה.  בהשוואה כזו מדד הרפינדל עדיף, כי לא בכל ארץ יש דווקא 2 גורמים מובילים.

 

 

harfindel-intl

כמו בהרבה מדדים מסתבר שההתפלגות רחבה מאוד, וקשה להצביע על קשר ברור בין הריכוזיות במערכת הבנקאית לבין מצב הכלכלה.  אבל בכל זאת רמת המדד בישראל כפולה מהחציון, ורק למעט מדינות יש מדד גבוה יותר.

מקורות

בנק ישראל, הסקירה השנתית על מערכת הבנקאות בישראל לשנת 2015, נתוני איורים א'-8 וא'-9.

מלך הביצה

כרגיל כשמדברים על ריכוזיות מדברים על שליטה: למספר קטן של בעלי עניין יש שליטה על חלק גדול ממה שקורה במשק.  אבל יש גם ריכוזיות של השקעות: בגלל שלא כל החברות במשק אותו דבר, ויש כמה שהן הרבה יותר גדולות מאחרות, ההשקעות (והפנסיות) של כולנו תלויות למעשה באותן כמה חברות גדולות.  אם יקרה להן משהו רע, כולנו נאכל אותה.  התאור של זה כולל קצת סטטיסטיקה מייגעת (או מרתקת, תלוי בטעם של כל אחד).  המסקנות במודגש לקראת הסוף.

נקודת ההתחלה היא נתונים של שווי השוק של כל החברות הנסחרות בבורסתנו המקומית, וגם על החזקות הציבור בחברות אלה.  אני מניח שכל מי שמגלה ולו צל של עניין במשק הישראלי לא יופתע לשמוע שהחברה שמרכזת את ההשקעה הגבוהה ביותר היא טבע, ואחריה שמות צפויים פחות או יותר כמו פריגו (אולי מוכר יותר בשם הקודם, אגיס), פועלים, לאומי, כיל, בזק, וכו'.

מה שתפס את עיני במיוחד היה ההפרשים העצומים: הציבור מחזיק 171 מיליארד במניות טבע, כמעט פי 2.5 מה-71 מיליארד של פריגו, שזה יותר מפי 3 מה-21 מיליארד של פועלים (נתוני נובמבר 2014).  זה מצביע על התפלגות מוטה (skewed), כפי שנפוץ בכלכלה, ושונה מאוד מהתפלגויות כמו התפלגות "פעמון" שנתקלים בה בכל מיני מקומות.  בפרט לחשב למשל "החזקה ממוצעת" לא משקף שום דבר, בדיוק כמו שלחשב צפיפות ממוצעת לא משקף שום דבר.

כדי לאפיין את ההתפלגות הזו השתמשתי בגרף הבא, שמראה את ההתפלגות בשתי צורות שונות.  הראשונה, שמיוצגת על ידי הקו העליון (האדום), היא פשוט ההתפלגות של ההחזקות בחברות השונות.  למשל הנקודה (11,0.2) על הגרף הזה משמעה שההחזקות ב-20% מהחברות הן בערך של עד 11 מיליון שקלים.  כשסטטיסטיקאים מדברים על התפלגות, הם מדברים על גרף כזה.

הגרף השני (הקו התחתון, התכול) מראה את ההתפלגות של הערך במקום את ההתפלגות של החברות.  במילים אחרות, לכל רמת החזקות X, לא לאיזה אחוז מהחברות יש החזקות בערך כזה או פחות, אלה מה השווי היחסי הכולל של חברות עם החזקות בערך כזה או פחות.  למשל הנקודה (3000,0.2) על הגרף הזה משמעה שהערך הכולל של החזקות בחברות בהן הציבור מושקע עד 3 מיליארד שקלים הוא 20% מערך החזקות הציבור בבורסה כולה.

shuk-mass

שימו לב ש-20% מהחברות זה כל החברות עד החזקה של 11 מיליון, אבל 20% מההחזקה הכוללת זה כל החברות עד החזקה של 3000 מיליון. ואכן מה שהופך את זה למעניין הוא האפשרות להשוות בין שני הגרפים.  לשם כך ציירתי שלושה חיצים.

החץ הכפול באמצע מראה את "היחס המשותף".  זה כמו הביטויים המוכרים של "כלל ה-90/10" או "כלל ה-80/20", אבל במקום סתם לזרוק ביטוי מקובל בודקים מה המספרים האמיתיים.  במקרה שלנו זה באמת יוצא יחס של 90/10: 10% מהחברות, אלה שהציבור מעדיף, מרכזות ביחד 90% מההחזקות, ואילו 90% החברות האחרות, אלה שהציבור אוהב פחות, מקבלות ביחד רק 10% מסך ההחזקות.

שני החיצים האחרים מייצגים את כלל ה-50/0.  החץ השמאלי מתמקד בחברות הלא פופולאריות.  הוא מראה שחצי מכל החברות, ובפרט הלא פופולאריות, כמעט לא זוכות להשקעות: כל ה-50% האלה ביחד מקבלות פחות מאחוז אחד מכלל החזקות הציבור.  החץ הימני מתמקד בחברות הפופולאריות ביותר.  הוא מראה שחצי מהחזקות הציבור בבורסה כולה מרוכז באחוז קטן ביותר — בערך 0.43% — של החברות.

אז מה כל זה אומר? 0.43% מתוך 463 חברות זה בדיוק 2 חברות: טבע ופריגו.  השתיים האלה מרכזות חצי מכל החזקות הציבור בבורסה, ו-461 חברות אחרות הן החצי השני.  זה קורה כי בורסה היא מקום שבו עקרון העדר שולט, ומשקיעים חדשים נוטים להשקיע במה שכבר הוכיח את עצמו — כלומר משקיעים בחברות הגדולות וגורמים להן לגדול עוד יותר. למצב הזה יש שתי השלכות.  ראשית, הגדולות נהיות נורא גדולות ואנחנו נהיים תלויים בהצלחה שלהן, כפי שכבר נאמר.  ושנית, הקטנות לא יכולות לגייס הרבה כסף כי כאמור הכסף זורם לגדולות.

ותוספת למטיבי לכת.  יש כל מיני התפלגויות מוטות, אבל המפורסמת ביותר היא התפלגות פרטו (Pareto) שיש לה "זנב כבד" שדועך באופן פולינומיאלי, ולא באופן אקספוננציאלי.  ניתן לודא זאת על ידי גרף שנקרא LLCD, ומציג את הדעיכה של הזנב בצירים לוגריתמיים (עוד צורה להסתכל על ההתפלגות).  אם מתקבל קו ישר זו אכן דעיכה פולינומיאלית, והשיפוע של הקו נותן את המעריך.  במקרה שלנו אכן מתקבל קו ישר, עם שיפוע 0.87-, שמצביע על זנב כבד במיוחד.

shuk-llcd

מקורות

נתונים על שווי השוק של כל 463 החברות הנסחרות מפורסמים באתר הבורסה, בקטגוריה "שווי החזקות הציבור במניות".  הגרפים כאן מתבססים על הנתונים של נובמבר 2014.

במקום להסתכל על השווי של החזקות הציבור או בעלי העניין אפשר גם להסתכל על שווי השוק הכולל.  זה יוצא קצת פחות מוטה, עם יחס משותף של 86/14, וצריך 7 חברות מתוך 463 כדי להגיע לחצי מהשווי הכולל.  וגם כאן זו התפלגות פרטו, אבל עם שיפוע 1-.

%d בלוגרים אהבו את זה: