ארכיון תג: גרעון

סגירת חוב

הגירעון הממשלתי שעליו כתבתי בפוסט הקודם מגיע תדיר לחדשות, כי הוא משקף את מאבקי התקציב כל שנה.  אבל מה שעוד יותר חשוב בעצם הוא החוב הממשלתי.  החוב הוא האפקט המצטבר של כל הגירעונות האלה: אם כל שנה יש גירעון נוסף, ולוקחים הלוואות כדי לכסות אותו, החוב הכולל הוא ההצטברות של ההתחייבויות להחזיר את כל ההלוואות.  והגודל של החוב חשוב לא פחות מהגירעון בשנה מסוימת, כי הוא משפיע על דירוג האשראי של המדינה.

כמו הגירעון, נהוג לכמת גם את החוב בהשוואה לתמ"ג, או במילים אחרות בהשוואה לגודל כלכלת המדינה. באיחוד האירופי נקבע כי החוב צריך להיות לא יותר מ-60% מהתמ"ג (חלק מאמנת מסטריכט), אם כי יש מדינות שאינן עומדות בקריטריון הזה.

החוב הממשלתי בישראל מוצג בגרף הבא. כיוון שהחוב נובע בעצם מההצטברות של הגירעון, בתקופות שיש גירעון גבוה החוב עולה. אבל באופן כללי החוב (יחסית לתמ"ג) במגמת ירידה מאז 2003, וכיום הוא רק כ-60%  מהתוצר. מגמת הירידה הזו היא נדירה בעולם, כאשר ברוב המדינות החוב במגמת עלייה מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008.  הירידה משקפת הצלחה של נתניהו והאוצר לממש את המדיניות הרצויה לדעתם.

debt-gdp

צורה נוספת לכמת את החוב היא יחסית לגודל האוכלוסייה. משמעות הדבר שמחלקים את סכום החוב בגודל האוכלוסייה כל שנה. למספר המתקבל אין משמעות כלכלית, כיוון שהאזרחים אינם אחראים באופן ישיר לחוב הממשלתי. אבל שינויים במדד הזה יכולים להצביע על מגמות מדאיגות של גידול החוב. בכל אופן בישראל החוב לנפש די יציב, ועומד על כ-85000 שקל בשנים האחרונות.

debt-pop

מקורות

הנתונים מאתר בנק ישראל, בקישור  http://www.boi.org.il/he/DataAndStatistics/Lists/BoiTablesAndGraphs/f_18.xls

הגרעון

לפני כמה שנים כשהתחלתי לצייר גרפים של התקציב המדינה אחת המטרות הייתה להציג גם את הגרעון.  חשבתי שזה יהיה פשוט: אם יודעים מה ההכנסות ומה ההוצאות ההפרש הוא הגרעון.  זה היה נאיבי בלשון המעטה.  בסופו של דבר כתבתי פוסט על למה זה מסובך יותר, ולא כתבתי על הגרעון עצמו, כי לא היה ברור איך לעשות את החישוב הנכון מתוך הנתונים של אתר התקציב הפתוח.

אלא שיש עוד אופציה: אתר החשב הכללי מפרסם גם הוא מגוון נתונים על תקציב המדינה, כולל נתונים ישירים על הגרעון.  כמובן גם זה לא לגמרי פשוט, כי יש לא פחות מ-4 מתחרים על התואר.  ראשית יש להבחין בין "הגרעון ללא מתן אשראי נטו" לבין "הגרעון למימון" (זה חלק ממה שכתבתי עליו אז, וכנראה הגרעון ללא אשראי הוא המשקף יותר את פעולות הממשלה).  שנית, לכל אחד מהם צריך לבחור בין נתוני התקציב המקורי לנתוני הביצוע.  אבל במקום לבחור אפשר גם להציג את כולם ביחד.  יש נתונים נגישים ל-20 שנה.

deficit

אז מה אנחנו רואים כאן:

  • הפער בין הגרעון ללא מתן אשראי לבין הגרעון למימון קטן, אז לא צריך להתעמק בזה, ואפשר להתעלם מהקווים המקווקווים.
  • הפערים בין הגרעון כפי שהוא מוצע בחוק התקציב (הקו הסגול) לבין הגרעון בפועל בסופו של דבר (הקו האדום) הם עצומים.  בשנים בודדות אין פער, אבל ברוב יש, והוא יכול להגיע ל-20 מיליארד שקל.
  • יתרה מזאת, הצורות של הגרפים שונות לגמרי, ויש שנים שבהן קו אחד יורד והשני עולה, ואפילו בתלילות. מה שאומר שאין אפילו יכולת אמיתית לחזות מגמות.
  • עליות חדות בגרעון קורות בעקבות משברים כלכליים.

הגרף הנ"ל מראה את הגרעון בשקלים (מתוקן לאינפלציה).  אבל יותר מעניין לראות איך זה יחסית לדברים אחרים.  למשל, לבן אדם מן הישוב 20 מיליארד שקלים נראה המון, אבל מה זה בשביל מדינה שלמה?

נרמול אפשרי אחד הוא להסתכל על הגרעון לעומת כלל התקציב.  הגרף יוצא ממש ממש דומה, כאשר השיא (בשנת 2009) הוא גרעון של כ-17% מהתקציב!  לפחות זה היה צפוי בחוק התקציב המקורי (בגלל צעדים שננקטו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי).  אבל היו גם לא מעט שנים אחרות שבהן הגרעון היה 10% מהתקציב ומעלה, מה שמראה על בעיה בהתאמת ההוצאות להכנסות.

נרמול שני מקובל יותר הוא להסתכל על הגרעון יחסית לתמ"ג.  ויש גם נתונים מבנק ישראל על הגרעון כאחוז מהתמ"ג, ליותר שנים ממה שיש אצל החשב הכללי.  כמובן גם שם יש כמה גרסאות, כולל הבחנה בין "גרעון כולל" ל"גרעון שוטף" ובין גרעון הממשלה הרחבה (כולל רשויות מקומיות ומוסדות ציבוריים שונים) לממשלה בלבד.  הכי דומה (לגרעון האמיתי, כלומר בביצוע התקציב) יצא הגרעון הכולל של הממשלה בלבד.

deficit-gdp

אז גם כאן יש תנודתיות רבה (ובעצם שוב זה כמעט אותו הגרף), עם גרעון שמגיע לעיתים עד כ-5% מהתמ"ג.  וכיוון שהתקציב במגמת ירידה יחסית לתמ"ג, הרושם של עליה מסוימת בגרעון אחרי 2008 בגרף הקודם די נעלם.

המסקנה העיקרית: הויכוחים המתוקשרים בין ראשי האוצר, בנק ישראל, וראש הממשלה על יעד הגרעון (ובאופן מעשי עד כמה צריך לקצץ בתקציב או לא) לפני אישור כל תקציב חדש נראים די מגוחכים.  הרבה פעמים הם מתווכחים על חצי אחוז מהתמ"ג, בזמן שחוסר הוודאות לגבי מה יקרה באמת הרבה יותר גבוה.

מקורות

נתוני ביצוע התקציב (והגרעון) של החשב הכללי

נתוני הגרעון של בנק ישראל

הגרעון במחזור שנתי

בנוסף לפרסום הדגל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא השנתון הסטטיסטי לישראל המשמש מקור להרבה מהנתונים שאני מציג כאן, יש עוד מגוון פרסומים בתחומים ממוקדים שונים.  אחד מהם הוא לקט אינדיקטורים כלכליים עקריים, ובו ניתן למצוא בין היתר נתונים על הגרעון הממשלתי (בעקרון יש נתונים על הגרעון גם ישירות באתר החשב הכללי, אבל אלה של הלמ"ס מסודרים ונוחים יותר).  הנתונים האלה ניתנים ברצולוציה של חודשים, כלומר ההפרש בין הכנסות הממשלה להוצאותיה בכל חודש לאורך השנה.  כרגיל אני מעדיף להסתכל על נתונים שנתיים לאורך זמן, ולא על נתונים חודשיים שהם מטבע הדברים רועשים יותר.  אבל כאן צדה את עיני תופעה מעניינת: עשה רושם שהגרעון בדצמבר נוטה להיות גבוה יותר משאר החודשים. האם יתכן שחשבים הם ככל האדם, ונוטים להוציא יותר כסף לקראת סוף שנת התקציב לפני שהכל נגמר?  כדי לבדוק אם זה נכון, שרטטתי את הגרעון לפי חודש בכל השנים שעבורן היו נתונים (מ-1999 עד עכשיו), וגם את הממוצע של כל הנתונים האלה.  התוצאה לפניכם:

months

אז כן, בדצמבר יש אכן גרעון גבוה בהרבה מחודשים אחרים כמעט תמיד.  אבל בנוסף יש גרעון קבוע גם ביוני, ועודף בינואר.  ההסבר הפשוט של הגרעון בדצמבר הוא כאמור הנטיה הטבעית לדקדק פחות בהוצאות ולבזבז את יתרת התקציב בסוף השנה, כי מה שלא יבוזבז יחזור לאוצר ולא תראה אותו יותר.  העודף בינואר כנראה קשור לזה: אחרי הבזבוזים של דצמבר, יש פחות על מה להוציא.  אבל מה קורה ביוני?  כיוון שלא ידעתי שאלתי את ירון זליכה (לשעבר החשב הכללי וכיום במכללת אונו), והוא הסביר שביוני ודצמבר יש תשלומי ריבית גבוהים, ובדצמבר יש בנוסף גם עוד תשלומים חד-פעמיים, וכולם ביחד — כולל בזבוז יתרת התקציב — גורמים לגרעון החריג.

אבל מעיון בגרף רואים שהגרעון בדצמבר הוא לא תמיד חריג, ופעם אחת אפילו היה עודף.  מעבר לכך, עושה רושם שיש שתי רמות גרעון חריגות ונבדלות זו מזו (בגרף רואים שתי קבוצות של קוים צהובים וביניהן יש רווח, תופעה שלא רואים באף חודש אחר).  ומסתבר שאפשר לאפיין אותן בקלות: הגרעונות הגבוהים יותר קרו בשנים מאז 2008, ואילו בשנים קודמות היו גרעונות נמוכים יותר.  את זה רואים ביתר פרוט בגרף הבא, שמראה את גרעונות דצמבר לאורך השנים:

def-dec

אז עד 2008 הגרעון הכי גבוה בדצמבר היה כ-8 מיליארד שקל, ומאז 2008 הכי נמוך היה כ-11 מיליארד.  [הערה: הנתונים האלה במחירים שוטפים, בלי תיקון לאינפלציה.  אבל התמונה די דומה גם אם מתקנים לאינפלציה, ואז הגרעון המקסימלי לפני 2008 היה כ-9 מילארד והמינימום אחרי כ-12 מיליארד.]  הגרף מראה גם מי היה החשב הכללי בכל תקופה, ומעלה את השאלה האם יש כאן מדיניות מכוונת.  זליכה טוען שב-2008 היתה נסיגה בצמיחה (בגלל המשבר העולמי) וכתוצאה ממנה עליה בגרעון ושינוי מדיניות שהתבטא בעליה בתקציב.  אם זה באמת העניין, אז הגרף שלנו מראה שהעליה הזו בתקציב לא נוצלה כראוי, וכתוצאה בזבוזי סוף השנה גדלו בעוד כ-5 מיליארד שקלים מעבר למה שהיו קודם לכן.

מקורות

כאמור הנתונים באים מלקט האינדיקטורים הכלכליים העיקריים של הלמ"ס, טבלה 6 — הכנסות והוצאות של הממשלה כולל אשראי נטו.  כדי להשיג מידע על שנים שונות היה צורך לעיין בלקטים רבים, כי כל אחד מכיל מידע על השנתיים האחרונות בלבד.  במקרים שנתקלתי בנתונים שונים עבור שנה מסויימת השתמשתי בעדכניים יותר.

מבוא לגרעון

אחד המדדים החשובים למצב המשק בכלל והממשלה בפרט הוא הגרעון — ההפרש בין הכנסות הממשלה להוצאותיה.  לאחרונה התבשרנו שבאופן מפתיע הגרעון בשנה האחרונה (2012) הגיע לכדי 40 מיליארד שקלים, ומאז משרד האוצר והעומד בראשו מנסים לסתום את החור הזה באמצעים לא-כל-כך יצירתיים.  אבל מה בדיוק משקף המספר של 40 מיליארד, ומה היה בעבר?  (אגב, יכול גם להיות עודף. אבל כרגיל זה גרעון.)

אפשרות א': חישוב נאיבי מנתוני התקציב הפתוח

מקום טוב להתחיל ממנו הוא אתר התקציב הפתוח, שמכיל את נתוני התקציב העיקריים ב-20 השנים האחרונות.  לכאורה אם יש לנו את סך ההכנסות ואת סך ההוצאות, ההפרש ביניהם הוא הגרעון. אבל כפי שנראה בהמשך זה בעצם לא כל כך פשוט.

בעיה אחת (ולא העיקרית) היא שיש שם קצת יותר מידי אפשרויות. בלית ברירה נבדוק את כולן. הטבלה הבאה מתייחסת לשנת 2012, וכיוון שכרגע אלה הנתונים העדכניים ביותר אין הבדל בין הערכים הנומינליים לריאליים (כלומר מדד המחירים עוד לא השתנה ולכן אנחנו פטורים מתיקונים לצורך התאמה לאינפלציה).  כל הערכים הם במיליארדי שקלים.

סוג חישוב הכנסות הוצאות גרעון
הקצאה נטו 365.9 392.4 26.5
הקצאה מעודכנת נטו 365.9 411.5 45.6
שימוש נטו 378.3 405.2 26.9
הקצאה ברוטו 365.9 417.6 51.7
הקצאה מעודכנת ברוטו 365.9 440.4 74.5
שימוש ברוטו אין נתונים

אז לפי הגדרות שונות, הגרעון היה בין 26.5 ל-74.5 מיליארד שקלים, אבל לא 40 מיליארד.  בכל מקרה, למען הסדר הטוב, הנה ההגדרות של האפשרויות השונות:

  • הקצאה היא מה שמופיע בחוק התקציב המקורי כפי שהועבר בכנסת בתחילת השנה.  אבל במהלך השנה מבצעים כל מיני שינויים ותיקונים.  הקצאה מעודכנת היא התוצאה הסופית (בדיעבד) של כל השינויים האלה.
  • שימוש הוא מה שקרה בפועל, כלומר כמה הכנסות באמת התקבלו וכמה הוצאות באמת הוצאו.
  • נטו מתייחס לתקציב הבסיסי.  ברוטו כולל תוספת של הוצאות המותנות בהכנסה: אם יהיו יותר הכנסות מהצפוי, ניתן יהיה לבצע גם הוצאות אלה.  באופן היסטורי הנתונים על הברוטו באתר התקציב הפתוח הם חלקיים, ועבור כל שנה יש חלק אחר.  למרבה הצער דווקא ל-2012 אין את השימוש הכולל.

אפשרות ב': נתונים מאתר החשב הכללי

לא לטעות — גם הנתונים באתר התקציב הפתוח מקורם בחשב הכללי של משרד האוצר.  אבל לחשב הכללי יש גם אתר משלו, ושם מפורטים נתוני הגרעון לשנים האחרונות באופן ישיר.  הנה הנתונים ל-2012, שוב במיליארדי שקלים:

סוג חישוב הכנסות הוצאות גרעון גרעון בלי אשראי
תקציב שנתי בחוק 271.2 284.7 13.5 18.3
ביצוע מצטבר 251.7 286.3 34.6 39.0

"תקציב שנתי בחוק" זה כנראה אותו דבר כמו "הקצאה נטו", ו"ביצוע מצטבר" זה "שימוש נטו" (או אולי "שימוש ברוטו"?).  אלה אכן שתי הגרסאות החשובות: מה שתכננו מראש ומה שקרה לבסוף.  בכל אופן, יש כאן שני דברים חשובים:

  • יש סעיף נוסף שנקרא "גרעון בלי אשראי", שהביצוע שלו הוא הקרוב ביותר לאותו גרעון מפורסם של 40 מיליארד שאנחנו מחפשים.  ואכן ברוב הפרסומים על הגרעון כתוב בסוגריים שזה בלי אשראי.
  • סעיפי ההכנסות וההוצאות נמוכים באופן משמעותי מהסך הכל כפי שהוא מופיע באתר התקציב הפתוח: 252-286 מיליאר במקום 366-440 מיליארד.

אז מה זה אותו אשראי שלפי דעתו של החשב הכללי צריך לחשב את הגרעון בלעדיו, ומה גורם לירידה הניכרת בסכומי ההכנסות וההוצאות שהחשב משתמש בהם בתור בסיס?

ההסבר

בהקשר של חישוב הגרעון, תקציב המדינה מתחלק לשלושה חלקים: פעולות הממשלה, מתן אשראי, ומלוות.  את האשראי מורידים כי זו בעצם מעין פעילות בנקאית: הממשלה נותנת הלוואות בתנאים מועדפים, למשל משכנתאות לנזקקים, ומקבלת החזרים עבור הלוואות שניתנו בעבר.  אבל מה שמעניין באמת הוא הפעולות "הממשיות" של הממשלה, בלי הפעולות הבנקאיות האלה, והשאלה היא אם המיסים שאמורים לממן את הפעולות האלה מספיקים או לא בשביל כל הפעולות שרוצים לבצע.  לכן מחשבים את הגרעון על בסיס הפעולות בלי האשראי.

אבל כיוון שיש גרעון, צריך לקחת הלוואות כדי לכסות על החסר.  אלה הם המלוות שהממשלה לוקחת מהציבור (בצורה של אג"ח מדינה) או מחו"ל.  כמובן שגם את המלוות האלה צריך להחזיר.  החזר הקרן של המלוות מקטין את המלווה נטו שהממשלה מקבלת, ולכן נחשב בסעיף המלוות,  וכמובן לא נכלל בחישוב הגרעון — הרי כל הקיום של סעיף המלוות נועד לאזן את הגרעון בסעיף הפעולות.  אבל החזר הריבית על המלוות נחשב להוצאה והוא חלק מסעיף פעולות הממשלה, וכן תורם לגרעון.  כל זה מתואר בתרשים הבא:

takziv-calc-def

אז כדי להתחקות אחרי התפתחות הגרעון הממשלתי אפשר להשתמש בנתונים שיש באתר החשב הכללי, או אם רוצים נתונים ליותר שנים צריך לזהות את כל סעיפי המלוות והאשראי הרלוונטיים בתקציבים המופיעים באתר התקציב הפתוח, להיפטר מהם, ולחשב את הגרעון ממה שנותר.  אני אנסה לעשות את זה בפוסט אחר.

בינתיים, שתי הערות:

  • בעקרון תקציב תמיד צריך להיות מאוזן.  במקרה של תקציב המדינה אם המיסים וההכנסות האחרות לא מכסים את ההוצאות אז צריך לתכנן מלוות שיכסו את זה.  אבל באתר התקציב הפתוח ברוב המכריע של השנים (כולל 2012) ההקצאה נטו לא מאוזנת. מה זה אומר?
  • תקציב הממשלה משקף רק חלק מהפעילות הציבורית במשק.  לכן יש מקומות בהם מתייחסים לכלל הפעילות ולא רק לפעילות של הממשלה עצמה, וזה נקרא הגרעון של "הממשלה הרחבה". זה כולל בנוסף לממשלה גם את הרשויות המקומיות, מוסדות לאומיים, ומוסדות ללא כוונת רווח המקבלים את עיקר מימונם מהממשלה, למשל קופות החולים והאוניברסיטאות.  אבל לך תמצא נתונים על כל זה.

מקורות

הנתונים כאמור אתר התקציב הפתוח ואתר החשב הכללי.  ההבנה מאוסף מאמרים והסברים על הגרעון הממשלתי.

הביטוח הלאומי והאוצר

במבט שטחי ביטוח לאומי הוא גוף נפרד מהממשלה, במטרה למנוע זליגת תקציבים ולהבטיח שהכסף שנאסף לטובת רשת הבטחון החברתית המגולמת בביטוח הלאומי אכן ישמש לצרכים אלה.  לכן התשלומים לביטוח לאומי נעשים ישירות למוסד ומופרדים ממס הכנסה, וגם גמלות ומענקים ניתנים על ידי המוסד האופן ישיר.

אבל למעשה יש קשרים משמעותיים בין תקציב הביטוח הלאומי ותקציב המדינה.  ראשית, המדינה מממנת חלק ניכר (בערך חצי) מתשלומי הביטוח הלאומי באופן ישיר, בהתאם לשורת חוקים שקבעו את התשלומים האלה.  אבל בנוסף לכך הביטוח הלאומי "מלווה" למדינה סכום לא קטן כל שנה, והמדינה מחזירה חלק מהחוב בתוספת ריבית.  זה מתאפשר כי כיום (ובעשרות השנים האחרונות) הכנסות המוסד לביטוח לאומי עולות על הוצאותיו, ואילו בעתיד צפוי שההכנסות יקטנו וההוצאות יגדלו.  לכן כדאי להלוות את העודפים, לקבל ריבית, ולהגדיל את הקרן.

הגרף הבא מראה את התפתחות המצב הזה ב-20 השנים האחרונות, שהן השנים עבורן יש נתונים באתר התקציב הפתוח (סכומים בפועל מתוקני אינפלציה).  הגרף הוא מנקודת המבט של האוצר: המלווה המתקבל מגדיל את הכנסות המדינה, ואילו ההחזר והריבית מקטינים אותן ולכן מיוצגים על ידי ערכים שליליים.  הקו האדום העולה הוא החוב המצטבר לאורך התקופה, כלומר סכום ההפרשים בין המלוות להחזרים:

tak-bl

המספרים די מדהימים. בשנת 2012 הממשלה לוותה מהמוסד לביטוח לאומי כמעט 14 מיליארד שקלים, החזירה כ-9.3 מיליארד, ושילמה ריבית של 7.6 מיליארד.  בכל אחת מ-20 השנים האלה פרט לאחת החוב תפח, ובסך הכל הוא גדל בכ-95 מיליארד שקלים בתקופה הזו.  העליה התלולה ביותר נרשמה בזמן ממשלות שרון ואולמרט, בין היתר כשנתניהו היה שר האוצר.  שימו לב שזה לא החוב הכולל: הסיפור הזה מתחיל הרבה קודם, כך שב-1992 לא התחילו מכלום כמו בגרף אלא בעצם היה כבר חוב ניכר.

החלק הכי מדהים הוא שהביטוח הלאומי משחק כאן את תפקיד הבנקאי הרשע שמלווה כספים בריבית קצוצה, ואילו האוצר מוצא את עצמו בתפקיד הנעבעך שמשלם כל הזמן אבל למרות זאת החוב שלו רק גדל.  למשל בשנת 2012 האוצר לווה כאמור קצת פחות מ-14 מיליארד, ושילם 16.9 מיליארד — ולמרות זאת החוב עלה ב-4.7 מיליארד!  הסיבה היא כמובן שכמעט חצי מהתשלום הוא ריבית, ורק השאר מחזיר את הקרן.  אז האוצר ממשיך ללוות כדי להחזיר, והחוב ממשיך לגדול.  דוגמא נהדרת לראיה קצרת טווח שממשכנת את העתיד.  בסך הכל, על פני השנים האלה (ושוב צריך לזכור שזה רק מה שיש עליו נתונים נגישים, בעצם המספרים גדולים בהרבה), האוצר לווה 239 מיליארד, החזיר 143 מיליארד, ושילם ריבית של 119 מיליארד (הכל במחירי 2012), כך שהמוסד לביטוח לאומי כבר הרוויח 23 מיליארד (כ-10%) עוד לפני שמחשיבים את החוב הנוסף של האוצר בסך 95 מיליארד.

שאלה מעניינת היא למה טוענים שהמוסד לביטוח לאומי בצרות וצריך לקצץ את הגמלות.  אם הוא מוסד עצמאי, הוא יכול פשוט להפסיק להלוות כספים לממשלה, ומיד התקציב שלו יגדל בכ-14 מיליארד שקלים בשנה (נכון ל-2012).  מצד שני, אם הוא בעצם זרוע של הממשלה, כל העניין של להלוות מכיס אחד לכיס השני ולקחת על זה ריבית נראה קצת משונה…

הרעיון לבדוק את הנתונים האלה נבע ממאמר מאת אבי זלינגר באתר של המחאה החברתית מאפריל 2012, ומאמר של מרב ארלוזורוב בדה מרקר מאוגוסט 2012.  לפי ארלוזורוב האוצר היה מודע לבעיה שהוא נמצא בה, והציג תכנית אמיצה להחזיר את כל החוב (180 מיליארד עדכני לאז) עד 2050.  מעניין יהיה לראות מה מהתכנית הזו ישאר אחרי הקיצוצים של 2013, ולחילופין כמה חוב נוסף יגלגלו על הדורות הבאים.

[עדכון: המשכת הגרף לפי התקציב המתוכנן ל-2017 מראה שהמגמה הקודמת נמשכת, ואין שום אינדיקציה לשינוי כיוון.  הגרף שמופיע לעיל הוא כבר המעודכן.]

עדכון והסבר (אפריל 2017): לאחר עוד קריאה על הביטוח הלאומי אני מבין שזה לא הלוואות סתם שהביטוח הלאומי נותן לאוצר, אלא המנגנון לשמור על הקרן של הביטוח הלאומי.  כיום הביטוח הלאומי אכן מכניס יותר ממה שהוא מוציא, וצריך לשמור על העודף הזה לעתיד כאשר ההוצאות יגדלו כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה.  אז יש מנגנון של אגרות חוב מיוחדות שהאוצר מוכר רק לביטוח הלאומי.  בפרט חצי העודפי הכסף מושקעים באגרות חוב ל-20 שנים שנותנות ריבית של 5.5%, וחצי באגרות חוב ל-17 שנים שהריבית שלהן נקבעת לפי מחיר השוק של אג"ח רגילות.  ולמרות זאת הדו"ח האקטוארי האחרון של הביטוח הלאומי צופה הכל הקרן הזו (שעומדת על כ-180 מיליארד שקלים) תתכלה עד 2045, והביטוח הלאומי לא יוכל יותר לעמוד בהתחייבויותיו.

מקורות

הנתונים כאמור מאתר התקציב הפתוח.  המלוות מופיעים בסעיף "הכנסות המדינה" -> "מלווה מהמוסד לביטוח לאומי" .  ההחזרים מופיעים תחת "תשלום חובות" -> "מלוות פנים" -> "ביטוח לאומי", ואילו הריבית תחת "תשלום ריבית ועמלות" -> "מלוות פנים" -> "ביטוח לאומי".  ההעברות למוסד לביטוח לאומי שהן חלק מתקציב הרווחה הן כאמור לא קשורות לזה.

%d בלוגרים אהבו את זה: