ארכיון תג: פלסטינים

ובנתיים בשטחים

מדי פעם שומעים טרוניות מצד מתנחלים על כך שהיושבים בתחומי הקו הירוק אינם מודעים להיקף הטרור בשטחים ועם מה הם צריכים להתמודד. ויש בזה משהו. אבל הנתונים מפוזרים בין דוחות שבועיים ואתרי חדשות, וזו עבודה סיזיפית לנסות ולגבש תמונה מסודרת. לכן שמחתי לקבל הפנייה לעבודה כזו של נחמיה גרשוני-איילהו, שעשה את מלאכת האיסוף הזו עבור 3 חודשים בסוף 2015. אמנם זה רק 3 חודשים, והתקופה היא תחילת "אינתיפדת הסכינים" אז סיכוי טוב שזה לא לגמרי מייצג תקופות אחרות, אבל בכל זאת זה משהו.

הנתונים שהוא אסף הם רשימה של 3778 אירועים לאורך כל 2015.  ב-9 החודשים הראשונים המקור היחיד הוא הודעות של משטרת ישראל.  יש מעט כאלה.  אז הרוב הם משלושת החודשים האחרונים, שמנצלים בנוסף להודעות משטרתיות גם פרסומים בעיתונות, כולל בחשבונות טוויטר של כתבים שונים וכו', ובעיקר קציר מסיבי של מבזקים מאתר "הקול היהודי", שהוא אתר חדשות שמנוהל על ידי עמותה מהתנחלות יצהר.  אני התמקדתי ב-3660 האירועים של התקופה הזו.  הגרף הבא מראה אותם בחתך שבועי, תוך סיווג לפי סוג האירוע, היכן הוא קרה, ומי דיווח עליו.  (המספרים לא זהים כי לא תמיד יש את כל פרטי המידע.)

events-all

אז מה רואים כאן?

  • רוב האירועים הם זריקות אבנים, התפרעויות, וזריקת בקבוקי תבערה. יש מעל 100 כאלה בשבוע, כל שבוע.
  • אבל אכן אנחנו לא שומעים עליהם, כי רובם המכריע לא מדווח בעיתונות הרגילה.  אפשר לטעון שזה מוצדק ולא צריך לדווח על כל זריקת אבנים, אבל גם אין דיון בסיכומים לאורך זמן, ובסופו של דבר ההתעלמות הזו משפיעה על תמונת העולם שנראה יותר שקט ממה שהוא באמת.
  • אחת הסיבות לכך שלא שומעים על הרוב המכריע של האירועים היא שהם קורים בשטחים, כולל מזרח ירושלים.  ירושלים היא דה-פקטו עיר מחולקת ודינו של מה שקורה בצד המזרחי (פרט אולי למקרים בודדים בעיר העתיקה עצמה) כדין השטחים.  ומה שקורה בשטחים ולא בישראל עצמה מודחק.
  • התמונה שעולה היא של התנגדות מתמשכת ועיקשת (וגם אלימה) של הפלסטינים לישראל ולכיבוש.  אירוני שמי שמפרגן להם את זה הם המתנחלים.

מקורות

הנתונים נגישים ברשת.  הם נאספו ונערכו על ידי נחמיה גרשוני-איילהו ובעזרת JudgeDan48@ שעזר במיפוי, גדעון אריאל, וגאי זומר (שהפנה אותי לנתונים האלה).  הנתונים המקוריים כאמור ברובם מהקול היהודי.  ניכר שנעשה מאמץ לטייב את הנתונים, כלומר להביא אותם לפורמט אחיד ומפורט.  במקרים שבהם אין סיווג של מקום האירוע השלמתי לפי התיאור המילולי.  יש אפשרות של דיווח כפול, למשל אם היו שני מבזקים דומים בהפרש זמן לא גדול (דוגמה: ידוי אבנים בקרית ארבע ב-17.9.15 בשעות 17:25 ו-18:57), אבל זה די נדיר, או כשיש דיווח נפרד על תקרית ועל מעצר בעקבותיה, אבל גם דיווחים על מעצרים די נדירים.  וכמובן יתכן גם שיש הרבה תקריות שאינן מדווחות כאן.

מודעות פרסומת

פליטים

בעית הפליטים הפלסטינים היא אחת מאבני הנגף הקשות ביותר העומדות בפני כל ניסיון לישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.  אז שווה לברר קצת נתונים על מה מדובר.  בגדול, ההערכות הן שב-1948 כ-711,000 פלסטינים הפכו לפליטים, וב-1967 עוד כ-240,000, וכיום יש 5-7 מיליון. אבל כדי להבין את המספר הזה צריך לישב שתי בעיות: ראשית, איך מגדירים מיהו פליט, ובפרט אחרי כמעט 70 שנה? ושנית, איך משיגים נתונים?

פתרון חלקי לשתי הבעיות ניתן על ידי אונרא (UNRWA), הארגון של האו"ם שנותן שירותים לפליטים פלסטינים.  [זה לא אומר שלדעתי זה פתרון טוב, אבל ככל הנראה זה מה שהעולם משתמש בו.]  לפי ההגדרה שלהם, פליט פלסטיני הוא מי שגר בפלשתינה בין יוני 1946 למאי 1948, ואיבד את מקום מגוריו ואמצעי מחיתו כתוצאה מהמלחמה ב-1948, וכן צאצאים לפליטים מצד האב.  (במקור ההגדרה התיחסה לפליטים בפלשתינה, וכללה הן ערבים והן יהודים, ואונרא אפילו טיפלה בכמה אלפי יהודים בשנותיה הראשונות, אבל מאז 1952 הם מטפלים רק בערבים פלסטינים.)  בנוסף, כדי לקבל שירות מאונרא צריך להרשם, וכך יש רישום די מסודר לפחות של אותם הפליטים שמקבלים שירות במסגרת הזו, והם ללא ספק הרוב.  אז המספרים של אונרא מספקים בסיס.

אונרא התחילה לתפקד ב-1950, אבל באתר של אונרא מצאתי נתונים רק מאז שנת 2000.  מי שמשלים את הפער הוא ארגון פלסטיני בשם בָּדיל שמקום מושבו בבית לחם, וממצב את עצמו כמקור נתונים בנושא פליטים וזכויותיהם.  מטבע הדברים הם פחות אוביקטיביים ממה שהם מתיימרים להיות, ובכל זאת זהו המקור היחיד שמצאתי שמנסה לשרטט תמונה שלמה לאורך זמן.  התמונה הזו, המוצגת בגרף הבא, כוללת שלושה רכיבים:

  • הפליטים הרשומים באונרא
  • הערכה של פליטים נוספים שאינם רשומים וכנראה אינם מקבלים שרותים מאונרא
  • הערכה של פליטים בעקבות מלחמת ששת הימים (שאינם רשומים באונרא, כי ההגדרה של אונרא מתיחסת רק ל-1948, אבל למרות זאת יכולים לקבל שרותים מאונרא)

 

pal-ref

כמה הערות:

  • הנתונים של בדיל מראים ירידה לא מוסברת בין 2010 ל-2011.  השוואה עם נתוני אונרא המקוריים מראים שזה מתי שהם התחילו לדווח בנפרד על פליטים רשומים ואנשים שאינם פליטים ובכל זאת רשומים.  האנשים הנוספים האלה יכולים בחלקם להחשב לפליטים למרות שהם לא עומדים בהגדרה הרשמית (למשל צאצאים מצד האם במקום מצד האב), וחלקם אכן אינם פליטים אלא סתם נדכאים שהחליטו לאפשר להם לקבל שירות מסיבות הומניטריות (למשל עניים מירושלים ועזה).  מספרם גדל אבל עדיין פחות מ-10%.
  • הנתונים מראים גם עלייה תלולה באופן חריג בין השנים 1990-1995.  לא מצאתי הסבר למה שקרה שם.
  • הנתונים על פליטים לא רשומים הם הערכה גסה שמתבססת על משפט סתום בדוח של אונרא שאומר שלהערכתם כשלושה רבעים מהפליטים רשומים.  מזה משתמע שיש עוד רבע שאינו רשום, אבל בסקר מ-2007 הסתבר שבשטחים רק 1.43% אינם רשומים.  אז בדיל יצרו שילוב של 1.43% נוספים בשטחים ורבע נוסף בארצות השכנות (ירדן, לבנון, וסוריה).
  • הנתונים על פליטי 1967 הם הערכה גסה שמתחילה מנתון של 240,000 ומגדילה את המספר מאז לפי הערכות של קצב הגידול הטבעי.  ההערכה התחילה עם גידול של  3.5% בשנה ובשנים האחרונות עומדת על 2.88% בשנה.
  • אונרא פועלת בחמישה אזורים: הגדה המערבית, עזה, ירדן, לבנון, וסוריה.  יש גם פליטים במדינות ערב האחרות ובשאר העולם, והם לא בטיפול אונרא אלא "שייכים" לנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR).  לפי נתוני הנציבות לפליטים מספרם נמוך — כ-100,000 כיום.

הסיבה לגידול העצום במספר הפליטים היא כמובן הגידול הטבעי שלהם, בצרוף העובדה שאין צורה להפסיק להיות פליט.  האו"ם מכיר בצאצאים של פליטים כפליטים בעצמם עד שמעמדם מוסדר.  בעיקרון יש שלוש אפשרויות להסדרה:

  • חזרה לארץ המוצא כשהתנאים מאפשרים זאת, מה שנחשב לאפשרות המועדפת
  • השתקעות בארץ המארחת (הארץ שבה הפליט נרשם וקיבל מעמד פליט)
  • השתקעות בארץ אחרת

נציבות הפליטים של האו"ם אמורה לפעול כדי להגיע להסדרה כזו, אבל באופן מעשי זה לא ממש קורה.  למשל לפי נתוני האו"ם בשנת 2016 היו 22 מיליון פליטים בעולם (כולל 5.3 מיליון פלסטינים), ורק כ-550,000 חזרו לארצם ופחות מ-200,000 זכו לישוב מחדש, שזה פחות מ-3.5%.  אונרא אפילו לא אמורה לפעול לשם ישוב הפליטים מחדש — היא רק מספקת להם שירותים, בעיקר חינוך ובריאות.  ובתקנון של אונרא הצורה היחידה למחוק רישום של פליט היא אם הוא מת או אם הוכח שהרישום כפול או כוזב.  כך גם אם מצאת עבודה ומגורים וקבלת אזרחות — כמו למשל רוב הפליטים הפלסטינים בירדן, שהם כיום 39% מאלה שמטופלים על ידי אונרא — אתה עדיין פליט.  (ואגב, גם במדינות אחרות שבהן לא נותנים אזרחות כמו בירדן רק שליש עדיין גרים במחנות פליטים.)  מצד שני, יתכן כי המיעוט היחסי של פליטים מוכרים המטופלים על ידי נציבות הפליטים נובעת מכך שאלה שהשתקעו בארצות אחרות אכן אינם נספרים יותר.

מקורות

הנתונים של אונרא מהאתר שלהם. חיפוש של "UNRWA in figures" הוביל ליבול של 26 דוחות בהפרשים של 6 או 12 חודשים, מהשנים 2000-2017.

הנתונים של בדיל מהדוח הדו-שנתי לשנים 2013-2015, שהוא הדוח השמיני שהם מוציאים.  הנתונים המוצגים הם מטבלה 2.1, וההסברים מהנספח בסוף פרק 2.  עד שנת 2005 זה ברזולוציה של 5 שנים, ומאז כל שנה.

פגיעה באזרחים באינתיפדה השנייה

אוי איזו תקופה נוראית הייתה האינתיפדה השנייה.  ואין כמו לעבור על רשימות הקורבנות כדי להיזכר בכל הפיגועים הנוראיים שהיו יום אחרי יום, שאת חלקם אני עוד זוכר בלאו הכי מזמן אמת, למרות שעברו כבר מעל עשר שנים.

הסיבה לעשות את זה היא בדיקת הנושא של פגיעות באזרחים חפים מפשע לעומת לוחמים.  האינתיפדה השנייה היא מקרה בוחן טוב לזה — למרבה הצער יש הרבה נתונים.  שני הצדדים טוענים לפגיעה בלתי מובחנת באזרחים בצד שלהם תוך האשמת הצד השני.  הצד הישראלי לפחות טוען לניסיון לצמצם את הפגיעה באזרחים, ולהתמקד באנשי המיליציות הפלסטינאיות השונות.  הנתונים שמובאים כרגיל לתמוך בעמדה זו או אחרת הם מספר הנפגעים — למשל, כמה ילדים ונשים נהרגו, ואולי השוואה של מספרים אלה עם המספרים של לוחמים שנהרגו.

אני רוצה להציע ניתוח קצת יותר משמעותי — מה שחשוב זה לא המספר של ההרוגים, אלא היחס בין ההרוגים בקבוצות מין וגיל שונות לגודל האוכלוסיה בקבוצות האלה.  הסיבה היא שתמיד יש הרוגים גם מבין האזרחים הבילתי מעורבים.  אז ניסיון לצמצם את זה צריך להתבטא בכך שמספרם יהיה קטן יחסית לאוכלוסיה.

הצורה להציג את הנתונים האלה היא באמצעות תרשים spie chart.  התרשים הזה מורכב משתי שכבות.  הבסיס הוא תרשים עוגה סטנדרטי שמציג את החלוקה של האוכלוסיה לפרוסות מין וגיל.  למשל בנים בגילים 0-4, 5-9, 10-14, וכו', וכנ"ל גם לבנות.  אנחנו נציג את הבנים בצד ימין ואת הבנות בצד שמאל, כשפרוסות הגיל מסודרות מהילדים למעלה אל הקשישים למטה.

השכבה השניה היא החלוקה של ההרוגים לפי אותן פרוסות של מין וגיל.  אפשר לעשות זאת על ידי תרשים עוגה נוסף.  אם החלוקה של ההרוגים בין הקבוצות היא אותו דבר כמו החלוקה של האוכלוסיה, נקבל אותו תרשים עוגה כמו הקודם.  זה יקרה אם ההרג הוא אקראי, ולכל אחד יש את אותו הסיכוי לההרג.  אבל אם לקבוצות אוכלוסיה מסוימות (למשל גברים צעירים שמשתתפים בפעילות מלחמתית) יש יותר סיכוי ליהרג, הפרוסות שמייצגות אותם תהיינה יותר עבות מאשר בתרשים המקורי.  הבעיה היא שקשה להבחין בשינויים כאלה.  אז במקום זה אנחנו נשמור את הפרוסות השונות באותו עובי שהן היו, ונאריך או נקצר אותן כדי לשקף את הנתונים על ההרוגים.  כך אם בפלח מסוים מהאוכלוסיה יש יחסית מעט הרוגים זה יבוא לידי ביטוי בכך שהפרוסה בעוגה תהייה קצרה ולא תגיע להיקף העוגה המקורית.  לעומת זאת אם בפלח אוכלוסיה מסוים יש המון הרוגים באופן יחסי, זה יתבטא בפרוסה ארוכה יותר שבולטת מעבר להיקף העוגה המקורית.

(למי שמתעניין בפרטים, נציין גם שבהצגה הזו הרדיוס של כל פרוסה מייצג את רמת הסכנה לקבוצות מין וגיל שונות — עד כמה הם נוטים ליהרג יותר או פחות מחלקם באוכלוסיה.  השטח של הפרוסה מייצג את מספר ההרוגים.  שימו לב שבפרוסות של עוגה השטח פרופורציוני לריבוע הרדיוס (כמו ששטח עיגול שווה פאי כפול הרדיוס בריבוע).  כך למשל פרוסה שהרדיוס שלה פי 2 יותר גדול מבעוגה המקורית מייצגת פי 4 יותר הרוגים ממה שהיה צפוי לפי חלקם באוכלוסיה.  לכן הרדיוס לא מיצג סכנה באופן לינארי אלא בסקלה ריבועית.)

אם ניישם את מה שתואר לעיל עבור הרוגי האינתיפדה השנייה, נוכל לראות איזה דגם נוצר.  בפרט, מה שאנחנו מצפים לראות הוא שילוב בין שני דגמים.  ההרוגים שהם הרוגים אקראיים מתוך האוכלוסיה הכללית אמורים ליצור מעגל של פרוסות עם רדיוס פחות או יותר קבוע, כי בהגדרה הרוגים אקראיים אמורים להיות מפוזרים באופן אחיד בין כל הקבוצות של מין וגיל לפי הגודל של כל קבוצה כזו.  לעומת זאת לוחמים הם כרגיל גברים צעירים, אז לוחמים הרוגים צפויים ליצר פרוסות ארוכות במיוחד בצד ימין באמצע, במקום של הקבוצות של גברים צעירים.

אחרי כל ההקדמה הזו, הנה התוצאות.  הנתונים הם בעיקרם מאתר בצלם.  ראשית ההרוגים הישראלים (פרטים על מה זה כולל בדיוק בסעיף המקורות בתחתית הדף).  הצבעים הם תכלת לאזרחים, וורוד לאזרחיות, וחאקי לחיילים.  חאקי כהה משמעו חיילים שנהרגו במהלך פעילות מבצעית, וחאקי בהיר זה חיילים שלא היו במהלך פעילות מבצעית (כולל למשל הרבה מקרים של חיילים שנסעו באוטובוסים אזרחיים שהתפוצצו).

spie-isr

בגדול מה שרואים הוא אכן מה שציפינו.  יש עיגול של הרוגים מכל הגילים והמינים, ובליטות המצביעות על ייצוג יתר של חיילים.  אבל מעבר לכך ניתן לראות שלוש תופעות:

  • יש ייצוג חסר של ילדים עד גיל 13, כלומר הם נהרגו פחות מהמבוגרים יותר יחסית לחלקם באוכלוסיה.  רואים את זה בכך שהפרוסות שמייצגות את הגילים האלה יותר קצרות.
  • חלק ניכר מהחיילים וכמעט כל החיילות נהרגו כשבעצם לא היו מעורבים בפעילות מבצעית.  אבל בכל זאת הם בולטים מעבר לפרוסות האחרות, מה שמעיד על כך שהם נהרגו יותר מאשר היה צפוי אם זה היה אקראי בהקשר אזרחי.  יתכן שהסיבה היא שהם נמצאו יותר במקומות המועדים לפורענות, למשל אוטובוסים בין-עירוניים שהיו יעד להתקפה.
  • גברים בגילי הביניים נהרגו קצת יותר מנשים, שוב אולי כי הם הסתובבו יותר בחוץ במקומות שהיו יעד להתקפות.

ועכשיו להרוגים הפלסטינים.  שימו לב שקבוצות הגיל מוגדרות קצת אחרת, כי הרכב הגילים באוכלוסיה הזו שונה למדי, ובפרט יש הרבה יותר צעירים ופחות זקנים.  כאן חאקי כהה הוא אנשים שהשתתפו באופן פעיל בפעילות עויינת בזמן שנהרגו.  חאקי בהיר הם אנשים שמוכרים כחברים באירגונים השונים (כוחות הביטחון של הרשות, החמאס, הג'יהאד האיסלמי, וכו') אבל לא עסקו בפעילות עויינת בזמן שנהרגו.  חלקם היו יעד לחיסול ממוקד.

spie-pal

גם כאן ניתן לראות שילוב של שני הדגמים הצפויים, אבל בפרופורציות לגמרי שונות.  המעגל שמייצג הרוגים אקראיים מתוך האוכלוסיה הוא הרבה הרבה יותר קטן.  זה מצביע על כך שאכן הפגיעה האקראית באוכלוסיה הכללית (ובפרט בנשים וילדים) היתה הרבה יותר נמוכה באופן יחסי.  אבל מצד שני יש הרבה יותר גברים הרוגים בכל קשת הגילים מ-13 עד קרוב ל-30.  אפשר לחשוב על שני הסברים אפשריים לכך.  הראשון הוא שגברים ערבים נמצאים בחוץ הרבה יותר, ובפרט באותם מקומות שהיו יעד להתקפות ישראליות.  השני הוא שחלקם לפחות היו בעצם לוחמים או עסקו בפעילות עויינת, אבל לא זוהו ככאלה בבסיס הנתונים של בצלם.  אני לא רואה איך ניתן להכריע בין האפשרויות, אבל הפער העצום בין המעגל האקראי לבין מספר ההרוגים הגברים מעלה לפחות אפשרות ריאלית של דיווח חסר על השתתפות בפעילות עויינת.

מקורות

כדי לצייר את הגרפים האלה צריך נתונים פרטניים על ההרוגים (בפרט גיל ומין) ואת החלוקה של האוכלוסיה לקבוצות של גיל ומין.  את נתוני האוכלוסיה לקחתי מהלמ"ס, ובפרט מלוח 2.18 של השנתון הסטטיסטי של שנת 2003 שמכיל נתונים עבור 2002.  לגרף הראשון השתמשתי בנתונים של האוכלוסיה היהודית, מתוך הנחה שזה משקף יותר טוב את קהל הנפגעים הישראלים באינתיפדה.  לגרף השני השתמשתי בנתונים אודות האוכלוסיה הערבית בישראל, מתוך הנחה שזה הקרוב הטוב ביותר שיש לי לפילוג של האוכלוסיה הפלסטינית.

המקור של רוב הנתונים על הרוגים הוא מדפי הסטטיסטיקה של בצלם.  כיוון שרציתי להתמקד באינתיפדה השנייה (שהיא התקופה הכי מדממת מבחינת פעולות טרור ופעולות שכנגד) השתמשתי בדף של ההרוגים בתקופה שלפני מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008, ובפרט בנתונים עד סוף פברואר 2005 (שזה בערך מתי שהאינתיפדה השנייה דעכה).  הבעיה שזה לא רשימה אחת אלא המון רשימות שונות, שמוגדרות לפי צרוף של שלושה פרמטרים:

  • היכן קרה המקרה שבו נהרגו: בשטחים או בישראל
  • מי נהרג: פלסטינים, אזרחים ישראלים, אנשי כוחות ביטחון ישראלים, או אזרחים זרים
  • מי הרג אותם: פלסטינים, כוחות הביטחון הישראלים, או אזרחים ישראלים (למשל מתנחלים)

לגבי ההרוגים הפלסטינים, השתמשתי ב-5 רשימות: כל הפלסטינים שנהרגו בידי ישראלים (כוחות הביטחון או אזרחים) בכל מקום (בשטחים או בישראל), וגם אזרחים זרים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים.  לא כללתי את הרשימה של פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים (צרוף של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, סיכסוכים פנימיים, וכאלה שנהרגו במהלך פעולות נגד ישראל).  הסיבה היא שהמטרה היא לאפיין את המידה שישראל פוגעת באזרחים.

לגבי ההרוגים הישראלים, גם השתמשתי ב-5 רשימות: כל הישראלים (כוחות הביטחון או אזרחים) שנהרגו בידי פלסטינים בכל מקום (בשטחים או בישראל), וגם אזרחים זרים שנהרגו בידי פלסטינים.  שוב לא כללתי את הרשימה של פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים.  הסיבה הפעם היא שהמטרה היא לאפיין את המידה שהפלסטינים פוגעים באזרחים.

בנוסף יש באתר של משרד החוץ רשימה של כל ההרוגים בפעולות טרור מאז תחילת האינתיפדה השנייה.  השוותי את הרשימה הזו עם הרשימה של בצלם, והיו בה 58 שמות נוספים.  הסיבות לכך שהם לא נכללו ברשימות של בצלם הן שהפיגוע היה בחו"ל (למשל בהילטון טאבה, במומבסה, או בנמל התעופה של לוס אנג'לס), או שהמפגעים לא היו פלסטינים (למשל התקפה של חיזבאללה או שני המוסלמים הבריטיים שביצעו את הפיגוע ב"מייק'ס פלייס" בתל-אביב), או שההרוגים היו בעצם פלסטינים (ואולי מופיעים ברשימה של הפלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים שבה לא השתמשתי).  אני החלטתי לכלול את כל המקרים האלה, ובכל מקרה המספר שלהם נמוך ולא משנה את התוצאות שתוארו לעיל.

כמה פלסטינים נהרגו במאה השנים האחרונות?

בתחילת החודש חבר הכנסת ג'מאל זחלקה נזכר שהוא לא אוהב יהודים, ובפרט לא את מפלגת העבודה.  הסיבה העיקרית שהוא נתן לזה היא שסתיו שפיר היא גזענית — עובדה, היא לא מחייכת אליו ולא אומרת לו שלום במסדרונות הכנסת, בניגול לחברי כנסת מהימין הקיצוני שהם ממש סבבה.  בנוסף הוא אמר שמפלגת העבודה הרגה עשרות אלפי פלסטינים.  כיוון שאין (למיטב ידיעתי) נתונים סטטיסטיים על חיוכים בכנסת, אני אנסה להאיר את העניין השני.  השורה התחתונה היא שככל שמתרחקים אחורה בזמן וככל שמתרחקים מישראל והשטחים איכות הנתונים יורדת באופן דרסטי, עד כדי כך שסיכום כולל יכול לטעות באלפים רבים.

נתוני מוות של ערבים במסגרת הססכסוך הישראלי-ערבי כיכבו כבר באחד הפוסטים הראשונים שלי מלפני 3 שנים, אבל שם לא הייתה התמקדות בפלסטינים.  אז התחלתי מאותם נתונים שאספתי אז מוויקיפדיה האנגלית, עדכנתי אותם כדי לשקף את מה שכתוב בוויקיפדיה היום, ומצאתי עוד כמה שפספסתי אז.  כמו בפוסט הקודם, הגרף הבא נותן תאור סכמטי של מספר הפלסטינים שנהרגו בעימותים אלימים כל שנה, כאשר ההרוגים בעימותים שנמשכו יותר משנה (למשל האינתיפדות) מחולקים באופן שווה בין שנות העימות.

pal-dead-wiki

המספר הכולל משנות ה-20 של המאה הקודמת עד עכשיו הוא באיזור ה-54 אלף, מתוכם כ-30 אלף בעימותים עם ישראל וכ-23.5 אלף בעימותים עם שלטונות המנדט, במדינות ערב, ובסיכסוכים פנימיים.  אבל כל המספרים האלה הם בערבון מוגבל מאוד, כי ברוב המקרים אין מידע אמין אלא הערכות, וההערכות יכולות להיות שונות מאוד זו מזו.  מעבר לכך, חלק מההערכות (בפרט במלחמת לבנון) לא מתיחסות במקור לפלסטינים דווקא אלא באופן כללי להרוגים מכמה קבוצות, ובמקרים כאלה חילקתי אותם באופן שווה בין הקבוצות בלית ברירה. המספרים ששימשו בגרף ובסיכומים לעיל הם ממוצעים של הערכות כאלה, ובהחלט יתכן שהמספרים האמיתיים סוטים מהם באופן ניכר ואי אפשר לדעת על זה.

כדי להדגים את ממדי הבעיה, השוותי את ההערכות כפי שהצלחתי לחלץ אותן עכשיו עם ההערכות שחילצתי לפני 3 שנים.  היו שם שלושה שינויים בולטים: הערכת הפסלטינים שנהרגו במלחמת השחרור קפצה מכ-3400 לכ-8000, הערכת אלה שנהרגו במלחמת לבנון ב-1982 עלתה מ-4898 ל-6504, והערכת ההרוגים במלחמת המחנות בלבנון (מאבק פנימי במחנות הפליטים) הוכפל מ-1890 ל-3890.  וכמובן כל המספרים האלה — גם הישנים מלפני 3 שנים וגם החדשים מעכשיו — חשודים בחוסר דיוק רב כפי שהוסבר לעיל.

המצב הזה מחזק את הטוענים נגד וויקיפדיה שהיא לא מקור אמין, ואכן יתכן שחלק מההערכות שמצוטטות שם פחות אמינות מאחרות, ולא ראוי להתיחס אליהן באותה רצינות.  מצד שני יכול להיות גם שבחלק מהמקרים אני לא קראתי בעיון מספיק את הערכים, ועכשיו שמתי לב לפרט שלא שמתי אליו לב בעבר.  בכל מקרה, בתור ביקורת ניסיתי לבדוק באופן פרטני שני מקורות ראשוניים שנחשבים אמינים יחסית: האו"ם ובצלם.  באתר של בצלם מצאתי נתונים משנת 1988 עד היום.  לאו"ם יש המון אתרי מידע שונים, ואני השתמשתי בזה של המשלחת בירושלים שכל עיסוקה מעקב אחרי המצב ההומניטרי של הפלסטינים בשטחים, מתוך הנחה שהם הקרובים ביותר למקור ולכן הנתונים שלהם יהיו האמינים ביותר.  הבעיה היא שהם ניתנים בתור דוחות שבועיים מפורטים (מאז 2002), ולא היה לי מרץ להוריד ולקרוא מאות דוחות כאלה.  למרבה המזל יש דוח מסכם של 2005-2008, ובשנים האחרונות הדוח השבועי האחרון של כל שנה כולל גם סיכום שנתי, כך שבסופו של דבר השגתי נתונים מ-2005 עד היום.  אני מציג את שניהם באותה סקלה כדי להקל על ההשוואה.

pal-dead-betselempal-dead-un

ראשית הסתייגות.  שני המקורות האלה מתמקדים בשטחים ובישראל, ואינם כוללים למשל את הפלסטינים שנהרגו בלבנון או במלחמת האזרחים בסוריה.  בנוסף, ברוב השנים הם מדווחים רק על פלסטינים שנהרגו על ידי ישראל, ולא על פלסטינים שנהרגו בסיכסוכים פנימיים או ב"תאונות עבודה" עם מטעני חבלה.  אבל בכל זאת ניתן לראות את הדברים הבאים:

  • התמונה הכללית המצטיירת היא דומה בשני המקורות.
  • אבל למרות הקרבה והנתונים הפרטניים, יש חילוקי דעות שיכולים להגיע לכ-20% לגבי מספר ההרוגים.
  • הנתונים בוויקיפדיה גם הם די דומים, לפחות עבור המבצעים האחרונים.  יש להניח שזה נובע מכך שוויקיפדיה מסתמכת במידה רבה על האו"ם ובצלם במקרים רלוונטיים.
  • מצד שני, יש גם הבדל ניכר.  וויקיפדיה היא אנציקלופדיה, ומטבע הדברים מתמקדת במאורעות משמעותיים ולא בהתנהלות יומיומית.  כתוצאה יש שם נתונים על מבצעים, אבל לא על ההרוגים במגוון התקלויות קטנות שקורות באופן רציף.  בהקשר הזה בצלם והאו"ם מוסיפים מידע שחסר בוויקיפדיה.

מקורות

הנתונים מוויקיפדיה האנגלית באים ממגוון ערכים כפי שמפורט בטבלה הבאה.

2015 2012 by isr. to from source
48 1921 1921 wiki/Jaffa_riots
116 116 1929 1929 wiki/1929_Palestine_riots
5108 5108 1939 1936 wiki/1936-1939_Arab_revolt_in_Palestine
991 991 yes 1948 1947 wiki/1947-1948_Civil_War_in_Mandatory_Palestine
8000 3400 yes 1949 1948 wiki/1948_Arab-Israeli_War
3850 3850 yes 1956 1949 wiki/Reprisal_operations
1828 1828 yes 1970 1967 wiki/War_of_Attrition
4200 4200 1971 1970 wiki/Black_September_in_Jordan
56 yes 1973 1973 wiki/1973_Israeli_raid_on_Lebanon
3430 1976 1975 wiki/Lebanese_Civil_War
775 yes 1978 1978 wiki/1978_South_Lebanon_conflict
4524 4898 yes 1982 1982 wiki/1982_Lebanon_War
1980
3890 1890 1988 1985 wiki/War_of_the_Camps
1162 1162 yes 1993 1987 wiki/First_Intifada
882 1000
609 609 2005 2000 wiki/Second_Intifada
4907 4907 yes
402 yes 2006 2006 wiki/Operation_Summer_Rains
346 346 2007 2007 wiki/Fatah-Hamas_conflict
1325 1210 yes 2009 2009 wiki/Gaza_War_(2008-09)
112 yes 2009 2009 wiki/Operation_Hot_Winter
2933 2015 2011 wiki/Casualties_of_the_Syrian_Civil_War
168 yes 2012 2012 wiki/Operation_Pillar_of_Defense
8
2060 yes 2014 2014 wiki/2014_Israel-Gaza_conflict

הנתונים של בצלם מטבע הדברים מאתר בצלם.

הנתונים של האו"ם מאתר המשלחת בירושלים, ובפרט כוללים דו"ח מסכם יחודי לשנים 2005-2008.

כ"ט בנובמבר – עידכון

עדכון לרשומה מלפני כמה חודשים אודות הפניה של מחמוד עבאס לאו"ם, בעקבות ההצבעה שאישרה את קבלתה של פלסטין כמדינה משקיפה.  ההיסטוריה כמובן לא השתנתה, אבל שווה בכל זאת לעדכן את הגרף עם ההתפתחויות האחרונות:

pal_diprec

נקודה חשובה היא כמה מדינות בעצם תומכות בפלסטין.  תוצאות ההצבעה היו 138 בעד, 41 נמנעות, 9 נגד, ו-5 שלא השתתפו.  אבל בגרף שלנו סך התומכות בפלסטין מגיע לכדי 157.  מה פשר ההבדל? ומה מהספר הנכון?

אז ככה.  הגרף מציין את כל המדינות שהצהירו על הכרה במדינה פלסטינית לאורך השנים, ובנוסף אלה שהצביעו בעד קבלת פלסטין כמדינה משקיפה בהצבעה הנוכחית.  ההצבעה הזאת מדגימה תמיכה גורפת מצד מדינות אירופה שלא היתה קיימת קודם.  בפרט, 25 המדינות שנוספו לרשימה הן ארמניה, אוסטריה, בלגיה, אריתריאה, פינלנד, צרפת, יוון, גרנדה, אירלנד, איטליה, ג'מיקה, יפן, ליכטנשטיין, לוקסמבורג, מקסיקו, מיאנמר, ניו-זילנד, נורווגיה, פורטוגל, איי שלמה, דרום סודן, ספרד, שבדיה, שוויצריה, טרינידד-טובאגו, וטובאלו.  מצד שני, היו מדינות שהביעו בעבר הכרה בפלסטין, אבל נמנעו בהצבעה משיקולים שונים, למשל חוסר תמיכה בצעד חד-צדדי העלול לפגוע בתהליך השלום.  היתה גם מדינה אחת — צכיה — שהביעה תמיכה בפלסטין אבל הצביעה נגד.

המנעויות כתוצאה מהסתיגות מצעד חד-צדדי של הפלסטינים יכולה להחשב כהצלחה מסוימת של ישראל.  אבל אין להתעלם מהסחף המשמעותי בתמיכה בעמדת ישראל, כשכיום כבר 81% ממדינות העולם תומכות ומכירות בפלסטין, כולל רוב מכריע של מדינות המערב.  החלק העצוב במיוחד הוא שישראל נגררת בתגובות בטן אחרי האירועים, במקום לנסות למנף אותם כדי לבסס הכרה בעמדות הישראליות.  מזה זמן רב ברור שהתמיכה הבינלאומית בפלסטינים גוברת, ויש להניח שגם הכרה בהם כמדינה חברה מלאה באו"ם אינה רחוקה (או לפחות נסיון להכרה כזו, שעלול להתקל בווטו אמריקאי).  ברור גם שההצהרות הישראליות על צעדי ענישה כגון הגברת הבניה בהתנחלויות אינן זוכות לאהדה בלשון המעטה.  התוצאה היא שהפלסטינים מקבלים הכרה בינלאומית במדינתם מבלי שידרשו לתת משהו בתמורה.  יש מקום להניח שקיום משא ומתן אמיתי בשנות ה-90 המאוחרות, במקום התמקדות במיסמוס הסכמי אוסלו, היה מצליח לחלץ ויתורים ממשים בתמורה להכרה שהם מקבלים כעת בחינם.

ומה בעצם כתוב בהחלטה עצמה? הנוסח המלא קצת ארוך, אבל הנה כמה נקודות.

  • יש כשלושה עמודי מבוא המפרטים את הרקע, ולאחריהם סעיפי ההחלטה עצמם.  במסגרת המבוא יש איזכור של רשימה ארוכה של החלטות קודמות, אבל היא לא כוללת את החלטה 194 שעוסקת בחזרת הפליטים באופן ישיר אלא רק דרך התיחסות אליה בהחלטות אחרות.
  • הסעיף הראשון בהחלטה עצמה מציין את הזכות של הפלסטינים להקים מדינה עצמאית בשטחים הכבושים מאז 1967. ניתן לפרש זאת כמדינה המוגבלת לשטחים אלה אך לא בהכרח מכסה את כל השטח.
  • סעיף 3 מביע תקווה שמועצת הביטחון של האו"ם תתיחס בחיוב לבקשה הפלסטינית להתקבל כחברה מלאה.  משמעות הדבר שכל המדינות שהצביעו בעד ההחלטה, כולל מדינות אירופה, אכן תומכות בהכרה מלאה במדינת פלסטין ולא רק במעמד המשקיפה.
  • סעיף 4 מציין בפירוש שהפתרון הרצוי הוא שתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום ובטחון.  הגלולה המרה מבחינת ישראל היא הציון המפורש שהמדינה הפלסטינית צריכה להיות רציפה, כלומר לא מחולקת לשני חלקים שאין קשר ישיר בינהם.  מצד שני ישראל יכולה לשמוח על כך שאין חיוב של קוי 1967 כמו שהם, אלה רק קביעה שהם יהיו הבסיס לגבול.
  • בניגוד להחלטות קודמות רבות המצוטטות במבוא, בהחלטה הזו אין התיחסות להתנחלויות, ובפרט אין התיחסות ספציפית לכך שגם הבניה במזרח ירושלים נחשבת התנחלות ואינה מוכרת.
  • בתור קוריוז ניתן להזכיר שהצעת ההחלטה פותחת בהדגשת החשיבות של זכויות האדם והאפשרות להגדרה עצמית —  מתאים מאוד לחלק לא קטן מהמדינות הרשומות כמגישות ההצעה, למשל אירן, עירק, סוריה, וטורקיה הידועות בתמיכתן בזכות ההגדרה העצמית של הכורדים, או אפגניסטן, ערב הסעודית, פקיסטן, תימן ועוד המובילות את העולם בהקשר של זכויות נשים.

מקורות

רוב הנתונים זהים לרשומה הקודמת.

תוצאות ההצבעה באו"ם והנוסח המלא של ההחלטה מאתר האו"ם.

על צבועים וכופרים

בפסגת המדינות הבלתי מזדהות בטהרן ראינו הרבה מפגשים בין מנהיגים שככל הידוע לא ממש אוהבים אחד את השני — ובכל זאת התכנסו יחד, התחבקו, התנשקו, והאשימו את ישראל.  אחד הפרשנים העריך שרמת הצביעות באולם הגיעה לשיאים חדשים שעוד לא נראו כמותם.  כדי לכמת את זה, בדקתי מה גודלו היחסי של הנושא הפלסטיני בין שלל המלחמות במזרח התיכון.  המדד הוא כמה הרוגים היו במלחמות ישראל לעומת ההרוגים במלחמות ומאבקים בין ערבים ומוסלמים (לא לשכוח את אירן וטורקיה) לבין עצמם.

כמה מילים על הגרף. הציר האופקי הוא זמן, והאנכי הוא הרוגים לשנה. ארועים קצרים מיוחסים לשנה בה קרו — למשל מלחמת ששת הימים מתבטאת בעמודה של שנת 1967.  לגבי ארועים ארוכים יותר מספר ההרוגים הכולל חולק במספר השנים, ומספר ההרוגים הממוצע נוסף לכל שנה בטווח. כתוצאה מספר ההרוגים הכולל ניתן על ידי השטח הצבוע (בהגדלה מתאימה, כל פיקסל מייצג הרוג). הנתונים אינם תמיד ידועים בוודאות (עפ"י המקורות המצוטטים בויקיפדיה האנגלית), אבל בכל זאת ניתן לצייר תמונה ברורה למדי.

hypo-3

התמונה המצטיירת היא שהסכסוך הישראלי ערבי הוא אכן שולי לעומת סכסוכים אחרים במזרח היכון — והחלק הישראלי פלסטיני שלו קטן עוד יותר (רוב ההרוגים הערבים הם ממצרים וסוריה במלחמות ששת הימים ויום כיפור). המלחמה המדממת ביותר בהפרש ניכר היא מלחמת אירן-עיראק (כ-900,000 הרוגים), ואחריה הטבח בדארפור (מעל 300,000). מעניין להשוות כמה מלחמות שאף אחד לא זוכר שהתקיימו בכלל עם מלחמות מפורסמות יותר כגון מלחמת ויאטנאם (בצד האמריקאי — אבדות הויאטנמים היו גדולות הרבה יותר). המלחמה הכורדית-עיראקית הראשונה גרמה לאבדות דומות לאבדות האמריקאיות במלחמת ויאטנאם, הן מבחינת האורך והן מבחינת ההרוגים לשנה בממוצע. מלחמת האזרחים בצפון תימן בשנות השישים גם היתה באורך דומה, אבל מספר ההרוגים הממוצע לשנה היה כפול. בין היתר נהרגו שם פי 2 יותר חיילים מצרים מאשר במלחמת ששת הימים. מלחמת האזרחים בלבנון היתה בערך פי 2 יותר ארוכה ממלחמת ויאטנאם, וגם מספר ההרוגים לשנה בממוצע היה כמעט כפול.  ואגב, מספר הסורים שנהרגו בטבח בחאמה ובמלחמת האזרחים הנוכחית (עד סוף 2012) הוא יותר מפי 6 מהמספר שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל.

במיוחד מעניין להשוות את המאבק הלאומי הפלסטיני לזה הכורדי.  מתחילת המאה העשרים נהרגו במאבק הזה בהערכה גסה כ-275,000 כורדים, ועוד כמה עשרות אלפים במאבקים פנימיים. מהצד השני נהרגו כמה עשרות אלפי עיראקים וטורקים, ומספרים קטנים יותר של אירנים וסורים.  באותה תקופה נהרגו כ-22,000 פלסטינים במסגרת המאבק עם ישראל (פחות מעשירית ממספר הכורדים ההרוגים), ועוד כמה אלפים במאבקים פנימיים ועם מדינות "מארחות". בפרט, שני האירועים בהם נהרגו הכי הרבה פלסטינים לא קשורים בישראל: אירועי ספטמבר השחור בירדן ומלחמת האזרחים בלבנון.

אז למה הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא מוקד לכל כך הרבה דיבורים והתנצחויות ולאף אחד לא אכפת מהכורדים? כאן אנחנו חוזרים לשיאי הצביעות של מנהיגי המדינות הבלתי מזדהות, ובעיקר הערביות והמוסלמיות. במשך עשרות שנים וגם כיום נוח לכולם לשמר את הסכסוך הזה בתור השעיר לעזאזל שאשם בכל — אפילו בתקיפת תיירים בשארם אל-שייח על ידי כרישים. מה שמעלה את השאלה שצריך לשאול את שמאלני העולם שקוראים לחרמות שונים על ישראל: נניח שישראל אכן תעלם מעל המפה. האם זה אכן יביא לפתרון בעיות זכויות האדם בעולם הערבי? לבעיות הכלכלה והתשתיות? לבעיות ההשכלה? לבעיות השחיתות?  האפשרות הסבירה יותר היא שהעיסוק האובססיבי בעניין הפלסטיני בעצם מאפשר את המשך קיומן של כל הבעיות האלה, שמשפיעות על מאות מליוני אנשים, בכך שהוא מסיט את תשומת הלב מהן.  והוא גם לא בדיוק מביא לפתרון הבעיה הפלסטינית, אלא רק גורם לשני הצדדים להתחפר בעמדותיהם.

ואם בפרספקטיבות עסקינן, אי אפשר בלי להשוות גם לשואה (שימו לב — 6 מיליון על פני 5 שנים זה 1.2 מיליון לשנה בממוצע):

hypo-4

ואגב, גם השואה היא רק חלק קטן מכלל ההרוגים במלחמת העולם השניה.

עדכון: הגרפים הוחלפו כדי לשקף את העליה במספר ההרוגים במלחמת האזרחים בסוריה עד סוף 2012.

מקורות

הנתונים לעיל נלקחו מוויקיפדיה האנגלית, מרשימה ארוכה של ערכים.  בהרבה מקרים מספר ההרוגים המדויק אינו ידוע, ומצויין טווח כמו למשל 15000-20000. במקרים כאלה השתמשתי בנקודת האמצע של הטווח, במקרה הזה 17500. במקרים בהם ניתן רק מספר ההרוגים הכללי, חילקתי אותם שוה בשוה בין הניצים. הערכים שמהם נלקחו הנתונים הם:

by Isr. killed country to from source
8000 saudia 1932 1902 wiki/Unification_of_Saudi_Arabia
1800 egypt 1919 1919 wiki/Egyptian_Revolution_of_1919
5000 iran 1922 1919 wiki/Simko_Shikak_revolt
36000 turkey 1923 1919 wiki/Turkish_War_of_Independence
42335 greece
5000 syria 1920 1920 wiki/Franco-Syrian_War
700 uk 1920 1920 wiki/Iraqi_revolt_against_the_British
7500 iraq
6000 syria 1927 1925 wiki/Great_Syrian_Revolt
17500 kurds 1925 1925 wiki/Sheikh_Said_rebellion
25750 kurds 1930 1927 wiki/Ararat_rebellion
116 palestine 1929 1929 wiki/1929_Palestine_riots
133 israel
1800 iraq 1933 1933 wiki/Simele_massacre
1050 yemen 1934 1934 wiki/Saudi-Yemeni_War
1050 saudia
200 kurds 1935 1935 wiki/1935_Yazidi_revolt
500 iraq 1936 1935 wiki/1935–1936_Iraqi_Shia_revolts
5108 palestine 1939 1936 wiki/1936–1939_Arab_revolt_in_Palestine
262 uk
304 israel
40000 turkey 1938 1937 wiki/Dersim_Rebellion
5900000 jews 1945 1941 wiki/Holocaust
2000 iran 1946 1945 wiki/Iran_crisis_of_1946
yes 991 palestine 1948 1947 wiki/1947–1948_Civil_War_in_Mandatory_Palestine
895 israel
5000 yemen 1948 1947 wiki/Yahia_clan_coup
yes 3400 palestine 1949 1948 wiki/1948_Arab–Israeli_War
wiki/Palestinian_casualties_of_war
6400 israel
yes 3143 egypt
yes 1571 jordan
yes 1571 syria
350 iraq 1948 1948 wiki/Al-Wathbah_uprising
400 israel 1956 1949 wiki/Retribution_operations
yes 3850 palestine
1257 uk 1953 1950 wiki/Korean_war
40677 usa
550 iran 1953 1953 wiki/1953_Iranian_coup_d'état
363 oman 1959 1954 wiki/Jebel_Akhdar_War
yes 3325 egypt 1956 1956 wiki/Sinai_War
231 israel
3000 iraq 1958 1958 wiki/14_July_Revolution
1650 lebanon 1958 1958 wiki/1958_Lebanon_crisis
10000 iraq 1970 1961 wiki/First_Kurdish_Iraqi_War
80000 kurds
10000 oman 1976 1962 wiki/Dhofar_Rebellion
26000 egypt 1970 1962 wiki/North_Yemen_Civil_War
1000 saudia
123000 yemen
840 syria 1963 1963 wiki/8_March_Revolution
2028 yemen 1967 1963 wiki/Aden_Emergency
5000 iraq 1963 1963 wiki/February_1963_Iraqi_coup_d'état
58220 usa 1973 1965 wiki/Vietnam_War
yes 12500 egypt 1967 1967 wiki/Six_Day_War
yes 6000 jordan
880 israel
yes 2500 syria
yes 84 jordan 1970 1967 wiki/War_of_Attrition
yes 6441 egypt
yes 1828 palestine
1136 israel
600 syria 1971 1970 wiki/Black_September_in_Jordan
4200 palestine
82 jordan
yes 10000 egypt 1973 1973 wiki/Yom_Kippur_War
2660 israel
yes 3250 syria
7000 iraq 1975 1974 wiki/Second_Kurdish_Iraqi_War
2000 kurds
800 turkey 1974 1974 wiki/Turkish_invasion_of_Cyprus
7250 greece
190000 lebanon 1990 1975 wiki/Lebanese_Civil_War
800 kurds 1979 1976 wiki/PUK_insurgency
5000 turkey 1979 1976 wiki/Political_violence_in_Turkey,_1970s
15653 turkey 2012 1978 wiki/Kurdish–Turkish_conflict
27000 kurds
10000 kurds 1983 1979 wiki/1979_Kurdish_rebellion_in_Iran
312 saudia 1979 1979 wiki/Grand_Mosque_Seizure
31582 iran 1979 1979 wiki/Iranian_revolution
570000 iran 1988 1980 wiki/Iran-Iraq_War
312500 iraq
826 syria 1980 1980 wiki/Tadmor_Prison_massacre
yes 4898 palestine 1982 1982 wiki/1982_Lebanon_War
657 israel
yes 6500 lebanon
yes 4898 syria
25000 syria 1982 1982 wiki/Hama_massacre
110000 kurds 1988 1983 wiki/Kurdish_Rebellion_of_1983
1890 palestine 1988 1985 wiki/War_of_the_Camps
1890 lebanon
7000 yemen 1986 1986 wiki/South_Yemen_Civil_War
402 saudia 1987 1987 wiki/1987_Mecca_Massacre
160 israel 1993 1987 wiki/First_Intifada
yes 1162 palestine
1000 palestine
4482 iran 1988 1988 wiki/1988_executions_of_Iranian_political_prisoners
2200 kuwait 1991 1990 wiki/Gulf_War
31164 iraq
248 usa
110000 iraq 1991 1991 wiki/1991_uprisings_in_Iraq
150000 algeria 2002 1992 wiki/Algerian_civil_war
7444 yemen 1994 1994 wiki/1994_civil_war_in_Yemen
5000 kurds 1997 1994 wiki/Iraqi_Kurdish_Civil_War
1063 israel 2005 2000 wiki/Second_Intifada
yes 4907 palestine
609 palestine
425 uk 2011 2001 wiki/Afganistan_War
23886 afganistan
3148 usa
2996 usa 2001 2001 wiki/September_11_attacks
171620 iraq 2011 2003 wiki/Iraq_War
6359 usa
319995 sudan 2009 2003 wiki/War_in_Darfur
667 kurds 2012 2004 wiki/Iran–Party_for_a_Free_Life_in_Kurdistan_conflict
7400 yemen 2011 2004 wiki/Sa'dah_insurgency
165 israel 2006 2006 wiki/2006_Lebanon_War
yes 1246 lebanon
346 palestine 2007 2006 wiki/Fatah–Hamas_conflict
472 lebanon 2007 2007 wiki/2007_Lebanon_conflict
yes 1210 palestine 2009 2009 wiki/Gaza_War
13 israel
1554 yemen 2012 2009 wiki/South_Yemen_Insurgency
338 tunisia 2011 2010 wiki/Tunisian_revolution
1640 yemen 2012 2010 wiki/Yemeni_al-Qaeda_crackdown
1146 egypt 2011 2011 wiki/2011_Egyptian_revolution
2000 yemen 2012 2011 wiki/2011_Yemeni_revolution
56296 syria 2012 2011 wiki/Casualties_of_the_Syrian_civil_war
27500 libya 2011 2011 wiki/Libyan_civil_war

מחמוד עבאס והאו"ם

ב-23.9.2011 פנה מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, למזכ"ל האו"ם בבקשה לקבל הכרה במדינת פלסטין.  עוד לפני כן החלו מדינות שונות להצהיר על תמיכתן במהלך הזה ועל הכרתן בפלסטין.  אבל עד כמה ההכרה הזו גורפת?

הכרה במדינת פלסטין

ראשית, תזכורת טריוויאלית: האו"ם החליט כבר על הקמת מדינה ערבית בארץ ישראל במסגרת תכנית החלוקה שהתקבלה ב-29.11.1947 (החלטה 181 של העצרת הכללית).  המדינה הזו לא הוקמה כי הערבים היו עסוקים מדי בלנסות מנוע את הקמת מדינת ישראל.  מאז 1948 מספר המדינות החברות באו"ם גדל פי יותר מ-3.  עד מלחמת ששת הימים ב-1967 שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה היו בשליטה ערבית, אבל לא הוקמה בהם מדינה פלסטינית.

עוד תזכורת: ערפאת הכריז כבר על מדינה פלסטינית ב-15.11.1988, בזמן האינתיפדה הראשונה.  לאחר הכרזה זו, יותר ממחצית המדינות החברות באו"ם — 91 בסך הכל — הכירו במדינת פלסטין.

בתקופה 1990 עד 2009 עוד 21 מדינות הכירו במדינת פלסטין.  בגל האחרון הקשור לבקשת ההכרה של עבאס התווספו עוד 20 מדינות המכירות בפלסטין, וכיום 68% מהמדינות החברות באו"ם מכירות בפלסטין.  המרווח הקבוע בין גרף המדינות המכירות בפלסטין והגרף של מדינות המכירות גם בישראל מצביע על כך שהגידול הוא במדינות שמכירות גם בישראל.  כמעט כל המדינות שלא מכירות בישראל הכירו בפלסטין כבר ב-1988.  היוצאות מהכלל הן לבנון וסוריה, שהכירו בפלסטין רק ב-2008 ו-2011, בהתאמה.

התמיכה בהקמת מדינה פלסטינית גדלה עם השנים בלי קשר לויתורים כלשהם מצד הפלסטינים כלפי ישראל.  בהסכם קמפ-דיוויד ב-1978 הוסכם על שאיפה לכונן אוטונומיה פלסטינית תוך 5 שנים.  באותה תקופה הקמת מדינה פלסטינית עוד לא היתה מובנת מאליה בזירה הבינלאומית, ולגדה המערבית היה קשר עם ירדן שנותק רק ב-1980.  שיחות מדריד ב-1991 כבר נערכו לאחר הצהרת העצמאות של ערפאת, כשיותר מחצי מהחברות באו"ם כבר הצהירו על תמיכתן במדינה פלסטינית.  הסכם אוסלו מ-1993 כלל הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף והוביל לכינון הרשות הפלסטינית, אבל לא ציין מפורשות את ההקמה של מדינה פלסטינית כחלק מפתרון הקבע של הסכסוך.  הכרה במדינה פלסטינית כחלק מפתרון הקבע לסכסוך כלולה במתווה בוש מ-2002.  קבלת מתווה בוש ע"י ראש הממשלה שרון מעידה אם כן על הכרה במשתמע ברעיון של מדינה פלסטינית גם מצד ישראל, ושרון גם אמר זאת במפורש למשל בעת הדיון על ההתנתקות מרצועת עזה.  החזון של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל מוזכר גם בהחלטה 1397 של מועצת הבטחון של האו"ם בנוגע לאינתיפדה השניה.  כיום התפיסה שמדינה פלסטינית תהיה חלק אינטגראלי מסיום הסכסוך מקובלת על כל הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות שעוד לא הצהירו על הכרה במדינת פלסטין.

מקורות

הנתונים אודות תאריכי ההכרה בפלסטין נלקחו ברובם מוויקיפדיה  http://en.wikipedia.org  /wiki/International_recognition_of_the_State_of_Palestine

הנתונים אודות חברות באו"ם נלקחו מאתר האו"ם  http://www.un.org/en/members/index.shtml

הנתונים על ממשלות ישראל מאתר הכנסת.

%d בלוגרים אהבו את זה: