ארכיון תג: אבטלה

שפל היסטורי

נגידת בנק ישראל הורידה את הריבית של בנק ישראל ל-0.25%, הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם.  אז הנה הנתונים על הריבית מאז 1988, שזה מה שאפשר למצוא באתר הבנק.  בעצם ריבית מוצהרת כזו קיימת רק מאז 1993, ולפני זה הנתונים מתייחסים לריבית אפקטיבית (שמתקבלת אם מייחסים אותה רמת ריבית לתקופה של שנה תוך חישוב ריבית דריבית, אבל לא מצאתי אם זה חודשי או שבועי או יומי).  כפי שניתן לראות ההתנהגות של שתי הגרסאות דומה, וההפרש, שפרופורציוני לגובה הריבית, קטן יחסית לשינויים שנעשים כחלק מהמדיניות.  אפשר לראות שבשנות ה-90 רמת הריבית טיילה לה בתחום 10-20%, עם שתי עליות חדות לטווח קצר שהגיעו ל-34.6% ול-24.1% — ערכים שנשמעים דמיוניים כיום, אבל צריך לזכור שגם האינפלציה היתה גבוהה אז הריבית הזו לא בהכרח הובילה לרווח משמעותי.  מסוף שנות ה-90 היתה מגמת ירידה כללית בעקבות ירידת האינפלציה, ובשנים האחרונות היא מדשדשת לה באיזור האחוזים הבודדים.

ribit

בנק ישראל משנה את הריבית כדי להשפיע על הכלכלה בכיוון שנראה לו נחוץ.  בעקרון, ככל שהריבית גבוהה יותר כדאי יותר להשקיע כסף בפקדונות, ואז יש פחות כסף שמסתובב לו במשק.  כתוצאה הפעילות הכלכלית מרוסנת והאינפלציה אמורה לרדת, אבל זה עלול להיות במחיר עליה באבטלה.   לעומת זאת ריבית נמוכה, כמו שיש כיום, אמורה לגרום לבעלי ממון להשתמש בו ולהגדיל את הפעילות הכלכלית, כי לא כדאי להפקיד את הכסף בבנק בריבית כל כך נמוכה.  זה אמור להגביר את הפעילות במשק ולהלחם בסכנה של מיתון,  אבל זה עלול גם לגרום לשימוש מוגבר באפיקי השקעה אחרים, כמו למשל נדל"ן, מה שגורם לעלית מחירי הדירות (ובפרט זה מה שקורה בשנים האחרונות).  כך שהריבית היא בעצם כלי גס למדי שקשה להעריך את השפעתו האמיתית על מה שקורה במערכת מורכבת כמו המערכת הכלכלית.

כדי לראות איך זה עובד בפועל צריך להשוות את הריבית עם מדדים אחרים כגון אינפלציה וצמיחה.  השוואה עם האינפלציה ברזולוציה חודשית מראה כמה מקרים שבהם נראה שהיתה עליה באינפלציה, ומיד אחר כך העלו את הריבית, ואז האינפלציה נפלה חזרה ואפילו לרמות נמוכות יותר משהיתה.  דגם כזה מסביר למשל את ההעלאה החדה של הריבית בסוף 1991 (החץ היורד השמאלי בגרף).  בכמה מקרים אפשר גם לראות שהעליה באינפלציה עצמה נבעה מהורדה קודמת של הריבית (חיצים עולים).  למשל על המקרה של 2002 (זוג החיצים הימני) כתוב בויקיפדיה, בערך על הנגיד דוד קליין, "בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית פתאומית בשיעור של כ-2%, בלחץ שר האוצר דאז סילבן שלום. ההחלטה הביאה לזינוק מהיר בשער דולר וגררה סדרה ארוכה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד בנסיון למזער את הנזק".  אבל היו גם הרבה שינויים באינפלציה שלא נענו בשינויי ריבית, ושינויי ריבית שלא השפיעו יותר מדי על האינפלציה.  (שימו לב לסקאלה: שיעורי האינפלציה החודשיים מוגדלים פי 12 כדי להציג שיעור אינפלציה שנתי, שהוא בר-השוואה לריבית שגם היא מוצגת במונחים שנתיים.)

ribit-inf

לגבי הצמיחה ועוד יותר מכך האבטלה קשה לראות קשר לריבית.  נראה אפילו שלאבטלה יש מתאם הפוך עם רמת הריבית, בניגוד לתיאוריה.  ההורדה החדה בריבית ב-2002 לא יצרה צמיחה, וכאמור נשארה בתוקף רק זמן קצר בגלל שכן גרמה לאינפלציה.  ההורדה הדרמטית של הריבית ע"י הנגיד פישר בעקבות במשבר הכלכלי של 2008-2009 אולי הצילה את הצמיחה שנשארה חיובית ב-2009 ועלתה בחזרה ב-2010.  אבל ההשפעה לא היתה דרמטית.  והנגידה הנוכחית הגיעה למצב שאין לה יותר לאן לרדת.

ribit-growth

מקורות

המידע על הריבית מאתר בנק ישראל.

המידע על האינפלציה, האבטלה, והצמיחה מהלמ"ס.  בפרט נתוני האינפלציה מידי חודש נמצאים בירחון המחירים.

מודעות פרסומת

מי צומח?

הנחה מקובלת בכלכלה, ועל פניה סבירה, היא שיש קשר הפוך בין צמיחה לאבטלה.  כשהמשק צומח בקצב גבוה יש יותר עבודה ולכן האבטלה יורדת.  לעומת זאת כשהצמיחה נמוכה מגידול האוכלוסיה המשק לא מייצר מספיק מקומות עבודה, ולכן האבטלה גדלה.  מעניין לכן להשוות את האבטלה והצמיחה, לראות אם הן באמת מתנהגות באופן הפוך זו לזו.  התוצאות בגרף שלפניכם. "צמיחה" כאן זה צמיחה לנפש, לא הצמיחה הכללית, כי מעניין אותנו איך הצמיחה מיתרגמת לתעסוקה, וזה תלוי כמובן בגודל האוכלוסיה.  אבל התוצאות עם הצמיחה הכללית בעצם מאוד דומות.

comp

דבר ראשון שרואים כאן הוא שהצמיחה משתנה בקצב הרבה יותר מהיר ותזזיתי מהאבטלה.  אבל צריך לשים לב שחלק מזה הוא שנתוני האבטלה ניתנים ברזולוציה נמוכה יותר בצד שמאל של הגרף (עד סוף שנות השבעים) — נקודה רק פעם בשנתיים שלוש, ולא כל שנה.

אשר לקשר בין הצמיחה לאבטלה, אכן במקרים של מיתון עמוק האבטלה קופצת.  זה קרה באופן בולט במיתון של סוף שנות ה-60, ובמידה מסויימת גם במיתון של תחילת שנות האלפיים בזמן האינתיפדה השניה.  אבל מצד שני שיא האבטלה היה בשנת 1992, בתקופה שבה לא היה שום מיתון נוראי, והירידה הדרמטית באבטלה בתקופת ממשלת רבין לא היתה מלווה בצמיחה דרמטית באופן דומה.  עדכון: זה קשור כנראה לגל העליה הגדול מרוסיה, והצמיחה שאחריו "נבלעה" באוכלוסייה שכבר הייתה גדולה יותר.

כדי לנתח את הנתונים בפרוט רב יותר, נשתמש בגרף פיזור כדי להמחיש את המתאם האפשרי בין הצמיחה לאבטלה בכל שנה.  בגרף הזה הציר האופקי ייצג את אחוז הצמיחה, והאנכי את אחוז האבטלה.  כל שנה שעבורה יש נתונים עבור שני המדדים תיוצג על ידי נקודה, כאשר מיקום הנקודה מתאים לאחוז הצמיחה ואחוז האבטלה באותה שנה.  אם אכן יש קשר הפוך בין צמיחה ואבטלה, הרי ככל שהצמיחה גבוהה יותר (צד ימין בגרף הפיזור) נצפה שהאבטלה תהיה נמוכה יותר.  זה יגרום לפיזור אלכסוני של הנקודות, משמאל למעלה לימין למטה.  תוצאות האמת נתונות בגרף משמאל.  הגרף מימין הוא אותו דבר אבל עם שנת הפרש: הוא מראה את הקשר בין הצמיחה בשנה אחת לאבטלה בשנה שלאחריה, מתוך הנחה שלוקח זמן לצמיחה להשפיע על התעסוקה.

cor

התוצאה הבולטת ביותר היא שאין תוצאה: הפיזור של הנקודות נראה אקראי, ואין שום מגמה ברורה — משמע אין קשר מובהק בין צמיחה לאבטלה.  אם מבצעים על הנתונים האלה רגרסיה לינארית (שיטה סטטיסטית למציאת הקשר בין שני משתנים), מתקבל שאכן איכות התוצאה נמוכה ביותר (R2=0.06, כלומר באופן מעשי אין קשר).  כאשר מתמקדים בגרף השני, המתאר את המתאם בין הצמיחה בשנה אחת והאבטלה בשנה אחריה, אפשר אולי להבחין בקשר חלש (מקדם מתאם של 0.34-, R2=0.12).  הרגרסיה במקרה הזה מצביעה על ירידה של כמעט רבע אחוז באבטלה עבור כל עליה של אחוז בצמיחה, אבל התוצאה הזו היא ממוצע בלבד.  התוצאות האמיתיות בכל שנה יכולות להיות הרבה יותר גבוהות או נמוכות, כי הפיזור מאוד גדול.  ואפילו התוצאה החלשה למדי הזו תלויה במידה רבה באותן שנים ספורות שבהן היה קשר חזק כתוצאה ממיתון עמוק.  אם מוחקים את השנים האלה מהנתונים, בשנים הנותרות לא מוצאים קשר משמעותי.

מקורות

נתוני האבטלה מבוססים על לוח 12.1 מהשנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס.  למרבה הצער הלמ"ס חוסך מקום על ידי השמטת שנים מהעבר הרחוק יותר, אז השתמשתי בשנתונים של 1996 ו-2012 ביחד כדי לאסוף מידע על יותר שנים.

נתוני התמ"ג לנפש נלקחו מלוחות 14.1 ו-14.2 של השנתון של שנת 2012.  למרבה המזל כאן לא חסכו מקום, ויש נתונים עבור כל השנים.

על לימודים ועבודה

מין המוסכמות היא שלימודים תורמים לרמת התעסוקה ובפרט למשכורות גבוהות יותר, ולכן כדאי להמשיך ללמוד ואפילו לתארים אקדמיים. אבל האם הם גם תורמים לאחוז המועסקים?  פוסט שעיקרו לא תשובה אלא דוגמה לבעיתיות של פרשנות לנתונים.

לוח 12.7 של השנתון הסטטיסטי לישראל של הלמ"ס מכיל את הנתונים שנראים רלוונטיים: אוכלוסית בני ה-15 ומעלה ("גיל העבודה" לפי הגדרות הלמ"ס) מפולחים לפי התעודה הגבוהה ביותר שקיבלו והשתתפות בכוח העבודה האזרחי.  הנתונים לשנת 2011 מובילים לגרף הבא:

ed-work

כל עמודה מייצגת קבוצת אוכלוסיה לפי התעודה הגבוהה ביותר שקיבלו, כאשר רוחב העמודה מייצג את גודל הקבוצה.  החלק הצבוע למטה הוא אלה שעובדים, בעוד החלק הריק למעלה הם אלה שאינם נמנים על כוח העבודה האזרחי.  בתווך נמצאים המובטלים (לפי הגדרת הלמ"ס, מי שלא עבדו בשבוע האחרון אבל חיפשו עבודה בחודש האחרון וגם היו זמינים לעבודה).  העמודה הראשונה משמאל מייצגת את אלה שלא למדו או למדו אבל לא קיבלו אף תעודה.

בגדול נראה שהנתונים משקפים קורלציה: מי שלומדים יותר גם נהנים מסיכוי גדול יותר לעבוד.  אבל מצד שני אין קורלציה בין חוסר לימודים לבין אבטלה.  במקום זאת, חוסר לימודים מוביל לנטיה גוברת לא להיות חלק מכוח העבודה האזרחי.

אבל רגע.  לפני שקופצים למסקנות, צריך לשים לב לפגם בנתונים.  הבעיה היא שהנתונים כוללים את כל האוכלוסיה בגיל העבודה, שכאמור הוא גיל 15 ומעלה.  זה כולל שלושה שנתונים שעדיין אמורים להיות בתיכון, ולכן אין לצפות מהם שתהיה להם תעודה גבוהה יותר מתעודה של בי"ס יסודי או חטיבת ביניים, וגם אין לצפות מהם להיות מועסקים או מובטלים.  ואכן, לפי נתוני הלמ"ס 86.4% מבני ה-15-17 לומדים ואינם עובדים.  אם מוסיפים אותם לעובדים ולמובטלים שיש להם רק תעודה מבי"ס יסודי או חטיבה מגיעים לסך של 58% מבעלי תעודה כזו, במקום 30% בגרף — כמו שיעור המועסקים בוגרי התיכון.  זה ממשיך גם בגילים הגבוהים יותר — מי שנמצאים בצבא גם הם לא בכוח העבודה האזרחי, ולכן אינם נספרים כמועסקים (או כמובטלים).  וגם סטודנטים שאינם עובדים לא.  אבל אז יותר קשה לשייך אותם בצורה ברורה לבעלי תעודה כזו או אחרת אם הלמ"ס לא מספק את הפילוח הנכון.

הבעיה הזו גורמת לשני סוגי עיוותים:

  • הטיה של סיווג האוכלוסיה לכיוון של פחות שנות לימוד.  הנתונים לעיל לא משקפים את הדרגה הגבוהה ביותר שאנשים יגיעו אליה, אלא את מה שהם הספיקו לעשות עד עכשיו.  חלק מהם צעירים ועוד לא מיצו את עצמם, ולכן נראה שאחוז גבוה של האוכלוסיה "תקועים" עם השכלה יסודית או תיכונית בלבד.  כדי לקבל תמונה נכונה יותר צריך להסתכל על שנתונים של בני 30-40-50, שכבר גמרו ללמוד, ולראות מה החלוקה שם (אם כי עדיין יש סכנה של תת-ספירה של אנשים עם תואר שלישי, כי רבים אינם מסיימים אותו עד גיל 30).
  • תדמית של אחוז גבוה של האוכלוסיה שאינו עובד.  בעיה אחת היא כל הצעירים שעוד לומדים או בצבא, וזה לא משקף חוסר תעסוקה.  בעיה נוספת היא שגיל העבודה מוגדר על ידי גיל מינימום של 15 שנים (שאינו משקף במאה ה-21), אבל אין גיל מקסימום (יציאה לפנסיה).  עם העליה בתוחלת החיים יש יותר ויותר אנשים שכבר אינם מועסקים ואינם מובטלים פשוט בגלל שהם זקנים, וזה כמובן לא משקף שום בעיה במשק.  נתונים יותר טובים יהיו מבוססים על הבחנה בין מועסקים, מובטלים, לומדים, ופנסיונרים, או לפחות (במקום פנסיונרים בפועל) הגדרה יותר סבירה של גיל העבודה (למשל 18 עד 67, ולכלול חיילים בכוח העבודה).

מקורות

הנתונים כאמור מלוח 12.7 של השנתון הסטטיסטי לישראל מאתר הלמ"ס.

נתונים על עבודה ולימודים של בני גילים שונים ניתנים בלוח 12.31.

כח עבודה, תעסוקה, ואבטלה

אחד הנתונים המעניינים בתקופת בחירות הוא האבטלה.  אמנם אצלנו זה פחות דומיננטי מאשר באמריקה, אבל בכל זאת זה מככב בויכוחים בין פוליטיקאים ופרשנים.  אז הנה הנתונים בראיה רחבה יותר מהרגיל.

ראשית צריך להבין את הצורה שבה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה אבטלה.  את כלל אוכלוסית המדינה מחלקים לשניים: אלה שבגיל העבודה ואלה שקטנים מידי.  עד 1985 הגיל הקובע היה 14 (!), ומאז הוא 15 (שגם לא נראה משקף במיוחד לאוכלוסיה הכללית).  שימו לב גם שאין גיל מקסימום.  בכל אופן, זה הבסיס שאיתו הם עובדים, אז גם אנחנו.

את האוכלוסיה שבגיל העבודה מחלקים שוב לשניים: אלה ששייכים לכח העבודה האזרחי ואלה שלא.  קבוצות אוכלוסיה שלא כלולות בכח העבודה האזרחי כוללות כמובן חיילים, וגם זקנים ואנשים שאינם מחפשים עבודה.  למשל רוב הגברים החרדים והנשים הערביות נמצאים בקבוצה הזו. עדכון: החל מ-2012 הנתונים מתייחסים לכח העבודה הכולל, לא האזרחי.  ההבדל הוא שחיילים (בשרות חובה וגם בקבע) כן נכללים, ולכן יש פתאום קפיצה בגרף.

את כח העבודה ניתן שוב לחלק לשניים: המועסקים והבלתי מועסקים.  את המועסקים מחלקים לשלושה: אלה שמועסקים במשרה מלאה, אלה שבמשרה חלקית, ואלה שנעדרים זמנית (מחלה, חופשה, או מילואים).  הבלתי מועסקים הם המובטלים שכולם מדברים עליהם. כדי להחשב לבלתי מועסק, צריך לחפש עבודה באופן אקטיבי בחודש האחרון ולהיות זמין לעבודה.  מי שלא עומד בקריטריונים האלה לא נחשב למובטל אלא למי שנפלט מכח העבודה.  כך למשל סטודנטים שכל חייהם מושקעים בלימודים, או עקרות בית שכל חייהן מושקעים בבית ובמשפחה, אינם נחשבים כחלק מכח העבודה וממילא אינם יכולים להיות מובטלים.  שיעור האבטלה מחושב על ידי חלוקת מספר המובטלים בגודל כח העבודה.

הגרף הבא מראה את חלוקת האוכלוסיה בגיל העבודה בין הקבוצות המפורטות לעיל.

wf-div

(הערה: כאמור שיעור האבטלה שמפרסמים הוא השיעור מתוך כח העבודה.  בגרף מצויינים שיעורים מתוך כלל האוכלוסיה בגיל העבודה.  כיוון שרק בערך חצי מהאוכלוסיה בגיל העבודה מהווה את כח העבודה האזרחי, השיעורים המפורסמים הם בערך כפולים ממה שמצויין בגרף.)

תופעות מעניינות שניתן לראות בגרף הזה הן

  • המיתון הקשה של אמצע שנות ה-60.  מיתון זה גרם לצמצום דרמטי של המועסקים במשרה מלאה, שירדו מ-75% מכח העבודה ל-63.5%.  שני שליש מאלה שאיבדו את משרתם הפכו למובטלים ושליש נפלטו מכח העבודה.  מעניין שהמובטלים חזרו לעבודתם אחרי שנתיים, אבל אלה שנפלטו לא.  למיתון בתחילת שנות ה-70, לעומת זאת, לא היתה השפעה ניכרת.
  • שיא של מעל 50% שאינם נכללים בכח העבודה (האזרחי, בלי הצבא) באמצע שנות ה-70, ומאז ירידה רצופה למדי עד שיעור של קצת יותר מ-42% ב-2011.  וכשכוללים את הצבא בכוח העבודה, זה יורד ל-36%.
  • עליה חדה במספר המועסקים במשרות חלקיות על חשבון ההעסקה במשרה מלאה בחצי השני של שנות ה-70, בקורלציה עם המהפך הפוליטי והכלכלי של 1977.  אחוז המועסקים באופן חלקי ממשיך לעלות, וכיום הוא כפול ממה שהיה בשנת 1970.  עם זאת היתה עליה מסוימת גם באחוז המועסקים במשרה מלאה, בעיקר בתקופת ממשלת רבין השניה.
  • רמת האבטלה הגבוהה ביותר נרשמה בתחילת שנות ה-90, בקורלציה עם העליה הגדולה מבריה"מ.
  • השיפור המשמעותי ביותר קרה בתקופת ממשלת רבין: האבטלה ירדה באופן חד, התעסוקה במשרה מלאה עלתה, וגם כח העבודה בכללותו גדל.
  • שיעור מפתיע של מועסקים נעדרים זמנית מעבודתם.  בשנות ה-70 וה-80 זה הגיע ל-7-10% מכח העבודה.  הסבר חלקי אפשרי: הגיוס הגדול של מלחמת יום כיפור, אבל זה תקף רק ל-1973.

בפוסט עתידי נתמקד באחוזי האבטלה ובקורלציות בין אבטלה למדדים שונים של מצב המשק.

מקורות

הנתונים נלקחו מלוח 12.1 בשנתון הסטטיסטי לישראל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בעצם השנתונים של 1996 ו-2012 ועדכון מ-2014, כדי לאסוף נתונים יותר מפורטים על יותר שנים).

קישורים

הסברים מאירי עיניים על האבטלה ואיך מחשבים אותה ניתן לקרוא בפרק 8 של ספר יסודות המקרו-כלכלה של ישראל של יורם מישר.

%d בלוגרים אהבו את זה: