ארכיון תג: עיתונות

מילים מילים

בקצב המאורעות פה קשה לזכור, אבל רק לפני חודשיים ומשהו היינו בטוחים שאנחנו או-טו-טו מספחים לפחות חלק משטח הגדה. בינתיים זה נשכח לגמרי, ועכשיו אנחנו בטוחים שאו-טו-טו יהיה שלום ברחבי המזרח התיכון. אבל דברים כאלה הם לא באמת רק החלטה של רגע. הדיבורים על סיפוח למשל תמיד היו, והתגברו מאוד עם פרסום "תכנית השלום" של טראמפ בינואר.

איך מדברים על נושא משפיע על דעת הקהל, ובסופו של דבר אולי גם על הביצוע. כדי להפנות זרקור על כך, מכון זולת הוציא דוח על "מכבסת המילים בתקשורת הישראלית", ועל איך הדיבור על אפרטהייד נדחק לטובת דיבור על החלת ריבונות. אז נראה מעניין באמת להסתכל על הנתונים. יש לזה שני ממדים. מצד אחד, אפשר להסתכל בחתך מונחים, ולשאול באיזו מידה כלי תקשורת שונים משתמשים בהם. מצד שני, אפשר להסתכל על זה בחתך כלי תקשורת, ולשאול באיזה מונחים כל אחד מעדיף להשתמש. אני אציג כאן את שתי האפשרויות.

בעקבות אנשי זולת, הנתונים עצמם נקצרו מגוגל. בחיפוש בגוגל אפשר להגדיר כל מיני סינונים. אני השתמשתי בשלושה: סינון של חדשות בניגוד לחיפוש כללי, סינון של דפים מאתר מסוים בלבד, וסינון לפי שנים. זה מאפשר לראות איך השימוש במונחים משתנה עם הזמן. כיוון שההקשר הוא שיח הסיפוח שצובר תאוצה לאחרונה, אני מסתפק בנתונים מ-4 השנים האחרונות (הנתונים ל-2020 הם מהחצי הראשון של השנה). כלי התקשורת שנבדקו הם אתרי אינטרנט של ישראל היום, הארץ, מעריב, ynet, וואלה.

המונחים שהסתכלתי עליהם הם אותם מונחים שהדוח של מכון זולת השתמש בהם: הסיפוח, תכנית המאה של טראמפ, החלת ריבונות, ואפרטהייד. כיוון שהחיפוש הוא אחרי מינוח מסוים כל פעם, בדקתי גם את "סיפוח" וגם את "הסיפוח", ומצד שני גם את "תוכנית המאה" וגם את "עסקת המאה". בהתחלה הסתכלתי גם על "דיל המאה", אבל עשה רושם שהיו מעט כאלה, אז ירדתי מזה. למונחים האלה צירפתי גם את השם של טראמפ, מה שעזר לסנן כל מיני דברים שזכו לתואר "תוכנית/עסקת המאה" בתחומי העסקים או הספורט למשל. בשאילתות על סיפוח ניסיתי למנוע דיווחים על סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, בכך שביקשתי תוצאות שאינן מכילות את "קרים". ראו את סעיף המקורות בסוף להסתיגויות ובעיות עם איסוף הנתונים ומה בדיוק עשיתי עם זה.

כשמציגים את התוצאות, אפשר עשות את זה בכמה צורות. בהתחלה ציירתי גרף נפרד לכל מונח. לכאורה זה נוח ומתאים, כי מונחים שונים מופיעים מספר שונה של פעמים, ואם יש גרף נפרד אפשר להתאים את הסקלה לכל אחד. אבל במקרה הזה כל העניין הוא לראות איך השימוש במונחים משתנה זה לעומת זה. בסופו של דבר החלטתי פשוט לדאוג לכך שהגרפים השונים ישמרו על אותה סקלה, מה שמאפשר לראות שימוש יחסי, אולי קצת על חשבון שינוי יחסי לאורך זמן של כל מונח בפני עצמו.

 

terms-min

נתחיל עם המונחים. הדיבור הגובר על סיפוח גרם לעלייה בשימוש בכל המונחים חוץ מאפרטהייד (שעולה רק בהארץ). המונח שמשתמשים בו הכי הרבה הוא פשוט "סיפוח", וגם השימוש בו עלה בתלילות הרבה ביותר. השימוש ב"עסקת המאה" עלה בשנה שעברה כמו השימוש ב"סיפוח", אבל השנה הרבה פחות (זיכרו שהנתונים עבור השנה הם ל-6 חודשים בלבד). השנה יש עלייה יחסית גדולה בשימוש ב"החלת ריבונות", אבל באופן אבסולוטי השימוש במונח הזה עדיין מועט לעומת האחרים, והוא לא ממש מחליף אותם.

באופן לא מפתיע, ישראל היום הוא המקור שמתשמש יותר מכל אחד אחר במונח "החלת ריבונות", ואילו הארץ משתרך מאחור וממעט להשתמש בו. בשימוש במונחים "סיפוח" ו"אפרטהייד" התמונה הפוכה: הארץ משתמש בהם הרבה יותר מהאחרים, וישראל היום פחות. השימוש במונח "אפרטהייד" נראה די יציב בכל המקורות חוץ מבהארץ. הירידה הקלה השנה שרואים בגרף נובעת כנראה מכך שמדובר בנתונים על חצי שנה בלבד.

media-min

כשמשווים את המקורות, מסתבר שוב שהארץ וישראל היום הם השונים ביותר. אבל הם שונים בצורות שונות. הארץ מתייחד בנפח הפעילות: מספר המופעים של המונח "סיפוח" הוא הגבוה ביותר בעיתון הארץ, בהפרש ניכר על כל האחרים. כך גם לגבי המונח אפרטהייד. ישראל היום, לעומת זאת, הוא העיתון שבו כל המונחים זוכים לחשיפה הנמוכה ביותר. מעבר לכך, גם ישראל היום מתייחד בבחירת המונחים שהוא מרבה (יחסית) להשתמש בהם. בכל המקורות פרט לישראל היום המונח המוביל בהפרש ניכר השנה הוא פשוט "סיפוח". רק בישראל היום המונח המתחרה "עסקת המאה" זוכה לחשיפה דומה. השימוש ב"החלת ריבונות" אמנם נמוך יותר, אבל הפער בישראל היום הרבה יותר קטן מאשר במקורות אחרים.

אז אכן יש קשר בין תודעה לבין בחירת המילים. אבל כפי שהארץ וישראל היום מדגימים, אולי זה לא השימוש בשפה שמשפיע על תודעת הקוראים כמו תודעת העורכים שמשפיעה על השימוש בשפה שלהם.

מקורות

נתונים כאלה נאספו במקור עבור מכון זולת, אבל בסוף לא השתמשתי בהם בגלל שלא הייתי בטוח מה בדיוק הם מייצגים. לכן, בניגוד לרגיל, הנתונים כאן נאספו על ידי ישירות – פשוט ביצעתי סדרה של חיפושים בגוגל. בסופו של דבר זה היה נטו של 140 חיפושים בסך הכל (4 תקופות זמן, 5 אתרי אינטרנט, 7 מונחים), כך שזה קצת ניג'וס, וגוגל שאלו אותי כמה פעמים במהלך העבודה אם אני בטוח שאני לא רובוט.

חשוב לדעת שהנתונים האלה לא מאוד אמינים, ואין ליחס יותר מדי משמעות לפרטים. זו הסיבה שרציתי לעשות את זה בעצמי. יש בנתונים כמה בעיות.

  • בעיה בסיסית היא שחיפוש בגוגל מחזיר את מספר התוצאות, במקרה שלנו את מספר הדפים באתר המסוים ובשנה המסוימת שמכילים מילה מסוימת. אבל יכול להיות שאותו דף מכיל כמה מילים שונות, למשל גם "סיפוח" וגם "עסקת המאה". כתוצאה בגרפים לעיל הדף יספר פעמיים, מה שנראה כאילו היו באתר יותר דפים בנושא ממה שהיה באמת.

בנוסף, בהקשר של חיפוש באתרי עיתונות, יש בעיה קשה של הפניות למאמרים אחרים.

  • באתרי חדשות מקובל שלצד ומתחת לידיעה מופיעות הפניות לידיעות אחרות. יתרה מזאת, כשמציגים ידיעה מהעבר, ההפניות הן לידיעות עדכניות. כך יכול לקרות שגוגל סורקים ידיעות מלפני שנים, אבל מוצאים בצמוד אליהן כותרות של ידיעות עדכניות — ומילים בכותרות האלה מיוחסות בטעות לידיעה המקורית. לדוגמה, כשחיפשתי את "החלת הריבונות" באתר וואלה בשנת 2018, אחת התוצאות הייתה כתבה בכותרת "פרשת בזק: שאול אלוביץ', ניר חפץ ושלמה פילבר הם החשודים שנעצרו" שאכן פורסמה ב-20.2.2018. לפי גוגל, הכתבה מכילה את המשפט "נתניהו: בקרוב יתקיימו דיונים נוספים על החלת הריבונות". אבל היא לא. המשפט הזה הוא הכותרת של כתבה שפורסמה באתר ב-1.7.2020, כמה ימים לפני החיפוש שלי, וכנראה הוצמדה לידיעה מ-2018 בסריקה עדכנית שגוגל ביצעו באתר וואלה. עוד דוגמה מופיע בתמונת המסך הבאה. תאריך הידיעות מופיע משמאל למטה, אבל הציטוטים כוללים תאריך אחר לגמרי.
    Screenshot-walla-results
    פתרון חלקי למקרים כאלה אפשר לקבל על ידי חזרה על החיפוש בהפרש של כמה ימים, ושימוש במספר התוצאות הנמוך יותר. ההנחה היא שהצמדות של הפניות יכולות להגדיל את מספר התוצאות, ולכן המקרה שבו קיבלנו פחות תוצאות משקף פחות הצמדות לא רצויות. ואכן טרחתי ועשיתי זאת, והתוצאות לעיל הן המינימום של 5 חזרות (בתאריכים 15.7, 23.7, 5.8, 22.8, 11.9).

בעיה שלישית היא להסביר לגוגל את מה בדיוק אנחנו מחפשים. יש לזה כמה היבטים נפרדים:

  • ה"א הידיעה: במקרה שמחפשים כתבות על ה'סיפוח', האם צריך לחפש 'סיפוח' או 'הסיפוח'? אפשר היה לצפות שהתוצאות של הראשון נכללות בשני, אבל זה לא בהכרח כך: היו צרופים של מקור/שנה שעבורם היו יותר תוצאות דוקא עבור "סיפוח" בלי ה"א הידיעה. בדיעבד הפתרון הטוב ביותר הוא לבצע חיפוש של 'סיפוח OR הסיפוח' (כלומר לבקש רשימה אחת של דפים שמכילים או את 'סיפוח' או את 'הסיפוח' או את שניהם). אבל לא חשבתי על זה בזמן, וזה גם בעייתי כשמדובר בשאילתא בסיסית של יותר ממילה אחת (ראו בהמשך). אז ביצעתי בדיקות של שני המונחים בנפרד, ומה שמוצג הוא סיכום של מספר התוצאות של שניהם (מה שגורם לספירה כפולה של תוצאות שמכילות למשל גם את 'סיפוח' וגם את 'הסיפוח'). לחילופין, אפשר להשתמש במספר הגדול יותר (ואז מאבדים את התוצאות שמכילות רק את המונח השני).
  • צרופי מילים: בעיה מוכרת אחרת היא של צירופי מילים. בחיפוש אחר צירוף המילים 'תכנית המאה' עלתה כתבה שהכילה את המשפט "דיירי בניין משנות ה-50 של המאה הקודמת ניסו לגבש תוכנית התחדשות עירונית במשך שנים". אז הכתבה אכן מכילה את שתי המילים, אבל לא את הצרוף המבוקש. כדי למנוע מקרים כאלה צריך לחפש את הצירוף, לא את המילים. בגוגל ניתן לעשות זאת על ידי חיפוש עם גרשיים: "תכנית המאה". כדוגמה לחשיבות של זה, חיפוש באתר ישראל היום של המילים הנפרדות "החלת" ו"הריבונות", שנערך ב-23.7.2020, הניב 429 תוצאות. לעומתו חיפוש של הצירוף "החלת הריבונות" הניב רק 294 תוצאות.

  • אבל גם זה לא מספיק. בהקשר של כדורגל, למשל, הייתה כתבה שכללה את המשפט "בתקשורת במדריד היו בטוחים שריאל מדריד עשתה את עסקת המאה". אז המונח המפורש הופיע, אבל ההקשר אחר לגמרי. כדי למנוע מקרים כאלה צריך להוסיף עוד מונח. אני הוספתי את השם 'טראמפ'.

  • תגובות: לבסוף, לפעמים המונח מופיע בטוקבק ולא בגוף הידיעה. לדוגמה, בוואלה פורסמה ב-26.7.2018 כתבה בכותרת "הרב קנייבסקי: המשיח נולד בשבת האחרונה והעולם צפוי להסתיים".  תגובה 830 לכתבה הייתה "עסקת המאה ביאת המשיח תכנית טראמפ ביבי החלת הריבונות ביו"ש רק טוב שיהיה לנו" — מה שתרם להופעה לכאורה של שניים מהמונחים שבדקתי בשנת 2018. אין לי צורה למנוע מקרים כאלה.

דוח המכבסה המקורי של מכון זולת היה בקישור הזה, אבל כרגע לא שם יותר. אבל באינטרנט דברים לא הולכים לאיבוד בקלות. את הדף המקורי אפשר לראות כאן, ואת הדוח אפשר להוריד מכאן.

 

שינוי מגמה?

כמדי חצי שנה התפרסם לפני שבוע סקר TGI על חשיפה לעיתונות ולרדיו.  מעבר לעניין הכללי על מצב העיתונות, הסקר הזה מעניין דווקא עכשיו משתי סיבות נקודתיות:

  • הגשת כתב האישום נגד נתניהו ומוזס בתיק 2000. איך אם בכלל  זה ישפיע על מעמדו של ידיעות אחרונות? ועל ישראל היום?
  • בשנים 2016-2018 הייתה צניחה משמעותית בחשיפה של ישראל היום וידיעות אחרונות, וב-2018 החשיפה הכוללת לעיתונות ירדה בפעם הראשונה אל מתחת ל-50%. בסקר של לפני חצי שנה היה נראה שהמגמה התהפכה, ועכשיו אפשר לראות אם זה אמיתי.

אז הנה הנתונים החדשים, יחד עם נתונים היסטוריים מיותר מעשרים שנה אחורה:

exp-tot

אז עושה רושם שבאמת היה שינוי מגמה, והעלייה בחשיפה נמשכת. יתכן שזה קשור לשנה הפוליטית האינטנסיבית שעברה עלינו, עם שתי מערכות בחירות, ומודעות גוברת לבעיה של פייק ניוז במקורות אלטרנטיביים.  בהנחה שהמערכת הפוליטית תתיצב מתישהו, נוכל לראות מה יקרה לעיתונות בתנאים יותר נורמלים.

אשר לידיעות, עוד מוקדם לומר. החשיפה לעיתון גדלה במקצת יחסית ללפני חצי שנה. אבל יש להניח שההשפעה של מצבו המשפטי של מוזס עוד לא באה לידי ביטוי.  והשאלה היותר גדולה היא מה יקרה אם וכאשר הוא יעזוב. לזה נצטרך לחכות לסקרים הבאים.

מקורות

סקרי TGI כפי שהם מצוטטים בעיתונות. (מה שהופך את זה לנתונים רקורסיביים על עצמם 🙂

 

עדכון חשיפה

לא מזמן ציינתי את ההידרדרות המתמשכת בחשיפה לעיתונות.  החשיפה הכוללת לעיתונים בימי חול ירדה ב-2018 לראשונה אל מתחת ל-50% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת (זה מה שמודדים בסקר TGI).  ישראל היום וידיעות אחרונות היו במגמת ירידה מאז 2016, והעיתונים האחרים הצטרפו אליהם שנתיים מאוחר יותר.

אבל לפני כמה ימים פורסם הסקר החצי-שנתי החדש, שמכסה את ינואר עד יוני 2019. התוצאות  הפעם הן שהחשיפה של כל העיתונים עלתה.  עוד מוקדם לומר אם זה אכן היפוך מגמה, אבל לפחות ניתן לומר שההידרדרות נבלמה.  נחכה עוד חצי שנה ונראה מה יגיד הסקר הבא.

exp-tot

מקורות

נתונים חצי-שנתיים מסקרי TGI שצוטטו במקמות שונים או שקיבלתי במייל מקנטר מדיה (החברה שעורכת את הסקר).

עידכונים מהכנסת

הבחירות האחרונות מצדיקות עידכון של כמה גרפים שפורסמו פה בעבר.  המקורות כמו בפוסטים המקוריים (בקישורים).

  1. אחוז ההצבעה בבחירות לכנסת נפל בבחירות של 2001, וב-2015 נראה היה שהוא במגמת התאוששות. הבחירות האחרונות מראות שלא היא.
    vote
  2. המפלגות החרדיות הגדילו את כוחן יחסית לכנסת הקודמת. אבל כלל המפלגות הדתיות ביחד קיבלו בדיוק אותו מספר כסאות. זה כמובן מושפע מכך שהימין החדש לא עבר את אחוז החסימה הפעם, ושיחד לא עברה את אחוז החסימה בפעם שעברה.
    haredi-mk
  3. מספר חברי הכנסת הערבים ירד באופן משמעותי יחסית לשיא שנרשם בכנסת הקודמת. יש להניח שזה קשור לאחוז ההצבעה הנמוך במגזר.
    arab-mk
  4. עכשיו זה רשמי וסופי: בכנסת ה-20 היו בהפרש ניכר הכי הרבה הצעות חוק, שאין בינן לבין חוקים ולא כלום.
    prop-law
  5. לכאורה לא קשור אבל לדעתי בעצם מאוד קשור: החשיפה לעיתונות ממשיכה במסלול התרסקות. בשנתיים הקודמות זה היה רק ישראל היום וידיעות; עכשיו זה כל העיתונים בלי יוצא מהכלל.
    exp-tot

 

נפילה חופשית

קצת יותר משנה מאז שפירסמתי את הגרף הזה במקור, והעדכון די מדהים.  נתוני החשיפה של ישראל היום וידיעות אחרונות בנפילה חופשית.  ניחוש סביר הוא שזה קשור בעיקר לשערוריות הקשורות  אליהם (בעיקר תיק 2000, השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס) ולהבנה שמתחילה לחלחל בציבור שאי אפשר להאמין למה שהם כותבים כי יש שם יותר מדי אינטרסים ופחות מדי עיתונות.  החדשות הטובות הן שהעיתונים האחרים שומרים על יציבות.  החדשות הרעות הן שהעיתונים האחרים שומרים על יציבות: הקוראים שעוזבים את ישראל היום וידיעות אחרונות לא עוברים אליהם, וסך קריאת העיתונים המודפסים יורדת בחדות.  זאת בניגוד לעיתונים המובילים בעולם, שהתפוצה שלהם גדלה בשנתיים האחרונות בתגובה להתגברות הפייק ניוז במקורות אלטרנטיביים.

[עדכון: הוספתי את הסך הכל כדי להדגים זאת.  הסך הכל אינו פשוט סכום החשיפות של העיתונים השונים, כי יש אנשים שקוראים יותר מעיתון אחד וצריך לספור אותם רק פעם אחת.  הנתונים על הסך הכל פחות שלמים, לכן לא הראיתי אותם בעבר, אבל ניתן לראות בבירור ירידה כוללת בחשיפה לעיתון יומי מודפס כלשהו, וכיום בפעם הראשונה זה פחות מ-50% מהאוכלוסיה של יהודים מעל גיל 18.]

 

exp-tot

מקורות

סקרי TGI שהתפרסמו לאורך השנים כפי שמפורט בפוסט הקודם בנושא.

חופש העיתונות

איך מודדים חופש עיתונות?  למרבה המזל לא צריך להמציא שיטות לבד, יש כבר מי שעושה את זה מאז 1979: ארגון בשם Freedom House שבסיסו בוושינגטון.  המדד שלהם מתבסס (כיום, היו שינויים מתודולוגיים במשך השנים) על 23 שאלות שמחולקות ל-3 נושאים:

  • המצב המשפטי.  האם יש חוקים המגנים על חופש העיתונות וחופש הביטוי, והאם אוכפים אותם? לחילופין, האם יש חוקים שמגבילים דיווח והאם משתמשים בהם כדי להעניש עיתונאים או בלוגרים? האם אפשר להקים ערוצי מדיה עצמאיים? האם יש חוק חופש המידע?
  • הסביבה הפוליטית.  באיזו מידה החדשות מוכתבות על ידי הממשלה או אינטרסים מפלגתיים? האם יש צנזורה רשמית? האם עיתונאים מבצעים צנזורה עצמית? האם מופעלת אלימות כנגד עיתונאים?
  • המימד הכלכלי.  באיזו מידה המדיה שייכת לממשלה? באיזו מידה השליטה במדיה מרוכזת בידי מעטים, והאם זה משפיע על מגוון הדעות המבוטאות בה? האם המדינה מנסה להשפיע על העיתונות על ידי הקצאת תקציבי פרסום?

לכל שאלה מוקצות מספר נקודות, כאשר ככל שהניקוד גבוה יותר המצב רע יותר.  סך הנקודות על כל השאלות מסתכם למספר בין 0 ל-100, שהוא אינדקס חופש העיתונות של המדינה.  אם הסך הוא עד 30 העיתונות נחשבת חופשית, אם עד 60 היא חופשית באופן חלקי, ואם 61 ומעלה העיתונות אינה חופשית.

מהאתר של האירגון אפשר להוריד גליון אקסל עם כל התוצאות לכל מדינות העולם מאז 1979.  בשנים עד 1992 זה כולל רק את הסיווג הסופי, ובכל השנים האלה יצא שהעיתונות בישראל חופשית.  מאז 1993 יש פרוט של התוצאות ב-3 הנושאים לעיל, וגם הסיכום הסופי.  בשנים 1993-2000 היה גם נושא רביעי, שהוא פעולות קונקרטיות שמדכאות את חופש העיתונות, והייתה גם הבחנה בין עיתונות כתובה למשודרת.  אני לקחתי את כל התוצאות האלה ונירמלתי אותן לטווח 0-10, כאשר 0 הוא חוסר חופש ו-10 הוא חופש מלא (כלומר הפכתי את הסקלה).  למשל, אם המשקל של המצב המשפטי הוא 30, חילקתי את הציון ב-3 ואת התוצאה החסרתי מ-10.  כך ניתן להציג ביחד את כל הנושאים ואת המדד הסופי.  התוצאה (עבור ישראל) לפניכם.

free-press-isr

אפשר לראות שישראל נמצאת כל הזמן קרוב לסף שבין חופשי לחופשי באופן חלקי.  היא ירדה לדרגה של חופשי באופן חלקי בלבד ב-2008, 2012, 2015, ו-2016.  כשמסתכלים על הנושאים בנפרד, רואים שהמצב החוקי בסדר (לפחות מאז 2001), ההיבט הכלכלי גבולי עם תנודות לכאן ולכאן, וההשפעה הפוליטית באופן קונסיסטנטי בתחום של חופשי רק באופן חלקי.  לפני שנת 2000 המתודולוגיה הייתה שונה והייתה שונות הרבה יותר גדולה בציונים השונים.  כיוון שיש באקסל רק תוצאות בלי הסברים, אני לא יודע איך הם הגיעו למספרים שמצוטטים שם.

מקורות

כאמור הנתונים מהאתר של Freedom House.  יש שם דף שמתאר את המתודולוגיה (כולל כל השאלות וכמה נקודות כל אחת שווה), וגליון אקסל של כל התוצאות (אבל ברמה של נושאים, לא שאלות בודדות).

עלית הביביתון

עמוס רגב פרש/הופרש מתפקידו כעורך ישראל היום, וזו הזדמנות להסתכל על ההשפעה של העיתון הזה על מפת העיתונות בישראל.  למרות שמדי פעם זה מוכחש, ברור לכולם שהעיתון שייך לשלדון אדלסון ועושה את דברו, ובפרט תומך בנתניהו במידה שמגיעה לעיתים להאשמות (בינתיים מפי פרשנים שונים, אך עדיין לא מטעם הגורמים המוסמכים) בתרומה אסורה.  אבל מה אפשר לראות מנתונים?

כרגיל, אין הרבה נתונים שאפשר להסתמך עליהם.  מה שמצאתי הוא נתוני חשיפה של העיתונים השונים.  "חשיפה" היא אחוז האוכלוסייה הבוגרת שנחשפת לעיתון, כלומר קראו ממנו משהו, בין אם במסגרת מנוי על העיתון, או שקנו אותו ברחוב, או שקיבלו אותו ממישהו אחר, או נתקלו בו בחדר ההמתנה של רופא השיניים.  זה שונה מ"תפוצה" שהוא מספר העותקים שהופץ, וסביר שבממוצע כל עותק נקרא על ידי יותר מאדם אחד.

נתוני החשיפה חשובים לעולם הפירסום, ולכן יש מי שאוסף אותם.  בפרט מאז 1998 יש חברה שעורכת באופן שוטף סקרי אוכלוסין בנושא צרכנות בכלל, ובין היתר חשיפה למדיה (לא רק עיתונות אלא גם רדיו וטלוויזיה).  זה נקרא סקר TGI (Target Group Index), והוא מתפרסם פעמיים בשנה.  לכל סקר כזה מראיינים 10,000 בני 18 או יותר מהאוכלוסייה היהודית.  לפני 1998 היו סקרים של איגוד המפרסמים.  יש כמובן שפע טענות על הסקר, למשל למה הוא מוגבל ליהודים, ומה הקשר בין חשיפה להשפעה.  אבל כמו בהרבה מקרים אחרים זה מה יש.  הגרף הבא מראה את התוצאות עבור עיתונים יומיים.  עיתוני סוף השבוע זוכים כרגיל לחשיפה גבוהה יותר.

exp-daily

 

אז ישראל היום הפך לעיתון הנחשף ביותר תוך 6 שנים מהופעתו, שזה ללא ספק הישג.  אבל אי אפשר להאשים אותו בירידה שחוו העיתונים האחרים, ובפרט ידיעות ומעריב.  שניהם הדרדרו ברציפות כבר 20 שנים לפני שהוא נוסד, כנראה בעיקר בגלל המעבר של חלקים בציבור לצריכת חדשות וידיעות אחרות ברשת האינטרנט.  לפני ההדרדרות, אגב, ידיעות הוכרז כמונופול בשנת 1995 כי התפוצה שלו עברה את 50% (ההכרזה בוטלה ב-2010).  ההדרדרות של ידיעות דווקא נפסקה מאז 2010 בערך, ומאז ידיעות וישראל היום די יציבים עם פער קטן לטובת ישראל היום. מעריב המשיך להדרדר ובפרט נפל קשות בסוף 2012, אחרי שנמכר לאחר כמה שנים בבעלות נוחי דנקנר.  העלייה של כלכליסט ב-2010 כנראה כתוצאה מהשקת המוסף שלו (שיוצא ביום חמישי, ולכן נספר במסגרת העיתונים היומיים ולא במסגרת עיתוני סוף השבוע).

מה שחסר כאן הוא ההשפעה של ישראל היום על שוק הפרסום, ובפרט על מחירי הפרסומות בעיתונים ומכאן על הכנסותיהם.  לפי פרסומים שונים ישראל היום מכר פרסומות במחירי הפסד ובכך גרם לירידת מחירים כללית ולהתמוטטות המודל העסקי של העיתונים האחרים.  על ישראל היום עצמו זה לא השפיע כי כנראה מעולם לא היה לו מודל עסקי.

מקורות

סקר TGI מתפרסם אמנם פעמיים בשנה, אבל לא מצאתי שום מקור שמכיל את כל המידע ההיסטורי.  הנתונים לגרף לוקטו אם כן מידיעות שפורסמו בעיתונים שונים (ידיעות, הארץ, דהמרקר, העין השביעית, ועוד) לאורך השנים כל פעם שיצא סקר חדש.  הנתונים על פוסט מאוחדים עם נתוני מעריב הבוקר מהסקרים האחרונים.  עדכון: קיבלתי גם נתונים על השנים 2006-2010 ישירות מחברת קנטר מדיה שעורכת את הסקר, וזה עזר להשלים כמה נקודות חסרות.

%d בלוגרים אהבו את זה: