ארכיון תג: ריבית

וועדות, תכנון, ומשבר הדיור

הפוסט הזה נוצר כתוצאה מכתיבת התנגדות לתכנית "מורדות רמות" שאושרה על ידי הותמ"ל (הוועדה למתחמים מועדפים לדיור), שבה מתכוונים לבנות כ-1650 דירות בהרחבה של שכונת רמות לכיוון מצפה נפתוח — בניה שכמעט כולם כולל עיריית ירושלים מתנגדים לה, ושתפגע באחד מהשטחים הטבעיים הערכיים ביותר סביב ירושלים ובעדר צבאים שחי במקום.  אחת השאלות שעלו היא — למה בכלל צריך את הוועדה הזו?

קצת רקע

למי שלא מכיר, ועדות התכנון ה"רגילות" מסודרות בהיררכיה של 3 רמות:

  1. המועצה הארצית לתכנון ובניה היא הוועדה העליונה.  היא אחראית על תכניות מתאר ארציות (למשל תמ"א 3 ההיסטורית שהתוותה את רשת הדרכים הארצית של המדינה) ועל אישור תכניות מתאר מחוזיות.
  2. הוועדות המחוזיות אחראיות על תכניות מתאר לכל מחוז, שאמורות כמובן להתאים לנאמר בתכניות מתאר ארציות, ועל אישור תכניות מקומיות.
  3. הוועדות המקומיות בכל עיר או מועצה מקומית אחראיות על תכניות בניה מפורטות, שאמורות כמובן להתאים לנאמר בתכנית המתאר המחוזית.

המבנה ההיררכי הזה נועד להכניס ראיה כוללת לתהליך התכנון ולאזן את הצרכים המקומיים עם האזוריים והארציים.  כדי לעקוף את כל התכנון המנג'ס הזה הממשלות האחרונות הקימו מערך מקביל שלם שאינו כפוף לתכניות המתאר המחוזיות ואפילו לא לרוב תכניות המתאר הארציות.  זה כולל את הרכיבים הבאים:

  1. הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) שהוקמה מכח חוק ההסדרים ב-2002.  הוועדה הזו מקבילה למועצה הארצית, ולכן יש לה הסמכות לאשר תכניות שסותרות תכניות מתאר ארציות.  עוסקת בעיקר בפרוייקטי התשתית הבעייתיים ובעלי ההשלכות הנרחבות ביותר — כבישים ארציים, מסילות ברזל, ותחנות כוח — אבל בראיה נקודתית.
  2. הוועדות לדיור לאומי (וד"ל), אחת בכל מחוז, שהוקמו ב-2011 במטרה לאשר 50,000 דירות בשנה, ופעלו עד 2015.  בסמכותן היה גם לחייב בניה של דירות קטנות ברות השגה, אך בפועל לא עשו זאת.
  3. הועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל), שהוקמה ב-2014 כתחליף לוד"לים.  גם ועדה זו מקבילה למועצה הארצית, והיא נועדה לטפל בתכניות גדולות של לפחות 750 דירות.
  4. מעבר לכל זה, במסגרת "רפורמת הפרגולות" (שהיא בעצם שכתוב מסיבי של כל חוק התכנון והבניה) ניתנה לשר הפנים הזכות לתת פטור מתכנון ופטור מהיתר בניה לפרויקט "חשוב" ו"זמני".  מה שכמובן מונע כלאפשרות של התנגדות לפרויקט כזה, וגם מקשה מאוד על הגשת בג"ץ, כי מה זה חשוב וזמני נתון לשיקול דעתו הבלעדי של השר.

משבר הדיור והתכנון

הסיבה (או התרוץ) להקמת הוד"לים והותמ"ל הוא משבר הדיור שגרם לעלית מחירים היסטרית מאז 2008.  הממשלה שבה ומסבירה כל פעם שהמחירים הגבוהים נובעים מחוסר היצע, וחוסר ההיצע נגרם בגלל תכנון איטי מידי.  מכאן נגזר הפתרון של ועדות שיעבדו יותר מהר ויספקו את הצורך בתכנון דירות, ולו על חשבון שיקולי תכנון וסביבה ותוך הקרבת השטחים הירוקים.

אבל מה הנתונים אומרים?

ראשית, הנה הקשר בין מחירי הדיור לבין התחלות הבניה.  (שימו לב שיש שני צירים אנכיים, כי שתי סדרות הנתונים האלה בסקלות שונות ובלתי קשורות.  כרגיל זה רעיון רע, אבל זה מאפשר להשוות את המגמה הכללית אם שתיהן מתחילות ב-0 ומגיעות בערך לאותו הגובה.)

price-vs-start

מה שרואים הוא שהשוק הגיב לעלית המחירים: כשהמחירים התחילו לעלות מיד התחילו לבנות יותר.  זה אומר שלא היה מחסור בדירות מתוכננות.  בפרט עד 2011 מחירי הדירות עלו בכ-60% יחסית ל-2007, ומספר התחלות הבניה גדל בכ-52% יחסית ל-2007.  אבל מאז 2011 התחלות הבניה נתקעו בערך באותה רמה, בעוד המחירים ממשיכים לטפס (והגיעו ב-2015 לכפליים המחירים שהיו ב-2007).

אז אולי ב-2011 נוצר מחסור בתכנון, והוד"לים והותמ"ל באמת יצילו את המצב?  למרבה המזל מינהל התכנון התחיל לפרסם לפני כמה שנים את שנתון התכנון, שכולל מידע מפורט על מספר הדירות שאושרו בכל וועדות התכנון וגם בחתכים שונים.  אז הנה כמות הדירות שתוכננה, שוב בהשוואה עם התחלות הבניה (הקו הכחול המקווקוו, שהוא בדיוק אותו הקו בגרף הזה ובגרף הקודם). [עדכון: הגרף והטקסט בהמשך עודכנו לכלול גם נתונים מ-2016]

 

plan-vs-start

אז מסתבר שאכן בשנים 2007-2011 התחילו לבנות יותר ממה שתכננו, כלומר מלאי התכנון הלך וירד.  אבל דווקא החל מ-2011 יש עליה ניכרת בתכנון, וב-5 השנים האחרונות יש עודף תכנון מדהים של כ-170,000 דירות (כלומר ב-4 שנים אלה תכננו 170,000 יותר דירות ממה שהתחילו לבנות).  והעודף הזה הוא יותר מכפול מהגרעון שנוצר ב-5 השנים הקודמות, כך שבסך הכל בעשור האחרון מלאי התכנון  גדל ביותר מ-115,000 דירות.

המסקנה המיידית היא כמובן שתכנון הוא לא צוואר הבקבוק שמגביל את ההיצע וגורם לעלית המחירים.  מתכננים המון.  ויתרה מכך, הרוב המכריע של התכנון נעשה בוועדות המחוזיות הישנות והטובות, בלי צורך לרמוס שטחים פתוחים בניגוד לתכניות המתאר.  ואגב, כיוון שאישור תכניות בועדות המחוזיות לוקח כ-3 שנים בממוצע, העליה הדרמטית באישור תכניות ב-2011-2012 מצביעה על כך שהוועדות המחוזיות התחילו לעבוד בקצב מוגבר כבר ב-2008-2009, הרבה לפני שהממשלה שמה לב שיש משבר.

ומה עם הוועדות המיוחדות?  הוד"לים, שנועדו לאשר 50,000 דירות בשנה, הגיעו בשיאן ל-13,600 דירות בשנה — פחות משליש מהיעד, בקושי 22% ממה שהועדות המחוזיות הרגילות עשו באותה שנה, ובלי לספק שום דירות במחירים סבירים לזוגות צעירים.  הותמ"ל הגיע ל-25,300 בשנתו הראשונה, טיפה יותר משליש ממה שהוועדות המחוזיות הצליחו לעשות באותה שנה, ול-37,600 בשנתו השניה, חצי ממה שהמחוזיות עשו (זאת בהנחה שבשנתוני התכנון הבאים לא יעדכנו את המספר כלפי מטה, כפי שנוטה לקרות).  אז הוועדות האלה הוסיפו רק מעט יחסית, וגם בלעדיהן היינו מגיעים כבר לעודף תכנון שמפצה על החוסר של 5 השנים הקודמות ויותר מכך.

בועת הנדל"ן

מה שמחזיר אותנו לשאלה — מה גורם למשבר הדיור ולעלית המחירים?  לפי התיאוריה הכלכלית, מנגנוני השוק היו צריכים זה מכבר להביא לאיזון בין ביקוש והיצע.  בפרט, כשההיצע גדל המחירים היו צריכים לרדת או לפחות להתייצב.  אבל בגרף הראשון ראינו שבשנים 2007-2011 המחירים וההיצע עלו בחדווה ביחד.  אני מקווה שאני לא מחדש לאף אחד אם אני טוען שההסבר הוא בריבית.  זה מודגם בגרף הבא (שוב גרף עם שני צירים אנכיים — sorry).

diyur-ribit

מה שחשוב הוא הפער בין הריבית לאינפלציה.  כשהריבית יותר גבוהה מהאינפלציה שווה לשים את הכסף בבנק.  אבל כשהריבית נמוכה יחסית לאינפלציה כסף שנמצא בבנק מאבד את ערכו, ולכן מוציאים אותו משם ומחפשים אפיק השקעה אחר — למשל דירות.  הדינאמיקה הזו באה לידי ביטוי בגרף ב-3 תקופות.  הראשונה הייתה ב-2002, כשהורידו בחדות את הריבית והיתה עליה באינפלציה.  זה גרם לעלייה בביקוש לדירות, ומחירי הדירות הפגינו עליה קלה.  אבל בנק ישראל העלה באופן דרסטי את הריבית, האינפלציה ירדה, ועליית מחירי הדירות נבלמה תוך שנה.  הפעם השניה הייתה ב-2008, כשהאינפלציה עלתה והגיעה לאותה רמה כמו הריבית.  שוב מחירי הדירות התחילו לעלות.  אבל הפעם בנק ישראל הוריד את הריבית בחדות (כדי להתמודד עם המשבר העולמי), ומחירי הדירות זינקו.  זה התחיל להתמתן ב-2011-2012, הפעם השלישית שהריבית עלתה יחסית לאינפלציה, אבל אז הריבית קוצצה שוב ומחירי הדירות חזרו לעלות.

ואגב, כולם יודעים שלריבית יש חלק מרכזי בעליית מחירי הדיור.  למשל בסקר בנק ישראל לשנת 2011 מופיע מאמר של חטיבת המחקר בבנק בו נאמר בין היתר

נמצא כי הגורם העיקרי לעלייה של מחירי הדירות בשנים 2009-2010 הוא הורדתה של הריבית המוניטרית על רקע המשבר העולמי. זו מסבירה כמחצית מהעלייה ב-2010, שהסתכמה ב-13.9 אחוזים. הורדת ריבית של נקודת אחוז אחת העלתה את מחירי הדירות ב-6.5 אחוזים.

גם ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, חוזר ומעלה את הטענה הזו מעל כל במה אפשרית.  במקביל, דוח הוועדה הציבורית לבחינת חסמים ניהוליים וארגוניים בתחום התכנון והבניה של משרד הפנים מדצמבר 2011 מצא כבר אז שהתכנון אינו צוואר הבקבוק, אלא חוסר השקעה של הממשלה והרשויות המקומיות בתשתיות (מים, ביוב, וכבישים — דברים כאלה שצריך בשביל שכונות חדשות).

אז לסיכום

  • הקמת וועדות כמו הוד"לים והותמ"ל זה לכל היותר מסך עשן שנועד לתת הצגה של פעילות שתסווה את חוסר ההצלחה של הממשלה בטיפול במשבר הדיור.  המחיר של המיסוך הזה הוא פגיעה לדורות בהליך התכנון ובשטחים פתוחים.
  • בינתיים משבר הדיור מעמיק ובועת נדל"ן מסוכנת הולכת ומתנפחת כתוצאה מספקולנטים ומשקיעים שמזרימים כסף לשוק הדיור.  כשהבועה תתפוצץ יהיו לזה השלכות קשות על כל המשק ועל הבנקים, כי חלק ניכר מהבועה ממומן על ידי חוב (משכנתאות).
  • פתרון אמיתי יבוא רק כתוצאה מהקטנת כדאיות ההשקעה בדירות (למשל על ידי מיסוי, כל עוד בנק ישראל לא מעלה את הריבית) וחיוב בניית דיור בר-השגה.

ההקשר

כאמור איסוף וניתוח הנתונים האלה נעשו במסגרת כתיבת התנגדות לתכנית "מורדות רמות" שאושרה על ידי הותמ"ל.  לפרטים נוספים וחתימה על התנגדות ראו באתר עמותת רמות למען הסביבה (אפשר להגיש התנגדויות עד אמצע אפריל בערך).

עדכון: אחרי תחילת שמיעת ההתנגדויות לתכנית, הותמ"ל החליטה להעביר את המשך הטיפול בתכנית לועדה המחוזית הרגילה.

מקורות

הניתוח הזה מבוסס במידה רבה על הרצאה בנושא משבר הדיור מכנס על השינויים במערכת התכנון.  יש בהרצאה עוד הרבה ניתוחים נוספים ותובנות על מה נמצא ברקע התהליכים שלא הכנסתי כאן.  גילוי נאות: זה אח שלי.

הנתונים על בינוי דירות, המחירים שלהן, והאינפלציה באים כולם מהלמ"ס.  אלה אותם נתונים שהשתמשתי בהם כבר בהקשרים אחרים.

הנתונים על הריבית מבנק ישראל, וגם אותם כבר הראיתי בעבר.

הנתונים החדשים היחידים הם בעצם נתוני התכנון, שנלקחו מהשנתונים של מינהל התכנון שמתפרסמים מאז 2011.  כשהיו נתונים חופפים השתמשתי בחדשים יותר, כי יש עדכונים (כרגיל כלפי מטה).  השנתון של 2015 מופיע רק באופן חלקי באתר, אין עדיין קובץ שלם להורדה.  הנתונים על הוד"ל מדו"ח הוד"ל מס' 11.

מודעות פרסומת

על הימורים ותשואות

נהוג לחשוב שהשקעה בבורסה היא הימור, אבל הימור שמשתלם בטווח הארוך: אם רק נחזיק את ההשקעה מספיק זמן, בסוף זה יעלה ויניב תשואה יפה.  הנתונים באתר הבורסה מאפשרים לבדוק זאת.  ראשית הנתון הפשוט ביותר: התשואה השנתית הכוללת בעשרים וחמש השנים האחרונות, שזה הטווח עבורו יש נתונים.  המדובר בתשואה ריאלית, כלומר זה כבר לוקח את האינפלציה בחשבון.

tsuaa

אז ניתן לראות שלפעמים יש תשואה ממש מרשימה (מעל 70% ב-1992 ו-2009), ולפעמים נפילה מרשימה אפילו יותר (ירידה של מעל 40% ב-1994 ו-2008; שימו לב שירידה של 50% היא מקבילה לעליה של 100%), ובכל אופן תנודתיות גדולה, בטח בהשוואה לאינפלציה.  וצריך גם לציין שאלה הנתונים הכוללים של כל הבורסה, וענפים שונים ומניות בודדות מתנהגים כל אחד בדרכו.  למשל בשנת 2000, שבה התשואה הכללית היתה אפסית, האפס הזה כלל בתוכו תשואות של 56% לענף הנפט ו-14% לענף הביטוח, לצד ירידות של 15% בענף הנדל"ן ו-11% בענף המסחר והשרותים.

בכל אופן, מרוב תנודות קשה לראות למה זה מסתכם לאורך זמן.  אז ציירתי את הגרף הבא.  בגרף הזה בכל שנה מתחיל קו חדש, והקו הזה מתאר את התשואה המצטברת לאורך זמן של השקעה שנעשתה בשנה הזו.  במילים אחרות, אם השקעתם למשל 100 שקל בתחילת שנת 1992, עד סוף השנה זה היה עולה ב-75% ומגיעה לסך של 175 שקלים (הקו החום העולה בצד שמאל). בשנה אחרי זה התשואה היתה 27%, וה-175 שקלים היו גדלים ל-222 שקלים, שזה עליה של 122% יחסית ל-100 שקלים המקוריים.  שימו לב שהתשואה השניה באה אחרי הראשונה (כמו חישוב ריבית דריבית), ולכן זה יותר מאשר 75%+27%.  למרבה הצער בשנת 1994 היתה נפילה של 47%, וכך איבדנו 104 מתוך 222 השקלים, ונשארנו עם 118, ולכן התשואה המצטברת אחרי 3 שנים היא רק 18%. וכך הלאה, ואת אותו החישוב עושים עבור התחלה של 100 שקלים בכל שנה.

tsuaa-acc

אז נראה שלאורך זמן אכן מרוויחים: הקווים לפעמים מראים על הפסדים, ועם חוסר מזל מסויים בבחירת נקודת ההתחלה ניתן להשאר בהפסדים לאורך כמה שנים טובות, אבל עבור רוב השנים יש עליות שנראות לא רע.  מצד שני זה גם לא רווח עצום.  למשל אם היינו שומרים את ה-100 שקלים שהשקענו ב-1992 עד 2014, הם היו גדלים ל-436 שקלים, כלומר פי 4.4 ב-23 שנים. בחישוב ריבית דריבית זה שקול לריבית שנתית של בערך 6.6%.  נחמד, אבל לא דרמטי.

החשיבות של זה היא שהבורסה היא איפה שביבי והאוצר חושבים שצריך לשמור את כספי הפנסיה שלנו, כי רק כך אפשר להשיג את התשואה שצריך כדי להבטיח שהמערכת לא תקרוס.  אומרים שמה שצריך זה 4% בשנה.  אז 6.6% זה בהחלט טוב.  השאלה האם זה המצב כרגיל.  כדי לבדוק זאת חישבתי את הריבית השנתית השקולה עבור כל הנקודות על כל הקוים בגרף הקודם.  במילים אחרות, בהנתן התשואה האפקטיבית לכל מספר של שנים אחרי ההתחלה, מה היא הריבית השנתית השקולה שהיתה מביאה לאותה תשואה.  התוצאות בטבלה הבאה.  ירוק אומר שהריבית השקולה אכן מעל 4%, וצהוב שהיא אפילו יותר מ-10%.  כחול הוא פחות מ-4%, אבל לפחות חיובי.  אדום הוא תשואה שלילית, כלומר הפסד.

אז ברוב המקרים זה אכן ירוק וצהוב, אבל לא תמיד. והפיזור של הצבעים מאוד מובהק: בשנים הראשונות זה בעיקר צהוב ואדום, ואחר כך בעיקר ירוק.  כלומר לטווח קצר יש תנודות גדולות ומסוכנות, ואילו בטווח ארוך יש מיצוע ומירב הסיכויים הם אכן לתשואה נאה.  האופק שמבדיל בינהם הוא לפחות 10 שנים.  יתכנו ירידות אל מתחת ל-4% גם אחרי יותר זמן, אבל אחרי יותר מ-10 שנים זה אף פעם לא היה שלילי — לפחות עד עכשיו.

start
year
equivalent compound return rate
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
1990 -1.5 16.2 33.2 31.6 9.7 8.9 5.9 8.3 6.7 11.3 10.2 8.6 5.5 8.6 9.1 10.3 10 10.5 6.2 8.8 8.8 7.1 6.9 7.1 7.3
1991 37.2 55 44.9 12.7 11.2 7.2 9.8 7.8 12.8 11.5 9.5 6.2 9.5 9.9 11.1 10.8 11.3 6.6 9.3 9.3 7.5 7.3 7.5 7.7
1992 75.2 48.9 5.5 5.5 2.1 5.8 4.1 10.1 8.9 7.1 3.7 7.4 8.1 9.5 9.2 9.8 5 8 8 6.2 6 6.3 6.6
1993 26.6 -18 -10.8 -10.7 -4.3 -4.4 3 2.6 1.4 -1.5 2.8 3.8 5.6 5.6 6.4 1.7 4.9 5.2 3.4 3.4 3.8 4.2
1994 -47 -25.2 -20.6 -10.8 -9.7 -0.4 -0.3 -1.3 -4.2 0.6 2 4 4.2 5.1 0.3 3.7 4 2.3 2.3 2.8 3.2
1995 5.4 -2.8 6 3.1 12.9 10.7 7.8 3 8.1 8.9 10.6 10.2 10.8 4.9 8.5 8.5 6.3 6.1 6.5 6.7
1996 -10.4 6.3 2.3 14.8 11.8 8.2 2.7 8.4 9.3 11.1 10.6 11.3 4.9 8.7 8.7 6.4 6.1 6.5 6.8
1997 26.4 9.5 24.8 18.2 12.4 5.1 11.4 12 13.9 13 13.5 6.3 10.3 10.3 7.6 7.3 7.6 7.8
1998 -5.1 24.1 15.6 9.2 1.3 9.1 10.1 12.4 11.6 12.3 4.6 9.1 9.1 6.4 6.1 6.6 6.8
1999 62.3 27.5 14.4 3 12.2 12.9 15.1 13.9 14.5 5.7 10.5 10.4 7.3 7 7.4 7.6
2000 0.2 -3.8 -11.4 2.4 5 8.7 8.3 9.6 0.8 6.3 6.6 3.7 3.6 4.3 4.7
2001 -7.8 -16.7 3.1 6.2 10.5 9.7 11 0.8 7 7.3 4 3.9 4.6 5.1
2002 -24.8 9.1 11.4 15.7 13.6 14.5 2.2 9 9.1 5.3 5 5.7 6.1
2003 58.3 35.6 33.6 26 24.5 7.5 15 14.3 9.3 8.6 9 9.2
2004 16.1 22.7 16.8 17.3 -0.4 9 9.1 4.3 4.2 5 5.6
2005 29.6 17.1 17.7 -4.2 7.7 8 2.7 2.8 3.9 4.6
2006 5.8 12.1 -13.4 2.8 4.1 -1.1 -0.5 1 2.2
2007 18.7 -21.7 1.8 3.7 -2.4 -1.5 0.4 1.7
2008 -48.4 -5.7 -0.8 -7.1 -5.2 -2.3 -0.4
2009 72.1 37.4 12.9 10.3 10.9 11
2010 9.6 -8.5 -4.8 -0.6 1.7
2011 -23.7 -11.3 -3.8 -0.1
2012 2.8 7.9 9.1
2013 13.2 12.4
2014 11.7

[עדכון מביך במיוחד: בגרסה המקורית של הפוסט הזה לא שמתי לב שהנתונים הם של תשואה ריאלית והנחתי שהם של תשואה נומינלית, וצריך להתאים אותם לאינפלציה. כל החלק הזה היה מיותר ומטעה.  הטבלה הצבעונית מחליפה אותו. אני מקווה שהפעם זה נכון…]

מקורות

נתוני התשואה בבורסה מאתר הבורסה, קטגוריה "מדדי מניות והמירים". כדי לקבל את כל הטווח מ-1990 עד עכשיו השתמשתי בנתונים שפורסמו בשנת 2000 ובשנת 2014.

שפל היסטורי

נגידת בנק ישראל הורידה את הריבית של בנק ישראל ל-0.25%, הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם.  אז הנה הנתונים על הריבית מאז 1988, שזה מה שאפשר למצוא באתר הבנק.  בעצם ריבית מוצהרת כזו קיימת רק מאז 1993, ולפני זה הנתונים מתייחסים לריבית אפקטיבית (שמתקבלת אם מייחסים אותה רמת ריבית לתקופה של שנה תוך חישוב ריבית דריבית, אבל לא מצאתי אם זה חודשי או שבועי או יומי).  כפי שניתן לראות ההתנהגות של שתי הגרסאות דומה, וההפרש, שפרופורציוני לגובה הריבית, קטן יחסית לשינויים שנעשים כחלק מהמדיניות.  אפשר לראות שבשנות ה-90 רמת הריבית טיילה לה בתחום 10-20%, עם שתי עליות חדות לטווח קצר שהגיעו ל-34.6% ול-24.1% — ערכים שנשמעים דמיוניים כיום, אבל צריך לזכור שגם האינפלציה היתה גבוהה אז הריבית הזו לא בהכרח הובילה לרווח משמעותי.  מסוף שנות ה-90 היתה מגמת ירידה כללית בעקבות ירידת האינפלציה, ובשנים האחרונות היא מדשדשת לה באיזור האחוזים הבודדים.

ribit

בנק ישראל משנה את הריבית כדי להשפיע על הכלכלה בכיוון שנראה לו נחוץ.  בעקרון, ככל שהריבית גבוהה יותר כדאי יותר להשקיע כסף בפקדונות, ואז יש פחות כסף שמסתובב לו במשק.  כתוצאה הפעילות הכלכלית מרוסנת והאינפלציה אמורה לרדת, אבל זה עלול להיות במחיר עליה באבטלה.   לעומת זאת ריבית נמוכה, כמו שיש כיום, אמורה לגרום לבעלי ממון להשתמש בו ולהגדיל את הפעילות הכלכלית, כי לא כדאי להפקיד את הכסף בבנק בריבית כל כך נמוכה.  זה אמור להגביר את הפעילות במשק ולהלחם בסכנה של מיתון,  אבל זה עלול גם לגרום לשימוש מוגבר באפיקי השקעה אחרים, כמו למשל נדל"ן, מה שגורם לעלית מחירי הדירות (ובפרט זה מה שקורה בשנים האחרונות).  כך שהריבית היא בעצם כלי גס למדי שקשה להעריך את השפעתו האמיתית על מה שקורה במערכת מורכבת כמו המערכת הכלכלית.

כדי לראות איך זה עובד בפועל צריך להשוות את הריבית עם מדדים אחרים כגון אינפלציה וצמיחה.  השוואה עם האינפלציה ברזולוציה חודשית מראה כמה מקרים שבהם נראה שהיתה עליה באינפלציה, ומיד אחר כך העלו את הריבית, ואז האינפלציה נפלה חזרה ואפילו לרמות נמוכות יותר משהיתה.  דגם כזה מסביר למשל את ההעלאה החדה של הריבית בסוף 1991 (החץ היורד השמאלי בגרף).  בכמה מקרים אפשר גם לראות שהעליה באינפלציה עצמה נבעה מהורדה קודמת של הריבית (חיצים עולים).  למשל על המקרה של 2002 (זוג החיצים הימני) כתוב בויקיפדיה, בערך על הנגיד דוד קליין, "בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית פתאומית בשיעור של כ-2%, בלחץ שר האוצר דאז סילבן שלום. ההחלטה הביאה לזינוק מהיר בשער דולר וגררה סדרה ארוכה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד בנסיון למזער את הנזק".  אבל היו גם הרבה שינויים באינפלציה שלא נענו בשינויי ריבית, ושינויי ריבית שלא השפיעו יותר מדי על האינפלציה.  (שימו לב לסקאלה: שיעורי האינפלציה החודשיים מוגדלים פי 12 כדי להציג שיעור אינפלציה שנתי, שהוא בר-השוואה לריבית שגם היא מוצגת במונחים שנתיים.)

ribit-inf

לגבי הצמיחה ועוד יותר מכך האבטלה קשה לראות קשר לריבית.  נראה אפילו שלאבטלה יש מתאם הפוך עם רמת הריבית, בניגוד לתיאוריה.  ההורדה החדה בריבית ב-2002 לא יצרה צמיחה, וכאמור נשארה בתוקף רק זמן קצר בגלל שכן גרמה לאינפלציה.  ההורדה הדרמטית של הריבית ע"י הנגיד פישר בעקבות במשבר הכלכלי של 2008-2009 אולי הצילה את הצמיחה שנשארה חיובית ב-2009 ועלתה בחזרה ב-2010.  אבל ההשפעה לא היתה דרמטית.  והנגידה הנוכחית הגיעה למצב שאין לה יותר לאן לרדת.

ribit-growth

מקורות

המידע על הריבית מאתר בנק ישראל.

המידע על האינפלציה, האבטלה, והצמיחה מהלמ"ס.  בפרט נתוני האינפלציה מידי חודש נמצאים בירחון המחירים.

%d בלוגרים אהבו את זה: