ארכיון תג: סחר חוץ

הרחבת בז"ן: הזיהום עלינו, הרווח שלהם

המועצה הארצית לתכנון ובנייה מחליטה בימים אלה אם לאשר את תכנית ההרחבה של בז"ן – בתי הזיקוק לנפט שהבריטים בנו במפרץ חיפה במלחמת העולם השנייה, וכיום הם בין המפעלים שאחראים לחלק ניכר מזיהום האוויר באזור. מה שמעלה את השאלה אם ראוי להרחיב אותם עוד יותר, ומה אנחנו מקבלים בתמורה לזיהום שאנחנו סופגים. התשובה לכאורה פשוטה: הם מזקקים נפט ומספקים חלק חשוב מצורכי האנרגיה של המשק. אבל מסתבר שזה רק חצי מהתשובה.

כדי לקבל תמונה מלאה ראוי לעיין בתרשים המאזן האנרגטי של ישראל.  הצורה המקובלת להציג את השימוש בסוגי אנרגיה שונים הוא בדיאגרמת Sankey. הדיאגרמות האלה הומצאו בסוף המאה ה-19 כדי לתאר זרימת אנרגיה במנוע קיטור, אבל כיום מקובל להשתמש בהן לתאר את זרימת האנרגיה במשק לאומי: מה מקורות האנרגיה, איך משתמשים באנרגיה, ועד כמה זה יעיל.  הדיאגרמה מורכבת ממלבנים אנכיים וסרטים ביניהם.  כל מלבן מייצג משהו, למשל את הנפט הגולמי המיובא לארץ, כשהגובה של המלבן מייצג את הכמות.  הסרטים בין המלבנים מייצגים מעבר אנרגיה.  למשל הסרט בין מלבן "מוצרי נפט" לבין מלבן "תעשייה" מייצג את הדלקים שבהם התעשייה משתמשת, והרוחב של הסרט מייצג את הכמות שבה מדובר.  מלבנים יכולים לייצג גם רעיונות שאין להם מקבילה ממשית.  כך למשל המלבנים בצד שמאל של התרשים מייצגים את סך כל האנרגיה המיובאת לעומת סך כל האנרגיה ממקורות מקומיים, והמלבנים בצד ימין מייצגים אנרגיה שנעשה בה שימוש יעיל לעומת אנרגיה מבוזבזת שהלכה לאיבוד.  היחידות הן אלפי שעט"ן, שזה "שווה ערך לטון נפט", או 10 מיליון קילו-קלוריות.  הזרימה היא משמאל לימין.

נתחיל משמאל.  נכון לשנת 2017 ישראל יבאה פי 2.5 יותר אנרגיה ממה שהיא הפיקה באופן מקומי, כאשר היבוא היה בערך 77% נפט ו-23% פחם.  ההפקה המקומית היא בעיקר גז טבעי, שהשימוש בו בא על חשבון השימוש בפחם מיובא.  בשנת 2017 עוד לא היה שום שימוש משמעותי בגז בתעשייה, והגז שימש לטיפה יותר משני שליש מיצור החשמל, אז יש המון לאן לגדול.

flow2017

אם אנחנו כבר כאן, ננצל את זה לראות כמה דברים מעניינים. מה שבולט מהתרשים הוא שבמשק הישראלי יש שני מסלולי אנרגיה נפרדים: זה של הנפט וזה של החשמל. הנפט מזוקק, ומה שלא מיוצא בחזרה משמש בעיקר לתחבורה, וגם לתעשייה וטיפה למשקי הבית (בעיקר גז לבישול).  חלק קטן מהנפט הופך לחומרי גלם לתעשייה (למשל פלסטיק וצבעים) שלא קשורים לתכולה האנרגטית שלו.

חשמל לעומת זאת מייצרים מגז טבעי ומפחם, ומשתמשים בו בעיקר במגזר העסקי ובבתים, וגם בתעשייה וב"אחר" (לא ברור מה זה). הפקת חשמל היא תהליך בזבזני, ויותר מחצי האנרגיה הולכת לאיבוד ולא הופכת לחשמל.  גז הוא יותר יעיל מפחם, אז מעבר לגז גם מקטין את הזיהום וגם מעלה את היעילות.

אנרגית שמש מתחדשת היא חלק זניח במשק האנרגיה, ורובה מיוחסת לדודי שמש על גגות הבתים לחימום מים.  שיעור יצור החשמל מאנרגית שמש עדיין נמוך מאוד.

בקצה השמאלי יש סיכום של יעילות השימוש באנרגיה בתחבורה, בתעשייה, בעסקים, ובבתים.  ההנחה היא שבתחבורה 21% מהאנרגיה היא יעילה ומזיזה דברים, ואילו ה-79% האחרים הולכים לאיבוד בצורה של חום.  בבתים ועסקים המטרה היא הרבה פעמים לחמם, ולכן מניחים ש-65% זה יעיל ורק 35% הולכים לאיבוד.  בתעשייה זה כמעט חצי-חצי. עם ההנחות האלה מקבלים שבערך רבע מהאנרגיה שאנחנו משתמשים בה היא יעילה, ובערך שלושה רבעים מבוזבזים. כחצי מהבזבוז קורה בתהליך יצור החשמל.

וחזרה לבז"ן, שממנה התחלנו. מסתבר שיותר מחצי מהנפט שמיובא לארץ בכלל לא משמש את המשק הישראלי. הוא מיוצא בחזרה אחרי שהוא מזוקק. במילים אחרות, יותר מחצי מהפעילות בבתי הזיקוק (והזיהום שזה גורם) היא לא בגלל צרכים של המשק אלא פשוט פעילות עסקית בשוק הבינלאומי. כתוצאה מזה, חצי מהזיהום שאנחנו סובלים הוא לא לצרכי המשק, אלא לטובת מדינות אחרות: הן מקבלות את הדלקים, ואנחנו את הזיהום. היצוא המסיבי הזה נמצא במגמת עלייה מתמשכת.  בשנת 2000 טיפה יותר מחמישית מהיבוא יוצא בחזרה, ובשנת 2010 בערך שליש מהיבוא יוצא. כיום כאמור זה כבר יותר מחצי.

energy-pop

בנוסף, אספקת האנרגיה בישראל היא די קבועה בעשר השנים האחרונות שעבורן יש נתונים (2007 עד 2017): בטווח של 22-23 מיליון שעט"ן. זאת למרות העלייה בגודל האוכלוסייה וברמת החיים. כתוצאה, אם מסתכלים על צריכת האנרגיה לנפש, רואים שיש מגמת ירידה. יתר על כן, מגמת הירידה בשימוש במוצרי נפט חריפה יותר, כיוון שיש עלייה מסוימת בשימוש בחשמל.  את החשמל מייצרים כזכור מגז טבעי ומפחם.  שוב המסקנה היא שאין צורך אמיתי בהגדלת הקיבולת של בז"ן.

אז זאת התמונה המלאה: בערך חצי מהפעילות של בז"ן אכן משרתת את המשק הישראלי. בז"ן מספקת דלקים לתחבורה ולתעשייה, ועוד מוצרי נפט. אבל במקביל בז"ן גם מנצלת את התשתית שלה בארץ כדי לפעול כשחקן בשוק הנפט העולמי. אז לפני שמתירים להם להגדיל את התשתיות האלה, צריך להבין שזה לא כי צריך אלא כי הם רוצים, וצריך לשאול מה המחיר שכולנו נצטרך לשלם.

מקורות

המקור לנתונים על מאזן האנרגיה הוא לוח 24.1 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס לשנת 2019. גם בלוח המקורי לא כל המספרים מסתכמים כצפוי. ההנחות על היעילות של שימוש באנרגיה בסקטורים שונים באים מדיאגרמות Sankey של מעבדות Lawrence Livermore בארה"ב משנת 2017.

נתוני הגרף השני מלוח 24.2 של השנתון הסטטיסטי של הלמ"ס לשנת 2019 ולוחות מקבילים משנתונים קודמים.

מחווה לפלייפייר

כל הנושא של גרפיקה סטטיסטית (כלומר הצגת נתונים בגרפים במקום בטבלאות מספרים) הומצא על ידי סקוטי בשם וויליאם פלייפייר (Playfair) בשלהי המאה ה-18.  ביתר פרוט, בשנת 1786 הוא פרסם את האטלס המסחרי-פוליטי, שבניגוד לכל אטלס נורמלי לא הכיל מפות אלא גרפים.  העותק שיש לי הוא מהמהדורה השלישית, שיצאה ב-1801 (לא מקורי אלא מהדורת פקסימיליה שפורסמה לפני עשור וקניתי במבצע).  זה ספר קטן למדי, וכשני שלישים של הגרפים מתארים את מאזן הסחר של בריטניה עם ארצות שונות לאורך כל המאה ה-18, כולל למשל הסחר עם אמריקה ועליתו לא רק לפני אלא גם אחרי מלחמת העצמאות האמריקאית, הסחר עם צרפת עד המהפכה שסבל ממיסים כבדים והברחות, וסחר העבדים עם אפריקה שמתואר כבלתי מוסרי בעליל ומציג את הארופאים כנבלות.  גרפים נוספים מראים את החוב הלאומי ואת הוצאות הביטחון.  אז כמחווה לפלייפייר, הנה כמה נתונים על מאזן הסחר של ישראל, כפי שהם מתוארים בשנתון הסטטיסטי בפרק 16.

הגרף הראשון הוא פשוט מאזן סחר החוץ הכללי של ישראל לאורך השנים.  אין לי נתונים ל-100 שנים כמו שהיו לפלייפייר, ואפילו לא מקום המדינה, אלא רק מאז 1980 (כשיהיה לי מרץ אולי אנסה להשלים משנתונים ישנים יותר).  הערכים הם מיליונים של דולרים, מתוקנים לאינפלציה, כלומר לפי הערך הנוכחי.  אז באופן כללי סחר החוץ גדל יפה ברוב 30 השנים האחרונות פרט לנפילות כתוצאה מפיצוץ בועת הדוט-קום והאינתיפדה השניה בשנת 2000 והמשבר העולמי של 2008/9, ואין פער גדול בין יבוא ליצוא, אם כי בשנות ה-80 וה-90 היה גרעון מסויים, ובשנים האחרונות יש נטיה לעודף קטן.

trade-tot

(כמה הערות על הנתונים — כמו תמיד, זה לא כל כך פשוט.  ראשית בשנתון יש התיחסות נפרדת לסחורות ושרותים.  לגבי סחורות אפשר להתחיל מהיבוא או היצוא הכוללים (ברוטו).  מזה צריך (אולי) להוריד החזרות של יבוא או יצוא כדי לקבל ערכים נטו.  אבל את הנטו צריך "להתאים למאזן התשלומים", כולל סעיפים כמו הובלה וביטוח של סחורות, תדלוק אוניות ומטוסים בחו"ל,  סחר עם הרשות הפלסטינית, ויבוא בטחוני, שמשום מה לא היו שם קודם.  כיוון שחלק מהם חיוביים וחלק שליליים, בסוף ההבדלים בעצם לא משמעותיים. למשל ב-2013 הברוטו היה 72,000, הנטו היה 71,102, והמותאם 71,286.  הנתונים בגרף מבוססים על המותאמים, בתוספת תיקון לאינפלציה.)

זה נהיה יותר מעניין כשמסתכלים על סחורות ושרותים בנפרד.  מסתבר שבסחורות יש תמיד גרעון — אנחנו מיבאים יותר ממה שאנחנו מיצאים, ולמרבה הפלא ההפרש די קבוע.  אבל בשרותים, לפחות מאז תחילת המאה, אנחנו מיצאים יותר ממה שאנחנו מיבאים, והפער לטובתנו הולך וגדל בשנים האחרונות, והוא זה שגרם למהפך מגרעון בחשבון הכללי לעודף בחשבון הכללי (למרות שהסך הכל של שרותים הוא פחות מחצי הסך הכל של סחורות).  יצוא השרותים גם לא סבל מנפילה משמעותית במשבר העולמי של 2008/9, אם כי הוא נפל בשנת 2000.  למי שתוהה מה זה בעצם יבוא ויצוא שרותים, זה כולל דברים כמו הובלת מטענים, תיירות, שרותי מיחשוב, וגם מחקר ופיתוח, שכולל "יצוא שרותים של חברות הזנק".  כיוון שזה סעיף די גדול חשבתי שאולי זה כולל אקזיטים, אבל מצד שני יותר סביר שאקזיטים ירשמו כהשקעה בארץ ולא כיצוא מהארץ, אז זה נשאר פתוח.

trade-parts

ולסיום, נקודת מבט על איך העולם נראה מכאן.  הגרף הבא מתאר את מקורות יבוא הסחורות שלנו: איפה יצרו את מה שאנחנו מיבאים (שזה שונה, מסתבר, מאיפה קנינו את זה – למשל כמעט חצי ממה שנקנה בשוויץ יוצר במקומות אחרים, ורק חמישית מהיבוא מאוקראינה נקנה ישירות מאוקראינה.  ושימו לב שזה יבוא סחורות בלבד, בלי שרותים).  מסתבר שאירופה היא המקור הגדול ביותר, ובפרט האיחוד הארופי (החלק הבהיר יותר).  ארצות הברית וסין הן שתי המדינות שמהן אנחנו מיבאים הכי הרבה.  מרכז אמריקה ואפריקה הם זניחים, הרבה פחות אפילו מארצות המזרח התיכון אם כוללים את הרשות הפלסטינית (האחרות הן מצרים, ירדן, ומרוקו). החלק המפתיע הוא "המדינות הבלתי מסווגות", שלא ברור בדיוק מה הוא מייצג.  ברור עם הלמ"ס לא הניב תוצאות ברורות, אבל הניחוש הוא שזה קשרי מסחר שלא רוצים להודות בקיומם מסיבות שונות, למשל יבוא נפט כורדי מעיראק.

trade-src

הפן ההפוך הוא לאן הולך היצוא שלנו.  כיוון שיצוא הסחורות קצת יותר קטן מהיבוא, השטח הכללי של המלבן קטן יותר בהתאמה.  אירופה היא עדיין יעד יצוא מרכזי, אבל ארצות הברית וסין נפרדות: לארצות הברית אנחנו מיצאים כפול ממה שאנחנו מיבאים, ולסין אנחנו מיצאים חצי ממה שאנחנו מיבאים.  וכך הונג-קונג עוקפת את סין ונהית יעד היצוא השני בגודלו.  הרשות הפלסטינית מככבת במקום הרביעי, חרם על מוצרים ישראלים או לא.

trade-dest

מקורות

שני הגרפים הראשונים מבוססים על לוח 16.1 בשנתון הסטטיסטי לישראל של 2014.  הנתונים של הלמ"ס הם בדולרים שוטפים, בלי תיקון לאינפלציה.  התיקון בוצע לפי הנתונים מהאתר inflationdata.com/Inflation/Inflation_Rate/HistoricalInflation.aspx.

ההבחנות על משמעות הנתונים מבוססות על ההתאמות המתוארות בלוח 16.2.

מקורות היבוא הם מלוח 16.9, ויעדי היצוא מלוח 16.5.  שניהם לא כוללים את הרשות הפלסטינית, אז את הנתונים עליה לקחתי מלוח 16.2.

%d בלוגרים אהבו את זה: