ארכיון תג: כלכלה

כל הכבוד לבנק!

אחד הדברים המתסכלים בנוגע לכתיבה על תקציב המדינה הוא שבאתר מפתח התקציב ובאתר החשב הכללי יש נתונים רק מאז 1992.  זה אמנם 25 שנים, ומספק רקע יפה לרוב מה שקורה כיום, אבל זה לא מאפשר מבט היסטורי על תקופת האינפלציה של שנות ה-80 או השוואה עם מה שהיה לפני המהפך ב-1977.

דוגמה קונקרטית היא ההשוואה בין ההוצאה הציבורית לתמ"ג.  בכל מיני סקירות היסטוריות מספרים שההוצאה הגיעה למעל 70% מהתמ"ג אחרי מלחמת יום כיפור, והיה גירעון עצום, וזה היה אחד מהגורמים למשבר הכלכלי ולאינפלציה המטורפת.  אבל אני רוצה לראות את זה בעיניים, והנתונים שהיו לי התחילו כאמור בשנת 1992 כשהתקציב היה 50-60% מהתמ"ג ובמגמת ירידה.

אבל מסתבר שבדוחות השנתיים של בנק ישראל יש נתונים שהולכים אחורה עד שנות ה-60.  וזה מאפשר סוף-סוף לצייר את הגרף הבא:  הכנסות, הוצאות, וההפרש ביניהם שמשקף גירעון (או עודף).  הערכים מתייחסים ל"ממשלה הרחבה", כלומר לא רק הממשלה אלא גם הרשויות המקומיות, ביטוח לאומי, מוסדות לאומיים כמו הקק"ל, ומוסדות ללא כוונת רווח שמקבלים מימון רב מהמדינה כמו האוניברסיטאות וקופות החולים.

gov-exp-gdp

אז אכן ההוצאות גדלו והגיעו בשיאן עד 80% מהתמ"ג, ואכן הגירעון היה באזור ה-10-15% מהתמ"ג מאמצע שנות ה-70 עד אמצע שנות ה-80, ואפילו הגיע ל-20% מהתמ"ג (!) בשנת  1975, ואכן הוא נעלם באיבחה אחת עם תכנית היצוב הכלכלי של 1985.  וגם אפשר לראות איך הפעילות הציבורית ממשיכה לרדת ברציפות מאז ועד השנים האחרונות, אם כי אולי יש התייצבות מאז 2010 על כ-40% מהתמ"ג.

הפרחים לבנק ישראל. תודה.

מקורות

דוח בנק ישראל לשנת 2017 נמצא באתר בנק ישראל.

פרק ו' עוסק במגזר הציבורי ומימונו, והגרף לעיל מבוסס על לוחות ו'-נ'-1 ו-ו'-נ'-2 בנספחים הסטטיסטיים, שכל אחד מהם מחולק לשני חלקים (לפני ואחרי 1980).

מודעות פרסומת

חזרה בזמן

די בתחילת הבלוג הזה כתבתי על הצמיחה והתמ"ג לנפש.  מאז נוספו כמה שנים של נתונים, וכשחזרתי לגרף שמתי לב לכך שקצב הגדילה של התמ"ג לנפש בשנים האחרונות, כ-1800 שקלים לשנה, נופל בדיוק על אותו הקו כמו בעשור סביב 1960:

per-capita

זה פותח פתח לספקולציות אודות הגורמים לתנודות סביב הקו הקבוע הזה, שהם לא בהכרח רק גורמים כלכליים:

  • ירידות נגרמות כנראה על ידי משברים כלכליים: המיתון של 1966, האינתיפדה השנייה, והמשבר העולמי ב-2008.
  • עליות בקצב חריג הן תוצאה של אופוריה (בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, פעמי השלום של ממשלת רבין) או ריבאונד אחרי מפולת (שנות ה-2000 אחרי האינתיפדה השנייה).
  • עלייה נמוכה מהממוצע היא תוצאה של דיכאון קולקטיבי, כפי שמודגם בתקופה המתחילה אחרי מלחמת יום כיפור ונמשכת למשבר האינפלציה של שנות ה-80.

מקורות

לוחות 14.1 ו-14.2 מהשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס.

השקעה ותיסכול

אחד הדברים המעצבנים בנתוני הלמ"ס הוא שהרבה פעמים יש דגש על הנתונים האחרונים, ואילו אני מעדיף סדרות ארוכות עם נתונים מלאים מראשית ימי המדינה.  אז שמחתי כשמצאתי באתר בנק ישראל נתונים על "השקעה גולמית" לאורך זמן.  בפרט היו שם סדרות נתונים על ההשקעה של המגזר העסקי מאז 1910(!).  זה מעניין כי נתקלתי בהשוואות בינלאומיות שדיברו על כך שההשקעה בישראל נמוכה יחסית, וכאן היה מדובר בפעילות של המגזר העיסקי שהוא די מוזנח בבלוג הזה, כי לרוב יותר קל למצוא נתונים על פעילות הממשלה (היו גם סדרות על "ענפי המשק", שזה המגזר הפרטי + הציבורי, ועל בניה למגורים, שזו גם השקעה משמעותית אבל מסוג אחר).  בקיצור, הנה מה שהיה שם לתקופת המדינה, מעודכן קלות למחירים נוכחיים (המקור היה במחירי 2010):

invest-iski

כפי שניתן לראות ההשקעה הכוללת מחולקת לשלושה סעיפים – מבנים שאינם למגורים, ציוד ונכסים בלתי מוחשיים, וכלי תחבורה.  מה שהכי מרשים הוא הזינוק הענק בחצי הראשון של שנות ה-90.  אבל במבט שני הוא נראה קצת מוגזם — בפרט המדרגה הענקית שהכפילה את ההשקעה בציוד בערך פי 3 בשנת 1995.  לא זוכר שראיתי מתישהו זינוק מקביל בתעסוקה או בצמיחה.

כיוון שצוין שמקור הנתונים מהלמ"ס, פניתי לעיין בשנתונים.  ואכן הם כוללים מידע על השקעות של הסקטור העיסקי.  כל פעם לתקופה של כ-10 שנים.  למזלי השנתון של שנת 2002 כולל מידע מ-1988 עד 2001, שזה כולל בדיוק את התקופה החשודה.  זה הספיק כדי לראות שלא הייתה שום קפיצה חריגה ב-1995 — למרות שבדיוק ב-1995 עברו משיטת סיווג אחת לאחרת (מ-SNA 1968 ל-SNA 1993).

אז החלטתי להשקיע מאמץ ולאסוף נתונים מכמה שנתונים כדי לשחזר את הסדרה כולה.  אבל משום מה בלוח הזה הלמ"ס נותנים את ההשקעות במחירים קבועים, כשכל שנתון משתמש במחירים של שנה אחרת.  וחוץ מזה כל סעיף משורשר בנפרד (כלומר יש לו מקדמי אינפלציה משלו, ולא משתמשים במדד המחירים לצרכן), אז הם גדלים בקצב שונה אחד יחסית לשני לאורך הזמן.  כתוצאה יש הפרשים ענקיים בין הנתונים של שנתונים שונים.  למשל לפי שנתון 2007 ההשקעה בנכסים בלתי מוחשיים בשנת 2006 הייתה 8245 מיליון ש"ח במחירי 2005, ואילו לפי שנתון 2017 היא הייתה 31553 מיליון ש"ח במחירי 2015; לעומת זאת ההשקעה בכלי תחבורה הייתה 10129 ו-10456 בהתאמה.  אפשר להשתגע.

אבל בכל שנתון נותנים גם את השנה האחרונה במחירים שוטפים.  בלית ברירה השתמשתי בנתונים האלה (בקפיצות של שנתיים-שלוש) כדי לשחזר סדרה שמראה איך ההשקעה כולה התפצלה בין הרכיבים השונים במונחים ריאליים (מותאמים לאינפלציה, קרי למדד המחירים לצרכן). זה יוצא כך:

invest-lamas

אז עדיין יש עלייה משמעותית בשנות ה-90, אבל לא קפיצה חדה כמו בנתוני בנק ישראל.  ומעניין גם לראות את ההבחנה בין ציוד לבין נכסים בלתי מוחשיים (בעיקר תוכנה אבל גם דברים כמו חיפושי נפט וגז).  מסתבר שהם מה שאחראי לחלק ניכר מהגידול בעשור האחרון.

השאלה היא עד כמה העליות בהשקעה הן עליות ממשיות, או שהן נובעות ומשקפות עלייה בגודל האוכלוסייה והמשק.  בשביל זה צריך לנרמל את הנתונים לגודל האוכלוסייה או לתמ"ג.  מסתבר שאכן העלייה משקפת במידה רבה את הגורמים האלה.  במילים אחרות, זו השקעה כדי לשמור על מצב של עסקים כרגיל, לא כדי לגדול.

invest-lamas-gdpinvest-lamas-pop

מקורות

לוח אקסל מאתר בנק ישראל – לשונית סטטיסטיקה, מאגר סדרות, חיפוש "השקעה גולמית".

לוח 14.16 מהשנתון הסטטיסטי לישראל 2017 (השקעה מקומית גולמית, לפי סוג נכס וענף כלכלי) ולוחות מקבילים בשנתונים קודמים.

סתירה

במסגרת העבודה על הפוסט הקודם בנושא האג"ח הקונצרניות נתקלתי בטענה שמס חברות הוא יחודי בכך שאם מקטינים את שיעור המס זה מעלה את הגביה, בניגוד למה שקורה עם כל המיסים האחרים.  במילים אחרות, אם מבקשים מהחברות אחוז יותר קטן מהרווחים שלהן, מקבלים בסוף יותר כסף.  ההסבר המקובל הוא שכשמס החברות קטן יותר נשאר לחברות יותר כסף, והן מנצלות אותו כדי לעשות יותר עסקים, וכך הפעילות במשק גדלה, ולכולם יש יותר רווחים, ובסופו של דבר התקבולים ממס החברות עולים.

התסריט הזה סותר לכאורה את מה שאמרתי בפוסט הקודם: בשנים 2003-2007 המגזר העסקי זכה בהשקעות ענק של כ-150 מיליארד שקלים, אבל המשק לא צמח כתוצאה מכך.  אז החלטתי לנסות להסתכל על הנתונים, במקרה הזה נתוני מס חברות כפי שהם מופיעים באתר מפתח התקציב.  הנה התוצאה.

chavarot

אז בגדול הטענה נכונה — על פני כעשרים שנה יש מגמה די ברורה של ירידה בשיעור מס החברות ובמקביל עלייה בגביה של מס חברות.  מצד שני יש גם זיגזגים קשים, ובפרט עלייה גדולה במקביל לעלייה הגדולה באג"חים בין 2003-2006 שכמעט כולה נמחקה בשנים 2007-2009.  למרבה המזל מישל סטרבצ'ינסקי מהאוניברסיטה העברית חקר את הנושא ביסודיות לפני כשנתיים והגיע למסקנה שאכן יש מתאם שלילי מובהק בין שיעור המס לגביה.  בנוסף הוא טוען שיש כאן סיבתיות, והעלייה בגביה מתרחשת אחרי הירידה בשיעורי המס.

אז מה ההסבר?  זה רק ספקולציה, אבל לדעתי יש כאן שני דברים במקביל.  ראשית, זה לא אותם אנשים.  הכספים הגדולים שהושקעו באג"ח הגיעו לחברות גדולות שמגייסות כסף באמצעות אג"ח בבורסה.  זה חלק מזערי מכל החברות.  ההורדה במס חברות פועלת על כולם, כולל חברות בינוניות וקטנות.  שנית, זה לא אותו הכסף.  כשמורידים את מס חברות זה משפיע על כסף שהיה שלך ועבדת בשבילו, ועכשיו נשאר יותר ממנו ואתה יכול לנצל אותו לטובה.  כשזורקים עליך כסף זול זה משהו שאתה יכול לשחק איתו.  ומכאן שתי מסקנות (או ליתר דיוק, ספקולציות, אבל כאלה שמשקפות תובנות מוכרות ואני חושב שאפילו די מקובלות):

  • צריך להשקיע יותר בחברות הקטנות והבינוניות, ולא בגדולות — במצטבר הן מה שמניע את המשק ומספק את רוב התעסוקה.
  • צריך לקחת בחשבון מניעים פסיכולוגיים כשעושים ניתוחים כלכליים.

מקורות

נתוני מס חברות מאתר מפתח התקציב.  זה תת-תת-סעיף של מס הכנסה.

מישל סטרבצ'ינסקי, מדיניות המיסוי בישראל בשנים הקרובות בראי הצמיחה ואי השוויון, 13.4.2015.

ניסוי טבעי

לפני חודשיים סמי פרץ פרסם טור בדה מרקר שהכיל העתק של הגרף הבא.  אני לא לגמרי מבין למה, כי הטקסט של הטור לא התייחס לגרף, אבל בעיני הגרף מדהים.  הוא הופיע במקור בדו"ח של בנק ישראל על המשבר הכלכלי של 2007-2009.

ג3

הגרף מראה את התוצאה של המעבר לפנסיה צוברת אחרי 2003.  המשקיעים המוסדיים לא יכלו יותר לשים את כל הכסף של הפנסיות אצל הממשלה ולקבל עליו ריבית מובטחת, אלא נאלצו להשקיע אותו בשוק ההון.  הר של כסף נחת בבורסה וחיפש מישהו שיהיה מוכן לקחת אותו.  מגוון חברות עסקיות ראו כסף מתגלגל על הרצפה והחליטו לאמץ אותו.  וכך תוך 4 שנים יתרות האג"ח הקונצרניות — כלומר כמה כסף החברות העיסקיות לקחו בתור "הלוואה" ועדיין לא החזירו — גדל משווה ערך של 3% תמ"ג לשווה ערך של 25% תמ"ג.  זה בלתי נתפס.  לא היה דבר כזה בשום מקום אחר, פרט לאיטליה, שבה עליה קצת יותר קטנה נמרחה על הרבה יותר שנים.  [ושתי הערות: ראשית, מדובר בחברות שאינן חברות פיננסיות, כלומר המגזר היצרני בלי בנקים וחברות ביטוח.  שנית, אני שם את "הלוואה" בגרשיים כי לא ברור שאי פעם יחזירו את הכל — כמו שהנתונים בהמשך מראים הרבה יותר נחמד לשבת על הכסף ולגלגל את החוב מהלוואה אחת לשניה.]

הבעיה שהגרף הזה נגמר ב-2009, ומאז עברו כמה שנים.  אז ניסיתי למצוא את הנתונים המקוריים ולראות את המשך הסיפור.  ההצלחה הייתה חלקית (פרטים בסעיף מקורות בסוף), אבל בכל זאת הגעתי לגרף הבא שהוא כנראה די שקול לגרף המקורי של בנק ישראל.  הגרף הזה מראה את הערך הכספי של יתרות האג"ח הקונצרניות בדולרים, בלי השוואה לתמ"ג בארץ.  כפי שניתן לראות, החברות העסקיות בארץ עדיין יושבות על הר של כסף.  ובנוסף למה שהן גייסו בארץ, נראה שלאחרונה הן גייסו סכום דומה גם בחו"ל.

corp-agach

השאלה המעניינת היא מה הייתה ההשפעה של כל הכסף הזה.  אחת המנטרות הקבועות של נתניהו ויועציו הכלכליים היא שצריך להשקיע במגזר העסקי, כי השקעה במגזר העסקי תתרום לצמיחה ובסופו של דבר תחלחל לכל מגזרי המשק.  למשל זו הסיבה (או לפחות אחת הסיבות העיקריות) לשאיפה הקבועה להוריד את מס החברות — נשאיר את הכסף בחברות והן תשתמשנה בו יותר טוב מאשר הממשלה [זה מעבר לנושא ה"תחרות" עם מדינות אחרות שכרגע בכותרות].  אז מסתבר שבלי לשים לב עשינו כבר ניסוי כזה, ואפשר לבדוק את התוצאות האמפיריות.  תוך 4 שנים השקענו המון המון כסף במגזר העסקי.  האם זה תרם לעלייה בצמיחה?

corp-agach-cmp

אז לא.  הצמיחה הגיעה לשיא בבועת הדוט-קום של שנת 2000, היא התרסקה בשנות האינתיפדה השנייה, היא נפגעה מהמשבר הכלכלי של 2008, אבל היא לא הגיבה לים הכסף שנשפך על המגזר העסקי.  בפרט, ההתאוששות בשלהי האינתיפדה השנייה הייתה לפני שהכסף הגיע.  כנראה שכשהוא כבר הגיע העוסקים בעסקים בחרו להשתמש בכסף בצורות אחרות, שלאו דווקא תורמות למשק המדינה.

ואגב, רמז לכך ניתן למצוא כבר בדו"ח של בנק ישראל על המשבר.  הנה מה שהם כתבו שם:

"אחת התופעות הבולטות בשוק ההון בשנות השגשוג הייתה התפתחותן המואצת של איגרות החוב התאגידיות. […] ההתפתחות המואצת — בלי שפותחה בגופים המוסדיים תשתית נאותה להערכה ולניטור של סיכוני אשראי ובלא פיתוח מקביל של תשתית פיקוחית והגבלות מוסדיות על אשראי זה — הגדילה את הסיכון לתיק האשראי במשק.  בין היתר, התאפשרה בישראל, בניגוד למקובל בעולם, הנפקתן של אג"ח תאגידיות ללא יצירת ממשל תאגידי בחברות המנפיקות אותן, כנדרש מחברות המנפיקות מניות לציבור.  נראה כי הסיכון שהיה גלום בתופעות אלה לא הופנם במלואו על ידי השוק ולא תומחר בהתאם. […] ראויה לתשומת לב מיוחדת התפתחותן של אג"ח בענף הנדל"ן בשנים שקדמו למשבר, משום שהן הפכו למוקד הסיכון לשוק המקומי במהלך המשבר.  כ-40 אחוזים מהיקף הנפקות האג"ח בשנים 2006-2007 היו בענף הנדל"ן. […] חלק ניכר מההנפקות אף היו ללא ביטחונות, ונועדו למימון השקעות בנדל"ן במדינות שבהן מחיריו עלו בשיעורים מופרזים באותן שנים.  זאת ללא יכולת בקרה של הגוף המוסדי המשקיע."

מקורות

תודה לסמי פרץ שהפנה אותי לדו"ח של בנק ישראל.  הדו"ח נכתב על ידי קובי ברוידא, צביה ארדמן, ומרב שמש, ונערך על ידי צבי אקשטיין, סטנלי פישר, וקרנית פלוג.  הגרף מופיע בעמ' 59.

מתחת לאיור המקורי כתוב שמקור הנתונים מה-BIS Quarterly Review.  מסתבר ש-BIS זה Bank for International Settlements, שהוא גוף בינלאומי שמאגד 60 בנקים מרכזיים של מדינות שונות (שביחד אחראיות על 95% מהתמ"ג העולמי) ונותן להם שרותים בנקאיים מתאימים (לא יודע מה זה אומר ברמה של בנקים מרכזיים).  כדי לתמוך בשאיפה לשמור על יציבות פיננסית בעולם, הם גם אוספים ומנגישים נתונים.  חיפוש מסוים באתר מאפשר שליפה של מידע על השוק המקומי בישראל (בקישור download למעלה מימין).

אבל כדי שיהיה קצת יותר מאתגר, המידע הזה הוא בעצם כמה עשרות סדרות של נתונים.  כל סדרה מכילה מידע רבעוני החל משנת 1972 ועד היום.  ההבדל בין הסדרות הוא במה הן מראות ולמה הן מתייחסות.  כל סדרה מזוהה על ידי צרוף של קודים.  הסדרה שאני מציג כאן היא Q:IL:3P:J:1:A:A:A:TO1:A:A:A:A:A:I.  המשמעויות של הקודים הן (משמאל לימין):

Frequency Q:Quarterly
Issuer residence IL:Israel
Issuer nationality 3P:All countries excluding residents
Issuer sector – immediate borrower J:Non-financial corporations
Issuer sector – ultimate borrower 1:All issuers
Issue market A:Domestic market
Issue type A:All issue types
Issue currency group A:All currencies
Issue currency TO1:Total all currencies
Original maturity A:All maturities
Remaining maturity A:All maturities
Rate type A:All rate types
Default risk (for future expansion) A:All credit ratings
Collateral type (for future expansion) A:All issues
Measure I:Amounts outstanding

הנתונים על אג"ח בשוק העולמי הם מהסדרה  Q:3P:IL:1:J:C:A:A:TO1:A:A:A:A:A:I, מקובץ שמכיל מידע על כל העולם.

השאלה האם אלה סדרות הנתונים שבנק ישראל השתמש בהן, או שיש משהו אחר, נשארת פתוחה בשלב זה.

זה פריון או בבל"ת???

הפוסט הקודם-קודם בנושא פריון הראה את הנתונים, וגם העלה קצת ספקות.  אבל בעקבות דיונים נוספים בבית אני חושב שהספקות לא היו מספיק ספקניים.  אם להיות בוטה, עושה רושם שכל הקינות של הכלכלנים על הפריון הנמוך ועל כך שאם נעבוד יותר הצמיחה תגדל הם בבל"ת.  [לפי הבת שלי כיום כבר לא משתמשים במונח הטכני הזה, אז לטובת הצעירים אני מפרש: בלבול ביצים ללא תכלית.]

למי שלא זוכר, פריון נמדד על ידי היחס בין התמ"ג לבין שעות העבודה.  לכאורה זה מדד סביר, שפשוט מודד כמה מהפריון ניתן ליחס לכל שעת עבודה.  אבל שימו לב שזה תלוי בשעות העבודה.  אם בכל הארצות עובדים בערך אותן שעות, אז הבדלים בתמ"ג אכן משקפים את זה שעובדים במדינה אחת מיצרים יותר בכל שעה מעובדים במדינה אחרת.  אבל אם יש הבדל בשעות העבודה, יתכן שזה מה שגורם להבדלים בתמ"ג.  למרבה המזל אתר ה-OECD מספק נתונים לא רק על הפריון אלא גם על שעות העבודה, ומסתבר שאכן יש מקומות שנהוג לעבוד בהם יותר שעות, ומקומות שנהוג לעבוד בהם פחות שעות.  זה עניין תרבותי.

ברגע שיש נתונים על הפריון ועל שעות העבודה אפשר לצייר גרף ולראות מה הקשר.  בפרט, אם יש קשר לינארי בין שעות לפריון, זה מצביע על כך שהפריון לא משקף יעילות בעבודה אלא את השעות.  וזה אכן מה שמתקבל (פרט לחריגים בודדים: לוקסמבורג, אירלנד, נורווגיה, ואולי גם ארה"ב. על החריגים — בהמשך).  מקדם המתאם בלי ארבעת החריגים הוא 0.92-, ואם מחריגים רק את אירלנד הוא "רק" 0.85-.  [תזכורת: מקדם המתאם הוא בטווח בין 1- ל-1.  1 אומר התאמה מלאה, 0 אומר שאין שום קשר, 1- אומר התאמה הפוכה מלאה.  0.92- זה ממש קרוב להתאמה הפוכה, כלומר ככל שהשעות עולות הפריון יורד.]  בשני המקרים קו המגמה כמעט אותו הדבר וכל שעת עבודה נוספת בשבוע מובילה לכאורה לירידה של כ-3 דולר בפריון.

prod-hr-scat

בואו נסתכל על זה טיפה יותר בפירוט.  בקצה השמאלי העליון של קו המגמה יש צבר של ארבע מדינות: דנמרק, הולנד, גרמניה, וצרפת.  במדינות האלה עובדים 26-28 שעות בשבוע בממוצע, והפריון סביב 60 דולר לשעת עבודה.  בקצה הימני התחתון, לעומת זאת, נמצאות יחד עם ישראל גם יוון ופורטוגל, וגם מדינות מזרח אירופה: אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, ורוסיה.  במדינות האלה עובדים 36-39 שעות בשבוע בממוצע, והפריון הוא באזור ה-25-35 דולר לשעה.  אז אנחנו באמת אמורים להאמין שהעובדים במדינות האלה הם החרוצים ביותר בעולם ולכן הם עובדים כל כך הרבה שעות, אבל הם גם הכי לא יעילים ולכן הפריון שלהם כל כך נמוך?

או אולי הסיפור אחר לגמרי.  אולי המדד הזה לפריון דפוק לגמרי, לא משקף את מה שהעובדים מסוגלים לעשות אלא את תנאי המשק, ולכן גם לא רלוונטי לדיונים על איך להגדיל את התוצר?  נראה לי הרבה יותר טבעי ואנושי להניח שיש הרבה אבטלה סמויה ומריחת זמן בעבודה כדי להראות לבוס שאתה עסוק בלי באמת לעשות משהו, מאשר להניח שכולם עובדים תמיד במלוא היכולת שלהם, שזה כנראה מה שהכלכלנים מניחים.  ויש לזה תמיכה מעדויות היסטוריות שמראות שהתפוקה של פועלים תלויה בתנאים שמכתיבים להם:

  • בתחילת המאה הקודמת הנרי פורד קיצר את שבוע העבודה במפעל שלו משישה ימים לחמישה ימים.  הוא לא היה פראייר אלא עשה את זה אחרי בדיקות שהראו שהפריון עולה בהתאם וזה יותר יעיל.
  • מקרה יותר קיצוני הוא של קלוג (זה שעל שמו קוראים לדגני בוקר עד היום), שיזם מעבר משלוש משמרות של 8 שעות לארבע משמרות של 6 שעות בסוף 1930.  בכך הוא סיפק יותר מקומות עבודה בשנות השפל הכלכלי, והפריון עלה במידה שבסופו של דבר איפשרה לו לשלם את אותו השכר עבור שעות העבודה הקצרות יותר.
  • אפילו יותר קיצוני היה המקרה של ראש ממשלת בריטניה הית' שהכריז על שבוע עבודה של 3 ימים בלבד עם איסור על שעות נוספות בתחילת 1974, בגלל חשש קרוב לאזילת מקורות אנרגיה בעקבות הצרוף של משבר הנפט ושביתות של כורי הפחם.  בדיעבד הסתבר שכתוצאה מהצעד הדרסטי הזה הכלכלה הצטמקה רק בטיפה.

ומזה נובעת גם המלצה מעשית: במקום להציק לנו ולעשות רגשי אשמה על הפריון הנמוך, אפשר להעלות אותו די בקלות על ידי קיצור שעות העבודה!  העובדים יהיו מרוצים, ההסתדרות תהיה מרוצה, הכלכלנים יהיו מרוצים (כי על הנייר הפריון ישתפר), ורק התמ"ג לנפש לא ישתנה.  בשביל זה צריך לעבוד לשפר את מצב המשק באמת, ולא לבלבל את המוח על הפריון.  למשל להשקיע בתשתיות, להשקיע בהשכלה גבוהה אמיתית (בניגוד למכירת תארים), להשקיע בחינוך איכותי (שבאמת ידעו אנגלית ומתמטיקה במקום ללמוד לפתור מבחנים חסרי פשר), ואפילו דברים קטנים כמו שיפור מוסר התשלומים של הממשלה שירד מהשוטף+90 המקובל כיום לשוטף+30 שמחייב חוק חדש, שגם זה יותר מדי.

אז הפריון הוא מדד דפוק בגלל התלות בשעות.  אבל זה לא הכל.  כזכור הפריון מוגדר להיות התמ"ג חלקי שעות העבודה, ומסתבר שלא רק השעות אלא גם התמ"ג יכול לגרום לבעיות.  זה מה שקורה עם החריגים בגרף לעיל.  מה שקורה הוא שהתמ"ג לא בהכרח משקף תוצר שנוצר על ידי שעות העבודה.  במקרה של אירלנד העלייה בתמ"ג משקפת הכנסות מקניין רוחני של חברות בינלאומיות שבחרו להגר לאירלנד בגלל חוקי המס הנוחים.  במקרה של נורווגיה היא משקפת את קידוחי הנפט והגז בים הצפוני.  לוקסמבורג היא מדינה קטנטונת עם כלכלה שמתבססת על היותה מרכז פיננסי בינלאומי.  ויש להניח שגם במדינות אחרות חלקים מהתמ"ג משקפים דברים שלא קשורים לעבודה, אבל זה פחות בולט ולכן קשה לזהות את זה.

נחזור להתחלה של כל הדיון הזה: הקשר בין הפריון לבין התמ"ג לנפש.  בדוח מצב המדינה לשנת 2013 של מכון טאוב דן בן-דוד השווה את התמ"ג לנפש עם 3 גורמים שאמורים להשפיע עליו: שיעור התעסוקה, שעות העבודה, והפריון.  התוצאה הייתה שרק לפריון יש קשר, ואפילו קשר חזק, מה שהוביל אותו למסקנה ש"ככל שפריון העבודה גבוה יותר, כך נוטה התמ"ג לנפש להיות גבוה יותר".  אבל זו מסקנה טריוויאלית.  ברור לגמרי ששעות העבודה של כל העובדים במשק קשורות למספר העובדים במשק, ושמספר העובדים במשק קשור לגודל האוכלוסייה.  אז לחלק את התמ"ג בגודל האוכלוסייה (תמ"ג לנפש) זה פחות או יותר אותו דבר כמו לחלק את התמ"ג בסך שעות העבודה (פריון) עד כדי יחידות.  אכן יש קורלציה כמעט מושלמת בין התמ"ג לנפש לבין הפריון (מקדם מתאם של 0.95 אם לא כוללים את החריג לוקסמבורג), אבל זה לא כי פריון גורר תמ"ג לנפש, אלא כי הם כמעט אותו הדבר.

prod-gdp-scat

בשורה התחתונה יש שתי מסקנות חשובות.

  • הראשונה היא שלא כל דבר אפשר למדוד.  ולא כל דבר קל למדוד.  אבל צריך להיזהר במיוחד ממקרים שבהם נראה שקל למדוד משהו אבל בעצם אנחנו מודדים משהו אחר (או אולי לא מודדים כלום).  ונראה שזה בדיוק המצב עם הפריון בעבודה.
  • השניה היא (שוב) שהתאמה לא בהכרח מצביעה על סיבתיות.  הפריון ובאופן כללי יותר מוסר העבודה הם אולי גורמים שמשפיעים במשהו על התמ"ג לנפש, אבל זה משני.  לטעון שצריך להעלות את הפריון כדי להעלות את התמ"ג לנפש זה שטויות מסוכנות, כי זה מטיל את האחריות על העובדים במקום על הקברניטים.  הפריון הוא לא הגורם לתמ"ג, אלא משקף את מה שתנאי המשק (כולל תנאי עבודה) מאפשרים.  ממשלה שמממנת מערכת חינוך שבה עשרות אחוזים מהילדים לא לומדים לימודי ליבה, ומאפשרת מריחה של פרוייקטי תשתית ופגיעה במגזר היצרני בגלל מאבקי כוחות של החרדים, אל לה להלין על הפריון של העובדים.

מקורות

אתר ה-OECD, ובפרט הנתונים על תמ"ג לנפש, תמ"ג לשעת עבודה, ושעות עבודה שנתיות.  השתמשתי בנתונים לשנת 2016.

 

פריון בעבודה

הפריון הוא התמ"ג מנורמל לפי העבודה שהושקעה בהפקתו: כמה מהתמ"ג ניתן ליחס בממוצע לכל עובד, או כמה מהתמ"ג ניתן ליחס לכל שעת עבודה. חשיבותו של הפריון בכך שהגדלת הפריון נחשבת לעיתים לדרך העיקרית להגדיל את הצמיחה.  השוואה בינלאומית של הפריון מוצגת בגרף הבא, שבו הפריון מיוצג על ידי היחס בין התמ"ג לבין שעות העבודה של כלל העובדים במשק.  הנתונים מה-OECD (ניסיון למצוא נתונים ישירות מהלמ"ס היה מתסכל למדי). הצבעים של הקווים (פרט לחריגים אירלנד ונורווגיה) משקפים את השיפוע הממוצע. העלייה בשיפוע התלול ביותר צבועה בירוק, ואילו הישארות באותה רמה בדיוק צבועה באדום. שיפועי ביניים צבועים בערבוב מתאים של ירוק ואדום.

prod-hr-oecd

כפי שניתן לראות ההשוואה אינה מחמיאה לפריון העבודה בישראל, וזאת בשני היבטים:

  • הפריון בישראל נמוך באופן אבסולוטי יחסית לרוב מדינות המערב. עם זאת יש לציין שיתכן שחלק מהפער נובע מהבדלים בצורת המדידה (למשל מדינות שבהן לא סופרים את שעות העבודה של עובדים זרים) ומהערכת חסר של התרומה של מגזר ההיי-טק (ראו אדם רויטר, פריון העבודה בארץ הרבה יותר גבוה, הארץ 7.2.2017).
  • הפריון בישראל עלה בשיעור נמוך יותר מאז 1980 יחסית למדינות אחרות. בעצם מבין המדינות המוצגות רק באחת (יוון) הפריון עלה פחות – וזאת בשל הירידה החדה בתמ"ג של יוון מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008.

עם זאת, צריך לשים לב שפריון הוא מדד בעייתי. עלייה בפריון יכולה להיות קשורה לעלייה בתמ"ג, אבל גם לירידה בשעות העבודה. מבין המדינות שיש עליהן נתונים בגרף, נראה שבמדינות מתפתחות כמו טורקיה ופולין אכן יש עלייה בפריון ובהתאם גם עלייה בתמ"ג. אבל במדינות מפותחות כמו גרמניה, צרפת, ויפן העלייה בפריון נובעת לפחות באופן חלקי מירידה בשעות העבודה (ל-OECD יש נתונים נפרדים גם על זה), בגלל מאבקים חברתיים לקיצור שבוע העבודה או אולי כתוצאה מהגדלת האוטומציה.  גם בקוריאה יש ירידה דרמטית בשעות העבודה שהיו חריגות באופן קיצוני (מ-55 שעות בשבוע בתחילת שנות ה-80 לקצת יותר מ-40 כיום).

בנוסף, שינויים בתמ"ג לא בהכרח קשורים בכלל להתפתחות שוק העבודה. שתי המדינות באיור שהפגינו עלייה חריגה, אירלנד ונורווגיה, מספקות דוגמאות לכך. באירלנד העלייה לכאורה בפריון נובעת כנראה מההצלחה במשיכת חברות בינלאומיות, שהעבירו את המטות שלהן לאירלנד כדי להינות משיעורי מס נמוכים, ובכך יחסו חלקים מהפעילות הבינלאומית שלהן (בעיקר מה שקשור לקניין רוחני) לתמ"ג של אירלנד.  בנורווגיה העלייה נובעת מתגליות נפט וגז בים הצפוני שתורמות קרוב לרבע מהתמ"ג.  גם ביוון הירידה בפריון מאז 2008 משקפת (ולא גורמת) את הירידה בתמ"ג אחרי המשבר העולמי וצעדי הצנע הדרקוניים שהוטלו על המדינה.

קריאה נוספת

דן בן-דוד, פריון העבודה בישראל, מכון טאוב.

מקורות

הנתונים מדף בנושא "GDP per hour worked" באתר של ה-OECD.

מורשת רבין — אפשר גם אחרת

עשרים שנה לרצח רבין.  אוי איך שהזמן רץ כשנהנים…

בכל אופן, עשרים שנה נותנות מספיק פרספקטיבה להשוות את תקופת ממשלת רבין (השניה) למה שבא אחריה וגם למה שהיה לפניה, תוך שימוש בנתונים שנאספו כאן בבלוג בשנים האחרונות (עם עדכונים לשנים האחרונות).  כל ההתייחסויות בתקשורת לרבין הן כמובן בהקשר של תהליך השלום והסכמי אוסלו.  אבל הנתונים שיש לי כוללים בעיקר היבטים חברתיים-כלכליים.  ההבחנה המיידית היא שתקופת רבין היא חריג בולט ב-40 שנות שלטון הליכוד וספיחיו, עם סדרי עדיפות אחרים וביצועים אחרים.  לגבי אוסלו וכו' אין לי הרבה מה לומר, כי קשה למצוא נתונים אמינים על מה שלא היה (נשמע כמעט כמו ניסוח של יוגי ברה ז"ל).  אבל תהיה גם התיחסות קצרה להיבט המדיני בסוף.

tak-rev-govנתחיל בענייני תקציב, ובפרט תקציבים חברתיים.  כך נראית התפתחות התקציב של משרד הרווחה בתקופתה של כל אחת מהממשלות האחרונות, אלה שיש עבורן נתונים באתר התקציב הפתוח (כלומר, מאז 1992).  נקודת ההתחלה (100% בזמן 0) היא התקציב של השנה שהממשלה התחילה את כהונתה, שהוא כרגיל התקציב האחרון שנקבע על ידי הממשלה הקודמת.  ערכים מעל 100 מראים על עליה בתקציב יחסית לזה, וערכים מתחת ל-100 מצביעים על ירידה.  הנתונים הם לא התקציב המקורי שאושר בכנסת אלא הביצוע בפועל, וכל הערכים מתוקנים לאינפלציה ולגודל האוכלוסיה.  כתוצאה אנחנו בעצם מסתכלים כאן על השינויים בהוצאה הריאלית בפועל לנפש.  ניתן להבחין שהעליה בתקופת ממשלת רבין היתה הגבוהה ביותר יחסית לממשלות אחרות, אם כי רצף ממשלות נתניהו הנוכחי לא הרבה מאחוריו, אולי חלקית בגלל המחאה החברתית.  מהירידה הגדולה בזמן שרון צריך להתעלם, כי היא נבעה בעצם מהעברה של שרות התעסוקה וההכשרה המקצועית למשרד התעשיה.

tak-ed-gov-bizuaהבא הוא תקציב החינוך.  כאן רואים את ההבדל המובהק בין סדר העדיפויות של ממשלת רבין לעומת כל האחרות — עליה ראלית בפועל של 45% בתקציב החינוך לנפש תוך 4 שנים.  הרצף הנוכחי של ממשלות נתניהו גם מימש עליה יפה, אבל פחות מחצי ממה שרבין עשה, ובמקרה הזה העליה הזו היא באופן מובהק תוצאה של המחאה החברתית ולא מדיניות יזומה (רואים את זה הרבה יותר טוב בנתוני התקציב המקורי, שם יש עליה תלולה ביותר אחרי 2011, אבל כפי שרואים בגרף הזה רק חלק מהעליה הזו מומש בסופו של דבר).

briut-gov-bizuaעוד יותר חריג הוא תקציב הבריאות, ובעצם חקיקת חוק בריאות ממלכתי שהביאה לעליה בתקציב הזה.  החוק חוקק בידי ממשלת רבין בשנת 1994, בהובלת חיים רמון, והעניק ביטוח בריאות לכמיליון תושבים (מתוך אוכלוסיה של כ-5 מיליון), רובם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שלא היה להם ביטוח בריאות קודם לכן.  כתוצאה עלתה ההוצאה הממשלתית על בריאות כמעט פי 2 בתקופת ממשלת רבין (תזכורת — זו הוצאה ריאלית בפועל לנפש).  ממשלת נתניהו הראשונה "זכתה" להכפיל את ההוצאה הזו עוד פעם בשנת 1997, כשהתחיל המימון הרציני של סל הבריאות, כך שגם את העליה הזו צריך בעצם לזקוף לזכות ממשלת רבין. תיקון: זה כי נתניהו ביטל את המס המקביל, שהיה חלק משמעותי מהמימון של קופות החולים, ולקח את האחריות למימון סל הבריאות על ממשלה.  וגם כאן ניתן לראות שממשלות נתניהו הנוכחיות העלו קצת את תקציב הבריאות אחרי המחאה החברתית.

נושא נוסף שמעניין להסתכל עליו הוא ההשקעה בדיור ובתשתיות — בין היתר בגלל השילוב ביניהם וההבנה הדי טריוואלית שכשבונים דירות צריך גם כבישים ומים וביוב. או אולי זה לא כל כך טריוויאלי, כי עובדה שמנהל התכנון תחת הממשלות הנוכחיות לא מבין את זה. בכל אופן, כשמסתכלים על בנית דירות אחרי המהפך של 1977 מתקבלת התמונה הבאה: היתה רק תקופה אחת שבה התחילו יותר דירות מאשר בתקופת ממשלת רבין, וזה היה כששרון (בתפקידו כשר השיכון) בנה כמויות גדולות של דירות קטנות במחוז הדרום עבור העליה הרוסית בתחילת שנות ה-90. אצל רבין לא היו פשרות כאלה, ורוב התוספת היתה כתוצאה מפעילות של המגזר הפרטי ולא בניה ישירה של הממשלה. מה שמראה שניתן להשיג תוצאות על ידי יצירת תנאים מתאימים, וזה יותר יעיל מדיבורים.  בפרט זה היה הרבה יותר יעיל מהוד"לים והותמ"לים של הממשלות הנוכחיות שלא ממש שינו שום דבר.

rate-app-rabin

כשמסתכלים על סלילת כבישים ועל הנחת צינורות, התמונות הן כאלה.  לגבי כבישים, השיא הבלתי מעורער שייך לממשלת רבין:

roads-rabin

לגבי צינורות, זה יותר מעניין.  בתקופת ממשלת בגין הניחו הרבה יותר צינורות מים.  אבל הפלא ופלא, באותה תקופה הניחו הרבה פחות צינורות ביוב!  היחוד של ממשלת רבין הוא בצמצום הפער בין אספקת מים לפינוי ביוב, עוד אחד מהדברים האלה שצריכים להיות מובנים מאליהם.  לזכותה של הממשלה האחרונה, בשנים האחרונות עושה רושם שהפער ממש חוסל.

pipes-rabin

ומה היתה ההשלכה של כל הפעילות הממשלתית הזו וההוצאות החברתיות הגבוהות? בטח זה גרם לירידה בצמיחה ועליה באבטלה, נכון? אז זהו, שלא.  הנה הנתונים על הצמיחה.  בתקופת ממשלת רבין הצמיחה נשקה ל-7%, הכי גבוה מאז המהפך פרט לשנה אחת בתקופת בועת הדוט-קום וממשלת ברק.  בשנים האחרונות, עם המדיניות הכלכלית מכוונת המגזר העסקי לכאורה, הצמיחה היא חצי מזה.

growth-rabin

ובאותו הזמן, האבטלה ירדה בצורה חדה, מיותר מ-11% לאזור ה-7%.  הירידה החדה ביותר שהייתה כאן חוץ מהירידה באבטלה שהייתה אחרי המיתון של שנות 1966-7.  במקביל, התעסוקה גדלה ובפרט גדל מספר המועסקים במשרה מלאה.

unemp-rabin

ולסיום תהליך אוסלו והשלכותיו.  הגרף הבא הוא גרסא נוספת של גרף שכבר ציירתי פעם או פעמיים, שמנסה להמחיש את היחסים בין מאורעות שונים לאורך 60+ השנים האחרונות, על רקע המצב הבינלאומי של ישראל והפלסטינאים כפי שהוא משתקף בהכרה מצד מדינות העולם.  מספר המדינות החברות באו"ם מצויין גם הוא בתור נקודת יחוס.  פעולות של ישראל בירוק, של הפלסטינאים בשחור, של האו"ם בחום, ותהליך השלום בכחול.

diprec-rabin

אז הסכמי אוסלו לא נעשו בחלל ריק ומהותם אינה מסתכמת ב"לתת להם רובים".  מי שהתחיל את תהליך השלום ברצינות, והבטיח לפלסטינאים אוטונומיה תוך 5 שנים, הוא כמובן בגין בקמפ דיוויד.  מי שהיה הראשון לדבר איתם פנים אל פנים (אמנם במסגרת המשלחת הירדנית) היה שמיר בועידת מדריד.  שניהם הנהיגו ממשלות ימין מובהקות.  הסיבות לועידת מדריד כללו את האינתיפדה הראשונה ואת מעמדה הלא משהו של ישראל בזירה הבינלאומית: אחרי שערפאת הכריז על עצמאות ב-1988, מספר המדינות שהכירו בו היה שווה למספר המדינות שקיימו יחסים דיפולמטיים עם ישראל.  ועידת מדריד, ולאחריה הסכם אוסלו, שיפרו באופן משמעותי את מעמדה של ישראל, אבל היתרון הזה בהכרה הבינלאומית הלך לאיבוד בשנים האחרונות עם הקיפאון המדיני והקמפיין המוצלח של אבו מאזן באו"ם.  אגב, בגין בשעתו לא הסכים למדינה פלסטינית, וגם רבין לא.  מי שהכריז קבל עם ועדה שהמטרה הסופית של התהליך היא הקמת מדינה פלסטינית היה הנשיא בוש ב-2003 (היו כמובן עוד שאמרו זאת קודם, אבל הוא המשמעותי ביותר בשל מעמדה של אמריקה כבת ברית מובהקת של ישראל).  שרון קיבל את מתווה בוש ובכך הכיר גם הוא באופן לא ישיר בשאיפה למדינה פלסטינית.  לגבי נפגעי טרור עוד אין לי נתונים, כי קשה לאסוף אותם (ניתן למצוא נתונים מאוד כלליים או מאוד מפורטים שקשה לארגן אותם).  אבל גם בלי נתונים מפורטים ברור שהתקופה המדממת ביותר הייתה האינתיפדה השניה, שאותה ניתן ליחס לתסכול ממיסמוס הסכמי אוסלו לא פחות (ולדעתי יותר) ממה שניתן ליחס אותה להסכמים עצמם.  ממשלת רבין והסכמי אוסלו היו ונותרו הפעם היחידה שנתנו כאן צ'אנס אמיתי לתהליך השלום, וניסו להתניע דינמיקה חיובית שתוכל להביא שיפור במצב.  למרבה הצער הקיצוניים משני הצדדים הצליחו להפוך אותה לדינמיקה של פחד ואלימות.

זאת לא התמונה כולה כי ניהול מדינה הוא עניין מסובך.  אבל אפשר לומר שבהרבה מאוד מדדים ממשלת רבין, למרות שכיהנה רק 3 ומשהו שנים, הגיעה להישגים טובים בהרבה מכל ממשלה אחרת בכ-40 השנים האחרונות בתחומי החברה, הכלכלה, והמדיניות הבינלאומית.

יגאל עמיר: 1.
עם ישראל: 0.

מקורות

נתוני התקציב מאתר התקציב הפתוח (בגרסה הישנה, שממנה קל יותר לחלץ מספרים)

נתוני הבינוי של דירות, כבישים, וצינורות מהלמ"ס, משנתונים סטטיסטיים ופרסומים על הבינוי בישראל.

נתוני צמיחה ואבטלה גם מהשנתון הסטטיסטי.

הנתונים על מדינות המקיימות קשרים עם ישראל ו/או מכירות בפלסטין מוויקיפדיה האנגלית, מס' המדינות באו"ם מאתר האו"ם.

שפל היסטורי

נגידת בנק ישראל הורידה את הריבית של בנק ישראל ל-0.25%, הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם.  אז הנה הנתונים על הריבית מאז 1988, שזה מה שאפשר למצוא באתר הבנק.  בעצם ריבית מוצהרת כזו קיימת רק מאז 1993, ולפני זה הנתונים מתייחסים לריבית אפקטיבית (שמתקבלת אם מייחסים אותה רמת ריבית לתקופה של שנה תוך חישוב ריבית דריבית, אבל לא מצאתי אם זה חודשי או שבועי או יומי).  כפי שניתן לראות ההתנהגות של שתי הגרסאות דומה, וההפרש, שפרופורציוני לגובה הריבית, קטן יחסית לשינויים שנעשים כחלק מהמדיניות.  אפשר לראות שבשנות ה-90 רמת הריבית טיילה לה בתחום 10-20%, עם שתי עליות חדות לטווח קצר שהגיעו ל-34.6% ול-24.1% — ערכים שנשמעים דמיוניים כיום, אבל צריך לזכור שגם האינפלציה היתה גבוהה אז הריבית הזו לא בהכרח הובילה לרווח משמעותי.  מסוף שנות ה-90 היתה מגמת ירידה כללית בעקבות ירידת האינפלציה, ובשנים האחרונות היא מדשדשת לה באיזור האחוזים הבודדים.

ribit

בנק ישראל משנה את הריבית כדי להשפיע על הכלכלה בכיוון שנראה לו נחוץ.  בעקרון, ככל שהריבית גבוהה יותר כדאי יותר להשקיע כסף בפקדונות, ואז יש פחות כסף שמסתובב לו במשק.  כתוצאה הפעילות הכלכלית מרוסנת והאינפלציה אמורה לרדת, אבל זה עלול להיות במחיר עליה באבטלה.   לעומת זאת ריבית נמוכה, כמו שיש כיום, אמורה לגרום לבעלי ממון להשתמש בו ולהגדיל את הפעילות הכלכלית, כי לא כדאי להפקיד את הכסף בבנק בריבית כל כך נמוכה.  זה אמור להגביר את הפעילות במשק ולהלחם בסכנה של מיתון,  אבל זה עלול גם לגרום לשימוש מוגבר באפיקי השקעה אחרים, כמו למשל נדל"ן, מה שגורם לעלית מחירי הדירות (ובפרט זה מה שקורה בשנים האחרונות).  כך שהריבית היא בעצם כלי גס למדי שקשה להעריך את השפעתו האמיתית על מה שקורה במערכת מורכבת כמו המערכת הכלכלית.

כדי לראות איך זה עובד בפועל צריך להשוות את הריבית עם מדדים אחרים כגון אינפלציה וצמיחה.  השוואה עם האינפלציה ברזולוציה חודשית מראה כמה מקרים שבהם נראה שהיתה עליה באינפלציה, ומיד אחר כך העלו את הריבית, ואז האינפלציה נפלה חזרה ואפילו לרמות נמוכות יותר משהיתה.  דגם כזה מסביר למשל את ההעלאה החדה של הריבית בסוף 1991 (החץ היורד השמאלי בגרף).  בכמה מקרים אפשר גם לראות שהעליה באינפלציה עצמה נבעה מהורדה קודמת של הריבית (חיצים עולים).  למשל על המקרה של 2002 (זוג החיצים הימני) כתוב בויקיפדיה, בערך על הנגיד דוד קליין, "בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית פתאומית בשיעור של כ-2%, בלחץ שר האוצר דאז סילבן שלום. ההחלטה הביאה לזינוק מהיר בשער דולר וגררה סדרה ארוכה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד בנסיון למזער את הנזק".  אבל היו גם הרבה שינויים באינפלציה שלא נענו בשינויי ריבית, ושינויי ריבית שלא השפיעו יותר מדי על האינפלציה.  (שימו לב לסקאלה: שיעורי האינפלציה החודשיים מוגדלים פי 12 כדי להציג שיעור אינפלציה שנתי, שהוא בר-השוואה לריבית שגם היא מוצגת במונחים שנתיים.)

ribit-inf

לגבי הצמיחה ועוד יותר מכך האבטלה קשה לראות קשר לריבית.  נראה אפילו שלאבטלה יש מתאם הפוך עם רמת הריבית, בניגוד לתיאוריה.  ההורדה החדה בריבית ב-2002 לא יצרה צמיחה, וכאמור נשארה בתוקף רק זמן קצר בגלל שכן גרמה לאינפלציה.  ההורדה הדרמטית של הריבית ע"י הנגיד פישר בעקבות במשבר הכלכלי של 2008-2009 אולי הצילה את הצמיחה שנשארה חיובית ב-2009 ועלתה בחזרה ב-2010.  אבל ההשפעה לא היתה דרמטית.  והנגידה הנוכחית הגיעה למצב שאין לה יותר לאן לרדת.

ribit-growth

מקורות

המידע על הריבית מאתר בנק ישראל.

המידע על האינפלציה, האבטלה, והצמיחה מהלמ"ס.  בפרט נתוני האינפלציה מידי חודש נמצאים בירחון המחירים.

מורשת בגין: מהפך!

אפשר היה לפספס את הרגע ההיסטורי הזה, אבל החודש מלאו 100 שנים להולדתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.  ואחרי קצת יותר משנה של איסוף נתונים אפשר לנצל אותם לראות מה המורשת שלו, מבחינת מה שהוא עשה למדינה תוך כוונה תחילה ומה היו הערכים שלאורם התנהל ואותם ביקש להנחיל.  מה שעולה מהנתונים ומההיסטוריה הוא לא פחות ממהפך — ולא רק במובן הפוליטי.

האירוע המרכזי שבזכותו זוכרים את בגין הוא כמובן השלום עם מצרים.  בגין החליט, בניגוד לעמדת מפלגתו ובוחריו, שהשלום חשוב יותר משלמות הארץ — ויתרה מזאת, היה מסוגל לממש את ההחלטה הזאת.  בכך ויתר על ריבונות (אם כי לא ממש בארץ ישראל) ופינה ישובים שהיו בלב הקונצנזוס.  אהבה גדולה אין פה, אבל באופן מפתיע אולי הסכם השלום הזה מתגלה כאחד הדברים היותר יציבים במזרח התיכון.  הוא התחיל תהליך ארוך ורב תהפוכות, רובן שליליות, שעוד לא הגיע לכדי מיצוי, אבל אפילו רק קיום התהליך גרם לשינוי מהותי במצב.

ההחלטה לחתום על הסכם השלום, ולהשלים את הנסיגה ופינוי הישובים גם לאחר רציחתו של סאדאת, מיוחדת בכך שהתקבלה כנראה מתוך שיקולים שהיו אמוציונאליים לפחות באותה מידה, ואולי אף יותר, ממה שהיו רציונאליים.  בגין שמע את משק כנפי ההיסטוריה באופן חד ברור, והשמירה על "עתיד ילדנו" היתה נר לרגליו.  שיקולים דומים עמדו מאחורי ההחלטה להפציץ את הכור הגרעיני שנבנה בעיראק.  הרגשנות הזו הייתה חלק ממנו וממורשתו.  היא משתלבת עם הצניעות שלו, ומוכיחה שבאמת היה אכפת לו מהעם והמדינה.  בגדול, במקרה שלו, נראה שזה הוכיח את עצמו.

השינוי המיידי והברור ביותר עם עליתו של בגין לשלטון ב-1977 היה הליברליזציה בכלכלה מבית מדרשו של שר האוצר שמחה ארליך.  התכנית הזו הובילה בסופו של דבר לאינפלציה שהגיעה בשיאה ליותר מ-400% בשנה ("הכלכלה הנכונה" המטיבה עם העם של שר האוצר יורם ארידור), ומאוחר יותר לתכנית הייצוב הכלכלית של 1985, ובהמשכה למדיניות הניאו-ליברלית השלטת עד היום, כולל המאפיינים של הגבלת הוצאות, קידוש התחרות, וההפרטות, וכל זאת על חשבון הסוציאליזם והפטרנליזם.  זה טוב אולי לשמירה על האינפלציה, אבל מוביל גם להקטנת שרותים ולעלית פערים, ואחרי אפקט מצטבר של 25 שנה, למחאה חברתית.

inf-begin

תוצאה אפשרית של המהפך בגישה הכלכלית הוא השינוי בצמיחה.  עד תחילת שנות ה-70 הצמיחה היתה לרוב בטווח של 7-15% לשנה.  אמנם לא תמיד — היו מיתונים עמוקים בשנים 1953-4 ו-1966-7, אבל אחריהם הצמיחה התחדשה ובגדול.  אבל מהמיתון שהתחיל ב-1973 לא הייתה התאוששות כזו (ואולי זה תרם גם לנצחונו של בגין בבחירות), ומאז נדיר שהצמיחה מגיעה לכדי 7% בשנה (ובדי הרבה מקרים היא קרובה לקצב גידול האוכלוסיה, כך שאין בעצם צמיחה לנפש).  הדגש עבר מהשקעה ארוכת-טווח בבנית המדינה לאמון בשוק החופשי, שמטבע הדברים מתאפיין בראיה קצרת-טווח יותר ובהתמקדות בעשית רווחים.

growth-begin

בניגוד לצמיחה שירדה, מה שעלה הוא הפטורים מגיוס לחרדים.  בגין הכניס את החרדים לממשלה וביטל את ההגבלה על מספר הפטורים, וכתוצאה יצר מצב בו החרדים עזבו את שוק העבודה ואת ההשתלבות בחברה כדי להסתגר בישיבות ולהתחמק מגיוס.  במקביל גיוס בנות הדרדר לחלוטין (הגרף הוא רק על בנים).  שנות דור מאוחר יותר קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי לסובב לאחור את התהליך ההרסני הזה.

torato-pct-begin

עדכון: עוד דבר שבגין אולי לא יזם אבל נתן לו דחיפה משמעותית הוא מבצע ההתנחלויות.  בדיעבד ניתן לומר שמפת ההתנחלויות כפי שהיא מוכרת כיום עוצבה במידה רבה על ידי ממשלת בגין.  את הנתונים ניתן לראות בפוסט הזה.

ונסיים בעוד רכיב מהותי במורשת בגין, שמתייחד בעיקר בכך שממשיכי דרכו נוטים להתעלם ממנו ואפילו לפעול באופן בוטה כנגדו.  בגין ראה במדינה ערך עליון.  הוא היה דמוקרט בנשמתו, האמין בכנסת, בבתי המשפט, ובבוחרים, והתנגד באופן נחרץ לאלימות נגד המדינה או לפגיעה במוסדותיה.  הוא היה בעצם שותף לבן-גוריון בהקמת המדינה, בכך שלא איפשר לשום ניצוץ (או אפילו פיצוץ, כמו בפרשת אלטלנה) לגרום להתלקחות מלחמת אחים.  הוא שרת באופוזיציה במשך 29 שנים, לעיתים תוך מחלוקות קשות ביותר ואפילו שנאה למפא"י ולמדיניות הממשלה, אבל תמיד במסגרת הדיון הפרלמנטרי.  אם יש משהו במורשת בגין שראוי במיוחד להעלות על נס כיום, זה הדבר.  חבל שזה לא מובן מאליו.

מבוא לגרעון

אחד המדדים החשובים למצב המשק בכלל והממשלה בפרט הוא הגרעון — ההפרש בין הכנסות הממשלה להוצאותיה.  לאחרונה התבשרנו שבאופן מפתיע הגרעון בשנה האחרונה (2012) הגיע לכדי 40 מיליארד שקלים, ומאז משרד האוצר והעומד בראשו מנסים לסתום את החור הזה באמצעים לא-כל-כך יצירתיים.  אבל מה בדיוק משקף המספר של 40 מיליארד, ומה היה בעבר?  (אגב, יכול גם להיות עודף. אבל כרגיל זה גרעון.)

אפשרות א': חישוב נאיבי מנתוני התקציב הפתוח

מקום טוב להתחיל ממנו הוא אתר התקציב הפתוח, שמכיל את נתוני התקציב העיקריים ב-20 השנים האחרונות.  לכאורה אם יש לנו את סך ההכנסות ואת סך ההוצאות, ההפרש ביניהם הוא הגרעון. אבל כפי שנראה בהמשך זה בעצם לא כל כך פשוט.

בעיה אחת (ולא העיקרית) היא שיש שם קצת יותר מידי אפשרויות. בלית ברירה נבדוק את כולן. הטבלה הבאה מתייחסת לשנת 2012, וכיוון שכרגע אלה הנתונים העדכניים ביותר אין הבדל בין הערכים הנומינליים לריאליים (כלומר מדד המחירים עוד לא השתנה ולכן אנחנו פטורים מתיקונים לצורך התאמה לאינפלציה).  כל הערכים הם במיליארדי שקלים.

סוג חישוב הכנסות הוצאות גרעון
הקצאה נטו 365.9 392.4 26.5
הקצאה מעודכנת נטו 365.9 411.5 45.6
שימוש נטו 378.3 405.2 26.9
הקצאה ברוטו 365.9 417.6 51.7
הקצאה מעודכנת ברוטו 365.9 440.4 74.5
שימוש ברוטו אין נתונים

אז לפי הגדרות שונות, הגרעון היה בין 26.5 ל-74.5 מיליארד שקלים, אבל לא 40 מיליארד.  בכל מקרה, למען הסדר הטוב, הנה ההגדרות של האפשרויות השונות:

  • הקצאה היא מה שמופיע בחוק התקציב המקורי כפי שהועבר בכנסת בתחילת השנה.  אבל במהלך השנה מבצעים כל מיני שינויים ותיקונים.  הקצאה מעודכנת היא התוצאה הסופית (בדיעבד) של כל השינויים האלה.
  • שימוש הוא מה שקרה בפועל, כלומר כמה הכנסות באמת התקבלו וכמה הוצאות באמת הוצאו.
  • נטו מתייחס לתקציב הבסיסי.  ברוטו כולל תוספת של הוצאות המותנות בהכנסה: אם יהיו יותר הכנסות מהצפוי, ניתן יהיה לבצע גם הוצאות אלה.  באופן היסטורי הנתונים על הברוטו באתר התקציב הפתוח הם חלקיים, ועבור כל שנה יש חלק אחר.  למרבה הצער דווקא ל-2012 אין את השימוש הכולל.

אפשרות ב': נתונים מאתר החשב הכללי

לא לטעות — גם הנתונים באתר התקציב הפתוח מקורם בחשב הכללי של משרד האוצר.  אבל לחשב הכללי יש גם אתר משלו, ושם מפורטים נתוני הגרעון לשנים האחרונות באופן ישיר.  הנה הנתונים ל-2012, שוב במיליארדי שקלים:

סוג חישוב הכנסות הוצאות גרעון גרעון בלי אשראי
תקציב שנתי בחוק 271.2 284.7 13.5 18.3
ביצוע מצטבר 251.7 286.3 34.6 39.0

"תקציב שנתי בחוק" זה כנראה אותו דבר כמו "הקצאה נטו", ו"ביצוע מצטבר" זה "שימוש נטו" (או אולי "שימוש ברוטו"?).  אלה אכן שתי הגרסאות החשובות: מה שתכננו מראש ומה שקרה לבסוף.  בכל אופן, יש כאן שני דברים חשובים:

  • יש סעיף נוסף שנקרא "גרעון בלי אשראי", שהביצוע שלו הוא הקרוב ביותר לאותו גרעון מפורסם של 40 מיליארד שאנחנו מחפשים.  ואכן ברוב הפרסומים על הגרעון כתוב בסוגריים שזה בלי אשראי.
  • סעיפי ההכנסות וההוצאות נמוכים באופן משמעותי מהסך הכל כפי שהוא מופיע באתר התקציב הפתוח: 252-286 מיליאר במקום 366-440 מיליארד.

אז מה זה אותו אשראי שלפי דעתו של החשב הכללי צריך לחשב את הגרעון בלעדיו, ומה גורם לירידה הניכרת בסכומי ההכנסות וההוצאות שהחשב משתמש בהם בתור בסיס?

ההסבר

בהקשר של חישוב הגרעון, תקציב המדינה מתחלק לשלושה חלקים: פעולות הממשלה, מתן אשראי, ומלוות.  את האשראי מורידים כי זו בעצם מעין פעילות בנקאית: הממשלה נותנת הלוואות בתנאים מועדפים, למשל משכנתאות לנזקקים, ומקבלת החזרים עבור הלוואות שניתנו בעבר.  אבל מה שמעניין באמת הוא הפעולות "הממשיות" של הממשלה, בלי הפעולות הבנקאיות האלה, והשאלה היא אם המיסים שאמורים לממן את הפעולות האלה מספיקים או לא בשביל כל הפעולות שרוצים לבצע.  לכן מחשבים את הגרעון על בסיס הפעולות בלי האשראי.

אבל כיוון שיש גרעון, צריך לקחת הלוואות כדי לכסות על החסר.  אלה הם המלוות שהממשלה לוקחת מהציבור (בצורה של אג"ח מדינה) או מחו"ל.  כמובן שגם את המלוות האלה צריך להחזיר.  החזר הקרן של המלוות מקטין את המלווה נטו שהממשלה מקבלת, ולכן נחשב בסעיף המלוות,  וכמובן לא נכלל בחישוב הגרעון — הרי כל הקיום של סעיף המלוות נועד לאזן את הגרעון בסעיף הפעולות.  אבל החזר הריבית על המלוות נחשב להוצאה והוא חלק מסעיף פעולות הממשלה, וכן תורם לגרעון.  כל זה מתואר בתרשים הבא:

takziv-calc-def

אז כדי להתחקות אחרי התפתחות הגרעון הממשלתי אפשר להשתמש בנתונים שיש באתר החשב הכללי, או אם רוצים נתונים ליותר שנים צריך לזהות את כל סעיפי המלוות והאשראי הרלוונטיים בתקציבים המופיעים באתר התקציב הפתוח, להיפטר מהם, ולחשב את הגרעון ממה שנותר.  אני אנסה לעשות את זה בפוסט אחר.

בינתיים, שתי הערות:

  • בעקרון תקציב תמיד צריך להיות מאוזן.  במקרה של תקציב המדינה אם המיסים וההכנסות האחרות לא מכסים את ההוצאות אז צריך לתכנן מלוות שיכסו את זה.  אבל באתר התקציב הפתוח ברוב המכריע של השנים (כולל 2012) ההקצאה נטו לא מאוזנת. מה זה אומר?
  • תקציב הממשלה משקף רק חלק מהפעילות הציבורית במשק.  לכן יש מקומות בהם מתייחסים לכלל הפעילות ולא רק לפעילות של הממשלה עצמה, וזה נקרא הגרעון של "הממשלה הרחבה". זה כולל בנוסף לממשלה גם את הרשויות המקומיות, מוסדות לאומיים, ומוסדות ללא כוונת רווח המקבלים את עיקר מימונם מהממשלה, למשל קופות החולים והאוניברסיטאות.  אבל לך תמצא נתונים על כל זה.

מקורות

הנתונים כאמור אתר התקציב הפתוח ואתר החשב הכללי.  ההבנה מאוסף מאמרים והסברים על הגרעון הממשלתי.

מי צומח?

הנחה מקובלת בכלכלה, ועל פניה סבירה, היא שיש קשר הפוך בין צמיחה לאבטלה.  כשהמשק צומח בקצב גבוה יש יותר עבודה ולכן האבטלה יורדת.  לעומת זאת כשהצמיחה נמוכה מגידול האוכלוסיה המשק לא מייצר מספיק מקומות עבודה, ולכן האבטלה גדלה.  מעניין לכן להשוות את האבטלה והצמיחה, לראות אם הן באמת מתנהגות באופן הפוך זו לזו.  התוצאות בגרף שלפניכם. "צמיחה" כאן זה צמיחה לנפש, לא הצמיחה הכללית, כי מעניין אותנו איך הצמיחה מיתרגמת לתעסוקה, וזה תלוי כמובן בגודל האוכלוסיה.  אבל התוצאות עם הצמיחה הכללית בעצם מאוד דומות.

comp

דבר ראשון שרואים כאן הוא שהצמיחה משתנה בקצב הרבה יותר מהיר ותזזיתי מהאבטלה.  אבל צריך לשים לב שחלק מזה הוא שנתוני האבטלה ניתנים ברזולוציה נמוכה יותר בצד שמאל של הגרף (עד סוף שנות השבעים) — נקודה רק פעם בשנתיים שלוש, ולא כל שנה.

אשר לקשר בין הצמיחה לאבטלה, אכן במקרים של מיתון עמוק האבטלה קופצת.  זה קרה באופן בולט במיתון של סוף שנות ה-60, ובמידה מסויימת גם במיתון של תחילת שנות האלפיים בזמן האינתיפדה השניה.  אבל מצד שני שיא האבטלה היה בשנת 1992, בתקופה שבה לא היה שום מיתון נוראי, והירידה הדרמטית באבטלה בתקופת ממשלת רבין לא היתה מלווה בצמיחה דרמטית באופן דומה.  עדכון: זה קשור כנראה לגל העליה הגדול מרוסיה, והצמיחה שאחריו "נבלעה" באוכלוסייה שכבר הייתה גדולה יותר.

כדי לנתח את הנתונים בפרוט רב יותר, נשתמש בגרף פיזור כדי להמחיש את המתאם האפשרי בין הצמיחה לאבטלה בכל שנה.  בגרף הזה הציר האופקי ייצג את אחוז הצמיחה, והאנכי את אחוז האבטלה.  כל שנה שעבורה יש נתונים עבור שני המדדים תיוצג על ידי נקודה, כאשר מיקום הנקודה מתאים לאחוז הצמיחה ואחוז האבטלה באותה שנה.  אם אכן יש קשר הפוך בין צמיחה ואבטלה, הרי ככל שהצמיחה גבוהה יותר (צד ימין בגרף הפיזור) נצפה שהאבטלה תהיה נמוכה יותר.  זה יגרום לפיזור אלכסוני של הנקודות, משמאל למעלה לימין למטה.  תוצאות האמת נתונות בגרף משמאל.  הגרף מימין הוא אותו דבר אבל עם שנת הפרש: הוא מראה את הקשר בין הצמיחה בשנה אחת לאבטלה בשנה שלאחריה, מתוך הנחה שלוקח זמן לצמיחה להשפיע על התעסוקה.

cor

התוצאה הבולטת ביותר היא שאין תוצאה: הפיזור של הנקודות נראה אקראי, ואין שום מגמה ברורה — משמע אין קשר מובהק בין צמיחה לאבטלה.  אם מבצעים על הנתונים האלה רגרסיה לינארית (שיטה סטטיסטית למציאת הקשר בין שני משתנים), מתקבל שאכן איכות התוצאה נמוכה ביותר (R2=0.06, כלומר באופן מעשי אין קשר).  כאשר מתמקדים בגרף השני, המתאר את המתאם בין הצמיחה בשנה אחת והאבטלה בשנה אחריה, אפשר אולי להבחין בקשר חלש (מקדם מתאם של 0.34-, R2=0.12).  הרגרסיה במקרה הזה מצביעה על ירידה של כמעט רבע אחוז באבטלה עבור כל עליה של אחוז בצמיחה, אבל התוצאה הזו היא ממוצע בלבד.  התוצאות האמיתיות בכל שנה יכולות להיות הרבה יותר גבוהות או נמוכות, כי הפיזור מאוד גדול.  ואפילו התוצאה החלשה למדי הזו תלויה במידה רבה באותן שנים ספורות שבהן היה קשר חזק כתוצאה ממיתון עמוק.  אם מוחקים את השנים האלה מהנתונים, בשנים הנותרות לא מוצאים קשר משמעותי.

מקורות

נתוני האבטלה מבוססים על לוח 12.1 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס.  למרבה הצער הלמ"ס חוסך מקום על ידי השמטת שנים מהעבר הרחוק יותר, אז השתמשתי בשנתונים של 1996 ו-2012 ביחד כדי לאסוף מידע על יותר שנים.

נתוני התמ"ג לנפש נלקחו מלוחות 14.1 ו-14.2 של השנתון של שנת 2012.  למרבה המזל כאן לא חסכו מקום, ויש נתונים עבור כל השנים.

%d בלוגרים אהבו את זה: