ארכיון תג: מדד

על יוקר מחיה ושכר

יש כל מיני צורות למדוד את רמת החיים, אבל באופן בסיסי זה עניין של כמה כסף יש לנו, ומה אפשר לקנות איתו.  הלמ"ס אוסף את הנתונים האלה:  כמה כסף יש לנו יכול להיות מיוצג על ידי השכר הממוצע במשק, ומה אפשר לקנות איתו מיוצג על ידי הסל שמשמש לחישוב מדד המחירים לצרכן.  על ידי השוואת השינויים בשכר עם השינויים במדד אפשר לראות עד כמה המצב משתפר (או נהיה יותר גרוע).  כיוון שאנחנו מתבססים על שכר ממוצע, זה מייצג בעיקר את מעמד הביניים: אין כאן הכנסות מהון, עצמאים, או מובטלים.

ההשוואה הבסיסית ניתנת בגרף הבא, החל מ-1977 (כי לא מצאתי נתוני שכר מוקדמים יותר):

wages-inf

כפי שניתן לראות, השכר הממוצע עוקב פחות או יותר אחרי האינפלציה, ובפרט עשה זאת לא רע בתקופת האינפלציה המשתוללת שאחרי המהפך הכלכלי של בגין וארליך.

אבל ההבדלים הקטנים עושים את כל ההבדל.  כדי לראות אותם יותר טוב, נחשב את השינוי בכח הקניה.  כח הקניה יוגדר להיות כמה סלי מצרכים ושרותים (כפי שהם מוגדרים לצורך מדד המחירים לצרכן) ניתן לרכוש במשכורת ממוצעת.  בהנתן כוח הקניה כל שנה, נחשב את השינוי באחוזים, כלומר כמה כח הקניה גדל או קטן משנה לשנה, וגם באופן מצטבר לאורך זמן (כלומר יחסית לנקודת ההתחלה של הנתונים בשנת 1977).  התוצאות לפניכם:

wages-inf-ratio

אפשר להבחין כאן בשתי תופעות עיקריות:

  • יש פלקטואציות בכח הקניה של משכורת ממוצעת: לפעמים המשכורות עולות יותר מהאינפלציה ולפעמים פחות.  את רוב הנפילות הגדולות בכח הקניה אפשר לקשר למאורעות כלכליים משמעותיים, כמו תכנית הייצוב הכלכלית של 1985 והמיתון של האינתיפידה השניה. המשבר העולמי של 2008 גרם לירידה קטנה יחסית.
  • ברבע האחרון של המאה הקודמת (בשנים 1977-2000) היתה מגמת עליה כללית בכח הקניה.  כאמור זה כלל גם את תקופת האינפלציה המשתוללת של תחילת שנות ה-80 בזכות מנגנוני ההצמדה.  אמנם היו נפילות, אבל הגידול היה חזק יותר.  באופן מצטבר כח הקניה של משכורת ממוצעת (ואיתו רמת החיים) עלה בכ-60% לאורך התקופה הזו במונחים ריאליים.  מאז תחילת המאה הזו, לעומת זאת (כלומר מאז שנת 2000), יש מגמה של חוסר שינוי: הגידול בקושי מפצה על הנפילות, וכח הקניה הגבוה ביותר נרשם ב-2001 ומאז לא חזר על עצמו.

מקורות

נתוני השכר הממוצע נלקחו מהשנתון הסטטיסטי לישראל.  כיוון שכל שנתון מכיל רק תקופה מוגבלת, השתמשתי בשניים: שנתון 2012 שהוא העדכני ביותר (לוח 12.34), ושנתון 1996 שהוא הישן ביותר שנמצא באתר (לוח 12.24).  הנתונים הם שכר ברוטו, והממוצע הוא למשרה, לא לשכיר.  המשמעות היא שאם מישהו מחזיק בשתי משרות הוא יספר בתור שתי משכורות נמוכות במקום אחת יותר גבוהה, מה שמוריד את הממוצע (אבל לא הרבה, בהנחה שאין הרבה אנשים כאלה).

נתוני מדד המחירים לצרכן גם הם מאתר הלמ"ס.  כיוון שנתוני השכר הם ממוצעים לשנה, השתמשתי גם במדד הממוצע לכל שנה ולא במדד מדצמבר לדצמבר.

מודעות פרסומת

איפה הכסף — הגרסא הביתית

אחת הפעילויות המרכזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא לעדכן את מדד המחירים לצרכן.  המדד מעודכן כל חודש בהסתמך על סקר מחירים של סל מצרכים אופייני.  סל המצרכים עצמו מעודכן כיום כל שנתיים, בהסתמך על סקר של הרגלי הצריכה של מדגם משקי בית. זה סקר ענק: הנתונים כאן מבוססים על סקרים מהשנים 2010 ו-2011, וכללו כ-6,100 משפחות בכל שנה.  בפרט מייחסים לכל תחום של מצרכים משקל לפי החלק היחסי שלו בסל הצריכה.  אז הנתונים על סך הצריכה מראים לנו על מה אנחנו (כלומר משקי הבית בישראל) מוציאים את הכסף שלנו.  זה נראה כך:

madad-treemap

הסעיף הגדול ביותר הוא "שרותי דיור בבעלות הדיירים", ואמור לשקף בדרך כלשהיא את מחיר הדיור, אבל הוא לא זהה למדד מחירי הדירות (שאינו מהווה חלק ממדד המחירים לצרכן). ככל הנראה זה הערכה של ערך הדירות שמסתמכת על מחירי שכירות.  אבל שכירות היא סעיף נפרד.

מעבר לסל הצריכה הממוצע הכולל, הלמ"ס גם מפרסם את סלי הצריכה הממוצעים של שלושה חמישונים: 20% העניים ביותר, 20% האמצעיים, ו-20% העשירים ביותר.  התרשימים הבאים משווים את העניים עם העשירים.  הגודל משקף את ההוצאה החודשית הממוצעת: 8,468 ש"ח בממוצע לעניים לעומת 21,473 ש"ח בממוצע לעשירים, שזה פי 2.5 יותר (מחירי 2012). [הסידור לא זהה כי הוא נקבע אוטומטית וזה מנג'ס לנסות לשלוט בו]

madad-treemap-chamishonim

אז כמובן שהעניים מוציאים פחות.  בחלק ניכר מהסעיפים זה בערך פי 2.5 פחות, כלומר העניים והעשירים מוציאים אותו דבר באופן יחסי.  באופן לא מפתיע ההוצאה על מזון היא יחסית קשיחה, והעניים מוציאים על מזון יותר באופן יחסי, אבל זה לא תקף לכל תת הסעיפים: בפרט הם מוציאים הרבה פחות על אכילה מחוץ לבית.  העניים גם מוציאים הרבה יותר באופן יחסי על שכר דירה.  מצד שני בולט שהעניים מוציאים הרבה פחות באופן יחסי על חינוך, תרבות, ובידור (החלק בסגול) ועל תחבורה (החלק האפור, שרובו אחזקת רכב ונסיעות לחו"ל).

מה חסר כאן? המדד לא כולל הוצאות על מיסים ישירים (מס הכנסה, מס בריאות, וביטוח לאומי) וגם כמה סעיפים כמו הוצאות על הימורים ותרומות.  בנוסף, כיוון שמדובר על סל הוצאות, לא ברור מה הקשר שלו להכנסות.  למשל סביר להניח שהחמישון העליון לא מוציא את כל ההכנסות אלא מפריש גם משהו לחסכונות.

מקורות

הנתונים הם מהירחון לסטטיסטיקה של המחירים, גרסת יוני 2013 (אם כי כאמור הנתונים האלה הם כלליים יותר ומעודכנים רק כל שנתיים).

סעיף 1.7 משקלות קבוצות הצריכה הראשיות והמשניות במדד המחירים לצרכן (כפי שעודכנו בינואר 2013) הגרף הראשון

סעיף 1.8 משקלות קבוצות הצריכה הראשיות והמשניות במדד המחירים לצרכן ל"סלי" חמישונים של משקי בית שני הגרפים האחרים

סעיף 1.6 מדד המחירים לצרכן לחמישונים של משקי בית הנתונים על הערך הכולל של הסל

על דירות ועל משכורות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתחזקת כמה מדדי מחירים בנוסף למדד המחירים לצרכן המשמש בסיס לחישובי האינפלציה.  אחד מהם הוא מדד מחירי הדיור.  אז מה המדד הזה אומר לגבי עלית מחירי הדירות בשנים האחרונות לעומת תקופות אחרות בעבר?  הגרף הבא משווה את מדד מחירי הדירות עם מדד המחירים הרגיל וגם עם השכר הממוצע במשק.  עבור שלושתם הערך בכל שנה ניתן ביחס לערך שהיה בשנת 1993, שהיא השנה הראשונה עבורה יש נתונים של מחירי דירות.

diyur

אז נכון שמאז 1993 מחירי הדירות עלו יותר מהאינפלציה וגם יותר מהשכר.  אבל העלייה הזו היתה ממש לא אחידה.   להיפך, היו שתי פאזות של עלית מחירים תלולה, ובינהן עשור שלם שבו המחירים היו בסימן של ירידה קלה (שימו לב שזו ירידה במחירים נומינליים — הירידה יחסית לאינפלציה או לשכר משמעותית יותר).  העלייה הראשונה היתה בחצי השני של שנות התשעים, ומיוחסת לעליה בביקוש כתוצאה מגל ההגירה מרוסיה.  העלייה השניה התחילה בערך במשבר הכלכלי של 2008-2009 וממשיכה עד היום; עליה זו מיוחסת לריבית הנמוכה בבנקים ולמצב הבורסה, הגורמים לדירות להראות כאפיק השקעה מבטיח יחסית.  כתוצאה יש ביקוש יתר לדירות ועלית מחירים.

הבעיה עם הגרף הנ"ל הוא שהכל נעשה יחסית למצב ב-1993.  כך העלייה בשנים האחרונות נראית חדה יותר מהעליה בשנות ה-90, אבל יחסית לתחילת העלייה ב-2007 היא בעצם קטנה יותר.  כדי לראות זאת באופן ברור יותר, נסתכל על השינוי היחסי במחירי דירות בכל תקופה בנפרד.  גרף זה מראה שאכן העלייה באמצע שנות ה-90 הייתה חדה יותר.

diyur-gov

אבל גם זה לא מראה את כל התמונה, כי מה שחשוב יותר מהמחיר הנומינלי של הדירה הוא היחס בין מחיר הדירה להכנסה.  כפי שניתן לראות מהגרף הראשון, ההכנסה הממוצעת עולה כמעט כל הזמן, אבל עלתה יותר בשנות ה-90.  לכן העלייה במחירי הדירות בשנות ה-90 הייתה בעצם פחות חמורה ממה שהיא נראית במבט ראשון.  הגרף הבא מראה זאת.  החלוקה לטווחי זמן היא אותו דבר כמו קודם, אבל במקום להראות את מחיר הדירה הממוצע יחסית לתחילת התקופה כאן אנחנו רואים את היחס בין מחיר דירה ממוצעת למשכורת ממוצעת, יחסית ליחס הזה כפי שהיה בתחילת התקופה.

diyur-wages-gov

עכשיו רואים למה קמה הצעקה על מחירי הדירות, ולמה מחירי הדירות היו חלק מרכזי מהמחאה החברתית של קיץ 2011.  בעוד שבשנות ה-90 היחס בין מחירי דירות לשכר עלה ב-20% ואחר כך ירד, ב-6 השנים האחרונות היחס הזה עלה ביותר מ-40%.  החדשות הטובות הן שהעליה התמתנה לאחרונה (ובאופן אירוני, דווקא ב-2011 נראה שהעלייה נעצרה).  אבל עוד מוקדם לאמר אם המגמה אכן התהפכה.

עדכון: השורה הקודמת נכתבה כשהנתונים היו עד שנת 2012, ומשקפת את העליה הנמוכה מ-2011 ל-2012.  אבל כשמוסיפים את הנתונים של 2013 ו-2014 מסתבר שהעליה לא נבלמה כלל אלה המשיכה לדהור וכבר מגיעה כמעט ל-60%.  כל שלושת הגרפים עודכנו עד 2014.

מקורות

כל הנתונים מקורם בלמ"ס.

הנתונים על מדד מחירי הדירות נמצאים באתר הלמ"ס ברשת.  יש נתונים חודשיים לכל חודש מאז ינואר 1994, כולם יחסית לממוצע השנתי של 1993.  אני חישבתי את הממוצע של כל שנה במקום להשתמש בכל חודש בנפרד.  לגבי 2013 היו נתונים עד חודש אפריל.

הנתונים על השכר הממוצע נלקחו מהשנתון הסטטיסטי לישראל של שנת 2012, לוח 12.34.  זה השכר הממוצע של כלל השכירים במשק. את הנתונים ל-2011 ו-2012 השלמתי מהאתר.

הנתונים על מדד המחירים גם הם מהשנתון הסטטיסטי.

האינפלציה, הלמ"ס, ווויקיפדיה

מסתבר שיש שתי דרכים למדוד את האינפלציה.  ולפעמים ההבדל יכול להיות משמעותי.

הבסיס לכל העניין הוא המדד, ובפרט מדד המחירים לצרכן (יש גם מדדים אחרים, למשל מדד התשומות לבניה או מדד המחירים הסיטוניים של התעשיה).  מדידת המדד היא אומנות שלמה.  צריך להגדיר סל מצרכים מייצג, ולעדכן אותו כל כמה שנים כדי שישאר מייצג.  וכל חודש צריך לסקור אלפי בתי אב ועסקים כדי לברר כמה סל המצרכים הזה עולה.  את כל זה עושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).  המחיר הממוצע שנמצא הוא המדד לאותו חודש.

באופן טבעי המחיר הממוצע בחודש אחד לא יהיה זהה לזה של החודש הקודם.  אם המחיר עלה יש לנו אינפלציה.  את האינפלציה מבטאים כשינוי היחסי במדד.  במילים אחרות,

  1. מחשבים את ההפרש בין המדד החדש לישן,
  2. מחלקים במדד הישן כדי לראות כמה ההפרש הזה גדול באופן יחסי (עליה של 10 ש"ח מ-50 ש"ח ל-60 ש"ח היא הרבה יותר משמעותית מאותה עליה כשהיא באה מ-200 ש"ח ל-210 ש"ח),
  3. ומכפילים ב-100 כדי לבטא את זה באחוזים.

עד כאן הכל נראה מוגדר היטב.  אבל בכל זאת יש שתי אפשרויות להגדיר באיזה מדדים להשתמש.

האפשרות הראשונה היא להשתמש במדדים בקצות השנה.  ככלות הכל כשמדברים על האינפלציה בשנה מסויימת, רוצים לדעת בדיוק בכמה המחירים עלו במהלך אותה השנה.  הביטוי הישיר לכך הוא ההפרש בין המדד (קרי רמת המחירים) בסוף השנה, בדצמבר, לבין המדד בסוף השנה הקודמת, כלומר בדצמבר הקודם.

אבל עלית המחירים במהלך השנה היא לא בהכרח אחידה.  יכול להיות למשל שהמחירים היו יציבים כמעט כל השנה, ורק בסופה הם עלו.  במקרה כזה הסתמכות על ההפרש מדצמבר לדצמבר תיתן תמונה מעוותת, כי רוב הזמן לא היתה עלית מחירים.  הפתרון הוא להשתמש במדד הממוצע כל שנה, ולחשב את האינפלציה על בסיס השינוי מהממוצע של שנה אחת לממוצע של השנה הבאה.

עד כמה ההבדל בין השיטות משמעותי?  הגרף הבא משווה בין שתיהן:

inf-type

כפי הניתן לראות ברוב הזמן שני הקוים קרובים מאוד זה לזה.  אבל גם ניתן להבחין בפירוש שהשימוש במדדי דצמבר יוצר לפעמים שינויים חדים יותר מהשימוש בממוצעים.  בפרט יש כאן שלוש דוגמאות בולטות.

  • האינפלציה בשנים 1974 ו-1975 שונה בצורה משמעותית בשתי השיטות.  הסיבה היא שמדד נובמבר 1974 עלה באופן חריג.  לכן העליה מדצמבר 1973 לדצמבר 1974 היתה גדולה יחסית, ואילו העליה מדצמבר 1974 לדצמבר 1975 מתונה הרבה יותר.  אבל אם משווים את המדד הממוצע בשלושת השנים, העליה הזו "מתפזרת" באופן אחיד יותר ומקבלים שבשתי השנים היתה אינפלציה כמעט זהה.
  • באופן כללי כשיש עליה תלולה השימוש במדדי דצמבר מחדד אותה.  לכן שיא האינפלציה בשנת 1984 מגיע ל-445% כשמשתמשים במדדי דצמבר אבל "רק" ל-374% אם משתמשים בממוצעים.
  • בשנות ה-90 יש סדרה של זיגזגים כשמשתמשים במדדי דצמבר, שמוחלקים אם משתמשים בממוצעים.  למרות שההבדלים קטנים, יש להם משמעות, ובאופן כללי האינפלציה בשיטת הממוצעים נטתה להיות יותר קרובה ליעד האינפלציה.

אבל רגע.  כולם תמיד מדברים על אינפלציה, אבל אף פעם לא שמענו על ההבחנה הזו בין צורות מדידה.  אז באיזו משתיהן באמת משתמשים? ובאיזו מין הראוי להשתמש?  כאן העניינים מתחילים להסתבך קצת.

ככל הנראה נהוג להשתמש במדדי דצמבר ולא בממוצעים.  למשל הערך "האינפלציה בישראל" בוויקיפדיה מכיל טבלה הנותנת את האינפלציה בכל שנה בשיטה זו.  נהוג גם לטעון שהאינפלציה הגבוהה בשנות ה-80 הגיעה לכדי 445%, שזה הערך המתקבל מחישוב מבוסס דצמברים.

מצד שני הלמ"ס בעצם מחשבת את האינפלציה בשתי השיטות, ומפגינה העדפה לשיטת הממוצעים.  טבלה 13.1 בשנתון הסטטיסטי לישראל, שעניינה "שינוי ברמת מדדי המחירים", מראה קודם כל את השינויים בין ממוצעים ואז את השינויים מדצמבר לדצמבר.  טבלאות אחרות, שמכילות נתונים על המדדים עצמם (ולא על השינויים), נותנות רק ממוצעים שנתיים.  כתוצאה אי אפשר בכלל לחשב שינויים מדצמבר לדצמבר (חוץ מאותם מקרים בודדים בהם יש נתונים חודשיים גולמיים).

מה שמביא אותנו לנושא המקורות, שהוא הפעם חלק אינטגרלי מהפוסט ולא סתם נספח.  אבל לפני זה ההצעה שלי: כשמדברים על האינפלציה עצמה, או כדי לחשב מחירים ריאליים, נשתמש בחישוב מדצמבר לדצמבר כמו שנהוג.  ואילו כשבודקים קשר בין האינפלציה לדברים אחרים, עדיף אולי להשתמש בחישוב מבוסס ממוצעים שהוא פחות קופצני.

מקורות

האינפלציה היא אחד המדדים הכלכליים החשובים, והיינו מצפים שניתן יהיה למצוא את הגרסה הרשמית באופן קל וברור.  אז זהו, שלא.

כפי שצויין לעיל לוח 13.1 של השנתון הססטיסטי לישראל מכיל מידע על שינויים במדד המחירים, קרי האינפלציה.  אבל זה רק ל-15 השנים האחרונות.  לכן השנתון של 2012 מכיל מידע עבור 1986-2011 בלבד.  השנתון של 1996, שהוא הישן ביותר המצוי און-ליין באתר הלמ"ס, מכיל מידע על 1971-1995 (שם זה לוח 10.1, כי נוספו מאז פרקים חדשים לשנתון).  מידע רישמי וישיר על 20 השנים מ-1951 עד 1970 לא הצלחתי למצוא בשום מקום.

אז מאיפה הנתונים שמוצגים בגרף לעיל?

את נתוני האינפלציה לפי ממוצעים שנתיים חישבתי מתוך טבלה 13.2 של השנתון, שמכילה מידע על המדד הממוצע כל שנה מאז 1951.  בעצם השתמשתי בטבלאות משני שנתונים: זה של 2011 וזה של 2012. הסיבה היא שב-2012 שינו חלק מהנתונים ההיסטוריים של שנות ה-50. ברוב המקרים זה לא קריטי, כי בסך הכל הוסיפו ספרה עשרונית אחרי הנקודה. אבל גם ביטלו את הנתון עבור 1951, ושינו את הנתון עבור 1959 מ-100.6 (יחסית לבסיס ינואר 1959) ל-115.2 (לפי אותו בסיס).  כיוון שהנתון עבור 1960 נשאר 102.9 (שוב אותו בסיס) מתקבל שב-1959 היתה אינפלציה גבוהה יחסית אבל בלתי ניתנת לחישוב כי המדד הוא יחסית לינואר ולא יחסית לממוצע הקודם, ואילו ב-1960 היתה דפלציה של מעל 10%.  התיקון הזה נראה חשוד, ולכן העדפתי להשאר עם הנתונים הקודמים.  בכל מקרה זה מצביע על בעיתיות בנתוני הלמ"ס.

[עדכון: בבירור מול הלמ"ס מסתבר שאכן הנתון ל-1959 כפי שהופיע בשנתון באינטרנט שגוי, ואילו בשנתון המודפס מופיע אותו נתון כמו בשנה שעברה, קרי 100.6. הבטיחו להעלות גרסה מתוקנת לאינטרנט.]

את נתוני האינפלציה לפי דצמברים לקחתי מוויקיפדיה.  הנתונים שם משנת 1971 והלאה זהים לאלה שמופיעים בשנתונים של הלמ"ס (או בעצם טיפה יותר טובים: בוויקיפדיה יש שתי ספרות אחרי הנקודה, בשנתונים רק אחת).  לגבי השנים 1951-1970 אני לא יודע מהיכן הם נלקחו (אולי פרסומי למ"ס קודמים שאינם נמצאים באתר) ואם הם אמינים, אבל אני מניח שכן.  בכל אופן לדעתי וויקיפדיה מנצחת בגדול: חיפוש אחד של "אינפלציה" מוביל ישר לערך הנכון עם טבלה מסודרת של כל הנתונים, בעוד בלמ"ס חיפוש כזה לא מוביל לשום תוצאה סבירה וצריך לחפור בשנתונים שונים כדי לחלץ את אותם נתונים שיש שם בכלל.

[עדכון: מצאתי את הנתונים גם אצל הלמ"ס.  מסתבר שבנוסף לשנתון הסטטיסטי המפורסם, יש עוד פרסום עוד יותר מפורט שנקרא הירחון לסטטיסטיקה של מחירים.  שם יש טבלה שמתעדכנת כל חודש ומכילה את שינויי המדד כל חודש מאז ספטמבר 1951, וגם את השינויים מדצמבר לדצמבר כל שנה.  הנתונים אכן מתאימים לאלה בוויקיפדיה, אבל זה עדיין עם רק סיפרה אחת אחרי הנקודה.]

%d בלוגרים אהבו את זה: