ארכיון תג: צמיחה

ניסוי טבעי

לפני חודשיים סמי פרץ פרסם טור בדה מרקר שהכיל העתק של הגרף הבא.  אני לא לגמרי מבין למה, כי הטקסט של הטור לא התייחס לגרף, אבל בעיני הגרף מדהים.  הוא הופיע במקור בדו"ח של בנק ישראל על המשבר הכלכלי של 2007-2009.

ג3

הגרף מראה את התוצאה של המעבר לפנסיה צוברת אחרי 2003.  המשקיעים המוסדיים לא יכלו יותר לשים את כל הכסף של הפנסיות אצל הממשלה ולקבל עליו ריבית מובטחת, אלא נאלצו להשקיע אותו בשוק ההון.  הר של כסף נחת בבורסה וחיפש מישהו שיהיה מוכן לקחת אותו.  מגוון חברות עסקיות ראו כסף מתגלגל על הרצפה והחליטו לאמץ אותו.  וכך תוך 4 שנים יתרות האג"ח הקונצרניות — כלומר כמה כסף החברות העיסקיות לקחו בתור "הלוואה" ועדיין לא החזירו — גדל משווה ערך של 3% תמ"ג לשווה ערך של 25% תמ"ג.  זה בלתי נתפס.  לא היה דבר כזה בשום מקום אחר, פרט לאיטליה, שבה עליה קצת יותר קטנה נמרחה על הרבה יותר שנים.  [ושתי הערות: ראשית, מדובר בחברות שאינן חברות פיננסיות, כלומר המגזר היצרני בלי בנקים וחברות ביטוח.  שנית, אני שם את "הלוואה" בגרשיים כי לא ברור שאי פעם יחזירו את הכל — כמו שהנתונים בהמשך מראים הרבה יותר נחמד לשבת על הכסף ולגלגל את החוב מהלוואה אחת לשניה.]

הבעיה שהגרף הזה נגמר ב-2009, ומאז עברו כמה שנים.  אז ניסיתי למצוא את הנתונים המקוריים ולראות את המשך הסיפור.  ההצלחה הייתה חלקית (פרטים בסעיף מקורות בסוף), אבל בכל זאת הגעתי לגרף הבא שהוא כנראה די שקול לגרף המקורי של בנק ישראל.  הגרף הזה מראה את הערך הכספי של יתרות האג"ח הקונצרניות בדולרים, בלי השוואה לתמ"ג בארץ.  כפי שניתן לראות, החברות העסקיות בארץ עדיין יושבות על הר של כסף.  ובנוסף למה שהן גייסו בארץ, נראה שלאחרונה הן גייסו סכום דומה גם בחו"ל.

corp-agach

השאלה המעניינת היא מה הייתה ההשפעה של כל הכסף הזה.  אחת המנטרות הקבועות של נתניהו ויועציו הכלכליים היא שצריך להשקיע במגזר העסקי, כי השקעה במגזר העסקי תתרום לצמיחה ובסופו של דבר תחלחל לכל מגזרי המשק.  למשל זו הסיבה (או לפחות אחת הסיבות העיקריות) לשאיפה הקבועה להוריד את מס החברות — נשאיר את הכסף בחברות והן תשתמשנה בו יותר טוב מאשר הממשלה [זה מעבר לנושא ה"תחרות" עם מדינות אחרות שכרגע בכותרות].  אז מסתבר שבלי לשים לב עשינו כבר ניסוי כזה, ואפשר לבדוק את התוצאות האמפיריות.  תוך 4 שנים השקענו המון המון כסף במגזר העסקי.  האם זה תרם לעלייה בצמיחה?

 

corp-agach-cmp

אז לא.  הצמיחה הגיעה לשיא בבועת הדוט-קום של שנת 2000, היא התרסקה בשנות האינתיפדה השנייה, היא נפגעה מהמשבר הכלכלי של 2008, אבל היא לא הגיבה לים הכסף שנשפך על המגזר העסקי.  בפרט, ההתאוששות בשלהי האינתיפדה השנייה הייתה לפני שהכסף הגיע.  כנראה שכשהוא כבר הגיע העוסקים בעסקים בחרו להשתמש בכסף בצורות אחרות, שלאו דווקא תורמות למשק המדינה.

ואגב, רמז לכך ניתן למצוא כבר בדו"ח של בנק ישראל על המשבר.  הנה מה שהם כתבו שם:

"אחת התופעות הבולטות בשוק ההון בשנות השגשוג הייתה התפתחותן המואצת של איגרות החוב התאגידיות. […] ההתפתחות המואצת — בלי שפותחה בגופים המוסדיים תשתית נאותה להערכה ולניטור של סיכוני אשראי ובלא פיתוח מקביל של תשתית פיקוחית והגבלות מוסדיות על אשראי זה — הגדילה את הסיכון לתיק האשראי במשק.  בין היתר, התאפשרה בישראל, בניגוד למקובל בעולם, הנפקתן של אג"ח תאגידיות ללא יצירת ממשל תאגידי בחברות המנפיקות אותן, כנדרש מחברות המנפיקות מניות לציבור.  נראה כי הסיכון שהיה גלום בתופעות אלה לא הופנם במלואו על ידי השוק ולא תומחר בהתאם. […] ראויה לתשומת לב מיוחדת התפתחותן של אג"ח בענף הנדל"ן בשנים שקדמו למשבר, משום שהן הפכו למוקד הסיכון לשוק המקומי במהלך המשבר.  כ-40 אחוזים מהיקף הנפקות האג"ח בשנים 2006-2007 היו בענף הנדל"ן. […] חלק ניכר מההנפקות אף היו ללא ביטחונות, ונועדו למימון השקעות בנדל"ן במדינות שבהן מחיריו עלו בשיעורים מופרזים באותן שנים.  זאת ללא יכולת בקרה של הגוף המוסדי המשקיע."

מקורות

תודה לסמי פרץ שהפנה אותי לדו"ח של בנק ישראל.  הדו"ח נכתב על ידי קובי ברוידא, צביה ארדמן, ומרב שמש, ונערך על ידי צבי אקשטיין, סטנלי פישר, וקרנית פלוג.  הגרף מופיע בעמ' 59.

מתחת לאיור המקורי כתוב שמקור הנתונים מה-BIS Quarterly Review.  מסתבר ש-BIS זה Bank for International Settlements, שהוא גוף בינלאומי שמאגד 60 בנקים מרכזיים של מדינות שונות (שביחד אחראיות על 95% מהתמ"ג העולמי) ונותן להם שרותים בנקאיים מתאימים (לא יודע מה זה אומר ברמה של בנקים מרכזיים).  כדי לתמוך בשאיפה לשמור על יציבות פיננסית בעולם, הם גם אוספים ומנגישים נתונים.  חיפוש מסוים באתר מאפשר שליפה של מידע על השוק המקומי בישראל (בקישור download למעלה מימין).

אבל כדי שיהיה קצת יותר מאתגר, המידע הזה הוא בעצם כמה עשרות סדרות של נתונים.  כל סדרה מכילה מידע רבעוני החל משנת 1972 ועד היום.  ההבדל בין הסדרות הוא במה הן מראות ולמה הן מתייחסות.  כל סדרה מזוהה על ידי צרוף של קודים.  הסדרה שאני מציג כאן היא Q:IL:3P:J:1:A:A:A:TO1:A:A:A:A:A:I.  המשמעויות של הקודים הן (משמאל לימין):

Frequency Q:Quarterly
Issuer residence IL:Israel
Issuer nationality 3P:All countries excluding residents
Issuer sector – immediate borrower J:Non-financial corporations
Issuer sector – ultimate borrower 1:All issuers
Issue market A:Domestic market
Issue type A:All issue types
Issue currency group A:All currencies
Issue currency TO1:Total all currencies
Original maturity A:All maturities
Remaining maturity A:All maturities
Rate type A:All rate types
Default risk (for future expansion) A:All credit ratings
Collateral type (for future expansion) A:All issues
Measure I:Amounts outstanding

הנתונים על אג"ח בשוק העולמי הם מהסדרה  Q:3P:IL:1:J:C:A:A:TO1:A:A:A:A:A:I, מקובץ שמכיל מידע על כל העולם.

השאלה האם אלה סדרות הנתונים שבנק ישראל השתמש בהן, או שיש משהו אחר, נשארת פתוחה בשלב זה.

מודעות פרסומת

שפל היסטורי

נגידת בנק ישראל הורידה את הריבית של בנק ישראל ל-0.25%, הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם.  אז הנה הנתונים על הריבית מאז 1988, שזה מה שאפשר למצוא באתר הבנק.  בעצם ריבית מוצהרת כזו קיימת רק מאז 1993, ולפני זה הנתונים מתייחסים לריבית אפקטיבית (שמתקבלת אם מייחסים אותה רמת ריבית לתקופה של שנה תוך חישוב ריבית דריבית, אבל לא מצאתי אם זה חודשי או שבועי או יומי).  כפי שניתן לראות ההתנהגות של שתי הגרסאות דומה, וההפרש, שפרופורציוני לגובה הריבית, קטן יחסית לשינויים שנעשים כחלק מהמדיניות.  אפשר לראות שבשנות ה-90 רמת הריבית טיילה לה בתחום 10-20%, עם שתי עליות חדות לטווח קצר שהגיעו ל-34.6% ול-24.1% — ערכים שנשמעים דמיוניים כיום, אבל צריך לזכור שגם האינפלציה היתה גבוהה אז הריבית הזו לא בהכרח הובילה לרווח משמעותי.  מסוף שנות ה-90 היתה מגמת ירידה כללית בעקבות ירידת האינפלציה, ובשנים האחרונות היא מדשדשת לה באיזור האחוזים הבודדים.

ribit

בנק ישראל משנה את הריבית כדי להשפיע על הכלכלה בכיוון שנראה לו נחוץ.  בעקרון, ככל שהריבית גבוהה יותר כדאי יותר להשקיע כסף בפקדונות, ואז יש פחות כסף שמסתובב לו במשק.  כתוצאה הפעילות הכלכלית מרוסנת והאינפלציה אמורה לרדת, אבל זה עלול להיות במחיר עליה באבטלה.   לעומת זאת ריבית נמוכה, כמו שיש כיום, אמורה לגרום לבעלי ממון להשתמש בו ולהגדיל את הפעילות הכלכלית, כי לא כדאי להפקיד את הכסף בבנק בריבית כל כך נמוכה.  זה אמור להגביר את הפעילות במשק ולהלחם בסכנה של מיתון,  אבל זה עלול גם לגרום לשימוש מוגבר באפיקי השקעה אחרים, כמו למשל נדל"ן, מה שגורם לעלית מחירי הדירות (ובפרט זה מה שקורה בשנים האחרונות).  כך שהריבית היא בעצם כלי גס למדי שקשה להעריך את השפעתו האמיתית על מה שקורה במערכת מורכבת כמו המערכת הכלכלית.

כדי לראות איך זה עובד בפועל צריך להשוות את הריבית עם מדדים אחרים כגון אינפלציה וצמיחה.  השוואה עם האינפלציה ברזולוציה חודשית מראה כמה מקרים שבהם נראה שהיתה עליה באינפלציה, ומיד אחר כך העלו את הריבית, ואז האינפלציה נפלה חזרה ואפילו לרמות נמוכות יותר משהיתה.  דגם כזה מסביר למשל את ההעלאה החדה של הריבית בסוף 1991 (החץ היורד השמאלי בגרף).  בכמה מקרים אפשר גם לראות שהעליה באינפלציה עצמה נבעה מהורדה קודמת של הריבית (חיצים עולים).  למשל על המקרה של 2002 (זוג החיצים הימני) כתוב בויקיפדיה, בערך על הנגיד דוד קליין, "בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית פתאומית בשיעור של כ-2%, בלחץ שר האוצר דאז סילבן שלום. ההחלטה הביאה לזינוק מהיר בשער דולר וגררה סדרה ארוכה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד בנסיון למזער את הנזק".  אבל היו גם הרבה שינויים באינפלציה שלא נענו בשינויי ריבית, ושינויי ריבית שלא השפיעו יותר מדי על האינפלציה.  (שימו לב לסקאלה: שיעורי האינפלציה החודשיים מוגדלים פי 12 כדי להציג שיעור אינפלציה שנתי, שהוא בר-השוואה לריבית שגם היא מוצגת במונחים שנתיים.)

ribit-inf

לגבי הצמיחה ועוד יותר מכך האבטלה קשה לראות קשר לריבית.  נראה אפילו שלאבטלה יש מתאם הפוך עם רמת הריבית, בניגוד לתיאוריה.  ההורדה החדה בריבית ב-2002 לא יצרה צמיחה, וכאמור נשארה בתוקף רק זמן קצר בגלל שכן גרמה לאינפלציה.  ההורדה הדרמטית של הריבית ע"י הנגיד פישר בעקבות במשבר הכלכלי של 2008-2009 אולי הצילה את הצמיחה שנשארה חיובית ב-2009 ועלתה בחזרה ב-2010.  אבל ההשפעה לא היתה דרמטית.  והנגידה הנוכחית הגיעה למצב שאין לה יותר לאן לרדת.

ribit-growth

מקורות

המידע על הריבית מאתר בנק ישראל.

המידע על האינפלציה, האבטלה, והצמיחה מהלמ"ס.  בפרט נתוני האינפלציה מידי חודש נמצאים בירחון המחירים.

מורשת בגין: מהפך!

אפשר היה לפספס את הרגע ההיסטורי הזה, אבל החודש מלאו 100 שנים להולדתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.  ואחרי קצת יותר משנה של איסוף נתונים אפשר לנצל אותם לראות מה המורשת שלו, מבחינת מה שהוא עשה למדינה תוך כוונה תחילה ומה היו הערכים שלאורם התנהל ואותם ביקש להנחיל.  מה שעולה מהנתונים ומההיסטוריה הוא לא פחות ממהפך — ולא רק במובן הפוליטי.

האירוע המרכזי שבזכותו זוכרים את בגין הוא כמובן השלום עם מצרים.  בגין החליט, בניגוד לעמדת מפלגתו ובוחריו, שהשלום חשוב יותר משלמות הארץ — ויתרה מזאת, היה מסוגל לממש את ההחלטה הזאת.  בכך ויתר על ריבונות (אם כי לא ממש בארץ ישראל) ופינה ישובים שהיו בלב הקונצנזוס.  אהבה גדולה אין פה, אבל באופן מפתיע אולי הסכם השלום הזה מתגלה כאחד הדברים היותר יציבים במזרח התיכון.  הוא התחיל תהליך ארוך ורב תהפוכות, רובן שליליות, שעוד לא הגיע לכדי מיצוי, אבל אפילו רק קיום התהליך גרם לשינוי מהותי במצב.

ההחלטה לחתום על הסכם השלום, ולהשלים את הנסיגה ופינוי הישובים גם לאחר רציחתו של סאדאת, מיוחדת בכך שהתקבלה כנראה מתוך שיקולים שהיו אמוציונאליים לפחות באותה מידה, ואולי אף יותר, ממה שהיו רציונאליים.  בגין שמע את משק כנפי ההיסטוריה באופן חד ברור, והשמירה על "עתיד ילדנו" היתה נר לרגליו.  שיקולים דומים עמדו מאחורי ההחלטה להפציץ את הכור הגרעיני שנבנה בעיראק.  הרגשנות הזו הייתה חלק ממנו וממורשתו.  היא משתלבת עם הצניעות שלו, ומוכיחה שבאמת היה אכפת לו מהעם והמדינה.  בגדול, במקרה שלו, נראה שזה הוכיח את עצמו.

השינוי המיידי והברור ביותר עם עליתו של בגין לשלטון ב-1977 היה הליברליזציה בכלכלה מבית מדרשו של שר האוצר שמחה ארליך.  התכנית הזו הובילה בסופו של דבר לאינפלציה שהגיעה בשיאה ליותר מ-400% בשנה ("הכלכלה הנכונה" המטיבה עם העם של שר האוצר יורם ארידור), ומאוחר יותר לתכנית הייצוב הכלכלית של 1985, ובהמשכה למדיניות הניאו-ליברלית השלטת עד היום, כולל המאפיינים של הגבלת הוצאות, קידוש התחרות, וההפרטות, וכל זאת על חשבון הסוציאליזם והפטרנליזם.  זה טוב אולי לשמירה על האינפלציה, אבל מוביל גם להקטנת שרותים ולעלית פערים, ואחרי אפקט מצטבר של 25 שנה, למחאה חברתית.

inf-begin

תוצאה אפשרית של המהפך בגישה הכלכלית הוא השינוי בצמיחה.  עד תחילת שנות ה-70 הצמיחה היתה לרוב בטווח של 7-15% לשנה.  אמנם לא תמיד — היו מיתונים עמוקים בשנים 1953-4 ו-1966-7, אבל אחריהם הצמיחה התחדשה ובגדול.  אבל מהמיתון שהתחיל ב-1973 לא הייתה התאוששות כזו (ואולי זה תרם גם לנצחונו של בגין בבחירות), ומאז נדיר שהצמיחה מגיעה לכדי 7% בשנה (ובדי הרבה מקרים היא קרובה לקצב גידול האוכלוסיה, כך שאין בעצם צמיחה לנפש).  הדגש עבר מהשקעה ארוכת-טווח בבנית המדינה לאמון בשוק החופשי, שמטבע הדברים מתאפיין בראיה קצרת-טווח יותר ובהתמקדות בעשית רווחים.

growth-begin

בניגוד לצמיחה שירדה, מה שעלה הוא הפטורים מגיוס לחרדים.  בגין הכניס את החרדים לממשלה וביטל את ההגבלה על מספר הפטורים, וכתוצאה יצר מצב בו החרדים עזבו את שוק העבודה ואת ההשתלבות בחברה כדי להסתגר בישיבות ולהתחמק מגיוס.  במקביל גיוס בנות הדרדר לחלוטין (הגרף הוא רק על בנים).  שנות דור מאוחר יותר קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי לסובב לאחור את התהליך ההרסני הזה.

torato-pct-begin

עדכון: עוד דבר שבגין אולי לא יזם אבל נתן לו דחיפה משמעותית הוא מבצע ההתנחלויות.  בדיעבד ניתן לומר שמפת ההתנחלויות כפי שהיא מוכרת כיום עוצבה במידה רבה על ידי ממשלת בגין.  את הנתונים ניתן לראות בפוסט הזה.

ונסיים בעוד רכיב מהותי במורשת בגין, שמתייחד בעיקר בכך שממשיכי דרכו נוטים להתעלם ממנו ואפילו לפעול באופן בוטה כנגדו.  בגין ראה במדינה ערך עליון.  הוא היה דמוקרט בנשמתו, האמין בכנסת, בבתי המשפט, ובבוחרים, והתנגד באופן נחרץ לאלימות נגד המדינה או לפגיעה במוסדותיה.  הוא היה בעצם שותף לבן-גוריון בהקמת המדינה, בכך שלא איפשר לשום ניצוץ (או אפילו פיצוץ, כמו בפרשת אלטלנה) לגרום להתלקחות מלחמת אחים.  הוא שרת באופוזיציה במשך 29 שנים, לעיתים תוך מחלוקות קשות ביותר ואפילו שנאה למפא"י ולמדיניות הממשלה, אבל תמיד במסגרת הדיון הפרלמנטרי.  אם יש משהו במורשת בגין שראוי במיוחד להעלות על נס כיום, זה הדבר.  חבל שזה לא מובן מאליו.

מי צומח?

הנחה מקובלת בכלכלה, ועל פניה סבירה, היא שיש קשר הפוך בין צמיחה לאבטלה.  כשהמשק צומח בקצב גבוה יש יותר עבודה ולכן האבטלה יורדת.  לעומת זאת כשהצמיחה נמוכה מגידול האוכלוסיה המשק לא מייצר מספיק מקומות עבודה, ולכן האבטלה גדלה.  מעניין לכן להשוות את האבטלה והצמיחה, לראות אם הן באמת מתנהגות באופן הפוך זו לזו.  התוצאות בגרף שלפניכם. "צמיחה" כאן זה צמיחה לנפש, לא הצמיחה הכללית, כי מעניין אותנו איך הצמיחה מיתרגמת לתעסוקה, וזה תלוי כמובן בגודל האוכלוסיה.  אבל התוצאות עם הצמיחה הכללית בעצם מאוד דומות.

comp

דבר ראשון שרואים כאן הוא שהצמיחה משתנה בקצב הרבה יותר מהיר ותזזיתי מהאבטלה.  אבל צריך לשים לב שחלק מזה הוא שנתוני האבטלה ניתנים ברזולוציה נמוכה יותר בצד שמאל של הגרף (עד סוף שנות השבעים) — נקודה רק פעם בשנתיים שלוש, ולא כל שנה.

אשר לקשר בין הצמיחה לאבטלה, אכן במקרים של מיתון עמוק האבטלה קופצת.  זה קרה באופן בולט במיתון של סוף שנות ה-60, ובמידה מסויימת גם במיתון של תחילת שנות האלפיים בזמן האינתיפדה השניה.  אבל מצד שני שיא האבטלה היה בשנת 1992, בתקופה שבה לא היה שום מיתון נוראי, והירידה הדרמטית באבטלה בתקופת ממשלת רבין לא היתה מלווה בצמיחה דרמטית באופן דומה.  עדכון: זה קשור כנראה לגל העליה הגדול מרוסיה, והצמיחה שאחריו "נבלעה" באוכלוסייה שכבר הייתה גדולה יותר.

כדי לנתח את הנתונים בפרוט רב יותר, נשתמש בגרף פיזור כדי להמחיש את המתאם האפשרי בין הצמיחה לאבטלה בכל שנה.  בגרף הזה הציר האופקי ייצג את אחוז הצמיחה, והאנכי את אחוז האבטלה.  כל שנה שעבורה יש נתונים עבור שני המדדים תיוצג על ידי נקודה, כאשר מיקום הנקודה מתאים לאחוז הצמיחה ואחוז האבטלה באותה שנה.  אם אכן יש קשר הפוך בין צמיחה ואבטלה, הרי ככל שהצמיחה גבוהה יותר (צד ימין בגרף הפיזור) נצפה שהאבטלה תהיה נמוכה יותר.  זה יגרום לפיזור אלכסוני של הנקודות, משמאל למעלה לימין למטה.  תוצאות האמת נתונות בגרף משמאל.  הגרף מימין הוא אותו דבר אבל עם שנת הפרש: הוא מראה את הקשר בין הצמיחה בשנה אחת לאבטלה בשנה שלאחריה, מתוך הנחה שלוקח זמן לצמיחה להשפיע על התעסוקה.

cor

התוצאה הבולטת ביותר היא שאין תוצאה: הפיזור של הנקודות נראה אקראי, ואין שום מגמה ברורה — משמע אין קשר מובהק בין צמיחה לאבטלה.  אם מבצעים על הנתונים האלה רגרסיה לינארית (שיטה סטטיסטית למציאת הקשר בין שני משתנים), מתקבל שאכן איכות התוצאה נמוכה ביותר (R2=0.06, כלומר באופן מעשי אין קשר).  כאשר מתמקדים בגרף השני, המתאר את המתאם בין הצמיחה בשנה אחת והאבטלה בשנה אחריה, אפשר אולי להבחין בקשר חלש (מקדם מתאם של 0.34-, R2=0.12).  הרגרסיה במקרה הזה מצביעה על ירידה של כמעט רבע אחוז באבטלה עבור כל עליה של אחוז בצמיחה, אבל התוצאה הזו היא ממוצע בלבד.  התוצאות האמיתיות בכל שנה יכולות להיות הרבה יותר גבוהות או נמוכות, כי הפיזור מאוד גדול.  ואפילו התוצאה החלשה למדי הזו תלויה במידה רבה באותן שנים ספורות שבהן היה קשר חזק כתוצאה ממיתון עמוק.  אם מוחקים את השנים האלה מהנתונים, בשנים הנותרות לא מוצאים קשר משמעותי.

מקורות

נתוני האבטלה מבוססים על לוח 12.1 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס.  למרבה הצער הלמ"ס חוסך מקום על ידי השמטת שנים מהעבר הרחוק יותר, אז השתמשתי בשנתונים של 1996 ו-2012 ביחד כדי לאסוף מידע על יותר שנים.

נתוני התמ"ג לנפש נלקחו מלוחות 14.1 ו-14.2 של השנתון של שנת 2012.  למרבה המזל כאן לא חסכו מקום, ויש נתונים עבור כל השנים.

התקציב: גדל אך מצטמק

תקציב המדינה הוא כמובן אחד המסמכים החשובים ביותר שיש.  אבל כגודל חשיבותו כך גם הקושי להבין אותו.  החדשות הטובות הן שבזכות אתר התקציב הפתוח ניתן לקבל כיום נתונים מפורטים של 20 השנים האחרונות.  החדשות הרעות הן שהנתונים הם ברמת כותרות של סעיפים, ולך תבין מה בדיוק זה אומר ואיפה כל מיני דברים מתחבאים.  ובכל זאת, צריך לנסות.  נתחיל מהפשוט ביותר: גודל התקציב בכללותו.

מיד ניתן לראות שהתקציב (במונחים ראליים, כלומר תוך התחשבות באינפלציה) גדל עם הזמן.  אבל הגידול אינו רציף.  בפרט, ממשלות שבהן נרשם גידול הן ממשלת ברק ו–הפתעה!–ממשלת נתניהו השניה.

אבל מה שבאמת מעניין הוא היחס בין התקציב לבין דברים אחרים.  מצד אחד קיים היחס בין התקציב לבין האוכלוסיה שאותה הוא משרת.  על ידי חלוקת התקציב בגודל האוכלוסיה ניתן למצוא את התקציב לתושב.  כאן מסתמנת מגמת ירידה מסויימת, אבל שוב, יש עליות בממשלות ברק ו(במידה פחותה יותר) נתניהו.

מצד שני מעניין לבדוק את היחס בין התקציב לתמ"ג: אחרי הכל, אם התמ"ג גדל והמשק צומח, זה יכול לאפשר לממשלה אמצעים לממש את מדיניותה בתחומים שונים.  אלא מאי, מסתבר שעיקר מדיניות הממשלה נתון לקיצוץ התקציב.  כך–חוץ מבתקופת ממשלת ברק–אנו רואים שהתקציב גדל הרבה יותר לאט מהתמ"ג, ולכן היחס בין התקציב לתמ"ג יורד בהתמדה.

לירידה הזו יש הסבר בחוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, שנחקק בשלהי ממשלת שמיר בשנת 1992, ומאז עבר תיקונים רבים.  החוק הזה קובע שתי מגבלות על תקציב המדינה:

  • הגרעון בתקציב לא יכול לעבור סף מסויים.  לכן אם אין מספיק הכנסות יש לקצץ את התקציב.  עיון ביעדי הגרעון המצויינים בחוק מציג תמונה קומית מעט.  למשל תקרת הגרעון של שנות 1992-1996 תוקנה בשנת 1997, וגם תיקונים המתיחסים לעתיד מצביעים על כך שיעדים קודמים ככל הנראה לא תמיד קוימו בלשון המעטה.
  • מעבר למגבלה הנובעת מתקרת הגרעון, יש גם מגבלה ישירה על הגדלת התקציב: לא יותר מ-1% בשנה באופן ריאלי (כלומר מעל למדד המחירים לצרכן) בשנים 2005-2006, ולא יותר מ-1.7% בשנה בשנים 2007-2010.  כיוון שהגידול באוכלוסית ישראל ובתמ"ג (ברוב השנים) גדולים יותר, נובע שהתקציב לנפש והתקציב יחסית לתמ"ג ירדו. (מאז 2010 הגידול המקסימלי אינו קבוע, ומחושב כל שנה על סמך שאיפה להגיע לחוב שהוא 60% מהתוצר.)

מקורות

נתוני התקציב נלקחו מאתר התקציב הפתוח.  האתר מאפשר לבחור בין נתונים נומינליים (בשקלים של שנת התקציב) לבין ריאליים (מתוקנים לאינפלציה), ואנחנו השתמשנו בריאליים.  כמו כן ניתן לבחור בין הקצאה, הקצאה מעודכנת, ושימוש, כל אחד מהם נטו או ברוטו.  אנחנו בחרנו בהקצאה נטו מתוך הנחה שזה משקף את הכוונות המקוריות בעת הנחת התקציב.

נתוני האוכלוסיה והתמ"ג הם אלה ששימשו ברשומות קודמות.

בוא לגדול איתנו

המדד העיקרי המשמש להערכת מצב המשק הוא לא המדד (והשינוי במדד, כלומר האינפלציה, למרות שזה כמובן חשוב גם), אלא הצמיחה.  משק צומח זה טוב, כך אומרים, לפחות מימין.  בשמאל פחות בטוחים, ושואלים מה המחיר של הצמיחה הזו, ואולי יש מדדים אחרים.

מה שאמור לצמוח זה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) — הסך של כל המוצרים והשרותים שנוצרו בשטח המדינה.  בישראל התמ"ג אכן גדל במרץ מאז קום המדינה, וברוב הזמן יותר מאשר במדינות מערביות ומפותחות אחרות.  אבל יותר נכון להסתכל על התמ"ג לנפש, כלומר התמ"ג מחולק לגודל האוכלוסיה.  זה חשוב במיוחד במדינה כמו ישראל שבה האוכלוסיה גדלה בקצב גבוה יחסית, כי אם התמ"ג גדל יותר לאט מהאוכלוסיה אז בעצם זה לא כל כך טוב.  הגרף הבא מראה את התמ"ג לנפש במחירים נוכחיים (כלומר כמה זה באמת שווה, אחרי התאמה לאינפלציה).

מה שרואים מיד הוא שגם התמ"ג לנפש גדל יפה, חוץ מבתקופות קצרות במיתונים של תחילת שנות החמישים ואמצע שנות השישים, במשבר העולמי האחרון ב-2008, ובעיקר בתקופת האינתיפדה השניה (שגם באה מיד אחרי פיצוץ בועת ההיי-טק).  הגידול הזה רציף ועמיד במידה רבה לתופעות כלכליות שונות, כולל האינפלציה המטורפת של אמצע שנות השמונים והתכניות הכלכליות השונות שגרמו לה וריסנו אותה.  ההשפעות הרציניות יותר הן מגורמים חיצוניים ומדיניים, ובפרט עינייני מלחמה ושלום.

הצמיחה עצמה היא בעצם הנגזרת של הגרף הזה: כמה התמ"ג השתנה כל שנה, באחוזים, יחסית לשנה הקודמת.  את זה רואים בגרף הבא:

כאן רואים שבעצם הגידול אינו כל כך רציף, אלא יש הרבה פלקטואציות.  ואכן העיניינים די מסובכים, ויש המון גורמים שמשפיעים על הצמיחה לטוב ולרע.  למי שמעוניין בפרטים, הגרף הזה מדגים די טוב את התאור בויקיפדיה של כלכלת ישראל.

ובהערת אגב – מה האלטרנטיבה לשימוש בצמיחה כמדד ל"טוב"?  הבעיה בצמיחה של התמ"ג כמדד היא שזה כולל דברים שהם לא בדיוק משקפים טוב, כגון פשיעה ומלחמות, ולא כולל דברים טובים כמו פנאי וטבע.  אז אלטרנטיבה היא לבנות מדד שלוקח בחשבון בריאות, השכלה, שיוויון, וקיימות בנוסף להיבטים כלכליים כמו הכנסות.  מדד כזה הוא מדד הפיתוח האנושי של האו"ם (Human Development Index).  על פי מדד זה ישראל נמצאת במקום מצויין, דומה לשל הכלכלות המפותחות ביותר, וקצת מעל הממוצע של ה-OECD.  וגם אין פלקטואציות חזקות שנובעות ממצב המשק או הכלכלה העולמית.

מקורות

הנתונים על התמ"ג, התמ"ג לנפש, והצמיחה נלקחו מטבלאות 14.1 ו-14.2 מהשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס לשנת 2012.  התמ"ג עד 1995 ניתן במחירי 1995, ומאז במחירי 2005.  השנים 2008-2011 ניתנות גם במחירים שוטפים.  החפיפות בין הנתונים השונים מאפשרות לשקלל אותם ולהציג את כולם בבסיס אחיד של מחירים שוטפים.

הנתונים על גידול האוכלוסיה חושבו מתוך נתוני אוכלוסיה המובאים בטבלאות 2.1 ו-2.2 של השנתון הסטטיסטי של הלמ"ס לשנת 2011.

%d בלוגרים אהבו את זה: