ארכיון תג: מגדר

פיזור המתגייסים

אם כבר אוספים נתוני גיוס, אפשר גם להסתכל על פירוט של ערים.  מסתבר שאגף כוח אדם בצה"ל מדווח על זה מדי פעם, ומצאתי דיווח מפורט על גיוס גברים ונשים בערים שונות לשנת 2015 (וגם על שרות בתפקידים "משמעותיים" ועל הליכה לקצונה).  הגרף הראשון מראה את רמת הגיוס בערים שונות (ממוצע של גיוס הגברים והנשים, בהתבסס על ההנחה שבקירוב מצוין זה חצי חצי באוכלוסיה) בפרספקטיבה סוציואקונומית (שכר ממוצע) בעיר.

giyus-wealth

מה שרואים הוא קשר חלש בין הכנסה לגיוס – בערים עם הכנסה גבוהה יותר מתגייסים קצת יותר.  אבל ההשפעה הדרמטית באמת היא דת, כפי שניתן היה לצפות מהנתונים של הפוסט הקודם: בערים עם אוכלוסיה דתית משמעותית (ובפרט חרדית) רמת הגיוס מידרדרת באופן משמעותי.  ואם מסתכלים בפירוט בנתונים, אפשר לראות שגם בערים לרוחב החלק העליון של הגרף יש בעצם תופעה דומה — הירידה בגיוס בערים עם הכנסה נמוכה יותר היא בעצם בעיקר ירידה בגיוס נשים, מה שמצביע על האפשרות שמדובר בקשר בין הכנסה נמוכה למסורתיות וכתוצאה מכך לאי-גיוס נשים.

אם משווים את גיוס הגברים לגיוס הנשים בצורה ישירה מתקבל הגרף הבא:

 

men-women

אז רק במעט מהערים עם הגיוס הגבוה ביותר (למשל הוד השרון ורמת השרון) יש שוויון בין גיוס גברים לנשים.  בערים הגדולות תל-אביב וחיפה הגיוס קצת יותר נמוך, ומתחיל פער קטן בין גברים לנשים.  פתח תקווה ונתניה מייצגות ערים שבהן הגיוס עוד יותר נמוך והפער כבר משמעותי: גיוס הנשים הוא רק 3/4 מגיוס הגברים.  ירושלים כרגיל משתרכת הרחק מאחור וגם נתוני הגיוס מראים שהיא לא ממש עיר ציונית (או בעצם ממש לא עיר ציונית).  הפערים הגדולים ביותר הם כמובן בערים דתיות: למשל בגבעת שמואל 88.6% מהגברים מתגייסים אבל רק 42.3% מהנשים, ובערים חרדיות כמעט שאין גיוס נשים כלל (לארבעת הערים לאורך הציר האופקי בעצם אין נתון של גיוס נשים).

מקורות

מסמך "דירוג ערי ישראל לפי אחוזי גיוס ומיצוי" של אכ"א ודו"צ שמצאתי ברשת כאן: https://www.mitgaisim.idf.il/media/22708/giyos.pdf. לא מצאתי מקום שיש בו אוסף מסמכים כאלה משנים שונות, אם כי בעבר מצאתי אחד מ-2011.

מודעות פרסומת

חברת הלומדים

החרדים אוהבים להתהדר בהיותם "חברת לומדים" שבה כל הגברים מקדישים את חייהם ללימוד, ולו על חשבון העבודה.  את זה משאירים לנשים.  אבל נעזוב רגע את הפן המגדרי, ונתמקד בלימוד.  אם מסתכלים על לימוד כללי ולא על לימוד תורה, מדובר לא בחברת לומדים אלא בחברת בורים.

הבעיה עם דיון בנושראים כאלה הוא החוסר בנתונים.  בפרט, הלמ"ס אינה אוספת נתונים על חרדים ומתקשה להגדיר מיהו חרדי.  הנתונים שאציג כאן מקורם במחקר של איתן רגב ממרכז טאוב בנושא "השכלה ותעסוקה במגזר החרדי".  המחקר הזה מתבסס על מפקד האוכלוסין של 2008, וכולל שתי הברקות מתודולוגיות:

  • דבר ראשון צריך לזהות מי מהנפקדים הם חרדים.  את זה עושים בשני שלבים.  ראשית, כוללים את כל התושבים הבוגרים המתגוררים באזורים בהם הייתה הצבעה חזקה למפלגות חרדיות בבחירות לכנסת.  שנית, מחריגים את משקי הבית שיש בהם טלוויזיה.  הצרוף נותן זיהוי טוב של חרדים שאינו מתבסס על מוסד לימודים (כגון ישיבה) כמו שיטות אחרות.  כתוצאה ניתן לזהות גם חרדים שלמדו לימודים אקדמיים.
  • כדי לקבל מידע על שינויים לאורך זמן, חילקו את האוכלוסייה החרדית לפי גילים.  כך אלה שהיו בני 45-54 בשנת 2008 הם מי שנולדו בין השנים 1954-1963, ומייצגים את החינוך האופייני לחרדים בשנות ה-60 המאוחרות וה-70 של המאה הקודמת.  מי שהיו בני 35-44 נולדו בין השנים 1964-1973, ומייצגים את המגמות החינוכיות של שנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80.  וכך הלאה.

regev-eduבמחקר של רגב יש מגוון תוצאות על התעסוקה, ההכנסה, והלימודים של החרדים.  אני מתמקד בלימודים ומסתפק בשני גרפים שמדגימים לדעתי את העיקר.  הראשון הוא השינוי בלימודים כלליים בבתי הספר.  הגרף מראה את אחוז החרדים שהסתפקו בסיום בית ספר יסודי, האחוז שקיבלו תעודה מבית ספר על-יסודי, והאחוז שעמדו בבחינות בגרות.  אצל אלה שנולדו סביב 1960, כ-40% הסתפקו בבית-ספר יסודי, ולכ-40% הייתה תעודת בגרות.  30 שנה מאוחר יותר כמעט 70% הסתפקו ביסודי, ורק ל-5% הייתה תעודת בגרות.

regev-acad

הגרף השני משווה את החרדים לקבוצות אחרות באוכלוסייה מבחינת לימודים אקדמיים.  עבור כל קבוצה, תוך הבחנה בין גברים לנשים, אנחנו רואים כאן את האחוז שהיה להם תואר אקדמי בין אלה שנולדו בשנים 1944-1963 ובין אלה שנולדו 20 שנה מאוחר יותר, בשנים 1964-1983.  בכל קבוצות האוכלוסיה רואים מגמת עלייה בלימודים האקדמיים, בעיקר אצל נשים.  הקבוצה היחידה שאצלה יש נסיגה בלימודים האקדמיים היא החרדים.  בפרט רואים היפוך בין החרדים לערבים: אצל הערבים, ובעיקר הנשים הערביות, יש עליה דרמטית, בעוד אצל החרדים, ובפרט הגברים החרדים, יש נסיגה, וביחד התוצאה היא שהערבים עקפו את החרדים.

מה שמדהים הוא שכל זה הוא סיפור של 40 השנים האחרונות, מאז המהפך.  לפני זה חרדים למדו וגם עבדו — לפי רגב שיעור התעסוקה של חרדים לפני 1980 היה מעל 80%.  לא הייתה חברת לומדים של כלל הגברים, וזו לא מסורת ארוכת ימים.  אבל אז בא בגין ופטר אותם מגיוס בתנאי שילמדו בישיבה.  אז זה מה שהם עשו.  ובמצב הפוליטי הנוכחי, במקום לפעול לפתרון הבעיה (גיוס ולימודי ליבה) מרחיבים אותה (דרישה מהאוניברסיטאות ללמד בהפרדה מגדרית).

מקורות

איתן רגב, השכלה ותעסוקה במגזר החרדי, מרכז טאוב, 2013. מבוסס על נתוני הלמ"ס ממפקד אוכלוסין 2008.

חשבון פשוט

לי יש קביעות ופנסיה מובטחת, אבל לילדים שלי יהיה יותר קשה.  וכיוון שצעירים מטבע הדברים לא נוטים לתכנן לטווח של 40 שנים קדימה — מה שמתנגש עם העובדה שדווקא השקעה ארוכת טווח בחיסכון פנסיוני היא היעילה ביותר — החלטנו לפתוח להם קרן פנסיה. למרבה המזל הסטטיסטי יש לנו בן ובת, מה שאיפשר השוואה בין התנאים שהם קיבלו.  התוצאה: עבור אותה השקעה ראשונית, אותן הפקדות, ובהנחה של אותה הריבית, הוא יקבל קצבה חודשית גדולה יותר ב-16% ממנה.

כדי להבין למה צריך להבין את הרעיון הבסיסי של ביטוח.  זה בסך הכל חישוב סטטיסטי של סיכון: סיכום הפרמיות שמשלמים כולם ביחד צריך להיות גבוה מסכום התשלומים שצפוי שישולמו לכולם ביחד בסופו של דבר.  במקרה של פנסיה צוברת זה די פשוט: חישוב הקצבה החודשית הצפוייה הוא בסך הכל חלוקה של הכסף הצבור במספר חודשי הפנסיה הצפויים.  הכסף הצבור זה מה שהפקדנו פלוס הריבית ומינוס דמי הניהול (שהם בעצם הרווח של חברת הביטוח).  את חודשי הפנסיה יודעים בממוצע מנתוני תוחלת החיים.  כמובן יהיו כאלה שיחיו יותר, וחברת הביטוח תפסיד עליהם, אבל יהיו גם כאלה שיחיו פחות, ובממוצע זה יסתדר.

אז ממה נובע ההבדל בין גברים ונשים?  יש לו שני חלקים.

הראשון הוא גיל הפרישה.  בישראל (ובעוד מספר קטן של ארצות) יש פער ניכר בין הגיל שבו גברים יוצאים לפנסיה, שהוא כיום 67, לבין הגיל שבו נשים יוצאות לפנסיה, שהוא כיום 62.  אז לגברים יש 5 שנים יותר של צבירה ו-5 שנים פחות של תשלומים, כלומר כשהם פורשים יש להם יותר כסף שצריך להתחלק על פחות זמן.

השני הוא ההבדל בתוחלת החיים: נשים חיות כ-4 שנים יותר בממוצע, וחברות הביטוח יודעות את זה ולוקחות גם את זה בחשבון.  גם זה מצטרף לכך שאצל נשים צריך לחלק את הכסף שנצבר על יותר זמן, ולכן הקצבה כל חודש עוד יותר נמוכה.

הגרף הבא מדגים זאת.  נניח שמישהו ומישהי מתחילים  לחסוך לפנסיה בגיל 25.  אז לגבר יש 42 שנות חיסכון, והפרות צריכים להספיק לקצבה לתקופה של 13.1 שנים בממוצע (לפי נתוני תוחלת החיים כיום).  אצל האישה, לעומת זאת, יש רק 37 שנות חיסכון, וזה צריך להספיק ל-22.1 שנות פנסיה.  אז פלא שההפרש שקיבלנו הוא רק 16% — נראה שהוא צריך להיות גדול יותר…

ret-age

 

הגרף גם מדגים את משבר הפנסיה המאיים עלינו: תוחלת החיים הולכת וגדלה כל הזמן, וכתוצאה יש יותר שנות פנסיה שצריך לשלם בהן קצבה.  אם הקצבה היא סכום קבוע (כמו שהיא אצל וותיקים כמוני) העלייה בתוחלת החיים מעמיסה על התקציב של המשלם, ועלולה לגרום להתמוטטות.  הפתרון שהופעל במשק בשנים האחרונות הוא לעבור לפנסיה צוברת עם "מקדם קצבה שאינו מובטח".  זה אומר שהקצבה לא מובטחת מראש, והיא תמשיך לרדת ככל שתוחלת החיים תעלה.  כתוצאה המבטחים לא יתמוטטו, אבל הפנסיונרים יהיו עניים.

הממשלה רוצה גם להעלות את גיל הפרישה ולסגור את הפער בין גברים ונשים. העלאת גיל הפרישה באופן שמשקף אל העלייה בתוחלת החיים תאפשר יותר שנות הפקדה ופחות שנות קצבה, ואז הקצבאות יהיו יותר גבוהות, והפנסיונרים לא ידרדררו לעוני.  צעד קטן בכיוון הזה היה העלאת גיל הפרישה בשנתיים ב-2004.  סגירת הפער בין גילי הפרישה של גברים ונשים יקטין את הפער בין הקצבאות, אבל לא יסגור אותו, כי עדיין יש פער בתוחלת החיים.  כיום יש חקיקה (שנתונה לדיונים וויכוחים) שתעלה את גיל הפרישה לנשים בשנתיים, ל-64, באופן מדורג לאורך כמה שנים.

הן העלאת גיל הפרישה והן סגירת הפער בין נשים לגברים נתקלות בהתנגדות, כי הרבה אנשים לא ממש נהנים מהעבודה שלהם ורוצים לפרוש.  הדבר נכון במיוחד במה שנקרא "עבודות שוחקות", ואכן נתנו לעובדים בעבודות שוחקות הקלות.  אבל מסתבר שכשהגדירו מה זה עבודה שוחקת, כללו רק עבודות גבריות (כמו למשל הרמת משאות כבדים, עבודה פיזית בתנאי מזג אוויר קשים, וכו').  נשים כנראה לא יכולות להישחק.

מקורות

נתוני תוחלת חיים מהלמ"ס.

פערי שכר

כיוון שכבר היו לי נתוני שכר ממוצע בערים שונות בישראל, ובפרט השכר הממוצע של גברים ונשים בנפרד, נראה טיבעי להשוות בינהם.  הגרף הבא מראה את השכר הממוצע בציר האופקי (בעצם הממוצע של השכר הממוצע של גברים ונשים), ואת היחס בין שכר הגברים לשכר הנשים בציר האנכי.  גודל העיגול שמייצג כל עיר משקף את גודל האוכלוסיה, ונכללות כל הערים עם מעל 20,000 תושבים.

prof-wage

הקשר אמנם פחות מובהק מאשר בהקשר של לימודים, אבל עדיין ניתן להבחין שיש מתאם מסויים בין רמת השכר הממוצעת לבין היחס בין שכר גברים לנשים: ככל שהשכר הממוצע גבוה יותר, כן הגברים נוטים להרוויח יותר מהנשים בגורם גדול יותר (שימו לב — המדובר בגורם כיפלי גדול יותר, לא רק בהפרש גדול יותר).

מצד שני יש פיזור גדול יחסית.  יתרה מזאת, בין 7 הערים עם היחס הגבוה ביותר נמצאות שתי ערים ערביות — רהט ומע'אר — בהם השכר הממוצע נמוך במיוחד, והשיאנית בהפרש ניכר היא דימונה שנמצאת באמצע הטווח ושבה הגברים מרוויחים בממוצע פי 2 מהנשים.  הסיבה יכולה להיות מפעלים גדולים יחסית שבהם יש הטיה חזקה לעובדים ממין מסויים.  למשל יתכן שבדימונה היחס הגבוה נובע מכך שהרבה נשים עבדו במפעל כיתן לפני שנסגר (הנתונים הם מ-2005-2009) שבו השכר היה נמוך יחסית, והרבה גברים עבדו במפעלי ים המלח ובקריה למחקר גרעיני שבהם השכר היה גבוה יחסית.  אבל מה קורה במקומות כמו רעננה ומודיעין?  ירושלים אגב היא בין הערים השיוויוניות ביותר, והגברים בה מרוויחים רק כ-30% יותר מהנשים.

מקורות

נתוני השכר המוצע לגברים ונשים בערים השונות הם חלק מהפרופיל הבריאותי-חברתי שפורסם על ידי הלמ"ס.

שלא נדע

בשיטוט בשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס (לא שאני מודה שאני עושה דברים כאלה) נתקלתי בלוח 6.13: מקרים חדשים של שאתות ממאירות במיקומים נבחרים, לפי מין וגיל.  בעברית פשוטה זה אבחונים של סרטן מסוגים שונים.  מזה יצרתי את אוסף הגרפים הבא, שמראה גם עד כמה כל סוג נפוץ יחסית לאחרים, וגם את ההתפלגות לפי מין וגיל.  העוגה ברקע היא התפלגות המינים והגילים באוכלוסיה הכללית, ומעל זה מולבשת ההתפלגות עבור כל סוג של סרטן.  יש לציין שרק הגודל היחסי של הרדיוסים של הפרוסות שמיצגות חולי סרטן משמעותי, לא האורך האבסולוטי שלהם, אבל כל הגרפים באותה סקאלה.

spie

את כל ההבחנות על זה ניתן כמובן להסיק גם מהטבלה המקורית, אבל הגרפים מבליטים אותן.

הדבר הראשון הוא השכיחות השונה של הסוגים השונים, כאשר סרטן השד הוא בהפרש ניכר השכיח ביותר (כפי שרואים לפי השטח של הפרוסות או הגודל של העיגול הפנימי בכל גרף), ואחריו המעי הגס, פרוסטטה, וריאות.

הבחנה נוספת היא הגיל בו סרטנים מאובחנים.  רק לימפומה ולוקמיה קיימים בילדים.  מהאחרים רק סרטן השד מתחיל באופן משמעותי בגילי הביניים.  כתוצאה מזה ומהשכיחות הגבוהה שלו מתקבל שבגילי הביניים לנשים יש סיכוי כפול מגברים לחלות בסרטן, אבל התמונה מתהפכת בגילים הגבוהים שבהם לגברים יש סיכוי גבוה בהרבה מנשים.

וזה מוביל לחוסר הסימטריה בין המינים.  מובן שסוגי הסרטן הקשורים למערכות הרביה שונים בין גברים ונשים.  אבל יש גם הבדל משמעותי מאוד בסרטן שלפוחית השתן, ובמידה פחותה גם בסרטן ראות.  האחרים די סימטריים, אם כי לרוב יש סכנה גבוהה יותר לגברים בגילים מעל 75.  סרטן הראות קשור כמובן לעישון, ויתכן שגברים מעשנים יותר מנשים.  לדברי ד"ר איתי בן-פורת מביה"ס לרפואה סרטן שלפוחית השתן גם מאפיין מעשנים, ובנוסף הוא יכול להיות סרטן משני שנובע מסרטן הערמונית.  יתכן שזה מסביר את ההבדל.

לאחר כל זאת, צריך לזכור שהנתונים האלה הם על גילוי מקרים חדשים של סרטן.  אבל לא כל הסרטנים הם אותו דבר.  מה שיכול להיות יותר חשוב הוא הסכנה של כל סוג, שמביאה למספר שונה של מקרי מוות.  נתונים ישירים על סיבות מוות גם הם נאספים על ידי הלמ"ס.  יש פרוט עבור הרבה סוגי סרטן ומחלות אחרות, ובפרט הנתונים לסוגי הסרטן האלה הם כדלקמן.  יצויין שסוגים אלה כוללים את כל הקטלניים ביותר פרט לסרטן הלבלב.

dead

מהגרף מסתבר שסרטן השד למשל, שהוא הנפוץ ביותר, אינו הקטלני ביותר: סרטן הראות וסרטן המעי הגס קטלניים יותר.  באופן כללי 25.8% ממקרי המוות נובעים מסרטן, ומתוכם 18.5% מעשרת הסוגים שמופיעים בגרפים.

מקורות

הנתונים על מקרים חדשים כאמור מלוח 6.13 של השנתון הסטטיסטי לישראל לשנת 2013.  אבל הנתונים מתייחסים בעצם לשנת 2010.

הנתונים על סיבות מוות מלוח 3.29 מאותו שנתון, ומתייחסים לממוצע על השנים 2007-2011.

מתי נמות?

אחת השאלות שתמיד הטרידה את האנושות היא מתי נמות.  התשובה המודרנית היא שאי אפשר לדעת בדיוק, אפשר רק להעריך את "תוחלת החיים", כלומר כמה זמן אנשים כמונו חיים בממוצע.  אבל הממוצע כמובן לא מספר את כל הסיפור, ולא כולם מתים באותו גיל — יש התפלגות שלמה.  לפי נתוני הלמ"ס, התפלגות גילי המוות של אנשים בישראל בשנים 2007-2011 היתה כדלקמן.

death-age

קצת יותר משליש אחוז מהמתים הם תינוקות.  מעבר לכך ילדים כמעט לא מתים, עד קרוב לגיל 20.  מספר המתים מתחיל לעלות ברצינות בגיל 60 לערך, כאשר בכל הגילים עד 80 גברים מתים יותר מנשים.  מסתבר שכשני אחוז מהאוכלוסיה עוברים את גיל 100, אבל על זה כבר לא אוספים נתונים מפורטים.

(בהערת סוגריים, ההתפלגות הזו מעניינת כי היא שונה מהרבה התפלגויות אחרות שנתקלים בהן בכך שיש לה "זנב שמאלי": היא לא לגמרי סימטרית כמו עקומת פעמון, אלא משוכה לצד שמאל, כלומר לערכים נמוכים יותר.  הרבה התפלגויות אחרות מוטות דוקא לצד ימין, לערכים גבוהים יותר.)

אבל ההתפלגות הזו עוד לא עונה על השאלה מה הסיכוי (או בעצם, הסכנה) למות בכל גיל.  הגודל הזה, שנקרא באנגלית hazzard, מחושב בצורה הבאה.  עבור כל גיל, למשל 67, נתמקד רק באותם אנשים שהגיעו לגיל הזה או למעלה מכך.  נניח שיש X אנשים כאלה.  מתוכם נבודד את אלה שמתו בדיוק בגיל הזה, ונסמן את מספרם ב-Y.  אז היחס Y חלקי X נותן הערכה לסיכון למות בגיל המדובר.  אם עושים זאת לכל הגילים מקבלים את הגרף הבא.

death-prob

כלומר בכל גיל עד 60 יותר מ-99% מהאנשים שהגיעו לגיל הזה ימשיכו לחיות לפחות עוד שנה.  בגיל 80 כבר 5% ימותו, אבל עדיין 95% ימשיכו לפחות עוד שנה.  בגיל 99, 25% מהגברים ו-30% מהנשים ימותו, והשאר ימשיכו לחיות לפחות עוד שנה.  אם מסתכלים על זה הפוך זה בעצם די מעודד: אפילו בגיל 99 שלושה רבעים מהגברים ויותר משני שלישים מהנשים ימשיכו לחיות, ולא ימותו בגיל הזה.

מין המפורסמות הוא שתוחלת החיים בישראל היא גבוהה יחסית ועולה עם הזמן.  הגרף הבא מראה את העליה בתוחלת החיים מאז קום המדינה.  העליה היא רציפה פרט לתקופה מסויימת בשנות ה-60 עד תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת.  בסך הכל תוחלת החיים גדלה בכ-15 שנים בתקופה כולה.  בתור השוואה, תוחלת החיים בעולם כולו גדלה אפילו יותר מזה, בעיקר כי הרבה מקומות בעולם התחילו הרבה יותר נמוך.

expect

ואם משווים את ישראל לארצות באיזורים שונים, מתקבלת התמונה הבאה.  הקופסאות מראות את אמצע ההתפלגות לכל אזור: זה הטווח שרק 25% הנמוכים ביותר ו-25% הגבוהים ביותר נמצאים מחוצה לו.  הקו התחתון מראה את הערך שרק 5% מהמדינות באיזור נמצאות מתחתיו, והקו העליון את הערך שרק 5% מהמדינות מעליו.  כפי שניתן לראות ישראל נמצאת בקצה העליון (או מעבר לכך) של כל ההתפלגויות.

world

מקורות

הנתונים לגרפים הראשונים באים מלוחות התמותה המלאים של הלמ"ס.  (יש גם לוחות חלקיים עם מידע לקבוצות גילים במקום לכל שנה.)  השתמשתי בנתונים עבור כלל האוכלוסיה, ללא הבחנה בין יהודים לערבים.

השינוי ההיסטורי בתוחלת החיים בישראל בא מלוח 3.24 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של שנת 2013.  הנתונים עד 1969 הם עבור יהודים בלבד, ואחר כך לכלל האוכלוסיה.  הנתונים לגבי העולם הם מאתר האו"ם.

ההתפלגויות של תוחלת החיים במדינות באזורים שונים מתבססות על מידע מה-CIA World Factbook.  המידע על תוחלת החיים מעודכן ל-2014.  השתמשתי רק בארצות שיש בהן לפחות מיליון תושבים, בהתבסס על המידע אודות האוכלוסיה.  "אמריקה" כולל את צפון, מרכז, ודרום אמריקה ביחד. "אסיה" כולל גם את אוסטרליה.  "המזרח התיכון" כולל את כל מדינות ערב כולל צפון אפריקה וחצי האי ערב, וכן את טורקיה ואירן.

על שכר ואפליה מגדרית

בהמשך לעיסוק בתעסוקה ושכר, נהוג לחשוב ששכר קשור לרמת ההשכלה, ושנשים מקבלות שכר נמוך מגברים.  נתונים מפורשים נמצאים בלוח 12.45 של השנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס.  הנתונים האלה הם לגבי שכירים בלבד,  שהם כ-87% מכח העבודה.  בכל אופן, מהנתונים שיש (לשנת 2010) ניתן לצייר את ה-spie chart הבא:

spie

תזכורת: גרף כזה משמש להשוואת שתי חלוקות.  במקרה שלנו, החלוקה הבסיסית שמתוארת על ידי גרף עוגה רגיל היא החלוקה של השכירים במשק לפי קבוצות מגדר (גברים מימין בתכלת, נשים משמאל בורוד) ורמת השכלה (שנות לימוד כמצויין בתויות של הפרוסות).  ניתן לראות שיש טיפה יותר גברים מנשים, ושהנשים נוטות להיות משכילות יותר: לפחות מהן יש רק 0-12 שנות לימוד, וליותר מהן יש השכלה על-תיכונית.  מעל העוגה הבסיסית הזו אנחנו מראים את החלוקה של ההכנסה ברוטו לאותן קבוצות אוכלוסיה.  קבוצה שמקבלת יותר מהממוצע מיוצגת על ידי פרוסה שבולטת החוצה, בעוד קבוצה שמקבלת פחות מיוצגת על ידי פרוסה קצרה יותר.  המעגלים האפורים מייצגים כפולות של 20% מהממוצע.  כך אנו למדים שנשים עם 11-12 שנות לימוד מקבלות כ-40% פחות מהממוצע, ונשים עם 16+ שנות לימוד מקבלות כ-10% יותר מהממוצע.  גברים עם 16+ שנות לימוד, לעומת זאת, מקבלים כ-80% יותר מהממוצע.

הגרף מראה כצפוי את שתי התופעות: רמת השכלה גבוהה יותר מובילה להכנסה גבוהה יותר, ונשים מקבלות פחות מגברים.  אבל האם זה נובע רק מאפליה?

צריך לשים לב שרמת הכנסה היא מכפלה של שני גורמים: שכר לשעה ושעות העבודה (אם עובדים יותר שעות בשבוע, השכר עולה).  מהנתונים של הלמ"ס מסתבר שיש הבדל בין גברים ונשים בשני הגורמים האלה:

hr wage

ואכן, נשים עובדות כ-12% פחות מגברים בממוצע (או אולי אחוז יותר גדול מהן עובדות במשרה חלקית).  זה יכול להעלות שאלות, אבל ניתן לשער שמדובר בבחירה (או צורך) לטפל במשפחה ולא באפליה.  מצד שני, נשים מקבלות כ-16% פחות כסף עבור שעת עבודה בממוצע — ויתרה מזאת, הפער גדל עם שנות הלימוד: נשים עם 0-8 שנות לימוד מקבלות 12% פחות לשעה מגברים עם אותה רמת השכלה בממוצע, אבל אלה עם 16+ שנות לימוד מקבלות 23% פחות לשעה בממוצע.  אמנם גם זה יכול בעקרון להיות מוצדק, כי אין לנו נתונים מצליבים עם סוג העבודה, אבל זה עושה רושם די מסריח.

עדכון: הדס פוקס ממרכז טאוב כתבה מחקר שמנתח בדיוק את זה (מופיע כפרק בדוח מצב המדינה 2016).  המסקנה שלה היא שאכן חלק גדול מפערי השכר נובע מהבדלים בשעות עבודה, ועוד חלק נובע מעבודה במקצועות שונים.  רק חלק קטן נשאר לא מוסבר ויכול אולי לשקף אפליה.

מקורות

הנתונים נלקחו מלוח 12.45 של השנתון הסטטיסטי לישראל של 2012 — אבל הם מתייחסים לשנת 2010.

האחוז של השכירים מכח העבודה מבוסס על השוואה של מועסקים ושכירים מטבלה 12.12, שם הנתונים מתיחסים ל-2011.

%d בלוגרים אהבו את זה: