ארכיון תג: אינפלציה

מדדים ובסיסים

הפוסט הקודם התעכב איזה שבועיים בגלל בעיות בעיבוד הנתונים, בעיקר בקשר לאיך מתאימים נתונים למדד.  את המסקנות והשיקולים הרלוונטיים לנתוני הוצאות הביטחון כבר כתבתי שם.  אבל הייתה לזה עוד תוצאת אגב בקשר לאיך שאני מתאים תוצאות למדד באופן כללי.

בגדול אינפלציה זה שינוי המדד באופן יחסי למדד קודם.  אם בשנה שעברה המדד היה X, ועכשיו הוא Y, אז ההפרש הוא Y-X, וההפרש היחסי הוא  (Y-X)/X  [כלומר ההפרש חלקי מה שהתחלנו ממנו].  כשיש סדרת נתונים, Y זה המדד כיום, ולכל שנה X זה המדד שהיה באותה שנה.  התאמת הנתונים לאינפלציה משמעה לבטא את הנתונים בערכים של היום.  אם האינפלציה מאז שנה מסוימת הייתה D אחוזים, אז נוסיף D אחוזים לערך מהשנה ההיא.

הבעיה היא למה בדיוק מתכוונים כשאומרים "המדד שהיה באותה שנה", כי המדד משתנה גם במהלך השנה.  בשנים האחרונות האינפלציה נמוכה מאוד, ולכן המדד כמעט לא משתנה. אבל בסדרות נתונים שכוללות את שנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, כשהאינפלציה השתוללה, זה משנה מאוד.

בפרט, שתי האופציות העיקריות הן:

  1. להשתמש במדד חודש דצמבר של השנה האמורה.  זה שקול להנחה שהסכום שעליו מדובר היה בתוקף בסוף השנה ההיא.  באופן היסטורי זו השיטה שהשתמשתי בה, כי עשה רושם שזה מה שעשו באתר התקציב הפתוח שממנו נהגתי להעתיק נתונים על התקציב.
  2. להשתמש בממוצע של כל המדדים החודשיים במהלך השנה האמורה.  זה שקול להנחה שהסכום שעליו מדובר בעצם מפוזר באופן אחיד למדי על פני כל השנה.

כאמור, לבחירה יש משמעות.  בדיעבד התבססות על הממוצע של המדדים היא כנראה השיטה הנכונה יותר, והגרפים נראים סבירים יותר.  בררתי עם ירון זליכה וזו גם ההמלצה שלו.  זוג הגרפים הבא מדגים את ההבדל.  זה מנתוני הביטוח הלאומי מלפני כמה חודשים.  שימו לב איך שימוש במדדי דצמבר בגרף הראשון גורם למראה עיניים של דריכה במקום בעשור מ-1975 עד 1985, וזינוק אחרי תכנית הייצוב הכלכלית של 1985.  לעומת זאת שימוש בממוצעי המדדים בגרף השני מראה תמונה הפוכה: עלייה רציפה בין 1975-1985, וירידה קלה שאחריה דריכה במקום אחרי 1985.

gimlaot-decgimlaot-avg

 

מודעות פרסומת

הוצאות ביטחון — הסדרה הארוכה

לפני כמה חודשים כתבתי על הירידה היחסית של תקציב הביטחון, אבל זה היה על סמך נתוני מפתח התקציב שמתחילים רק ב-1992.  עכשיו נתקלתי בפרסום 1680 של הלמ"ס שעניינו הוצאות הביטחון מאז 1950 — כלומר כמעט כל ימי המדינה.  הכותרת של הפוסט הקודם, "עולה אבל יורד", עדיין די מתאימה, אבל יש כאן סיפור יותר מעניין ממה שחשבתי, והדגמה כמה חשובות סדרות נתונים ארוכות.  זה לקח איזה שבועיים של בלגנים עם ניתוח הנתונים כולל התכתבויות עם הלמ"ס כדי לנסות להבין מה הולך שם, ופוסט ארוך ומורכב יחסית כדי להציג מה למדתי.  סורי.

נתחיל מסך ההוצאות מתוקנות לאינפלציה.  כפי שהגרף הבא מראה, זה החלק של ה"עולה".  העלייה הדרמטית הייתה בהקשר של המלחמות הגדולות — מלחמת ששת הימים ב-1967 ומלחמת יום כיפור ב-1973.  בהמשך היו כ-20 שנה של תנודות חזקות. בשנות ה-90 הוצאות הביטחון היו קצת נמוכות יותר, ובשנות ה-2000 הן שוב דומות למה שהיו בשנות ה-70.

הנתונים של הלמ"ס גם מבחינים בין הוצאות על משכורות, הוצאות אחרות בארץ, בעיקר רכש ואחזקה, ויבוא מחו"ל (וגם יצוא שמפצה במידה מסוימת על עלות היבוא, ולכן הקו השחור שמייצג את ההוצאה הכוללת לפעמים מתחת לסך הכולל של משכורות, הוצאות אחרות, ויבוא).  היבוא הגיע לשיא מדהים של חצי מכלל הוצאות הביטחון בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ומאז חלקו הולך וקטן, והוא גם האחראי העיקרי לתנודות הגדולות בתקופה 1973-1990.  חלקן של המשכורות וההוצאות המקומיות האחרות הולך וגדל עם השנים, וכיום הן מהוות את החלק הארי של הוצאות הביטחון.

bitachon-exp-avg

הנתונים הנ"ל לקוחים מלוח 1 של הפרסום של הלמ"ס, שמכיל נתונים במחירים שוטפים, שאותם התאמתי לאינפלציה כפי שהיא מחושבת על פי מדד המחירים לצרכן.  אבל הפרסום מכיל גם את לוח 2, שבו הלמ"ס עצמם התאימו את הנתונים למחירי 2010 (למה דווקא 2010? לא יודע).  למרבה המבוכה הגרף לעיל שיצא לי שונה מהגרף המותאם שהופיע בפרסום המקורי (שגרסה שלי שלו מובאת להלן).  הסיבה היא שהלמ"ס ביצעו את ההתאמה למדד על ידי שירשור של כל תת-סדרה בנפרד.  משמעות הדבר (להבנתי) שהם ייצרו מעין מדד יחודי להוצאות על שכר, מדד נפרד להוצאות יבוא, ומדד שלישי להוצאות אחרות.  כיוון שהמחירים של הרכיבים השונים האלה השתנו בצורה שונה זה מזה, הצורה של הגרף יוצאת שונה.  מה שרואים עכשיו הוא שהיבוא היה חלק קטן יחסית מההוצאות, השיא המובהק הוא באמצע שנות ה-70, ובגדול ההוצאות המקומיות וההוצאות על משכורות לא השתנו באופן משמעותי כ-30 שנה, מ-1980 עד 2010.

bitachon-exp-2

אז מה ההצגה הנכונה של הנתונים? עד כמה שאני מבין שתיהן נכונות, אבל במובנים שונים, תלוי מה אנחנו רוצים לדעת על העבר.  הגישה הראשונה מציגה נכון את מה הערך היום של הכסף שהוצאנו בעבר, כאשר הערך של הכסף נמדד באופן כללי על ידי מדד המחירים לצרכן, בלי קשר לסעיף הספציפי שעליו הוצאנו את הכסף בעבר.  הגישה השנייה, זו שהלמ"ס השתמשו בה, מציגה נכון את מה שהיינו צריכים לשלם היום עבור אותם מוצרים ושירותים בדיוק שרכשנו בעבר.  אני מעדיף את השיטה הראשונה.  הסיבה היא שאני רוצה לתאר את מה שנעשה בעבר, ולא לשחזר אותו כיום.  בפרט, אני רוצה לשמר שתי תכונות חשובות:

  • שימור היחסים בין הרכיבים כפי שהיו במקור.  אם בשנת 1975 חצי מההוצאות היו על יבוא, אני רוצה לדעת את זה ולראות את זה, אפילו אם היום ב-2017 הייתי יכול לשלם פחות.  אני לא בעסקי קניית טנקים, אני מנסה להבין את מה שהיה.
  • שימור התמונה במנותק מנקודת המבט.  אני אתן דוגמה.  נניח שלפני 10 שנים השקעתי 100 שקלים בזהב ו-100 ביהלומים.  ונניח שמאז מחיר הזהב נפל ואילו יהלומים עלו פי כמה, אז כיום היהלומים שלי שווים 1000 שקלים והזהב רק 10.  זה יוצר מצג שווא שהשקעתי בחוכמה, כי רוב הערך של ההשקעה שלי הוא ביהלומים, למרות שבמקור השקעתי חצי-חצי.  עכשיו נניח שבעוד 10 שנים הגלגל יתהפך, הזהב יתאושש, והיהלומים יפלו.  ואז הזהב שלי יהיה שווה 1000 שקלים והיהלומים רק 10.  התמונה על ההשקעה שעשיתי תהיה הפוכה, כי רוב הערך יהיה בזהב, ושוב זה יראה כאילו השקעתי בדבר הנכון, למרות שהיסטורית שום דבר כמובן לא השתנה.  אני רוצה להימנע ממצב כזה שבו איך שהעבר נראה תלוי מתי אני מסתכל אחורה, וזה בדיוק מה שקורה בשיטה של הלמ"ס כשמעדכנים כל רכיב בנפרד עם מדד ייחודי לו.

אם נסכם את המצב עבור ההוצאות המקומיות והשכר משני הגרפים ביחד, להבנתי מה שרואים הוא:

  1. הכסף המושקע בסעיפים אלה הולך וגדל, כפי שרואים על סמך התאמה רגילה למדד המחירים,
  2. באופן כמותי המוצרים והשירותים שנקנים בכסף הזה נשארים די אותו הדבר, כפי שרואים אם מתאימים כל תת-סדרה בנפרד למדד יעודי לה,
  3. והמסקנה היא שכנראה המחירים של המוצרים והשירותים האלה עולים יותר מהר ממדד המחירים לצרכן.

(אגב, בכל הגרפים בקצה הימני העליון של הגרף אני מראה גם את נתוני הביצוע של תקציב משרד הביטחון, לפי אתר מפתח התקציב.  ההתאמה די טובה, אבל יכול להיות שזה רק צרוף מקרים.  הלמ"ס מנתח את הוצאות הביטחון לפי תקנים בינלאומיים של חשבונות לאומיים, וזה לא בהכרח תואם באופן מושלם את חלוקת הסמכויות בין משרדים ממשלתיים בארץ.  למשל, לפי התקן הזה תשלומי פנסיה לעובדי כוחות הביטחון שייכים לסעיף "זיקנה" ולא לסעיף "ביטחון", ולכן הם לא אמורים להיכלל כאן, למרות שהם כנראה חלק לא מבוטל מתקציב משרד הביטחון (מצד שני בסעיף ההגדרות של פרסום הנתונים כתוב שזקיפות לפנסיה כן נכללות, אז לך תדע).  לעומת זאת כל ציוד צבאי שמתקבל נכלל לפי ערכו גם אם התקבל בחינם.  לא ערכתי בדיקה מפורטת לנסות להבין מה בדיוק ההפרשים והאם הם באמת מתקזזים בסוף.)

לא פחות חשוב מהסכום הכללי המושקע בביטחון הוא הסכום יחסית לשאר מה שקורה במדינה.  כרגיל מבצעים השוואה כזו על ידי הצגת הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ"ג.  כפי שהגרף הבא מדגים, זה החלק של ה"יורד".  הוצאות הביטחון הגיעו לשיא מדהים של כ-30% מהתמ"ג באמצע שנות ה-70, אבל נמצאות בירידה מאז, וכיום הן פחות מ-6%.  יש מצב שהירידה קשורה לפחות באופן חלקי לשלום עם מצרים, שנחתם ב-1979.  (הערה על הגרף: לפני 1960 אין נתונים נפרדים על היבוא, וזה לא אומר בהכרח שלא היה שום יבוא; באופן דומה לפני 1952 אין נתונים נפרדים על משכורות).

bitachon-exp-gdp-adj4

ולסיום, כל הנתונים לעיל הם של הוצאות ישירות על ביטחון.  אבל הלמ"ס מתעניינים גם בעלות הכוללת למשק.  לשם כך הם העריכו גם את העלות למשק של העובדה שחיילי הסדיר לא עובדים במשהו יצרני יותר (או לחילופין שהם מעכבים את הלימודים והכניסה לעבודה), את העלות של ימי מילואים, את ההוצאות להחזקה של מלאי חירום, את ההוצאות לבנית מקלטים וממ"דים, וכו'.  התוצאה הייתה שכל זה מוסיף כ-18-19.5% בתקופה מאז שנת 2000 (והם לא חישבו לתקופה לפני זה).

מקורות

פרסום 1680 של הלמ"ס: הוצאות הביטחון בישראל 2015-1950, מאי 2017, לוחות 1 (גרף ראשון), 2 (גרף שני), 4 (גרף שלישי), ו-5 (עלות כוללת למשק).  נתוני לוח 1 הותאמו למדד תוך שימוש בממוצע המדדים של החודשים השונים בכל שנה בתור בסיס.  לוח 4 (הוצאות יחסית לתמ"ג) מכיל נתונים עבור כלל ההוצאות וההוצאות המקומיות בלבד, אז הנתון עבור משכורות חושב על סמך היחס בין נתוני לוח 1 לנתוני לוח 4.

ותודה לרבקה כהן מהלמ"ס על ההסברים על ההתאמה למדד.

שפל היסטורי

נגידת בנק ישראל הורידה את הריבית של בנק ישראל ל-0.25%, הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם.  אז הנה הנתונים על הריבית מאז 1988, שזה מה שאפשר למצוא באתר הבנק.  בעצם ריבית מוצהרת כזו קיימת רק מאז 1993, ולפני זה הנתונים מתייחסים לריבית אפקטיבית (שמתקבלת אם מייחסים אותה רמת ריבית לתקופה של שנה תוך חישוב ריבית דריבית, אבל לא מצאתי אם זה חודשי או שבועי או יומי).  כפי שניתן לראות ההתנהגות של שתי הגרסאות דומה, וההפרש, שפרופורציוני לגובה הריבית, קטן יחסית לשינויים שנעשים כחלק מהמדיניות.  אפשר לראות שבשנות ה-90 רמת הריבית טיילה לה בתחום 10-20%, עם שתי עליות חדות לטווח קצר שהגיעו ל-34.6% ול-24.1% — ערכים שנשמעים דמיוניים כיום, אבל צריך לזכור שגם האינפלציה היתה גבוהה אז הריבית הזו לא בהכרח הובילה לרווח משמעותי.  מסוף שנות ה-90 היתה מגמת ירידה כללית בעקבות ירידת האינפלציה, ובשנים האחרונות היא מדשדשת לה באיזור האחוזים הבודדים.

ribit

בנק ישראל משנה את הריבית כדי להשפיע על הכלכלה בכיוון שנראה לו נחוץ.  בעקרון, ככל שהריבית גבוהה יותר כדאי יותר להשקיע כסף בפקדונות, ואז יש פחות כסף שמסתובב לו במשק.  כתוצאה הפעילות הכלכלית מרוסנת והאינפלציה אמורה לרדת, אבל זה עלול להיות במחיר עליה באבטלה.   לעומת זאת ריבית נמוכה, כמו שיש כיום, אמורה לגרום לבעלי ממון להשתמש בו ולהגדיל את הפעילות הכלכלית, כי לא כדאי להפקיד את הכסף בבנק בריבית כל כך נמוכה.  זה אמור להגביר את הפעילות במשק ולהלחם בסכנה של מיתון,  אבל זה עלול גם לגרום לשימוש מוגבר באפיקי השקעה אחרים, כמו למשל נדל"ן, מה שגורם לעלית מחירי הדירות (ובפרט זה מה שקורה בשנים האחרונות).  כך שהריבית היא בעצם כלי גס למדי שקשה להעריך את השפעתו האמיתית על מה שקורה במערכת מורכבת כמו המערכת הכלכלית.

כדי לראות איך זה עובד בפועל צריך להשוות את הריבית עם מדדים אחרים כגון אינפלציה וצמיחה.  השוואה עם האינפלציה ברזולוציה חודשית מראה כמה מקרים שבהם נראה שהיתה עליה באינפלציה, ומיד אחר כך העלו את הריבית, ואז האינפלציה נפלה חזרה ואפילו לרמות נמוכות יותר משהיתה.  דגם כזה מסביר למשל את ההעלאה החדה של הריבית בסוף 1991 (החץ היורד השמאלי בגרף).  בכמה מקרים אפשר גם לראות שהעליה באינפלציה עצמה נבעה מהורדה קודמת של הריבית (חיצים עולים).  למשל על המקרה של 2002 (זוג החיצים הימני) כתוב בויקיפדיה, בערך על הנגיד דוד קליין, "בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית פתאומית בשיעור של כ-2%, בלחץ שר האוצר דאז סילבן שלום. ההחלטה הביאה לזינוק מהיר בשער דולר וגררה סדרה ארוכה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד בנסיון למזער את הנזק".  אבל היו גם הרבה שינויים באינפלציה שלא נענו בשינויי ריבית, ושינויי ריבית שלא השפיעו יותר מדי על האינפלציה.  (שימו לב לסקאלה: שיעורי האינפלציה החודשיים מוגדלים פי 12 כדי להציג שיעור אינפלציה שנתי, שהוא בר-השוואה לריבית שגם היא מוצגת במונחים שנתיים.)

ribit-inf

לגבי הצמיחה ועוד יותר מכך האבטלה קשה לראות קשר לריבית.  נראה אפילו שלאבטלה יש מתאם הפוך עם רמת הריבית, בניגוד לתיאוריה.  ההורדה החדה בריבית ב-2002 לא יצרה צמיחה, וכאמור נשארה בתוקף רק זמן קצר בגלל שכן גרמה לאינפלציה.  ההורדה הדרמטית של הריבית ע"י הנגיד פישר בעקבות במשבר הכלכלי של 2008-2009 אולי הצילה את הצמיחה שנשארה חיובית ב-2009 ועלתה בחזרה ב-2010.  אבל ההשפעה לא היתה דרמטית.  והנגידה הנוכחית הגיעה למצב שאין לה יותר לאן לרדת.

ribit-growth

מקורות

המידע על הריבית מאתר בנק ישראל.

המידע על האינפלציה, האבטלה, והצמיחה מהלמ"ס.  בפרט נתוני האינפלציה מידי חודש נמצאים בירחון המחירים.

מורשת בגין: מהפך!

אפשר היה לפספס את הרגע ההיסטורי הזה, אבל החודש מלאו 100 שנים להולדתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.  ואחרי קצת יותר משנה של איסוף נתונים אפשר לנצל אותם לראות מה המורשת שלו, מבחינת מה שהוא עשה למדינה תוך כוונה תחילה ומה היו הערכים שלאורם התנהל ואותם ביקש להנחיל.  מה שעולה מהנתונים ומההיסטוריה הוא לא פחות ממהפך — ולא רק במובן הפוליטי.

האירוע המרכזי שבזכותו זוכרים את בגין הוא כמובן השלום עם מצרים.  בגין החליט, בניגוד לעמדת מפלגתו ובוחריו, שהשלום חשוב יותר משלמות הארץ — ויתרה מזאת, היה מסוגל לממש את ההחלטה הזאת.  בכך ויתר על ריבונות (אם כי לא ממש בארץ ישראל) ופינה ישובים שהיו בלב הקונצנזוס.  אהבה גדולה אין פה, אבל באופן מפתיע אולי הסכם השלום הזה מתגלה כאחד הדברים היותר יציבים במזרח התיכון.  הוא התחיל תהליך ארוך ורב תהפוכות, רובן שליליות, שעוד לא הגיע לכדי מיצוי, אבל אפילו רק קיום התהליך גרם לשינוי מהותי במצב.

ההחלטה לחתום על הסכם השלום, ולהשלים את הנסיגה ופינוי הישובים גם לאחר רציחתו של סאדאת, מיוחדת בכך שהתקבלה כנראה מתוך שיקולים שהיו אמוציונאליים לפחות באותה מידה, ואולי אף יותר, ממה שהיו רציונאליים.  בגין שמע את משק כנפי ההיסטוריה באופן חד ברור, והשמירה על "עתיד ילדנו" היתה נר לרגליו.  שיקולים דומים עמדו מאחורי ההחלטה להפציץ את הכור הגרעיני שנבנה בעיראק.  הרגשנות הזו הייתה חלק ממנו וממורשתו.  היא משתלבת עם הצניעות שלו, ומוכיחה שבאמת היה אכפת לו מהעם והמדינה.  בגדול, במקרה שלו, נראה שזה הוכיח את עצמו.

השינוי המיידי והברור ביותר עם עליתו של בגין לשלטון ב-1977 היה הליברליזציה בכלכלה מבית מדרשו של שר האוצר שמחה ארליך.  התכנית הזו הובילה בסופו של דבר לאינפלציה שהגיעה בשיאה ליותר מ-400% בשנה ("הכלכלה הנכונה" המטיבה עם העם של שר האוצר יורם ארידור), ומאוחר יותר לתכנית הייצוב הכלכלית של 1985, ובהמשכה למדיניות הניאו-ליברלית השלטת עד היום, כולל המאפיינים של הגבלת הוצאות, קידוש התחרות, וההפרטות, וכל זאת על חשבון הסוציאליזם והפטרנליזם.  זה טוב אולי לשמירה על האינפלציה, אבל מוביל גם להקטנת שרותים ולעלית פערים, ואחרי אפקט מצטבר של 25 שנה, למחאה חברתית.

inf-begin

תוצאה אפשרית של המהפך בגישה הכלכלית הוא השינוי בצמיחה.  עד תחילת שנות ה-70 הצמיחה היתה לרוב בטווח של 7-15% לשנה.  אמנם לא תמיד — היו מיתונים עמוקים בשנים 1953-4 ו-1966-7, אבל אחריהם הצמיחה התחדשה ובגדול.  אבל מהמיתון שהתחיל ב-1973 לא הייתה התאוששות כזו (ואולי זה תרם גם לנצחונו של בגין בבחירות), ומאז נדיר שהצמיחה מגיעה לכדי 7% בשנה (ובדי הרבה מקרים היא קרובה לקצב גידול האוכלוסיה, כך שאין בעצם צמיחה לנפש).  הדגש עבר מהשקעה ארוכת-טווח בבנית המדינה לאמון בשוק החופשי, שמטבע הדברים מתאפיין בראיה קצרת-טווח יותר ובהתמקדות בעשית רווחים.

growth-begin

בניגוד לצמיחה שירדה, מה שעלה הוא הפטורים מגיוס לחרדים.  בגין הכניס את החרדים לממשלה וביטל את ההגבלה על מספר הפטורים, וכתוצאה יצר מצב בו החרדים עזבו את שוק העבודה ואת ההשתלבות בחברה כדי להסתגר בישיבות ולהתחמק מגיוס.  במקביל גיוס בנות הדרדר לחלוטין (הגרף הוא רק על בנים).  שנות דור מאוחר יותר קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי לסובב לאחור את התהליך ההרסני הזה.

torato-pct-begin

עדכון: עוד דבר שבגין אולי לא יזם אבל נתן לו דחיפה משמעותית הוא מבצע ההתנחלויות.  בדיעבד ניתן לומר שמפת ההתנחלויות כפי שהיא מוכרת כיום עוצבה במידה רבה על ידי ממשלת בגין.  את הנתונים ניתן לראות בפוסט הזה.

ונסיים בעוד רכיב מהותי במורשת בגין, שמתייחד בעיקר בכך שממשיכי דרכו נוטים להתעלם ממנו ואפילו לפעול באופן בוטה כנגדו.  בגין ראה במדינה ערך עליון.  הוא היה דמוקרט בנשמתו, האמין בכנסת, בבתי המשפט, ובבוחרים, והתנגד באופן נחרץ לאלימות נגד המדינה או לפגיעה במוסדותיה.  הוא היה בעצם שותף לבן-גוריון בהקמת המדינה, בכך שלא איפשר לשום ניצוץ (או אפילו פיצוץ, כמו בפרשת אלטלנה) לגרום להתלקחות מלחמת אחים.  הוא שרת באופוזיציה במשך 29 שנים, לעיתים תוך מחלוקות קשות ביותר ואפילו שנאה למפא"י ולמדיניות הממשלה, אבל תמיד במסגרת הדיון הפרלמנטרי.  אם יש משהו במורשת בגין שראוי במיוחד להעלות על נס כיום, זה הדבר.  חבל שזה לא מובן מאליו.

על דירות ועל משכורות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתחזקת כמה מדדי מחירים בנוסף למדד המחירים לצרכן המשמש בסיס לחישובי האינפלציה.  אחד מהם הוא מדד מחירי הדיור.  אז מה המדד הזה אומר לגבי עלית מחירי הדירות בשנים האחרונות לעומת תקופות אחרות בעבר?  הגרף הבא משווה את מדד מחירי הדירות עם מדד המחירים הרגיל וגם עם השכר הממוצע במשק.  עבור שלושתם הערך בכל שנה ניתן ביחס לערך שהיה בשנת 1993, שהיא השנה הראשונה עבורה יש נתונים של מחירי דירות.

diyur

אז נכון שמאז 1993 מחירי הדירות עלו יותר מהאינפלציה וגם יותר מהשכר.  אבל העלייה הזו היתה ממש לא אחידה.   להיפך, היו שתי פאזות של עלית מחירים תלולה, ובינהן עשור שלם שבו המחירים היו בסימן של ירידה קלה (שימו לב שזו ירידה במחירים נומינליים — הירידה יחסית לאינפלציה או לשכר משמעותית יותר).  העלייה הראשונה היתה בחצי השני של שנות התשעים, ומיוחסת לעליה בביקוש כתוצאה מגל ההגירה מרוסיה.  העלייה השניה התחילה בערך במשבר הכלכלי של 2008-2009 וממשיכה עד היום; עליה זו מיוחסת לריבית הנמוכה בבנקים ולמצב הבורסה, הגורמים לדירות להראות כאפיק השקעה מבטיח יחסית.  כתוצאה יש ביקוש יתר לדירות ועלית מחירים.

הבעיה עם הגרף הנ"ל הוא שהכל נעשה יחסית למצב ב-1993.  כך העלייה בשנים האחרונות נראית חדה יותר מהעליה בשנות ה-90, אבל יחסית לתחילת העלייה ב-2007 היא בעצם קטנה יותר.  כדי לראות זאת באופן ברור יותר, נסתכל על השינוי היחסי במחירי דירות בכל תקופה בנפרד.  גרף זה מראה שאכן העלייה באמצע שנות ה-90 הייתה חדה יותר.

diyur-gov

אבל גם זה לא מראה את כל התמונה, כי מה שחשוב יותר מהמחיר הנומינלי של הדירה הוא היחס בין מחיר הדירה להכנסה.  כפי שניתן לראות מהגרף הראשון, ההכנסה הממוצעת עולה כמעט כל הזמן, אבל עלתה יותר בשנות ה-90.  לכן העלייה במחירי הדירות בשנות ה-90 הייתה בעצם פחות חמורה ממה שהיא נראית במבט ראשון.  הגרף הבא מראה זאת.  החלוקה לטווחי זמן היא אותו דבר כמו קודם, אבל במקום להראות את מחיר הדירה הממוצע יחסית לתחילת התקופה כאן אנחנו רואים את היחס בין מחיר דירה ממוצעת למשכורת ממוצעת, יחסית ליחס הזה כפי שהיה בתחילת התקופה.

diyur-wages-gov

עכשיו רואים למה קמה הצעקה על מחירי הדירות, ולמה מחירי הדירות היו חלק מרכזי מהמחאה החברתית של קיץ 2011.  בעוד שבשנות ה-90 היחס בין מחירי דירות לשכר עלה ב-20% ואחר כך ירד, ב-6 השנים האחרונות היחס הזה עלה ביותר מ-40%.  החדשות הטובות הן שהעליה התמתנה לאחרונה (ובאופן אירוני, דווקא ב-2011 נראה שהעלייה נעצרה).  אבל עוד מוקדם לאמר אם המגמה אכן התהפכה.

עדכון: השורה הקודמת נכתבה כשהנתונים היו עד שנת 2012, ומשקפת את העליה הנמוכה מ-2011 ל-2012.  אבל כשמוסיפים את הנתונים של 2013 ו-2014 מסתבר שהעליה לא נבלמה כלל אלה המשיכה לדהור וכבר מגיעה כמעט ל-60%.  כל שלושת הגרפים עודכנו עד 2014.

מקורות

כל הנתונים מקורם בלמ"ס.

הנתונים על מדד מחירי הדירות נמצאים באתר הלמ"ס ברשת.  יש נתונים חודשיים לכל חודש מאז ינואר 1994, כולם יחסית לממוצע השנתי של 1993.  אני חישבתי את הממוצע של כל שנה במקום להשתמש בכל חודש בנפרד.  לגבי 2013 היו נתונים עד חודש אפריל.

הנתונים על השכר הממוצע נלקחו מהשנתון הסטטיסטי לישראל של שנת 2012, לוח 12.34.  זה השכר הממוצע של כלל השכירים במשק. את הנתונים ל-2011 ו-2012 השלמתי מהאתר.

הנתונים על מדד המחירים גם הם מהשנתון הסטטיסטי.

האינפלציה, הלמ"ס, ווויקיפדיה

מסתבר שיש שתי דרכים למדוד את האינפלציה.  ולפעמים ההבדל יכול להיות משמעותי.

הבסיס לכל העניין הוא המדד, ובפרט מדד המחירים לצרכן (יש גם מדדים אחרים, למשל מדד התשומות לבניה או מדד המחירים הסיטוניים של התעשיה).  מדידת המדד היא אומנות שלמה.  צריך להגדיר סל מצרכים מייצג, ולעדכן אותו כל כמה שנים כדי שישאר מייצג.  וכל חודש צריך לסקור אלפי בתי אב ועסקים כדי לברר כמה סל המצרכים הזה עולה.  את כל זה עושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).  המחיר הממוצע שנמצא הוא המדד לאותו חודש.

באופן טבעי המחיר הממוצע בחודש אחד לא יהיה זהה לזה של החודש הקודם.  אם המחיר עלה יש לנו אינפלציה.  את האינפלציה מבטאים כשינוי היחסי במדד.  במילים אחרות,

  1. מחשבים את ההפרש בין המדד החדש לישן,
  2. מחלקים במדד הישן כדי לראות כמה ההפרש הזה גדול באופן יחסי (עליה של 10 ש"ח מ-50 ש"ח ל-60 ש"ח היא הרבה יותר משמעותית מאותה עליה כשהיא באה מ-200 ש"ח ל-210 ש"ח),
  3. ומכפילים ב-100 כדי לבטא את זה באחוזים.

עד כאן הכל נראה מוגדר היטב.  אבל בכל זאת יש שתי אפשרויות להגדיר באיזה מדדים להשתמש.

האפשרות הראשונה היא להשתמש במדדים בקצות השנה.  ככלות הכל כשמדברים על האינפלציה בשנה מסויימת, רוצים לדעת בדיוק בכמה המחירים עלו במהלך אותה השנה.  הביטוי הישיר לכך הוא ההפרש בין המדד (קרי רמת המחירים) בסוף השנה, בדצמבר, לבין המדד בסוף השנה הקודמת, כלומר בדצמבר הקודם.

אבל עלית המחירים במהלך השנה היא לא בהכרח אחידה.  יכול להיות למשל שהמחירים היו יציבים כמעט כל השנה, ורק בסופה הם עלו.  במקרה כזה הסתמכות על ההפרש מדצמבר לדצמבר תיתן תמונה מעוותת, כי רוב הזמן לא היתה עלית מחירים.  הפתרון הוא להשתמש במדד הממוצע כל שנה, ולחשב את האינפלציה על בסיס השינוי מהממוצע של שנה אחת לממוצע של השנה הבאה.

עד כמה ההבדל בין השיטות משמעותי?  הגרף הבא משווה בין שתיהן:

inf-type

כפי הניתן לראות ברוב הזמן שני הקוים קרובים מאוד זה לזה.  אבל גם ניתן להבחין בפירוש שהשימוש במדדי דצמבר יוצר לפעמים שינויים חדים יותר מהשימוש בממוצעים.  בפרט יש כאן שלוש דוגמאות בולטות.

  • האינפלציה בשנים 1974 ו-1975 שונה בצורה משמעותית בשתי השיטות.  הסיבה היא שמדד נובמבר 1974 עלה באופן חריג.  לכן העליה מדצמבר 1973 לדצמבר 1974 היתה גדולה יחסית, ואילו העליה מדצמבר 1974 לדצמבר 1975 מתונה הרבה יותר.  אבל אם משווים את המדד הממוצע בשלושת השנים, העליה הזו "מתפזרת" באופן אחיד יותר ומקבלים שבשתי השנים היתה אינפלציה כמעט זהה.
  • באופן כללי כשיש עליה תלולה השימוש במדדי דצמבר מחדד אותה.  לכן שיא האינפלציה בשנת 1984 מגיע ל-445% כשמשתמשים במדדי דצמבר אבל "רק" ל-374% אם משתמשים בממוצעים.
  • בשנות ה-90 יש סדרה של זיגזגים כשמשתמשים במדדי דצמבר, שמוחלקים אם משתמשים בממוצעים.  למרות שההבדלים קטנים, יש להם משמעות, ובאופן כללי האינפלציה בשיטת הממוצעים נטתה להיות יותר קרובה ליעד האינפלציה.

אבל רגע.  כולם תמיד מדברים על אינפלציה, אבל אף פעם לא שמענו על ההבחנה הזו בין צורות מדידה.  אז באיזו משתיהן באמת משתמשים? ובאיזו מין הראוי להשתמש?  כאן העניינים מתחילים להסתבך קצת.

ככל הנראה נהוג להשתמש במדדי דצמבר ולא בממוצעים.  למשל הערך "האינפלציה בישראל" בוויקיפדיה מכיל טבלה הנותנת את האינפלציה בכל שנה בשיטה זו.  נהוג גם לטעון שהאינפלציה הגבוהה בשנות ה-80 הגיעה לכדי 445%, שזה הערך המתקבל מחישוב מבוסס דצמברים.

מצד שני הלמ"ס בעצם מחשבת את האינפלציה בשתי השיטות, ומפגינה העדפה לשיטת הממוצעים.  טבלה 13.1 בשנתון הסטטיסטי לישראל, שעניינה "שינוי ברמת מדדי המחירים", מראה קודם כל את השינויים בין ממוצעים ואז את השינויים מדצמבר לדצמבר.  טבלאות אחרות, שמכילות נתונים על המדדים עצמם (ולא על השינויים), נותנות רק ממוצעים שנתיים.  כתוצאה אי אפשר בכלל לחשב שינויים מדצמבר לדצמבר (חוץ מאותם מקרים בודדים בהם יש נתונים חודשיים גולמיים).

מה שמביא אותנו לנושא המקורות, שהוא הפעם חלק אינטגרלי מהפוסט ולא סתם נספח.  אבל לפני זה ההצעה שלי: כשמדברים על האינפלציה עצמה, או כדי לחשב מחירים ריאליים, נשתמש בחישוב מדצמבר לדצמבר כמו שנהוג.  ואילו כשבודקים קשר בין האינפלציה לדברים אחרים, עדיף אולי להשתמש בחישוב מבוסס ממוצעים שהוא פחות קופצני.

מקורות

האינפלציה היא אחד המדדים הכלכליים החשובים, והיינו מצפים שניתן יהיה למצוא את הגרסה הרשמית באופן קל וברור.  אז זהו, שלא.

כפי שצויין לעיל לוח 13.1 של השנתון הססטיסטי לישראל מכיל מידע על שינויים במדד המחירים, קרי האינפלציה.  אבל זה רק ל-15 השנים האחרונות.  לכן השנתון של 2012 מכיל מידע עבור 1986-2011 בלבד.  השנתון של 1996, שהוא הישן ביותר המצוי און-ליין באתר הלמ"ס, מכיל מידע על 1971-1995 (שם זה לוח 10.1, כי נוספו מאז פרקים חדשים לשנתון).  מידע רישמי וישיר על 20 השנים מ-1951 עד 1970 לא הצלחתי למצוא בשום מקום.

אז מאיפה הנתונים שמוצגים בגרף לעיל?

את נתוני האינפלציה לפי ממוצעים שנתיים חישבתי מתוך טבלה 13.2 של השנתון, שמכילה מידע על המדד הממוצע כל שנה מאז 1951.  בעצם השתמשתי בטבלאות משני שנתונים: זה של 2011 וזה של 2012. הסיבה היא שב-2012 שינו חלק מהנתונים ההיסטוריים של שנות ה-50. ברוב המקרים זה לא קריטי, כי בסך הכל הוסיפו ספרה עשרונית אחרי הנקודה. אבל גם ביטלו את הנתון עבור 1951, ושינו את הנתון עבור 1959 מ-100.6 (יחסית לבסיס ינואר 1959) ל-115.2 (לפי אותו בסיס).  כיוון שהנתון עבור 1960 נשאר 102.9 (שוב אותו בסיס) מתקבל שב-1959 היתה אינפלציה גבוהה יחסית אבל בלתי ניתנת לחישוב כי המדד הוא יחסית לינואר ולא יחסית לממוצע הקודם, ואילו ב-1960 היתה דפלציה של מעל 10%.  התיקון הזה נראה חשוד, ולכן העדפתי להשאר עם הנתונים הקודמים.  בכל מקרה זה מצביע על בעיתיות בנתוני הלמ"ס.

[עדכון: בבירור מול הלמ"ס מסתבר שאכן הנתון ל-1959 כפי שהופיע בשנתון באינטרנט שגוי, ואילו בשנתון המודפס מופיע אותו נתון כמו בשנה שעברה, קרי 100.6. הבטיחו להעלות גרסה מתוקנת לאינטרנט.]

את נתוני האינפלציה לפי דצמברים לקחתי מוויקיפדיה.  הנתונים שם משנת 1971 והלאה זהים לאלה שמופיעים בשנתונים של הלמ"ס (או בעצם טיפה יותר טובים: בוויקיפדיה יש שתי ספרות אחרי הנקודה, בשנתונים רק אחת).  לגבי השנים 1951-1970 אני לא יודע מהיכן הם נלקחו (אולי פרסומי למ"ס קודמים שאינם נמצאים באתר) ואם הם אמינים, אבל אני מניח שכן.  בכל אופן לדעתי וויקיפדיה מנצחת בגדול: חיפוש אחד של "אינפלציה" מוביל ישר לערך הנכון עם טבלה מסודרת של כל הנתונים, בעוד בלמ"ס חיפוש כזה לא מוביל לשום תוצאה סבירה וצריך לחפור בשנתונים שונים כדי לחלץ את אותם נתונים שיש שם בכלל.

[עדכון: מצאתי את הנתונים גם אצל הלמ"ס.  מסתבר שבנוסף לשנתון הסטטיסטי המפורסם, יש עוד פרסום עוד יותר מפורט שנקרא הירחון לסטטיסטיקה של מחירים.  שם יש טבלה שמתעדכנת כל חודש ומכילה את שינויי המדד כל חודש מאז ספטמבר 1951, וגם את השינויים מדצמבר לדצמבר כל שנה.  הנתונים אכן מתאימים לאלה בוויקיפדיה, אבל זה עדיין עם רק סיפרה אחת אחרי הנקודה.]

אינפלציה

כדי להבין את האובססיה של קברניטי המשק עם האינפלציה, צריך להכיר את ההיסטוריה.

inf

כשהליכוד עלה לשלטון ב-1977, הוא כלל את התנועה הליברלית.  שר האוצר ארליך, ביחד עם ראש הממשלה בגין, הנהיג רפורמה כלכלית מקפת מתוך אמונה בכלכלת שוק חופשית.  מעבר לוויכוח הבסיסי על רמת המעורבות הממשלתית הרצויה במשק, המהלך סבל ממזל רע: משבר הנפט העולמי כתוצאה מהמהפכה באירן, מלחמת לבנון, ומשבר וויסות מניות הבנקים כולם תרמו לרמת אינפלציה שהגיעה בשיאה ליותר מ-400% בשנה.  כלכלת הבחירות שהונהגה על ידי שר האוצר יורם ארידור תחת השם "כלכלה נכונה" התבססה על הסרת מגבלות נוספת, והחמירה את המצב.

האינפלציה הדוהרת נבלמה לבסוף על ידי שר האוצר מודעי וראש הממשלה פרס שהפעילו תכנית לייצוב המשק שבבסיסה פיקוח קפדני על המחירים.  ירידת מחירי הנפט בעולם סייעה למהלך.

מאז, כל ממשלות ישראל מנהלות מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שאחת ממטרותיה העיקריות לצמצם את האינפלציה.  בפרט ניתן לראות הצלחה בשמירה על אינפלציה נמוכה למרות עלית מחיר הנפט בשנים האחרונות.

מקורות

נתוני האינפלציה מבוססים על חישוב השינוי היחסי של מדד המחירים לצרכן המפורסם ע"י הלמ"ס — לוחות 13.2 ו-13.3 בשנתון הסטטיסטי לישראל 2011.

מחירי הנפט הם מתוקנים לאינפלציה ונלקחו מ http://inflationdata.com/inflation/inflation_rate/historical_oil_prices_table.asp

נתונים על ממשלות ישראל מאתר הכנסת.

עדכון: החלפתי את נתוני האינפלציה על פי ממוצעים שנתיים לנתוני אינפלציה מדצמבר של שנה אחת עד דצמבר של הבאה, כי אלה הנתונים המקובלים יותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: