ארכיון תג: אוכלוסיה

השד ה(ע)דתי

כולם יודעים שהליכוד הוא המפלגה של עדות המזרח, ומפלגת העבודה היא מפלגה אשכנזית (בלי קשר לעובדה שלליכוד מעולם לא היה מנהיג מעדות המזרח, ולמפלגת העבודה היה ויש). וחלק קבוע מכל מערכת בחירות הוא התעוררות תקופתית של השד העדתי, כולל האשמות באפליה עוד מימי מפא"י והבטחות שעכשיו סוף סוף תחזור עטרה ליושנה.  אבל אף פעם לא ראיתי נתונים משמעותיים על זה, וגם אצל הלמ"ס סיווג לפי עדות פשוט לא קיים בהרבה מקרים.  אז מאוד עניין אותי לקרוא טור קצר של אריאל איילון בהארץ מלפני כמה חודשים שבו הוא טען שהגורם המשפיע על הצבעה בבחירות הוא בכלל לא העדה אלא רמת  הדתיות.

ד"ר איילון הוא האדם מאחורי אתר פאנל פרויקט המדגם, שמספק תשתית למחקרים מבוססי סקר באינטרנט.  כל מי שרוצה להשתתף בסקרים יכול להרשם באתר.  לקוחות שרוצים לבצע סקר מגדירים את קהל היעד המבוקש ומעבירים את שאלות הסקר.  האתר מזמין משתתפים רשומים שמתאימים לסקר להשתתף בו, ומעביר להם חלק מהתשלום שמתקבל מהלקוח.

הנקודה הקריטית היא שבעת הרישום לאתר צריך למלא שאלון דמוגרפי, כדי לאפשר לאתר להתאים את המשתתפים לדרישות של הסקרים.  זה כולל מידע כמו גיל, השכלה, ארץ לידה שלך ושל ההורים, רמת דתיות, והצבעה בכנסת.  את המידע הדמוגרפי הזה ניתן לנצל לניתוח סטטיסטי, וזה בדיוק מה שאיילון עשה.  אבל בטור בהארץ הוא לא נתן את כל הפרטים, אז ביקשתי ממנו את המידע הגולמי כדי שאוכל לנתח אותו בעצמי ולצייר גרפים.  עוד באותו ערב קיבלתי קובץ אקסל עם נתונים של 43091 אנשים (בלי שום פרטים מזהים כמובן).  פרטים על העיבוד שעשיתי ובמה השתמשתי בסוף הפוסט.

נתחיל מהטענה הפשטנית שהעדה קובעת איך מצביעים.  הגרף הבא מראה את דגם ההצבעה העדתי למפלגות, כשהרוחב של כל עמודה משקף את מספר הקולות שהמפלגה קיבלה במדגם. 8 המפלגות הראשונות מסודרות מלמטה כלפי מעלה לפי הצבעה גבוהה יותר של מזרחים (יוצאי אסיה ואפריקה, AS-AF בגרף) ונמוכה יותר של אשכנזים (יוצאי אירופה ואמריקה, EUR-AM).  יוצאי בריה"מ לשעבר (USSR) מוצגים בנפרד באמצע.  הגרף לא מראה את אלה שהם ישראלים דור שני, שהם בערך חצי בכל המקרים (חוץ מישראל ביתנו), כדי להדגיש את ההבדלים העדתיים.  יתכן ואולי סביר שחלק מהם גם מזדהים עם עדה מסוימת, אבל על זה אין נתונים.

 

party-by-orig

מה שרואים זה כצפוי שסידור לפי הצבעה של מזרחים/אשכנזים אכן קרוב לסידור משמאל לימין. כולנו אולי יותר גבוה/ימין מהצפוי, אבל זה כי היא במידה מסוימת גם מפלגה סקטוריאלית של מזרחים.  רוסים גם נוטים להצביע יותר לימין.  ש"ס היא כבר מפלגה סקטוריאלית ממש, וכך גם שתי המפלגות העליונות שמוצגות מחוץ לסדר: ישראל ביתנו של הרוסים, ויהדות התורה של (חרדים) אשכנזים.

אבל יש עוד צורה לפלח את ההצבעות: לפי רמת דתיות.  כשעושים את זה מתקבלת תוצאה הרבה יותר מובהקת.  למפלגות השמאל והמרכז מצביעים כמעט רק חילונים, אולי עם קצת מסורתים.  בליכוד זה בערך חצי-חצי, עם קצת דתיים.  רוב הדתיים וכמעט כל החרדים מצביעים למפלגות דתיות במובהק (שהן גם ימניות).

party-by-rel

ההברקה של איילון היתה לשלב את הסיווג לפי עדות עם הסיווג לפי רמת דתיות.  השילוב הזה הראה שהתמונה שלפיה אחוז גבוה של חילונים הצביעו למרכז-שמאל, אבל רק אחוז זעום של דתיים, היא אכן תקפה גם למזרחים וגם לאשכנזים.  הגרף הבא מראה את הנתונים בפירוט.  אוכלוסיית המדגם מחולקת ל-16 קבוצות, שמייצגות את כל הצירופים של מוצא (ישראל, אסיה ואפריקה, אירופה ואמריקה, בריה"מ לשעבר) עם רמת דתיות (חילוני, מסורתי, דתי, חרדי).  כל קבוצה כזו מיוצגת על ידי עמודה.  הרוחב של העמודה מייצג את הגודל של הקבוצה במדגם, והצבעים לאורך העמודה מייצגים את ההצבעה של חברי הקבוצה למחנות פוליטיים שונים.

vote-by-group

השאלה היא איך לקבץ את העמודות האלה.  הגרף לעיל עושה את זה בשתי צורות אלטרנטיביות (כלומר מה שיש משמאל ומה שיש מימין זה בדיוק אותו הדבר, רק בסדר שונה).  משמאל הקיבוץ הוא לפי מוצא, ולכל מוצא אפשר להשוות את דגמי ההצבעה של בעלי רמת דתיות שונה.  כמו שאפשר לראות בקלות אין דימיון: כל רביעיה של עמודות מכילה עמודות עם צבעים שונים לגמרי.  אין קשר בין דגם ההצבעה של בעלי דתיות שונה מאותה עדה.

מימין הקיבוץ הוא לפי רמת דתיות, ולכל רמת דתיות אפשר להשוות את דגמי ההצבעה של בני מוצא שונה.  כאן רואים בקלות שיש דימיון בין העמודות: החרדים מכל העדות מצביעים בעיקר למפלגות חרדיות, הדתיים מכל העדות מצביעים בעיקר לימין, המסורתיים מכל העדות גם לימין אבל במידה מסוימת גם למרכז, והחילונים מכל העדות בעיקר לשמאל ולמרכז.

מצד שני אפשר לראות שיש גם השפעה מסוימת לעדה: אצל המסורתים והחילונים (שהם הרוב המכריע) אפשר לראות שיוצאי בריה"מ לשעבר הם הימנים ביותר, ויוצאי אירופה ואמריקה השמאלנים ביותר.  המזרחיים וישראלים דור שני באמצע (ושוב, יתכן שישראלים דור שני [שהם הקבוצה הכי גדולה] הם בעצם ממוצע שכולל גם אנשים נוספים שמזדהים עם הקבוצות המובחנות יותר, אבל אין על זה נתונים).  האפקט הזה של העדה הוא בתוך רמת דתיות מסוימת, כלומר זו תוספת להשפעה של רמת הדתיות.  אבל זה אפקט משני יחסית לרמת הדתיות.

אז איילון צודק לגמרי בטענה שלו.  אם לצטט את מה שהוא כתב ישירות:

המוצא העדתי משפיע – ה"מזרחים" מעט יותר ימנים מאשר יוצאי אירופה או אמריקה, והקהל הימני ביותר הם יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר. אך מה שחשוב הרבה יותר: המשתנה שקובע באמת את ההצבעה הוא הנטייה הדתית. בקרב חילונים – השמאל-מרכז היה מנצח בגדול וזה לא משנה באיזה עדה היתה נערכת ההצבעה. השמאל-מרכז מובס בקרב מסורתיים, ופשוט לא קיים בקרב דתיים וחרדים.

הנתונים

קובץ הנתונים מכיל כאמור מידע על 43091 אנשים.  זה קצת פחות מחצי מכל הרשומים לפאנל (מעל 90000), כשלשאר אין עדכון של ההצבעה ב-2015. דבר ראשון ניפיתי ממנו את אלה שלא רלוונטים לי, ואת אלה שיש בעיות בנתונים שלהם.  בסך הכל נופו כך  24.8% מהרשומות, ונשארתי עם 32400.  הניפויים כללו:

  • מי שאינם יהודים (כי אני מתמקד בהשפעה היחסית של דתיות ועדה בין יהודים)
  • מי שהיה מתחת לגיל 18 ב-2015 (כי הם לא יכולים לבחור)
  • מי שאין נתונים לגבי המוצא שלו
  • מי שיש לו סתירה בנתונים לגבי עליה, למשל שנת עליה לפני שנת לידה, או לידה בישראל ובנוסף שנת עליה (כי זה מחשיד גם את הנתונים האחרים)

הסיווג לעדות נעשה בדומה לצורה המקובלת לפי מקום לידה.  מקום הלידה ניתן בתור קוד ארץ, והשתמשתי בסיווג של איילון.  בפרט AS-AF כלל את אסיה, ארצות צפון אפריקה, המזרח התיכון, ואפריקה; EUR-AM כלל את מרכז אמריקה, צפון אמריקה, דרום אמריקה, מזרח אירופה, מערב אירופה, ואושיאניה.

השיטה המקובלת היא להשתמש במקום הלידה של האדם או של אביו, ולהבחין בין אסיה ואפריקה לבין אירופה ואמריקה, מה שמשאיר קבוצה שלישית של אלה שהם לפחות שני דורות בישראל.  אני שיניתי את זה קצת, והתיחסתי באופן שיוויוני לשני ההורים.  כך סיווגתי לפי מקום הלידה של האדם עצמו, ואם הוא נולד בישראל אז לפי מקום הלידה של האב או של האם אם הם לא נולדו בישראל.  במקרים ששניהם לא נולדו בישראל אבל הסיווג שלהם שונה זה מזה סיווגתי את האדם המדובר כשייך לקבוצת הישראלים.  כל זה לא גרם לשינוי משמעותי לעומת סיווג לפי האב בלבד כמקובל.  בנוסף הוספתי סיווג של יוצאי ברית המועצות לשעבר (בלי לסייג את שנת העלייה, כלומר לא רק מאז 1990).

נקודה חשובה היא שהמדגם הזה, למרות גודלו (הרבה יותר מה-500-1000 בסקרי בחירות רגילים), הוא לא מדגם מייצג של אוכלוסיית המדינה (וגם לא של היהודים מעל גיל 18).  יש כאן נתונים של מי שנרשם לאתר פאנל פרויקט המדגם.  מסתבר שצעירים וחילונים נוטים להרשם הרבה יותר ממה שצפוי לפי שיעורם באוכלוסייה.  כשמזמינים סקר מהאתר ומבקשים מדגם מייצג, הסקר ישלח לתת קבוצה שכן מייצגת – למשל ישלחו להרבה מהחרדים הרשומים, אבל רק לחלק קטן יותר מהחילונים, כי לפצות על הרישום המוטה.  בהקשר של התוצאות שלנו אין חשיבות לגדלים היחסיים של הקבוצות, אז זה לא משנה.  אבל בנוסף לכך שיש יותר מדי חילונים, עושה רושם שגם יש יותר מדי מצביעים – שיעור ההשתתפות בבחירות 2015 היה 72%, ובכל הקבוצות שלנו שיעור ההשתתפות המדווח הוא מעל 80%.  יתכן שאנשים שלא בחרו נטו לא להרשם, ויתכן שיש הטיה קלה בדגם הבחירה של אלה שכן נרשמו.  לחילופין יתכן שזה משקף את הנטיה של אנשים לדווח באופן שונה ממה שעשו באמת.  לפי איילון בבדיקות חוזרות של המדגם רואים שינויים כאלה ב-5-10% מהדיווחים.

סיווג המפלגות הוא כלהלן: שמאל כולל את מרצ, העבודה, ועלה ירוק.  מרכז זה כולנו ויש עתיד.  ימין כולל את הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, ויחד.  חרדים זה ש"ס ויהדות התורה.  יש גם קולות בודדים לרשימה המשותפת שנספרים בנפרד.  בנוסף יש הבחנה בין אלה שאמרו שלא הצביעו לאלה שלא ענו כלל.

מודעות פרסומת

זרימה

אחד מתהליכי הרקע בחברה הישראלית נוגע לדת — חזרה בתשובה מצד אחד ויציאה לשאלה מצד שני.  והבוקר נתקלתי במקרה בטבלה ששופכת קצת אור על מה שקורה ברמת המאקרו של כלל האוכלוסיה.  זה לוח ג מתוך סקירת הממצאים העיקריים של הסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2009, שהתמקד בנושאי דתיות ומסורת (כל שנה הסקר כולל גרעין קבוע והרחבה על נושא מסוים).  הנה הוא:

luach gimel 2009

מה שיש כאן הוא נתונים על איך הנסקרים (יהודים בני 20 ומעלה) מגדירים את יהדותם כיום ואיך הייתה בעבר.  מטבע הדברים קשה לראות בדיוק מה הולך כאן כשזה רק אוסף מספרים בטבלה, ובפרט שהלמ"ס החליטו להציג אחוזים של כל שורה במקום מספרים אבסולוטיים (למשל, ה-3% של החילונים שהתחילו בתור דתיים זה יותר או פחות מה-6% של דתיים שהיו בעבר חילונים?).  אז החלטתי להציג את זה בדיאגרמת sankey.  זו דיאגרמה שבאמצעותה אפשר לתאר זרימה בין קבוצות שונות ואת הגדלים היחסיים של הקבוצות והזרימות.  במקרה שלנו הקבוצות הן לפי רמת דתיות באוכלוסייה, והזרימות מייצגות שינויים ברמת הדתיות בין הבית שבו אנשים גדלו לבין מה שהם כיום (או ליתר דיוק היו ב-2009).  התוצאה נראית כך (המספרים באלפים, וזה לא יוצא מדויק כי האחוזים מעוגלים).  מצד ימין קבוצות האוכלוסייה כיום, כשהגובה מייצג את גודל הקבוצה.  מצד שמאל השיוך לאותן הקבוצות כפי שהיה בגיל 15.  העובי של הסרטים שמקשרים בין שמאל לימין מייצג את המספר שעברו מקבוצה לקבוצה, והם צבועים לפי הצבע של הקבוצה שעברו אליה.

sankey

עכשיו אפשר לראות שיש מגמה מעורבת: מצד אחד קצת התחרדות, שבמספרים אבסולוטיים היא בעצם די קטנה (רוב הגידול של החרדים הוא מילודה), וגם מידה מסוימת של "התחזקות";  ומצד שני התפקרות: הקבוצות של דתיים ומסורתים-דתיים קטנות, ואלה של מסורתיים-לא-דתיים וחילונים גדלות.  למשל בין מי שגדלו כדתיים פחות מחצי נשארו דתיים: קצת התחרדו, קצת התחלנו, וקבוצה גדולה הפכה למסורתיים.

עכשיו רק צריך לחכות 10-20 שנים כדי לראות אם המאמצים של בנט והעמותות השונות יצליחו להפוך את המגמה ולגרום לילדים של היום להיות יותר דתיים.

מקורות

הנתונים כאמור מהסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2009.  בעצם השתמשתי בנתונים כפי שהם בלוח 15, שבו האחוזים ניתנים עם נקודה עשרונית.

את הגרף ציירתי באתר sankeymatic.com עם טיפה עריכה אחרי זה.

עדכון

לפני קצת פחות מ-5 שנים כתבתי על תחזית האוכלוסייה של הלמ"ס לטווח של 50 שנים קדימה.  אז היה מדובר על תחזית לשנת 2059 על סמך נתוני 2009.  עכשיו הלמ"ס פרסמו תחזית חדשה, לשנת 2065, על סמך נתוני 2015.  הגרף הבא מציג ומשווה את שתי התחזיות.  אני מסתכל כאן לא על גודל האוכלוסייה, אלא על הרכב האוכלוסייה.

pred2

ראשית כמה מילים על המתודולוגיה.  נקודת המוצא לתחזית הראשונה היא האוכלוסייה בשנת 2009, שהורכבה מ-10% חרדים, 20% ערבים, ושאר ה-70% יהודים לא חרדים. הפריון בשנה זו היה 6.2 ילדים בממוצע לאישה חרדית, 3.6 לערביה, ו-2.4 ליהודיה לא חרדית. כל שלושת המספרים האלה היו במגמת ירידה, וחוקרי הלמ"ס פיתחו מודלים המתארים את קצב הירידה. התחזית מתחילה עם מבנה האוכלוסיה הנוכחי והפיריון הנוכחי, ומבצעת סימולציה של לידות ופטירות, כאשר בכל שנה מעדכנים את גודל האוכלוסיה בכל גיל (לפי תוצאות הסימולציה) ואת הפריון (לפי המודל). כך ממשיכים עד שנת היעד, שהייתה 2059.

אבל כיוון שמדובר במודל סטטיסטי אין ודאות בפרמטרים כמו קצב השינוי בפריון. כדי להתמודד עם זה מגדירים תחום ערכים כזה שיש ודאות גבוהה (לפחות 95%) שהערך הנכון נמצא בתחום הזה. לבסוף יוצרים שלושה מודלים: המודל המקורי הצפוי, מודל של גידול נמוך יותר שמתבסס על הקצה התחתון של טווח הערכים הצפוי, ומודל של גידול גבוה המתבסס על הקצה העליון של הטווח.  תוך שימוש בשלושת המודלים מקבלים שלוש תחזיות.

מה שמעניין הוא שכשהלמ"ס חזרו על כל התהליך הזה אחרי בסך הכל 5 שנים (10% בלבד מטווח התחזית של 50 שנים) יצאו להם תוצאות די שונות.  בפרט, במקום שהשיעור של הערבים באוכלוסייה ימשיך לעלות, הוא מתחיל לרדת.  ואילו החרדים לא סתם ממשיכים לגדול ומגיעים לקצת יותר מרבע מהאוכלוסייה, אלא ממשיכים לגדול בקצב מתגבר והולך ומגיעים להיות כמעט שליש.

הסיבה היא כנראה שימוש בנתונים עדכניים על פריון.  הנתונים העדכניים מראים שהפריון אצל הערבים ממשיך לרדת, אבל אצל היהודים לא.  לכן המספר היחסי של הערבים קטן.

אבל לשנות את התחזית לפי זה בלבד, ולהגיע למסקנה שהחרדים יהיו שליש מהאוכלוסייה, זה לא רציני.  לא יתכן מצב שבו החברה החרדית ממשיכה לגדול ולשמור על בדלנות מבלי להגדיל באופן משמעותי את ההשתתפות שלה בכוח העבודה. כבר כיום נשמעות טענות שהחברה החרדית נמצאת על סף קריסה כלכלית. שינויים דרסטיים במצב הכלכלי וביציאה לעבודה צפויים להוליד גם שינויים בפריון. המסקנה שלי היא שתחזיות לטווח של 50 שנה, שאינן לוקחות שינויים כאלה בחשבון — ולא ברור בכלל איך אפשר לקחת אותם בחשבון — אינן יכולות להיות אמינות.  עדיף להודות בזה מראש.

מקורות

הנתונים של התחזית העדכנית פורסמו בהודעה של הלמ"ס.

יוצאת דופן

הנס רוסלינג מת, האיש שהמציא וקידם גרפי פיזור שמראים את מצב האנושות ברמה של מדינות בצירים שמשקפים בריאות וכסף.  למי שלא מכיר אפשר לקבל טעימה במצגת קצרה שהוא עשה ל-BBC, ויש לו גם הרצאת TED מפורסמת ומומלצת. אחד הדברים שהוא מראה שם זה השינוי לאורך השנים של פריון ותוחלת חיים, ועכשיו מישהו העלה את זה לרשת לזיכרו.  כשמתקדמים בשנים מ-1960 עד 2013, רואים איך כל העולם שועט בקשת למעלה (תוחלת חיים גבוהה יותר) ושמאלה (פריון נמוך יותר).  אבל יש נקודה צהובה אחת יוצאת דופן, שזזה פחות מהאחרות, ודי נתקעת בכ-30 השנים האחרונות — ישראל.  בפרט כשבכל העולם הפריון יורד בהיסטריה, אצלנו הוא ירד קצת ואז עלה חזרה.  אז החלטתי להסתכל על זה ביתר פרוט.

קודם כל ההגדרה: אני מסתכל על מה שנקרא "פריון כולל", שזה מספר הילדים שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה.  זה לא מדידה של כמה באמת נולדים, אלא הערכה.  מחשבים את זה לפי שיעור הלידות לנשים בגילים שונים כיום, בצרוף ההנחה שהשיעורים האלה ימשיכו להיות תקפים בעתיד.  שוויון באוכלוסייה מתקבל עם בערך 2 לידות לאישה.

הגרף הראשון מראה נתוני למ"ס מאז 1960, ומאשר את מה שראיתי: הפריון ירד מ-4 ל-3, ואז קצת מתחת ל-3, ואז חזר ל-3.  עדכון: הוספתי נתונים על חרדים וחילונים שלא היו במקור.

fert

 

באופן טבעי זה משקף שיקלול של אוכלוסיות שונות במדינה.  הפריון אצל יהודים היה יותר נמוך כל השנים אבל לאחרונה הוא עלה ונהייה שווה לממוצע (בניגוד לצפוי זה לא בגלל משפחות הענק החרדיות, שהיו ונשארו עם פריון גבוה, אלא בגלל החילוניות שירדו אל מתחת ל-2 ועלו חזרה).  אצל המוסלמים הייתה ירידה משמעותית בין 1965-1985, אחר כך יציבות על בערך 5 במשך 15 שנים, ומאז ראשית שנות ה-2000 שוב ירידה.  כיום הפריון שלהם כנראה שווה לזה של היהודים (הנתונים רק עד 2015).  אצל הנוצרים והדרוזים היו ירידות דומות, אבל בסופו של דבר הפריון שלהם ירד באופן משמעותי מתחת לממוצע, ומגיע כיום לרק 2 וטיפה – כמו החילונים.

פריון של 3 גדול מערך הסף 2 ולכן האוכלוסייה בישראל כל הזמן גדלה. בממוצע עולמי הפריון נמוך מאצלנו, אם כי עדיין גדול מ-2, כפי שרואים בגרף הבא.  אבל צריך גם לשים לב שערך השוויון הוא כאן תחום שמגיע עד 3.3, כי יש עדיין ארצות מתפתחות עם תמותת תינוקות וילדים גבוהה, ולכן צריך יותר לידות כדי לשמור על גודל אוכלוסייה קבוע.  במילים אחרות בארצות מפותחות הערך הוא אכן 2, אבל באחרות הוא משתנה ויכול להגיע עד 3.3.

fert-world

אז הגרף הזה אכן משקף את מה שראיתי: ב-55 השנים האחרונות הפריון בעולם ירד לחצי, מממוצע של 5 לממוצע של 2.5, בעוד שבישראל הוא ירד רק ברבע, מ-4 ל-3.  הפריון מדינות ערב גבוה מהממוצע העולמי, אבל גם הוא ירד בחצי, מ-7 ל-3.5.  ירידה משמעותית קרתה גם במדינות המפותחות, כשהממוצע של מדינות OECD הוא מתחת ל-2 מאז סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת.

המסקנה מכל זה היא שהבעייה של עודף בני אדם שיהיה קשה להאכיל אותם הולכת לפתור את עצמה.  לא מיד, ועוד וודאי שיהיו בעיות (בין היתר מסיבות פוליטיות), אבל יש להניח שתוך דור או שניים גודל אוכלוסיית העולם יתייצב, ואחר כך אולי אפילו ירד.  ואגב גם המונח "דור" משתנה, כשגיל הלידה נהייה מאוחר יותר.  אבל זה עניין לגרפים אחרים.

מקורות

הנתונים הישראלים מהשנתונים של הלמ"ס.  בשנתון 2016 זה טבלה 3.13, אבל היא כוללת מידע רק על שנים ספורות, ולפני זה ממוצעים על תחומים של 5 שנים עוקבות.  כדי לקבל נתונים יותר מפורטים צריך למצוא את הטבלאות המקבילות בהרבה שנתונים.

הנתונים על פריון נשים יהודיות, ובפרט חרדיות וחילוניות, מנייר עמדה 101 של הלמ"ס, פריון של נשים יהודיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 2014-1979, שפורסם באפריל 2017.

הנתונים על שאר העולם מאתר הבנק העולמי.  מסתבר שהם אוספים נתונים כאלה.

בייבי בום

באחד הפוסטים הקודמים הסתכלנו על התפלגות הגילים באוכלוסיה כפי שהיא כעת.  אבל יכול להיות מעניין גם לראות איך היא השתנתה לאורך השנים.  לשם כך ציירתי את הגרף הבא.  הציר האופקי הוא השנים מאז קום המדינה.  האנכי מייצג את האוכלוסיה של כל שנה, מחולקת לפרוסות גיל של 5 שנים: גילאי 0-4, גילאי 5-9, גילאי 10-14, וכך הלאה.  צעירים עד גיל 19 צבועים בירוק, קשישים מגיל 65 באדום, וגילאי 20-64 שביניהם בכחול.

ages-pct

במבט ראשון לא נראה שיש כאן משהו מעניין במיוחד.  ניתן לראות את העליה המתמשכת באחוז הזקנים, וירידה מסויימת בילדים.  אבל במבט מעמיק יותר יש כאן סיפור.

נתחיל בקצה השמאלי.  ההתפלגות שם היא ההתפלגות בסוף 1948.  זה הזמן של העליה הגדולה עם קום המדינה, כשבשנת 1949 האוכלוסיה גדלה בכ-25% תוך שנה אחת.  שני המקורות העיקריים לגידול הזה היו עליית יהודי עירק, תימן, וארצות ערב האחרות מצד אחד, ועליית שארית הפליטה מאירופה מצד שני.  התפלגות הגילים משקפת את זה: כמעט חצי מהאוכלוסיה היו בטווח הגילים 20-45, כנראה כי ילדים וקשישים שרדו פחות בשואה.

אבל תוך כ-5 שנים טווח הגילים הזה הצטמק, בעיקר כי העולים שהגיעו לארץ החדשה הקימו משפחות והולידו ילדים.  וכך נוצר בייבי בום יחסי. השנתונים האלה שנולדו בשנות ה-50 ממשיכים להיות גדולים יחסית לשנתונים אחרים עד היום.  בגרף זה בא לידי ביטוי ב"רכס" שמתחיל משמאל למטה ומתקדם בקשת לכיוון ימין למעלה: כל פעם שילידי שנות ה-50 גדלים ב-5 שנים נוספות, רצועת הגילים הבאה מתעבה.

עוד דבר שניתן לראות הוא שהעלייה במספר הזקנים היא לא רציפה. ב-30 השנים הראשונות, מ-1950 עד 1980, אחוז הזקנים (מגיל 65 ומעלה) עלה מ-3.76% עד ל-8.72% — פי 2.3 יותר.  זה קרה כי כל הצעירים האלה שהקימו משפחות הזדקנו.  אבל ב-30 השנים הבאות, מ-1080 עד 2010, אחוז הזקנים עלה רק במעט, והגיע ל-9.87% (פי 1.13 מבתחילת התקופה).  והנה, ב-5 השנים האחרונות אחוז הזקנים קפץ והגיע כבר ל-10.97% — עלייה של פי 1.11 תוך 5 שנים.  זה קרה כי שנתוני הבייבי בום של שנות ה-50 התחילו להגיע לגיל הפנסיה.  אז יש להניח שאחוז הזקנים ימשיך לגדול בקצב גבוה יחסית בשנים הקרובות, ואז קצב הגידול יתמתן בחזרה.

כל הסיפור הזה מתבסס על הטענה שהתפלגות הגילים של ניצולי השואה הייתה לא רגילה.  אז אפשר לבדוק את זה על ידי הסתכלות על התפלגות הגילים של יהודים וערבים בנפרד.  כשמסתכלים רק על יהודים, אכן מתקבלת אותה התמונה, עם שינויים קטנים במספרים — קצת פחות ילדים וקצת יותר זקנים מאשר באוכלוסיה כולה:

ages-pct-jews

כשמסתכלים בערבים התמונה אכן שונה.  אין התפלגות יחודית בשנים הראשונות, אין בייבי בום, ואין עלייה משמעותית באחוז הזקנים:

ages-pct-arabs

אבל גם כאן יש סיפור.  ניתן לראות שיש ירידה משמעותית בילודה, וכתוצאה מכך באחוז הילדים באוכלוסיה, החל משנות ה-70 של המאה הקודמת.  ילדים ונוער עד גיל 19 הגיעו לשיא של 60.5% בשנת 1975, וירדו ל-45.2% בשנת 2015.  יש המייחסים זאת לישראליזציה שעוברת על האוכלוסיה הערבית, שנהיית יותר דומה לאוכלוסיה מערבית.  אבל הירידה היא לא רציפה.  בין 1995 ל-2005 הירידה נבלמה כמעט לחלוטין, ואז התחדשה.  השאלה היא מה קרה באותן שנים שגרם להפסקת השינוי.  שאלתי את סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה אם יש לו רעיון, והוא ענה כדלקמן: "זהו עשור שאחרי רצח רבין המסמן התפכחות מהסכמי אוסלו ומרעיון המזרח התיכון החדש שהובילה למהומות אוקטובר 2000, להחרמה של המגזר הערבי על-ידי יהודים, ולכאב נוכח דיכוי של האינתיפאדה. על כל אלה נכתב בדוח ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000. ילודה עשויה להיות תגובה לתחושת איום ואי-הביטחון. אינני בטוח שזהו ההסבר הנכון לתופעה דמוגרפית זו, אך אני בטוח לגבי המצב והתחושה של הערבים בעשור זה."

ואגב, עוד השוואה מעניינת היא שגם אצל היהודים הייתה ירידה בילודה ובמספר הילדים, אבל בתקופות שונות: בין 1975-1990 הייתה יציבות, החל מ-1990 הייתה ירידה כנראה כתוצאה מהעליה המסיבית מרוסיה, ובשנים האחרונות זה התייצב שוב ואפילו מפגין עלייה מזערית.  אבל עדיין אחוז הילדים אצל ערבים גבוה משמעותית מאשר אצל יהודים.

מקורות

הנתונים מהשנתונים הסטטיסטיים של הלמ"ס.  בשנים שונות אלה טבלאות עם מספר שונה שמופיעות במקום שונה בפרק האוכלוסין, אבל תמיד יש טבלה עם הנתונים האלה.  כיוון שזה הרבה עבודה לחלץ את המספרים, הסתפקתי ברזולוציה של 5 שנים במקום לאסוף אותם מכל השנתונים.  בשנים הראשונות אין נתונים על האוכלוסיה הערבית, אז המספרים של האוכלוסיה הכללית הם בעצם של היהודים בלבד.  גם פרוסות הגיל משתנות, כאשר בשנים הראשונות הטווח העליון היה +75, וכיום הוא +95.

דע מאין אתה בא

גלי העליה הם חלק מהותי מההיסטוריה של המדינה, ומסתבר שהלמ"ס מתחזקת נתונים על זה למאה השנים האחרונות (הנתונים על העליה הראשונה והשניה, בין 1882-1915, כלליים ביותר בלי שום פרוט, ובין 1915-1918 כנראה לא היתה שום עליה משמעותית בגלל מלחמת העולם הראשונה).  מה שהכי נגיש הוא המספרים הכוללים והחלוקה לפי יבשת מוצא, כאשר אירופה כולל את מזרח אירופה ובעיקר את ברה"מ ורוסיה, אסיה זה בעיקר ארצות ערב כמו עירק, ואפריקה זה בעיקר ארצות ערב כמו מרוקו.  התמונה הכללית היא כדלקמן:

olim

אז כידוע עליה באה בגלים.  מה שבולט מיד הוא גל העליה העצום עם קום המדינה, וגל העליה הגדול מרוסיה (ואוקראינה) בשנות ה-90 של המאה הקודמת.  ביניהם יש גלי עליה יותר קטנים ממרוקו (בעיקר בשנות ה-60) ומברה"מ (שנות ה-70), שדומים לעליה החמישית בשנות ה-30. חוץ מזה אפשר לראות את הדומיננטות המוחלטת של (מזרח) אירופה לפני קום המדינה, את המיעוט היחסי של עולים מארצות ערב בסך הכל הכללי, ועד כמה העליה מאמריקה (הצפונית והדרומית ביחד) קטנה, כשלפני קום המדינה ובשנים הראשונות היא זניחה לחלוטין.

מעבר למספרים האבסולוטיים, מעניין גם לראות מה היחס בין העליה לבין הישוב היהודי שהיה קיים כבר בארץ בכל שנה.  את זה רואים בגרף הבא, שמראה את מספר העולים לכל 1000 תושבים יהודיים.

olim-rate

כאן רואים שבאופן יחסי העליות השלישית, הרביעית, והחמישית היו לא יותר קטנות מהעליה ההמונית עם הקמת המדינה.  הצרוף של המספרים האבסולוטיים הגבוהים (170-240 אלף עולים בשנה) עם היחס העצום (שיא של מעל 250 עולים לכל 1000 תושבים בשנת 1949) מסביר את הקשיים והכשלים בקליטת העליה בשנים הראשונות.  העליה מרוסיה ארבעים שנה מאוחר יותר הייתה באופן יחסי הרבה יותר קטנה — אפילו יותר קטנה מהעליה ממרוקו בשנות ה-60 חוץ מבשנתיים הראשונות, ורוב הזמן די דומה לעליה מברה"מ בשנות ה-70 (אם כי יותר ארוכה).

מקורות

מספר העולים בכל שנה והחלוקה ליבשות מלוח 4.2 בשנתון הסטטיסטי לישראל של 2016.  הנתונים בלוח הזה לשנים שלפני קום המדינה ניתנים עבור טווחים של שנים, אז הפרוט של המספר כל שנה בא מהמידע על הקצב להלן, והחלוקה ליבשות נעשתה לפי אותו היחס לכל שנה בטווח.  האנוטציות לגבי ארצות ספציפיות מתבססות על שנתונים שונים, שכן המידע הזה ניתן כל פעם רק לגבי שנים ספורות (למשל השנתון הראשון מ-1950, לוח ג/5).

המידע על קצב העליה עד 1980 מלוח ה/1 של השנתון לשנת 1981, שנותן מספר כולל ויחס לכל שנה.  את שאר השנים השלמתי ממספר העולים הכללי לעיל מחולק בגודל האוכלוסיה היהודית כל שנה.

בלגן בגבולות (או בנתונים)

לוח 4.1 בשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס, למי שלא מכיר אותו אישית, עוסק במספר הנכנסים והיוצאים בגבולות הארץ תוך סיווג לפי הויזה שבה השתמשו.  בגדול, זה מבחין בין ישראלים, עולים, ותיירים.  הלוח כולל גם סיכום של כל הכניסות והיציאות מאז קום המדינה.  אם נסתכל על כמה עמודות נבחרות, זה נראה כך.  המספרים מקום המדינה עד סוף 2015:

עולים ישראלים ארעיים תיירים שיוט ס"ה
כניסות 2,942,456 96,124,986 1,872,924 73,866,722 6,433,415 181,599,476
יציאות 97,227,648 1,727,218 71,806,679 6,433,415 177,502,379

אז סך הכל נכנסו לארץ 181.6 מיליון איש, ויצאו 177.5 מיליון.  חלק מעודף הנכנסים הם כמעט 3 מיליון עולים שהגיעו לכאן, אבל נטו זה פחות, כי 1.1 מיליון יותר ישראלים יצאו מהארץ מאשר נכנסו (ויש להניח שזה משקף ירידה).  לגבי תיירים, מספר אלה שבאו באניות שיט תענוגות בים התיכון שווה בדיוק למספר שיצאו — אנשי ארגון השייט לא איבדו אף אחד.  אבל בתיירים סתם יש עודף מדהים של 2.1 מיליון.  והם הטריגר לפוסט הזה.

כדי להסתכל על זה קצת יותר בפירוט, הנה גרף של ההפרש המצטבר בין כניסות ויציאות לכל סוג ויזה:

in-out-diffנתחיל בקטן — תושבים ארעיים (בעיקר עובדים זרים עם רשיונות, לא כולל מהגרים בלתי חוקיים כי הם כמובן לא נכנסים עם ויזה).  עם השנים הצטבר עודף של כ-150,000 מהם, אבל המספר הזה נוצר לפני 5-10 שנים ומאז הוא די יציב.  זה משקף כנראה את העליה במתן אשרות בתקופה זו.  לפי ויקיפדיה שימוש נרחב בעובדים זרים התחיל כבר בעקבות האינתיפדה הראשונה, אבל בנתונים אין שיקוף לכך.  להיפך: בתחילת שנות ה-90 היה גרעון כשבאופן מצטבר עזבו קצת יותר תושבים ארעיים משנכנסו…

לגבי עולים, הדבר הבולט ביותר הוא העליה התלולה במספרם החל מ-1990, שמשקפת את גל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר.  אחרי שנתיים זה התמתן, אבל המשיך עד תחילת שנות ה-2000.  [הפוסט הנוכחי הוא סטיה קטנה בדרך לפוסט קרוב שיסתכל בפירוט על העלייה לדורותיה].  לגבי ישראלים, מאידך, יש ירידה די רציפה, עם התגברות קטנה בקצב בשנות ה-90 (כי עולים שלא נקלטים ויורדים בחזרה נספרים כבר כישראלים).

והגענו לתיירים.  מסתבר שרוב העודף היה פחות או יותר במקביל לעלייה הגדולה של שנות ה-90, ובממוצע הקצב היה אפילו יותר גדול וגם ההפרש הכולל יותר גדול: עודף של כמעט 1.6 מיליון בין 1990 ל-2006.  זה מעלה את האפשרות של עולים שבאו בתור תיירים והחליטו להישאר.  הבעיה היא שעל זה יש נתונים בנפרד, ולפי לוח 4.3 בכל השנים מ-1969 עד 2015 רק 151,225 תיירים שינו מעמד לעולים.  מה שמשאיר אותנו עם שלוש אפשרויות:

  1. כבר יותר מעשור מסתובבים פה מעל 1.4 מיליון תיירים בלי שנשים לב.  לא כל כך סביר בהנתן שכל אוכלוסית המדינה היא רק קצת יותר מ-8 מיליון.
  2. בכל רגע נתון יש כאן כמעט 2 מיליון תיירים, וכשהם חוזרים לבתיהם אחרים באים במקומם.  זה לא רק בלתי סביר אלא בלתי אפשרי בהנתן שמלאי חדרי המלון בארץ הוא רק כ-50,000, ושחלק מהעלייה במספר היה במהלך האינתיפדה השניה, שבה כזכור התיירות ירדה כמעט לאפס.
  3. הנתונים של רשות האוכלוסין וההגירה על תיירים בשנים 1990-2010 דפוקים לגמרי.  לא נעים, אבל כפי ששרלוק הולמס אמר, אחרי שפסלת את האפשרויות האחרות מה שנשאר הוא כנראה האמת.
  4. לחילופין, תמיד יכול להיות שאני מפספס משהו.

מקורות

כאמור לוח 4.1 של השנתון הסטטיסטי לישראל של 2016 (מאתר הלמ"ס).  הלוח כולל נתונים מפורטים לכל שנה לעשור האחרון, וברזולוציה של 5 שנים לפני כן.  השלמתי את זה ברזולוציה של כל שנה החל מ-1980 משנתונים קודמים.

המספרים של עולים בגרף כוללים עולים, עולים בכוח (כאלה שלא החליטו סופית — מסתבר שניתן לשמור על מעמד כזה למשך 3 שנים), ואזרחים עולים (בעיקר ילדים שנולדו לישראלים בחו"ל).  עולים ואזרחים עולים בהגדרה לא יכולים לצאת מהארץ, כי אז הם נספרים בתור ישראלים יוצאים.  עולים בכוח יכולים להיכנס ולצאת כמה פעמים שירצו.  אז הוספתי את הנטו בין הכניסות והיציאות האלה (יש כ-80,000 יותר יציאות, כנראה עולים בכוח שהחליטו לא לעלות בסופו של דבר) למספר של העולים.

התפלגויות גילים

אחת ההערות שקיבלתי בנוגע לפוסט האחרון היא שרואים שם מהצד גם את ההבדל העצום בהתפלגות הגילים בין יהודים לערבים.  אז החלטתי להקדיש לזה מבט נפרד.  וזה מתקשר גם ל"יחס התלות", שיזכה גם הוא לפוסט נפרד בקרוב מאוד.

הצורה המקובלת להציג את מבנה הגילים באוכלוסיה היא על ידי "פירמידת גילים".  זה בעצם צרוף של שני גרפי עמודות אופקיים, אחד שמראה את התפלגות הגילים אצל גברים והשני אצל נשים.  באופן היסטורי וגם בישראל כיום זה נראה כמו פירמידה, כי האוכלוסיה כל הזמן גדלה ולכן בשכבות הגיל הנמוכות יותר יש יותר אנשים:

pyramid

אבל למרות היומרה קשה בעצם להשוות את ההתפלגות עבור נשים עם זו של הגברים.  לשם כך עדיף לדעתי להשתמש בגרף עמודות רגיל, עם עמודות שקופות — במילים אחרות, נצייר את הגרפים של התפלגות הגילים של גברים ונשים אחד על השני, ונשתמש בצבעים כי לראות איזה חלק מהעמודות חופף ומי גבוה יותר מהשני.  כך אפשר לראות בקלות הבדלים קטנים בין עמודות שמייצגות את אותם הגילים:

bars-sex

מה שרואים הוא שנולדים יותר בנים, בגילי הביניים (25-50) יש שיוויון, ואילו בגילים הגבוהים (מ-50 ומעלה) יש יותר נשים — ואכן נשים מאריכות ימים יותר מגברים.

כמובן שאת אותו הדבר ניתן לעשות כדי להשוות את התפלגויות הגילים של כל מיני קבוצות אחרות.  למשל הגרף הבא משווה את התפלגות הגילים של יהודים וערבים בישראל.  (הגובה של העמודות במקרה הזה מייצג אחוז מתוך כל קבוצה בנפרד, ולא אחוז מתוך כלל האוכלוסייה, כי יש בערך פי 4 יותר יהודים.)

bars-groups

מה שרואים כאן הוא ההבדל שממנו התחלנו — באוכלוסיה הערבית יש הרבה הרבה יותר ילדים (עד גיל 25), וביהודית הרבה הרבה יותר זקנים (מגיל 50 ומעלה).  אז כיום עדיין הערבים מתרבים בקצב יחסי יותר גבוה, אבל היהודים מאריכים ימים יותר.  וההבדלים האלה הרבה יותר דרמטיים מההבדלים בין גברים לנשים.

צורה אחרת להסתכל על זה היא שהגרף המקורי, של כל אוכלוסית ישראל, הוא בעצם צרוף משוקלל של שני גרפים די שונים זה מזה — אחד של היהודים והשני של הערבים.  אבל בעצם גם זאת עדיין לא התמונה כולה.  את הגרף של היהודים צריך לפצל למרכיבים נפרדים שמייצגים חילונים, דתיים, וחרדים, שההבדלים ביניהם גדולים מהדומה.  אבל על זה הלמ"ס לא אוספת נתונים באופן ישיר.  את מה שבכל זאת ניתן לגלות — בפוסט הבא.  רמז: כבר בגרף הזה ניתן לראות שאצל הערבים קבוצות הגיל עד 14 (או אולי אפילו 19) הן די שוות גודל, והעליה בגילים הנמוכים ביותר באוכלוסיה הכללית שייכת בעצם ליהודים.  אבל זה לא כל היהודים — זה החרדים.

מקורות

כל הנתונים האלה מטבלה 2.3 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס לשנת 2015, ומייצגים את ממוצע האוכלוסיה בשנת 2014.

הנתון המיותר ביותר

פחות או יותר כל אטלס או סיכום עולמי של מדינות שונות כולל מידע על השטח ועל האוכלוסיה של כל מדינה, ואז מחלק אחד בשני ומציג את הצפיפות הממוצעת.  גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כוללת את המידע הזה בשנתון הסטטיסטי לישראל.  בשנתון של 2014 כתוב שהשטח היבשתי של מדינת ישראל הוא 21,643 קמ"ר (לוח 1.1), האוכלוסיה היא 8,134,500 נפש (לוח 2.1) אבל 356,500 גרים בשטחים (לוח 2.16) ולכן לא מתחשבים בהם בחישוב הצפיפות בתחומי המדינה, והצפיפות המתקבלת היא לכן 359.4 נפש לקמ"ר (לוח 2.23).

אבל מה זה בעצם אומר?

הטענה שלי היא שזה לא אומר כלום, ואפילו מטעה אם משתמשים בזה להשוות בין מדינות, כי ההתפלגות של האוכלוסיה היא מאוד מאוד לא אחידה.  כדי לבסס זאת, נשתמש בנתונים על 177 ישובים עם 5000 תושבים ומעלה מלוח 2.24.  לכל ישוב כזה יש מידע על מספר התושבים ועל הצפיפות הממוצעת, ומזה ניתן לחשב גם את השטח.  הצפיפות הממוצעת בישוב גם היא לא מייצגת את כולו, כי גם בתוך ישוב יש מקומות יותר ופחות צפופים, אבל זה מספיק כדי להדגים עד כמה מופרך לעשות חישוב צפיפות ברמה הארצית.

הגרף הבא מציג שתי התפלגויות שנגזרות מהנתונים האלה.  שתיהן ראויות לכותרת "התפלגות צפיפות האוכלוסיה", אבל הן שונות לגמרי.  הציר האופקי מציין צפיפות.  ההתפלגות הראשונה היא התפלגות צפיפות האוכלוסיה מנקודת מבט גאוגרפית — כמה קמ"ר יש בכל רמת צפיפות.  ההתפלגות השניה היא מנקודת מבט אנושית — כמה אנשים גרים בכל רמת צפיפות.  הגרפים מראים את זה בצורה של "פונקצית הצטברות", או "פונקצית התפלגות מצטברת": לכל ערך X הגרף מראה מה ההסתברות לראות ערך קטן או שווה ל-X.  למשל פונקצית ההתפלגות של האוכלוסיה (הקו התחתון, הכחול) מראה שההתפלגות המצטברת עד 4000 היא 0.5.  זה אומר ש-50% מהאוכלוסיה מתגוררת בצפיפות של עד 4000 נפש לקמ"ר.

הערה על הנתונים: הלוח מכיל מידע רק על הישובים הגדולים יותר, ויש גם עוד המון ישובים קטנים שאין עליהם מידע.  אם מחשבים את סכום התושבים בישובים שמופיעים בלוח, מקבלים שחסרים 708 אלפים שהם כ-9% מאוכלוסית המדינה.  מצד שני אם מחשבים את שטח הישובים בלוח, מקבלים שחסרים 18999 קמ"ר, שהם 88% משטח המדינה.  ברור שהתושבים החסרים לא מפוזרים על כל השטח החסר.  בתור קרוב גס "פיזרתי" אותם באופן אחיד בצפיפות של עד 1000 נפש לקמ"ר, מתוך הנחה שבישובים קטנים הצפיפות נמוכה יחסית.  זה לא גורם לשום שינוי משמעותי בתוצאות להלן.

אז הנה סוף סוף הגרף:

mass

הנקודה החשובה היא ההבדל בין ההתפלגויות.  הכי מעניין להשוות בינהן ולתרגם את זה לעברית.  למשל החץ השמאלי מראה שאם נתעלם לרגע מ-20% האוכלוסיה הגרים בצפיפות הנמוכה ביותר, ונתמקד ב-80% הנותרים, נגלה שה-80% האלה של האוכלוסיה מצטופפים ב-7.1% משטח המדינה.  החץ הימני יותר מראה שאם נתמקד בחצי האוכלוסיה הגר בישובים צפופים יותר, הם כולם ביחד מסתפקים ב-2.7% משטח המדינה.

אז מה מייצג הנתון הממוצע של צפיפות של 359.4 נפש לקמ"ר? מסתבר שמעל 70% משטח המדינה ריק לחלוטין והצפיפות בו היא 0.  במשהו כמו 85% מהשטח הצפיפות היא פחות מ-359.4.  אז המספר הזה לא מייצג את הקמ"ר הטיפוסי במדינה.  מצד שני, איזה 90% מהאוכלוסיה חיה בתנאי צפיפות של 800 נפש לקמ"ר ומעלה, עד השיא של כ-23,000 נפש לקמ"ר בבני ברק.  אז 359.4 גם לא מייצג את תנאי החיים של הישראלי הטיפוסי.  ובמקרה היחודי של ישראל, המספר הזה גם יכול להשתנות בצורה דרמטית כתוצאה מסיפוח או ויתור על שטחים, בלי שאף אחד יעבור לגור במקום אחר.

ומה האלטרנטיבה אם רוצים לאפיין את תנאי החיים של האוכלוסיה במדינה במספר אחד פשוט?  ה-CIA World Factbook למשל לא מציין צפיפות ממוצעת, אלא אחוז אורבניזציה, שהוא אחוז האוכלוסיה שחי בערים.  זה הרבה יותר משמעותי ומשקף.  ואפשר אולי לשלב את זה עם הצפיפות הממוצעת בערים אם רוצים.

מקורות

לוחות של השנתון הסטטיסטי לישראל של 2014 (עם נתונים לסוף 2013) מהשלכה המרכזית לסטטיסטיקה.

והיה יכול להיות מעניין לשרטט גרפים כאלה על סמך נתונים מפורטים יותר, שמכילים מידע ברמה של כל קמ"ר גם בתוך ישובים.  למשל יהיה מעניין לראות אם מקבלים התפלגות בי-מודאלית שבה ניתן להבחין בין צפיפות עירונית לצפיפות בישובים כפריים, או שקיים רצף של רמות צפיפות שונות.

מתי נמות?

אחת השאלות שתמיד הטרידה את האנושות היא מתי נמות.  התשובה המודרנית היא שאי אפשר לדעת בדיוק, אפשר רק להעריך את "תוחלת החיים", כלומר כמה זמן אנשים כמונו חיים בממוצע.  אבל הממוצע כמובן לא מספר את כל הסיפור, ולא כולם מתים באותו גיל — יש התפלגות שלמה.  לפי נתוני הלמ"ס, התפלגות גילי המוות של אנשים בישראל בשנים 2007-2011 היתה כדלקמן.

death-age

קצת יותר משליש אחוז מהמתים הם תינוקות.  מעבר לכך ילדים כמעט לא מתים, עד קרוב לגיל 20.  מספר המתים מתחיל לעלות ברצינות בגיל 60 לערך, כאשר בכל הגילים עד 80 גברים מתים יותר מנשים.  מסתבר שכשני אחוז מהאוכלוסיה עוברים את גיל 100, אבל על זה כבר לא אוספים נתונים מפורטים.

(בהערת סוגריים, ההתפלגות הזו מעניינת כי היא שונה מהרבה התפלגויות אחרות שנתקלים בהן בכך שיש לה "זנב שמאלי": היא לא לגמרי סימטרית כמו עקומת פעמון, אלא משוכה לצד שמאל, כלומר לערכים נמוכים יותר.  הרבה התפלגויות אחרות מוטות דוקא לצד ימין, לערכים גבוהים יותר.)

אבל ההתפלגות הזו עוד לא עונה על השאלה מה הסיכוי (או בעצם, הסכנה) למות בכל גיל.  הגודל הזה, שנקרא באנגלית hazzard, מחושב בצורה הבאה.  עבור כל גיל, למשל 67, נתמקד רק באותם אנשים שהגיעו לגיל הזה או למעלה מכך.  נניח שיש X אנשים כאלה.  מתוכם נבודד את אלה שמתו בדיוק בגיל הזה, ונסמן את מספרם ב-Y.  אז היחס Y חלקי X נותן הערכה לסיכון למות בגיל המדובר.  אם עושים זאת לכל הגילים מקבלים את הגרף הבא.

death-prob

כלומר בכל גיל עד 60 יותר מ-99% מהאנשים שהגיעו לגיל הזה ימשיכו לחיות לפחות עוד שנה.  בגיל 80 כבר 5% ימותו, אבל עדיין 95% ימשיכו לפחות עוד שנה.  בגיל 99, 25% מהגברים ו-30% מהנשים ימותו, והשאר ימשיכו לחיות לפחות עוד שנה.  אם מסתכלים על זה הפוך זה בעצם די מעודד: אפילו בגיל 99 שלושה רבעים מהגברים ויותר משני שלישים מהנשים ימשיכו לחיות, ולא ימותו בגיל הזה.

מין המפורסמות הוא שתוחלת החיים בישראל היא גבוהה יחסית ועולה עם הזמן.  הגרף הבא מראה את העליה בתוחלת החיים מאז קום המדינה.  העליה היא רציפה פרט לתקופה מסויימת בשנות ה-60 עד תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת.  בסך הכל תוחלת החיים גדלה בכ-15 שנים בתקופה כולה.  בתור השוואה, תוחלת החיים בעולם כולו גדלה אפילו יותר מזה, בעיקר כי הרבה מקומות בעולם התחילו הרבה יותר נמוך.

expect

ואם משווים את ישראל לארצות באיזורים שונים, מתקבלת התמונה הבאה.  הקופסאות מראות את אמצע ההתפלגות לכל אזור: זה הטווח שרק 25% הנמוכים ביותר ו-25% הגבוהים ביותר נמצאים מחוצה לו.  הקו התחתון מראה את הערך שרק 5% מהמדינות באיזור נמצאות מתחתיו, והקו העליון את הערך שרק 5% מהמדינות מעליו.  כפי שניתן לראות ישראל נמצאת בקצה העליון (או מעבר לכך) של כל ההתפלגויות.

world

מקורות

הנתונים לגרפים הראשונים באים מלוחות התמותה המלאים של הלמ"ס.  (יש גם לוחות חלקיים עם מידע לקבוצות גילים במקום לכל שנה.)  השתמשתי בנתונים עבור כלל האוכלוסיה, ללא הבחנה בין יהודים לערבים.

השינוי ההיסטורי בתוחלת החיים בישראל בא מלוח 3.24 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של שנת 2013.  הנתונים עד 1969 הם עבור יהודים בלבד, ואחר כך לכלל האוכלוסיה.  הנתונים לגבי העולם הם מאתר האו"ם.

ההתפלגויות של תוחלת החיים במדינות באזורים שונים מתבססות על מידע מה-CIA World Factbook.  המידע על תוחלת החיים מעודכן ל-2014.  השתמשתי רק בארצות שיש בהן לפחות מיליון תושבים, בהתבסס על המידע אודות האוכלוסיה.  "אמריקה" כולל את צפון, מרכז, ודרום אמריקה ביחד. "אסיה" כולל גם את אוסטרליה.  "המזרח התיכון" כולל את כל מדינות ערב כולל צפון אפריקה וחצי האי ערב, וכן את טורקיה ואירן.

תחזית אוכלוסיה ל-2059

מהסתכלות על השינוי באחוז היחסי של יהודים וערבים באוכלוסית ישראל ניתן לראות מגמה של עליה קלה באחוז הערבים.  אבל מזה לבד אי אפשר להסיק על מבנה האוכלוסיה בעתיד.  הבעיה היא שקצב הגידול של מגזרים שונים הוא שונה, ויתרה מכך, קצב הגידול הזה אינו קבוע.

בכל העולם קצב הגידול של אוכלוסיות נמצא בירידה.  ברבות מהמדינות המפותחות מספר הילדים הממוצע לאישה נמוך מ-2.1, וכתוצאה האוכלוסיה הולכת וקטנה.  אצלנו הפריון גבוה מ-2.1 ילדים בממוצע, ולכן האוכלוסיה עדיין גדלה.  אבל כדי לחזות את מבנה האוכלוסיה העתידי, צריך לפתח מודל שמתאר איך הפריון הממוצע ישתנה עם הזמן.  התחזית מתחילה עם מבנה האוכלוסיה הנוכחי והפיריון הנוכחי, ומבצעת סימולציה של לידות ופטירות, כאשר בכל שנה מעדכנים את גודל האוכלוסיה בכל גיל (לפי תוצאות הסימולציה) ואת הפיריון (לפי המודל).

הלמ"ס פרסמה לאחרונה תחזית אוכלוסיה כזו ל-50 שנים קדימה על בסיס נתוני 2009 — כלומר תחזית לשנת 2059.  החלק המעניין ביותר הוא התפלגות האוכלוסיה בין יהודים חרדים, לא חרדים, וערבים.  נקודת המוצא היא 10% חרדים, 20% ערבים, ושאר ה-70% יהודים לא חרדים.  הפיריון בשנת 2009 היה 6.2 ילדים בממוצע לאישה חרדית, 3.6 לערביה, ו-2.4 ליהודיה לא חרדית.  כל שלושת המספרים האלה נמצאים במגמת ירידה, והמודלים מתארים את קצב הירידה.  תוצאות התחזית הן כדלקמן:

תחזית הרכב אוכלוסיה

כיוון שמדובר במודל סטטיסטי אין ודאות בפרמטרים כמו קצב השינוי בפיריון.  כדי להתמודד עם כך מגדירים תחום ערכים כזה שיש ודאות גבוהה (לפחות 95%) שהערך הנכון נמצא בתחום הזה.  לבסוף יוצרים שלושה מודלים: המודל המקורי הצפוי, מודל של גידול נמוך יותר שמתבסס על הקצה התחתון של טווח הערכים הצפוי, ומודל של גידול גבוה המתבסס על הקצה העליון של הטווח.

במספרים אבסולוטיים גודל האוכלוסיה הצפוי שונה למדי בשלושת המודלים (בקצב גידול גבוה על פני 50 שנים האוכלוסיה גדלה הרבה יותר מאשר אם מניחים שקצב הגידול הוא נמוך).  אבל כפי שניתן לראות בכל שלושת התחזיות בערך חצי מהאוכלוסיה יהיה יהודים לא חרדים, קצת פחות מרבע ערבים, וקצת יותר מרבע חרדים.

בנוסף לשלושת המודלים האלה, הלמ"ס הכינו גם מודלים מעורבים כדי לאפיין את מלוא טווח האפשרויות.  במודלים המעורבים מניחים שפלח אוכלוסיה אחד גדל לפי המודל הגבוה, בעוד פלח אוכלוסיה אחר גדל לפי המודל הנמוך.  עם 3 קבוצות אוכלוסיה יש 6 צרופים שונים.  התוצאות סובלות (כפי שניתן לצפות) משונות גבוהה. למשל אם מניחים שחרדים וערבים גדלים בקצב גבוה ויהודים לא חרדים בקצב נמוך, בשנת 2059 צפויים רק 37% של יהודים לא חרדים.  אבל אם זה הפוך, הם יהיו 64%.

בכל מקרה, השינוי הדרמטי ביותר הצפוי הוא הכפלה או יותר של החלק היחסי של החרדים באוכלוסיה, על חשבון היהודים הלא חרדים. שינוי דרמטי כזה מוביל לספק רב בתקפות התחזית.  יש לזכור שהתחזית מתבססת רק על שינוי הדרגתי של הפריון, אבל מתעלמת מתהליכים אחרים שיכולים לקרות.  כמעט וודאי שגידול מסיבי של האוכלוסיה החרדית יגרום לתהליכים אחרים כאלה.  למשל ניתן לטעון שהרכב אוכלוסיה כזה הוא לא בר-קימא, ולפיכך אנו צפויים לראות גידול איטי יותר של חרדים ושילוב משמעותי שלהם בכח העבודה.  מצד שני ניתן לטעון שעליה משמעותית של החרדים עלולה לגרום להגירה מואצת של חילונים לחו"ל, וכתוצאה מכך למצב בו החלק היחסי של החרדים עולה אפילו יותר.  אבל כל זה כבר בתחום הספקולציות, לא בתחום הנתונים.

מקורות

תחזית האוכלוסיה לטווח ארוך של הלמ"ס מפורטת במסמך הבא:  http://www.cbs.gov.il/publications/tec27.pdf

אוכלוסית ישראל — יהודים וערבים

אוכלוסית ישראל נמצאת במגמת עליה, בניגוד לחלק מהמדינות המפותחות, הן כתוצאה מגידול טבעי והן כתוצאה מהגירה.  אבל קצב הגידול שונה עבור מגזרים שונים.

אוכלוסית המדינה

בגדול, קשה לראות תופעות דרמטיות בנתוני הלמ"ס על אוכלוסית המדינה.  בעיקר ניתן להבחין בעליה התלולה יחסית של האוכלוסיה היהודית כתוצאה מגלי העליה בשנים הראשונות של המדינה, ושוב עם גל העליה הרוסית בשנות ה-90.  האוכלוסיה הערבית רשמה גידול ניכר ב-1967 עם סיפוח מזרח ירושלים.

על אותם נתונים ניתן גם להסתכל בתור אחוזים במקום במספרים מוחלטים:

תמונה

במבט זה רואים עדיין את ההשפעה הגדולה של העליה בשנים הראשונות של המדינה ושל סיפוח מזרח ירושלים, ומסתבר שההשפעה היחסית של העליה מרוסיה בשנות ה-90 היתה הרבה פחות דרמטית.

אבל מה שבולט בהצגה הזו הוא הצמצום היחסי המתמשך של האוכלוסיה היהודית.  מצד אחד זה קורה בגלל שהאוכלוסיה הערבית גדלה יותר מהר.  מצד שני חלק ניכר מהעליה הרוסית לא הוכר כיהודים, והם נרשמים בסטטיסטיקה הממשלתית כ"אחרים" — סיווג נפרד שהתחילו להשתמש בו ב-1996 (לפני כן היה סיווג של "נוצרים ואחרים").

מה חסר כאן?  כיוון שמדובר בעצם על פילוח האוכלוסיה לפי דת, היה מעניין לראות איך זה השתנה לגבי תת-זרמים באוכלוסיה היהודית (חילונים, דתיים, וחרדים).  למרבה הצער הלמ"ס לא אספה נתונים כאלה לאורך השנים.

שאלה שניה היא איך כל זה צפוי להשתנות בעתיד.  כדי להבחין בין מה שידוע לבין ספקולציות (אפילו אם הן מבוססות), אני משאיר את זה לרשומה נפרדת.

עוד שאלה שעושה כותרות כל כמה זמן היא היחס בין יהודים לערבים לא במדינת ישראל אלא בארץ ישראל, קרי כולל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.  כאן הבעיה היא איכות האומדנים של האוכלוסיה הפלסטינית.

מקורות

הנתונים נלקחו מלוח 2.2 של השנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס לשנת 2011. נעשה שימוש בנתונים לסוף כל שנה.  פילוח הערבים בשנת 1948 נעשה לפי אותן פרופורציות כמו 1949.  בשנים בהן יש אומדן לפי מפקד קודם ולפי מפקד חדש, שימשו הנתונים החדשים יותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: