ארכיון קטגוריה: בטחוני

הרבה או מעט?

כידוע המשרד הממשלתי עם התקציב הכי גדול הוא משרד הביטחון (היה עליו פוסט לפני קצת יותר משנה).  מצד שני החלק שלו בתקציב נמצא במגמת ירידה קלה, ויחסית לתמ"ג הירידה שלו יותר משמעותית – מעל 9% מהתמ"ג בשנת 1992, ופחות מ-5% כיום.  ראשי הצבא כמובן תמיד מתלוננים שזה לא מספיק, ושהקיצוצים פוגעים בביטחון המדינה.  אז ה-50-60 מיליארד שהולכים לביטחון זה הרבה או מעט?

אחת הצורות לקבל איזשהו מושג הוא על ידי השוואה בינלאומית: כמה ארצות אחרות מוציאות יחסית למה שיש להן?  השוואה ישירה היא כמובן לא משמעותית, כי לכל מדינה יש את התנאים שלה, אבל אולי זה יכול לתת קנה מידה.  אז הנה שני גרפים שמראים את ההוצאה על ביטחון כאחוז מהתמ"ג עבור ארצות נבחרות בעולם.  הראשון מראה את ההיסטוריה מאז שנות ה-60 לפי נתונים מהבנק העולמי, במגבלה שלא תמיד יש מידע לכל השנים.  אבל מסתבר שבנתונים לכל המדינות יש חור גדול בנתונים על ישראל.  אז השלמתי את זה מנתוני הלמ"ס מפוסט קודם. (הקו הכחול העבה הוא נתוני הבנק העולמי, והמקווקוו הוא נתוני הלמ"ס)

cmp-time

הגרף מאוד רועש, אבל בכל זאת אפשר לראות כמה דברים.  ברמה העולמית ההוצאה היחסית על ביטחון הייתה במגמת ירידה כללית ב-40 השנים האחרונות של המאה הקודמת, ומאז שנת 2000 יש יציבות (הקו השחור העבה).  זה משקף גם את המדינות המפותחות (הקווים הכתומים).  בשכונה שלנו ההוצאה על ביטחון באופן כללי יותר גבוהה משאר העולם, והייתה גבוהה במיוחד בתקופה מסוף שנות ה-60 (מלחמת ששת הימים) ועד סוף שנות ה-80 (קווים ירוקים).  בשיא התקופה הזו, ההוצאות היחסיות של ישראל (הקו הכחול) היו ככל הנראה הגבוהות ביותר בעולם, והגיעו ל-30% מהתמ"ג באמצע שנות ה-70 – כמעט פי 2 ממדינות ערב באותן שנים.

הגרף השני מתמקד בקצה הימני של הסקלה, כלומר בהשוואה כיום.  כאן ניתן לראות יותר בבירור השוואה של הוצאות הביטחון של מדינות נבחרות ברחבי העולם, בדגש על מדינות ערב (השכונה הגאוגרפית שלנו) ומדינות מערביות מתפתחות (קבוצת ההתייחסות שלנו). ניתן לראות בו שההוצאות של ישראל גבוהות יחסית לאלה של מדינות המערב, ואפילו קצת יותר מההוצאות של רוסיה.  לשם השוואה, נאט"ו דורשת מהמדינות החברות בה להשקיע 2% מהתמ"ג בביטחון, ורובן לא עומדות אפילו בדרישה הזו.  מצד שני, ההוצאות הממוצעות של מדינות ערב כיום גבוהות עוד יותר, בעיקר בגלל סעודיה ועומן.  זה לא בהכרח מופנה נגדנו, אבל בכל זאת ההשקעה הכוללת של מדינות שעויינות לישראל היא מקור לדאגה.

cmp-now

אגב, צריך לזכור שזה במונחים של אחוז מהתמ"ג, ולא בערכים כספיים.  השוואה במונחים כספיים שרטטתי לפני כמה שנים מנתוני 2012-2013.

מקורות

כל הנתונים מגליון אקסל מאתר הבנק העולמי, עם השלמה עבור ישראל מהלמ"ס.

מודעות פרסומת

דבר אחר

נתונים זה כרגיל מספרים, ובפרט הרבה מספרים, והדגמים המופיעים בהם והקשרים ביניהם.  אבל לפעמים שווה להסתכל גם בטקסט.  וטקסטים שלא רבים קוראים בהם הם פסקי דין של בית המשפט העליון.  חבל.  אלה טקסטים שנכתבים על ידי אנשים חכמים עם ידע נרחב ויכולת ניתוח וניסוח חריגה.  וחלקם גם חשובים ומייצגים אבני דרך מהותיות בחיים שלנו כאן.

אז הנה כמה ציטוטים נבחרים מפסק הדין בעתירות בג"ץ 1877/14, בג"ץ 1937/14, בג"ץ 8017/15, ובג"ץ 2260/14, שניתן ב-12.9.2017 (פסק הדין משותף כי החליטו לאחד את הדיון בכל ארבעת העתירות).  למי שלא זוכר או לא ידע בכלל, זה פסק הדין שביטל את הגרסה הנוכחית של חוק אי הגיוס לחרדים.  הדיון נערך בפני לא פחות מתשעה שופטים. הנשיאה נאור כתבה את פסק הדין המרכזי על פני כ-60 עמודים, באופן יבש וענייני.  אבל כל האחרים ראו צורך להוסיף על דבריה, וכך קיבלנו מסמך שאורכו הכולל 147 עמודים (כרגיל השופטים הנוספים בהרכב מסתפקים בציון הסכמתם לדברי השופט שכתב את פסק הדין).  אני מודה שלא קראתי את הכל.  אבל כמה קטעים שנתקלתי בהם שווים שיהיו מוכרים יותר.

נתחיל בדברי השופט יצחק עמית, שמתאר את החוק עצמו כך: "מי שמהלך בשבילי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 לאחר תיקון 19 ותיקון 21, נדמה עליו כמהלך בלבירינת, במבוך של סעיפים שהקורא מתקשה למצוא את דרכו לאורכם ולרוחבם."  (תיקון 19 הוא ה"תיקון" של יש עתיד מהכנסת הקודמת, ותיקון 21 הוא ה"תיקון" של החרדים מהכנסת הנוכחית.)  ואכן החוק, ובפרט סעיף 26 שלו על עשרות תת-סעיפיו ותת-תת-סעיפיו, מפותל בצורה שראויה לסאטירה יותר מאשר לחוק.  אבל ידוע שבמחוזותינו הסאטירה מתקשה לעמוד בקצב של המציאות.  והמציאות, בניסוחו של עמית, היא זו: "ייאמר מיד. החוק פוגע קשות בזכות לשוויון, בצדק ובהגינות שהם שם נרדף לעקרון השוויון. החוק מפלה בין אדם לאדם, בין דם לדם ובין דמים לדמים. לצעיר החרדי יש אפשרות שלא להתגייס כלל אם נתמלאה המכסה, יש לו אפשרות לדחות את גיוסו והוא יכול לבחור בשירות אזרחי חלף השירות הצבאי. הצעיר החרדי לא נדרש לסכן את חייו, כביכול דמו סומק טפי מדמו של צעיר אחר שאינו בן ישיבה. ואם בחר הצעיר החרדי להתגייס בגיל 21 לאחר שכבר הקים משפחה, משכורתו הצבאית גדולה בהרבה מזו של חברו ליחידה שאינו נשוי. תיקוני החוק, נודעו בציבור כחוק השוויון בנטל, אך הלכה למעשה, קיבעו ועיגנו בחוק את אי השוויון בנטל. על כך קשה לחלוק."

(והערת אגב בנוגע לשוויון: סעיף 26כה של החוק הוא "לא ייפגע מעמדה ושילובה של יוצא צבא אישה בשירות ביטחון בשל שירותם של בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים בשירות ביטחון לפי פרק זה.")

עמית הוא שופט צעיר יחסית, אז הוא אופטימי.  מי שנמצא שם כבר הרבה זמן, וכשפסק הדין פורסם כבר פרש בעצם לגמלאות, הוא המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין.  וכך הוא פותח את דבריו: "יאוש. אין בפי מלה אחרת באשר לנושא דנא. הגיחוך – חוכא ואיטלולא – שנוצר בגלגולי ה"פינג פונג" בין הרשויות בעניין היורד לשורש השויון וההגינות האנושית הבסיסית, בעוד אין נפגע לימוד התורה החשוב כל כך כהוא זה, מציב את השאלה אם לצחוק צריך או לבכות בכי תמרורים."

ולסיום, הנה פסקת הסיום של הנשיאה נאור: "בשלב זה, ולאחר עשרות שנים של ניסוי וטעייה, ברור כי לא ניתן להסתפק עוד בהסדרים בלתי מחייבים ובלתי אכיפים שסופם לא ידוע. כל הסדר שיקבע המחוקק בסוגיה זו חייב להציב מטרה ברורה של קידום השוויון בנטל הגיוס ולהתוות מסלול ברור וישים להגשמתה. החברה הישראלית ניצבת אפוא בפתחו של מאמץ חברתי מחודש לפתרון בעיית הגיוס. לשם כך לא די בסיסמאות או בקביעתם של הסדרים הדוחים את הקץ.  נדרשים מעשים של ממש."  השופטים נתנו לכנסת שנה שלמה לפני שתוקפו של החוק הנוכחי יבוטל.  יש להם עוד חודשיים.

הייתי מפסיק כאן, אבל (א) זה עשוי ליצור רושם שלתיקונים האמורים לחוק לא הייתה השפעה, ו-(ב) כידוע יש לי חולשה למספרים.  אז הנה עדכון קטן של גרף שכבר פרסמתי של מספר החרדים בדחיית שירות בזכות הסדר תורתו-אומנותו.  החידוש הוא בירידה הדרמטית במספר הכולל בשנתיים האחרונות, כתוצאה מה"תיקונים" שמאפשרים בין היתר לכל מקבלי דחיית השירות מתקופת חוק טל לקבל פטור סופי כבר בגיל 26.  אלה שהגיעו לגיל גיוס אחרי ביטול חוק טל אפילו לא צריכים לחכות לגיל המופלג הזה – הם מקבלים פטור מלא בגיל 24. כך עשרות אלפים דחויי שירות כבר אינם דחויי שירות יותר, מה שנקרא בפי מי שמתעסקים בזה "ריקון המאגר".

torato-tot

ומה לגבי מספר הנדחים כל שנה? על זה לא מצאתי מספרים מהשנים האחרונות.  אני חושב שהמספר הרבה יותר קטן משהיה, בגלל שתי תופעות סותרות:  קרוב ל-3000 מתגייסים (אם כי יש ויכוחים אם כולם באמת חרדים מהסוג שבעבר קיבלו דחיית שירות), ואחרים פשוט לא מתייצבים בכלל ולכן לא מקבלים את דחיית השירות.

מקורות

הציטוטים מפסק הדין של בג"ץ.

הנתונים החדשים על מספר דחויי השירות מתשובה של דובר צה"ל על בקשת חופש מידע.

פיזור המתגייסים

אם כבר אוספים נתוני גיוס, אפשר גם להסתכל על פירוט של ערים.  מסתבר שאגף כוח אדם בצה"ל מדווח על זה מדי פעם, ומצאתי דיווח מפורט על גיוס גברים ונשים בערים שונות לשנת 2015 (וגם על שרות בתפקידים "משמעותיים" ועל הליכה לקצונה).  הגרף הראשון מראה את רמת הגיוס בערים שונות (ממוצע של גיוס הגברים והנשים, בהתבסס על ההנחה שבקירוב מצוין זה חצי חצי באוכלוסיה) בפרספקטיבה סוציואקונומית (שכר ממוצע) בעיר.

giyus-wealth

מה שרואים הוא קשר חלש בין הכנסה לגיוס – בערים עם הכנסה גבוהה יותר מתגייסים קצת יותר.  אבל ההשפעה הדרמטית באמת היא דת, כפי שניתן היה לצפות מהנתונים של הפוסט הקודם: בערים עם אוכלוסיה דתית משמעותית (ובפרט חרדית) רמת הגיוס מידרדרת באופן משמעותי.  ואם מסתכלים בפירוט בנתונים, אפשר לראות שגם בערים לרוחב החלק העליון של הגרף יש בעצם תופעה דומה — הירידה בגיוס בערים עם הכנסה נמוכה יותר היא בעצם בעיקר ירידה בגיוס נשים, מה שמצביע על האפשרות שמדובר בקשר בין הכנסה נמוכה למסורתיות וכתוצאה מכך לאי-גיוס נשים.

אם משווים את גיוס הגברים לגיוס הנשים בצורה ישירה מתקבל הגרף הבא:

 

men-women

אז רק במעט מהערים עם הגיוס הגבוה ביותר (למשל הוד השרון ורמת השרון) יש שוויון בין גיוס גברים לנשים.  בערים הגדולות תל-אביב וחיפה הגיוס קצת יותר נמוך, ומתחיל פער קטן בין גברים לנשים.  פתח תקווה ונתניה מייצגות ערים שבהן הגיוס עוד יותר נמוך והפער כבר משמעותי: גיוס הנשים הוא רק 3/4 מגיוס הגברים.  ירושלים כרגיל משתרכת הרחק מאחור וגם נתוני הגיוס מראים שהיא לא ממש עיר ציונית (או בעצם ממש לא עיר ציונית).  הפערים הגדולים ביותר הם כמובן בערים דתיות: למשל בגבעת שמואל 88.6% מהגברים מתגייסים אבל רק 42.3% מהנשים, ובערים חרדיות כמעט שאין גיוס נשים כלל (לארבעת הערים לאורך הציר האופקי בעצם אין נתון של גיוס נשים).

מקורות

מסמך "דירוג ערי ישראל לפי אחוזי גיוס ומיצוי" של אכ"א ודו"צ שמצאתי ברשת כאן: https://www.mitgaisim.idf.il/media/22708/giyos.pdf. לא מצאתי מקום שיש בו אוסף מסמכים כאלה משנים שונות, אם כי בעבר מצאתי אחד מ-2011.

צבא העם

חוק שרות ביטחון קובע חובת שרות בצבא לכל תושבי המדינה (אפילו אם אינם אזרחים!).  אבל ידוע שזה לא ממש המצב.  מי שסופגים את מירב הביקורת הם החרדים, אבל הם ממש לא לבד.  נתונים עדכניים (מ-2015) מראים שפחות מחצי מכל שנתון מתגייסים: 52% מהבנים ו-42% מהבנות.  הסיבות האפשריות לא להתגייס הן:

  • אתה ערבי.
  • מגבלה רפואית.  בחלק מהנתונים יש הבחנה בין מגבלה פיזית ל"אי-התאמה" נפשית, ומסתבר שאצל בנים יהודים הסעיף הנפשי אחראי על קרוב ל-80% מהמקרים.  (בגרף אין הבחנה כזו.)
  • לא עומדים בתנאי סף גיוס, למשל בעלי עבר פלילי.
  • מגורים ושהות בחו"ל.
  • הסדר תורתו-אומנותו לבנים חרדים או הצהרה על דתיות לבנות.  מאז המהפך המגבלות על הסדר תורתו-אומנותו בוטלו, ובנות מקבלות פטור על ידי הצהרה בפני דיין רבני בלי צורך לעבור ראיון בצבא.
  • בנות מקבלות פטור אם הן נשואות או אמהות (או בהריון).

not2

אם מסתכלים על כלל האוכלוסייה, חלק ניכר מאי-הגיוס מיוחס לערבים, שמהווים כיום מעל 28% מכל שנתון.  לפי החוק, אגב, ערבים אינם פטורים מגיוס.  אבל צה"ל אינו שולח להם צווים להתייצב, והם לא מתייצבים.  בין היהודים כ-73% מהבנים מתגייסים וכ-58% מהבנות, סך הכל כ-66%.  אז בין היהודים בערך שליש לא מתגייסים (או בעיקר לא מתגייסות).

איך הגענו למצב הזה?  הגרף הבא מראה את השינויים בפטור מגיוס של יהודים (כלומר האחוזים הם מתוך היהודים, לא מכלל האוכלוסייה).  הנתונים מקוטעים כי למרות שהם נאספים באופן סדיר על ידי מינהל הגיוס בצה"ל, לא מפרסמים אותם.  המקור הטוב ביותר שמצאתי הוא דוחות שונים של מבקר המדינה, שבהם (במסגרת הדיון בגיוס חרדים או בגיוס נשים) הוא נותן חומר רקע כולל נתוני גיוס.

 

giyus-years

תופעות ששווה לשים אליהן לב:

  • ההשתמטות מגיוס אצל בנים הוכפלה מאז המהפך ב-1977. בפרט אחוז המשתמטים החרדים היה כנראה מזערי ב-1977, וכיום הוא יותר מחצי.
  • לפני כעשור חלה ירידה מסוימת באחוז הבנים שקיבלו פטור מסיבות אחרות, בעיקר בריאותיות. יש להניח שזה נובע מכך שהם גילו שיותר קל לקבל פטור במסגרת תורתו-אומנותו, וזה הוריד את הלחץ להשיג אישורים רפואיים מפוקפקים. ראוי גם לציין שחלק משמעותי מהשינוי הזה קרה בתקופת חוק טל.
  • אצל בנות יש עליה משמעותית ביותר בקבלת פטור על ידי הצהרה על אורח חיים דתי.  היה מעניין לראות איך זה היה בשנות ה-80, אבל לא מצאתי נתונים.
  • הנתונים מראים לכאורה שבנות הרבה יותר בריאות מבנים, אבל יש להניח שזה פשוט משקף את זה שהרבה יותר קל להן לקבל פטור על דת.  בנים צריכים להיות יותר יצירתיים, וכנראה רבים בוחרים במסלול של פטור נפשי.  בשורה התחתונה יש להניח שהנתון של 3-4% לא עומדים בתנאי סף ו-3-4% בחו"ל הם נכונים, ושבעיות בריאות הן איפשהו בטווח 2-7% לשני המינים.

עדכון: בדו"ח של שדולת הנשים בנוגע להדרת חיילות מצאתי נתונים על גיוס בנות דתיות.  מסתבר שדווקא מספרן גדל באופן משמעותי בשנים האחרונות, אפילו אם באחוזים זה עדיין לא הרבה:

datiyot

מקורות

דוח מבקר המדינה 53א משנת 2002

דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2007 על הגיוס לצה"ל

דוח מבקר המדינה 62 משנת 2011

בחלק מהמקרים הנתונים הם עבור שנתון, למשל ילידי 1982.  מה שקורה הוא שהם בעצם מתגייסים לאורך כמה שנים, בערך מ-1999 עד 2003.  אני יחסתי נתונים כאלה לשנה העיקרית שבה הם אמורים להתגייס, במקרה הזה שנת 2000.

דוח שדולת הנשים על הדרת חיילות

ובנתיים בשטחים

מדי פעם שומעים טרוניות מצד מתנחלים על כך שהיושבים בתחומי הקו הירוק אינם מודעים להיקף הטרור בשטחים ועם מה הם צריכים להתמודד. ויש בזה משהו. אבל הנתונים מפוזרים בין דוחות שבועיים ואתרי חדשות, וזו עבודה סיזיפית לנסות ולגבש תמונה מסודרת. לכן שמחתי לקבל הפנייה לעבודה כזו של נחמיה גרשוני-איילהו, שעשה את מלאכת האיסוף הזו עבור 3 חודשים בסוף 2015. אמנם זה רק 3 חודשים, והתקופה היא תחילת "אינתיפדת הסכינים" אז סיכוי טוב שזה לא לגמרי מייצג תקופות אחרות, אבל בכל זאת זה משהו.

הנתונים שהוא אסף הם רשימה של 3778 אירועים לאורך כל 2015.  ב-9 החודשים הראשונים המקור היחיד הוא הודעות של משטרת ישראל.  יש מעט כאלה.  אז הרוב הם משלושת החודשים האחרונים, שמנצלים בנוסף להודעות משטרתיות גם פרסומים בעיתונות, כולל בחשבונות טוויטר של כתבים שונים וכו', ובעיקר קציר מסיבי של מבזקים מאתר "הקול היהודי", שהוא אתר חדשות שמנוהל על ידי עמותה מהתנחלות יצהר.  אני התמקדתי ב-3660 האירועים של התקופה הזו.  הגרף הבא מראה אותם בחתך שבועי, תוך סיווג לפי סוג האירוע, היכן הוא קרה, ומי דיווח עליו.  (המספרים לא זהים כי לא תמיד יש את כל פרטי המידע.)

events-all

אז מה רואים כאן?

  • רוב האירועים הם זריקות אבנים, התפרעויות, וזריקת בקבוקי תבערה. יש מעל 100 כאלה בשבוע, כל שבוע.
  • אבל אכן אנחנו לא שומעים עליהם, כי רובם המכריע לא מדווח בעיתונות הרגילה.  אפשר לטעון שזה מוצדק ולא צריך לדווח על כל זריקת אבנים, אבל גם אין דיון בסיכומים לאורך זמן, ובסופו של דבר ההתעלמות הזו משפיעה על תמונת העולם שנראה יותר שקט ממה שהוא באמת.
  • אחת הסיבות לכך שלא שומעים על הרוב המכריע של האירועים היא שהם קורים בשטחים, כולל מזרח ירושלים.  ירושלים היא דה-פקטו עיר מחולקת ודינו של מה שקורה בצד המזרחי (פרט אולי למקרים בודדים בעיר העתיקה עצמה) כדין השטחים.  ומה שקורה בשטחים ולא בישראל עצמה מודחק.
  • התמונה שעולה היא של התנגדות מתמשכת ועיקשת (וגם אלימה) של הפלסטינים לישראל ולכיבוש.  אירוני שמי שמפרגן להם את זה הם המתנחלים.

מקורות

הנתונים נגישים ברשת.  הם נאספו ונערכו על ידי נחמיה גרשוני-איילהו ובעזרת JudgeDan48@ שעזר במיפוי, גדעון אריאל, וגאי זומר (שהפנה אותי לנתונים האלה).  הנתונים המקוריים כאמור ברובם מהקול היהודי.  ניכר שנעשה מאמץ לטייב את הנתונים, כלומר להביא אותם לפורמט אחיד ומפורט.  במקרים שבהם אין סיווג של מקום האירוע השלמתי לפי התיאור המילולי.  יש אפשרות של דיווח כפול, למשל אם היו שני מבזקים דומים בהפרש זמן לא גדול (דוגמה: ידוי אבנים בקרית ארבע ב-17.9.15 בשעות 17:25 ו-18:57), אבל זה די נדיר, או כשיש דיווח נפרד על תקרית ועל מעצר בעקבותיה, אבל גם דיווחים על מעצרים די נדירים.  וכמובן יתכן גם שיש הרבה תקריות שאינן מדווחות כאן.

הוצאות ביטחון — הסדרה הארוכה

לפני כמה חודשים כתבתי על הירידה היחסית של תקציב הביטחון, אבל זה היה על סמך נתוני מפתח התקציב שמתחילים רק ב-1992.  עכשיו נתקלתי בפרסום 1680 של הלמ"ס שעניינו הוצאות הביטחון מאז 1950 — כלומר כמעט כל ימי המדינה.  הכותרת של הפוסט הקודם, "עולה אבל יורד", עדיין די מתאימה, אבל יש כאן סיפור יותר מעניין ממה שחשבתי, והדגמה כמה חשובות סדרות נתונים ארוכות.  זה לקח איזה שבועיים של בלגנים עם ניתוח הנתונים כולל התכתבויות עם הלמ"ס כדי לנסות להבין מה הולך שם, ופוסט ארוך ומורכב יחסית כדי להציג מה למדתי.  סורי.

נתחיל מסך ההוצאות מתוקנות לאינפלציה.  כפי שהגרף הבא מראה, זה החלק של ה"עולה".  העלייה הדרמטית הייתה בהקשר של המלחמות הגדולות — מלחמת ששת הימים ב-1967 ומלחמת יום כיפור ב-1973.  בהמשך היו כ-20 שנה של תנודות חזקות. בשנות ה-90 הוצאות הביטחון היו קצת נמוכות יותר, ובשנות ה-2000 הן שוב דומות למה שהיו בשנות ה-70.

הנתונים של הלמ"ס גם מבחינים בין הוצאות על משכורות, הוצאות אחרות בארץ, בעיקר רכש ואחזקה, ויבוא מחו"ל (וגם יצוא שמפצה במידה מסוימת על עלות היבוא, ולכן הקו השחור שמייצג את ההוצאה הכוללת לפעמים מתחת לסך הכולל של משכורות, הוצאות אחרות, ויבוא).  היבוא הגיע לשיא מדהים של חצי מכלל הוצאות הביטחון בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ומאז חלקו הולך וקטן, והוא גם האחראי העיקרי לתנודות הגדולות בתקופה 1973-1990.  חלקן של המשכורות וההוצאות המקומיות האחרות הולך וגדל עם השנים, וכיום הן מהוות את החלק הארי של הוצאות הביטחון.

bitachon-exp-avg

הנתונים הנ"ל לקוחים מלוח 1 של הפרסום של הלמ"ס, שמכיל נתונים במחירים שוטפים, שאותם התאמתי לאינפלציה כפי שהיא מחושבת על פי מדד המחירים לצרכן.  אבל הפרסום מכיל גם את לוח 2, שבו הלמ"ס עצמם התאימו את הנתונים למחירי 2010 (למה דווקא 2010? לא יודע).  למרבה המבוכה הגרף לעיל שיצא לי שונה מהגרף המותאם שהופיע בפרסום המקורי (שגרסה שלי שלו מובאת להלן).  הסיבה היא שהלמ"ס ביצעו את ההתאמה למדד על ידי שירשור של כל תת-סדרה בנפרד.  משמעות הדבר (להבנתי) שהם ייצרו מעין מדד יחודי להוצאות על שכר, מדד נפרד להוצאות יבוא, ומדד שלישי להוצאות אחרות.  כיוון שהמחירים של הרכיבים השונים האלה השתנו בצורה שונה זה מזה, הצורה של הגרף יוצאת שונה.  מה שרואים עכשיו הוא שהיבוא היה חלק קטן יחסית מההוצאות, השיא המובהק הוא באמצע שנות ה-70, ובגדול ההוצאות המקומיות וההוצאות על משכורות לא השתנו באופן משמעותי כ-30 שנה, מ-1980 עד 2010.

bitachon-exp-2

אז מה ההצגה הנכונה של הנתונים? עד כמה שאני מבין שתיהן נכונות, אבל במובנים שונים, תלוי מה אנחנו רוצים לדעת על העבר.  הגישה הראשונה מציגה נכון את מה הערך היום של הכסף שהוצאנו בעבר, כאשר הערך של הכסף נמדד באופן כללי על ידי מדד המחירים לצרכן, בלי קשר לסעיף הספציפי שעליו הוצאנו את הכסף בעבר.  הגישה השנייה, זו שהלמ"ס השתמשו בה, מציגה נכון את מה שהיינו צריכים לשלם היום עבור אותם מוצרים ושירותים בדיוק שרכשנו בעבר.  אני מעדיף את השיטה הראשונה.  הסיבה היא שאני רוצה לתאר את מה שנעשה בעבר, ולא לשחזר אותו כיום.  בפרט, אני רוצה לשמר שתי תכונות חשובות:

  • שימור היחסים בין הרכיבים כפי שהיו במקור.  אם בשנת 1975 חצי מההוצאות היו על יבוא, אני רוצה לדעת את זה ולראות את זה, אפילו אם היום ב-2017 הייתי יכול לשלם פחות.  אני לא בעסקי קניית טנקים, אני מנסה להבין את מה שהיה.
  • שימור התמונה במנותק מנקודת המבט.  אני אתן דוגמה.  נניח שלפני 10 שנים השקעתי 100 שקלים בזהב ו-100 ביהלומים.  ונניח שמאז מחיר הזהב נפל ואילו יהלומים עלו פי כמה, אז כיום היהלומים שלי שווים 1000 שקלים והזהב רק 10.  זה יוצר מצג שווא שהשקעתי בחוכמה, כי רוב הערך של ההשקעה שלי הוא ביהלומים, למרות שבמקור השקעתי חצי-חצי.  עכשיו נניח שבעוד 10 שנים הגלגל יתהפך, הזהב יתאושש, והיהלומים יפלו.  ואז הזהב שלי יהיה שווה 1000 שקלים והיהלומים רק 10.  התמונה על ההשקעה שעשיתי תהיה הפוכה, כי רוב הערך יהיה בזהב, ושוב זה יראה כאילו השקעתי בדבר הנכון, למרות שהיסטורית שום דבר כמובן לא השתנה.  אני רוצה להימנע ממצב כזה שבו איך שהעבר נראה תלוי מתי אני מסתכל אחורה, וזה בדיוק מה שקורה בשיטה של הלמ"ס כשמעדכנים כל רכיב בנפרד עם מדד ייחודי לו.

אם נסכם את המצב עבור ההוצאות המקומיות והשכר משני הגרפים ביחד, להבנתי מה שרואים הוא:

  1. הכסף המושקע בסעיפים אלה הולך וגדל, כפי שרואים על סמך התאמה רגילה למדד המחירים,
  2. באופן כמותי המוצרים והשירותים שנקנים בכסף הזה נשארים די אותו הדבר, כפי שרואים אם מתאימים כל תת-סדרה בנפרד למדד יעודי לה,
  3. והמסקנה היא שכנראה המחירים של המוצרים והשירותים האלה עולים יותר מהר ממדד המחירים לצרכן.

(אגב, בכל הגרפים בקצה הימני העליון של הגרף אני מראה גם את נתוני הביצוע של תקציב משרד הביטחון, לפי אתר מפתח התקציב.  ההתאמה די טובה, אבל יכול להיות שזה רק צרוף מקרים.  הלמ"ס מנתח את הוצאות הביטחון לפי תקנים בינלאומיים של חשבונות לאומיים, וזה לא בהכרח תואם באופן מושלם את חלוקת הסמכויות בין משרדים ממשלתיים בארץ.  למשל, לפי התקן הזה תשלומי פנסיה לעובדי כוחות הביטחון שייכים לסעיף "זיקנה" ולא לסעיף "ביטחון", ולכן הם לא אמורים להיכלל כאן, למרות שהם כנראה חלק לא מבוטל מתקציב משרד הביטחון (מצד שני בסעיף ההגדרות של פרסום הנתונים כתוב שזקיפות לפנסיה כן נכללות, אז לך תדע).  לעומת זאת כל ציוד צבאי שמתקבל נכלל לפי ערכו גם אם התקבל בחינם.  לא ערכתי בדיקה מפורטת לנסות להבין מה בדיוק ההפרשים והאם הם באמת מתקזזים בסוף.)

לא פחות חשוב מהסכום הכללי המושקע בביטחון הוא הסכום יחסית לשאר מה שקורה במדינה.  כרגיל מבצעים השוואה כזו על ידי הצגת הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ"ג.  כפי שהגרף הבא מדגים, זה החלק של ה"יורד".  הוצאות הביטחון הגיעו לשיא מדהים של כ-30% מהתמ"ג באמצע שנות ה-70, אבל נמצאות בירידה מאז, וכיום הן פחות מ-6%.  יש מצב שהירידה קשורה לפחות באופן חלקי לשלום עם מצרים, שנחתם ב-1979.  (הערה על הגרף: לפני 1960 אין נתונים נפרדים על היבוא, וזה לא אומר בהכרח שלא היה שום יבוא; באופן דומה לפני 1952 אין נתונים נפרדים על משכורות).

bitachon-exp-gdp-adj4

ולסיום, כל הנתונים לעיל הם של הוצאות ישירות על ביטחון.  אבל הלמ"ס מתעניינים גם בעלות הכוללת למשק.  לשם כך הם העריכו גם את העלות למשק של העובדה שחיילי הסדיר לא עובדים במשהו יצרני יותר (או לחילופין שהם מעכבים את הלימודים והכניסה לעבודה), את העלות של ימי מילואים, את ההוצאות להחזקה של מלאי חירום, את ההוצאות לבנית מקלטים וממ"דים, וכו'.  התוצאה הייתה שכל זה מוסיף כ-18-19.5% בתקופה מאז שנת 2000 (והם לא חישבו לתקופה לפני זה).

מקורות

פרסום 1680 של הלמ"ס: הוצאות הביטחון בישראל 2015-1950, מאי 2017, לוחות 1 (גרף ראשון), 2 (גרף שני), 4 (גרף שלישי), ו-5 (עלות כוללת למשק).  נתוני לוח 1 הותאמו למדד תוך שימוש בממוצע המדדים של החודשים השונים בכל שנה בתור בסיס.  לוח 4 (הוצאות יחסית לתמ"ג) מכיל נתונים עבור כלל ההוצאות וההוצאות המקומיות בלבד, אז הנתון עבור משכורות חושב על סמך היחס בין נתוני לוח 1 לנתוני לוח 4.

ותודה לרבקה כהן מהלמ"ס על ההסברים על ההתאמה למדד.

עולה אבל יורד

לפני יותר מ-4 שנים כתבתי על תקציב הביטחון, אז הגיע הזמן לעדכון.  הפוסט הקודם התחיל מהשינוי בתקציב הביטחון משנה לשנה.  בעדכון להיום זה נראה כך.  (באופן מביך גם החלק הישן יותר לא זהה למה שיצא לי בפעם הקודמת, ולא הצלחתי לברר למה… אבל העיקרון דומה.)

tak-bit-chng

אז יש פלקטואציות, ולפחות חלק מהעליות החדות יותר קשורות למבצעים צבאיים גדולים.  מצד שני אחרי העליות האלה באים קיצוצים.  אם מסתכלים על התקציב עצמו, במקום על השינוי, רואים שזה לא באמת קיצוץ אלא בסך הכל חזרה למצב הרגיל:

tak-bit

עוד דבר שאפשר לראות הוא שתקציב הביטחון (מתוקן לאינפלציה) גדל בערך עד 2004, ומאז הוא די קבוע פרט לאותן עליות זמניות אחרי מבצעים גדולים.  אבל זה לא כל הסיפור.  הגרפים האלה מראים את תקציב משרד הביטחון כפי שהוא מופיע בחוק התקציב.  על הבסיס הזה באות תוספות: קודם כל יש העברות שונות במהלך השנה, ואז יש את מה שבאמת עושים.  הגרף הבא מראה את הפער בין ביצוע התקציב לבין התקציב המקורי.  התופעה שזוהתה כבר לפני 4 שנים ממשיכה במרץ: יש מגמה ברורה של עליה, ובשנים האחרונות הביצוע עולה על האישור המקורי בקרוב ל-20%.  בכל משרדי הממשלה האחרים הביצוע הוא כרגיל נמוך מהתקציב המקורי.

tak-bit-over

עד כאן תקציב הביטחון בפני עצמו.  אבל מעניין גם להשוות אותו לדברים אחרים.  כשמשווים לתמ"ג, מסתבר שתקציב הביטחון הוא אחוז קטן והולך מהתמ"ג: הוא היה מעל 9% בשנת 1992, וכיום הוא פחות מ-5%.  אבל זה קשור לכך שכל התקציב הוא אחוז קטן והולך מהתמ"ג.  מה שמעניין הוא שגם יחסית לשאר התקציב החלק של משרד הביטחון הולך ויורד, לפחות בשנים האחרונות.  יתרה מזאת, אפילו ביצוע התקציב של משרד הביטחון הוא חלק קטן והולך מביצוע התקציב כולו, למרות שהביצוע הולך וגדל יחסית לתיכנון.  הירידה הזו התחילה ב-2007, אז אולי זה קשור להמלצות של וועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון.  נחכה עוד כמה שנים ונראה מה יקרה כתוצאה מוועדת לוקר.

tak-bit-pct

מקורות:

אתר מפתח התקציב.  הנרמול לתמ"ג מתבסס על נתוני הלמ"ס.

פגיעה באזרחים באינתיפדה השנייה

אוי איזו תקופה נוראית הייתה האינתיפדה השנייה.  ואין כמו לעבור על רשימות הקורבנות כדי להיזכר בכל הפיגועים הנוראיים שהיו יום אחרי יום, שאת חלקם אני עוד זוכר בלאו הכי מזמן אמת, למרות שעברו כבר מעל עשר שנים.

הסיבה לעשות את זה היא בדיקת הנושא של פגיעות באזרחים חפים מפשע לעומת לוחמים.  האינתיפדה השנייה היא מקרה בוחן טוב לזה — למרבה הצער יש הרבה נתונים.  שני הצדדים טוענים לפגיעה בלתי מובחנת באזרחים בצד שלהם תוך האשמת הצד השני.  הצד הישראלי לפחות טוען לניסיון לצמצם את הפגיעה באזרחים, ולהתמקד באנשי המיליציות הפלסטינאיות השונות.  הנתונים שמובאים כרגיל לתמוך בעמדה זו או אחרת הם מספר הנפגעים — למשל, כמה ילדים ונשים נהרגו, ואולי השוואה של מספרים אלה עם המספרים של לוחמים שנהרגו.

אני רוצה להציע ניתוח קצת יותר משמעותי — מה שחשוב זה לא המספר של ההרוגים, אלא היחס בין ההרוגים בקבוצות מין וגיל שונות לגודל האוכלוסיה בקבוצות האלה.  הסיבה היא שתמיד יש הרוגים גם מבין האזרחים הבילתי מעורבים.  אז ניסיון לצמצם את זה צריך להתבטא בכך שמספרם יהיה קטן יחסית לאוכלוסיה.

הצורה להציג את הנתונים האלה היא באמצעות תרשים spie chart.  התרשים הזה מורכב משתי שכבות.  הבסיס הוא תרשים עוגה סטנדרטי שמציג את החלוקה של האוכלוסיה לפרוסות מין וגיל.  למשל בנים בגילים 0-4, 5-9, 10-14, וכו', וכנ"ל גם לבנות.  אנחנו נציג את הבנים בצד ימין ואת הבנות בצד שמאל, כשפרוסות הגיל מסודרות מהילדים למעלה אל הקשישים למטה.

השכבה השניה היא החלוקה של ההרוגים לפי אותן פרוסות של מין וגיל.  אפשר לעשות זאת על ידי תרשים עוגה נוסף.  אם החלוקה של ההרוגים בין הקבוצות היא אותו דבר כמו החלוקה של האוכלוסיה, נקבל אותו תרשים עוגה כמו הקודם.  זה יקרה אם ההרג הוא אקראי, ולכל אחד יש את אותו הסיכוי לההרג.  אבל אם לקבוצות אוכלוסיה מסוימות (למשל גברים צעירים שמשתתפים בפעילות מלחמתית) יש יותר סיכוי ליהרג, הפרוסות שמייצגות אותם תהיינה יותר עבות מאשר בתרשים המקורי.  הבעיה היא שקשה להבחין בשינויים כאלה.  אז במקום זה אנחנו נשמור את הפרוסות השונות באותו עובי שהן היו, ונאריך או נקצר אותן כדי לשקף את הנתונים על ההרוגים.  כך אם בפלח מסוים מהאוכלוסיה יש יחסית מעט הרוגים זה יבוא לידי ביטוי בכך שהפרוסה בעוגה תהייה קצרה ולא תגיע להיקף העוגה המקורית.  לעומת זאת אם בפלח אוכלוסיה מסוים יש המון הרוגים באופן יחסי, זה יתבטא בפרוסה ארוכה יותר שבולטת מעבר להיקף העוגה המקורית.

(למי שמתעניין בפרטים, נציין גם שבהצגה הזו הרדיוס של כל פרוסה מייצג את רמת הסכנה לקבוצות מין וגיל שונות — עד כמה הם נוטים ליהרג יותר או פחות מחלקם באוכלוסיה.  השטח של הפרוסה מייצג את מספר ההרוגים.  שימו לב שבפרוסות של עוגה השטח פרופורציוני לריבוע הרדיוס (כמו ששטח עיגול שווה פאי כפול הרדיוס בריבוע).  כך למשל פרוסה שהרדיוס שלה פי 2 יותר גדול מבעוגה המקורית מייצגת פי 4 יותר הרוגים ממה שהיה צפוי לפי חלקם באוכלוסיה.  לכן הרדיוס לא מיצג סכנה באופן לינארי אלא בסקלה ריבועית.)

אם ניישם את מה שתואר לעיל עבור הרוגי האינתיפדה השנייה, נוכל לראות איזה דגם נוצר.  בפרט, מה שאנחנו מצפים לראות הוא שילוב בין שני דגמים.  ההרוגים שהם הרוגים אקראיים מתוך האוכלוסיה הכללית אמורים ליצור מעגל של פרוסות עם רדיוס פחות או יותר קבוע, כי בהגדרה הרוגים אקראיים אמורים להיות מפוזרים באופן אחיד בין כל הקבוצות של מין וגיל לפי הגודל של כל קבוצה כזו.  לעומת זאת לוחמים הם כרגיל גברים צעירים, אז לוחמים הרוגים צפויים ליצר פרוסות ארוכות במיוחד בצד ימין באמצע, במקום של הקבוצות של גברים צעירים.

אחרי כל ההקדמה הזו, הנה התוצאות.  הנתונים הם בעיקרם מאתר בצלם.  ראשית ההרוגים הישראלים (פרטים על מה זה כולל בדיוק בסעיף המקורות בתחתית הדף).  הצבעים הם תכלת לאזרחים, וורוד לאזרחיות, וחאקי לחיילים.  חאקי כהה משמעו חיילים שנהרגו במהלך פעילות מבצעית, וחאקי בהיר זה חיילים שלא היו במהלך פעילות מבצעית (כולל למשל הרבה מקרים של חיילים שנסעו באוטובוסים אזרחיים שהתפוצצו).

spie-isr

בגדול מה שרואים הוא אכן מה שציפינו.  יש עיגול של הרוגים מכל הגילים והמינים, ובליטות המצביעות על ייצוג יתר של חיילים.  אבל מעבר לכך ניתן לראות שלוש תופעות:

  • יש ייצוג חסר של ילדים עד גיל 13, כלומר הם נהרגו פחות מהמבוגרים יותר יחסית לחלקם באוכלוסיה.  רואים את זה בכך שהפרוסות שמייצגות את הגילים האלה יותר קצרות.
  • חלק ניכר מהחיילים וכמעט כל החיילות נהרגו כשבעצם לא היו מעורבים בפעילות מבצעית.  אבל בכל זאת הם בולטים מעבר לפרוסות האחרות, מה שמעיד על כך שהם נהרגו יותר מאשר היה צפוי אם זה היה אקראי בהקשר אזרחי.  יתכן שהסיבה היא שהם נמצאו יותר במקומות המועדים לפורענות, למשל אוטובוסים בין-עירוניים שהיו יעד להתקפה.
  • גברים בגילי הביניים נהרגו קצת יותר מנשים, שוב אולי כי הם הסתובבו יותר בחוץ במקומות שהיו יעד להתקפות.

ועכשיו להרוגים הפלסטינים.  שימו לב שקבוצות הגיל מוגדרות קצת אחרת, כי הרכב הגילים באוכלוסיה הזו שונה למדי, ובפרט יש הרבה יותר צעירים ופחות זקנים.  כאן חאקי כהה הוא אנשים שהשתתפו באופן פעיל בפעילות עויינת בזמן שנהרגו.  חאקי בהיר הם אנשים שמוכרים כחברים באירגונים השונים (כוחות הביטחון של הרשות, החמאס, הג'יהאד האיסלמי, וכו') אבל לא עסקו בפעילות עויינת בזמן שנהרגו.  חלקם היו יעד לחיסול ממוקד.

spie-pal

גם כאן ניתן לראות שילוב של שני הדגמים הצפויים, אבל בפרופורציות לגמרי שונות.  המעגל שמייצג הרוגים אקראיים מתוך האוכלוסיה הוא הרבה הרבה יותר קטן.  זה מצביע על כך שאכן הפגיעה האקראית באוכלוסיה הכללית (ובפרט בנשים וילדים) היתה הרבה יותר נמוכה באופן יחסי.  אבל מצד שני יש הרבה יותר גברים הרוגים בכל קשת הגילים מ-13 עד קרוב ל-30.  אפשר לחשוב על שני הסברים אפשריים לכך.  הראשון הוא שגברים ערבים נמצאים בחוץ הרבה יותר, ובפרט באותם מקומות שהיו יעד להתקפות ישראליות.  השני הוא שחלקם לפחות היו בעצם לוחמים או עסקו בפעילות עויינת, אבל לא זוהו ככאלה בבסיס הנתונים של בצלם.  אני לא רואה איך ניתן להכריע בין האפשרויות, אבל הפער העצום בין המעגל האקראי לבין מספר ההרוגים הגברים מעלה לפחות אפשרות ריאלית של דיווח חסר על השתתפות בפעילות עויינת.

מקורות

כדי לצייר את הגרפים האלה צריך נתונים פרטניים על ההרוגים (בפרט גיל ומין) ואת החלוקה של האוכלוסיה לקבוצות של גיל ומין.  את נתוני האוכלוסיה לקחתי מהלמ"ס, ובפרט מלוח 2.18 של השנתון הסטטיסטי של שנת 2003 שמכיל נתונים עבור 2002.  לגרף הראשון השתמשתי בנתונים של האוכלוסיה היהודית, מתוך הנחה שזה משקף יותר טוב את קהל הנפגעים הישראלים באינתיפדה.  לגרף השני השתמשתי בנתונים אודות האוכלוסיה הערבית בישראל, מתוך הנחה שזה הקרוב הטוב ביותר שיש לי לפילוג של האוכלוסיה הפלסטינית.

המקור של רוב הנתונים על הרוגים הוא מדפי הסטטיסטיקה של בצלם.  כיוון שרציתי להתמקד באינתיפדה השנייה (שהיא התקופה הכי מדממת מבחינת פעולות טרור ופעולות שכנגד) השתמשתי בדף של ההרוגים בתקופה שלפני מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008, ובפרט בנתונים עד סוף פברואר 2005 (שזה בערך מתי שהאינתיפדה השנייה דעכה).  הבעיה שזה לא רשימה אחת אלא המון רשימות שונות, שמוגדרות לפי צרוף של שלושה פרמטרים:

  • היכן קרה המקרה שבו נהרגו: בשטחים או בישראל
  • מי נהרג: פלסטינים, אזרחים ישראלים, אנשי כוחות ביטחון ישראלים, או אזרחים זרים
  • מי הרג אותם: פלסטינים, כוחות הביטחון הישראלים, או אזרחים ישראלים (למשל מתנחלים)

לגבי ההרוגים הפלסטינים, השתמשתי ב-5 רשימות: כל הפלסטינים שנהרגו בידי ישראלים (כוחות הביטחון או אזרחים) בכל מקום (בשטחים או בישראל), וגם אזרחים זרים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים.  לא כללתי את הרשימה של פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים (צרוף של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, סיכסוכים פנימיים, וכאלה שנהרגו במהלך פעולות נגד ישראל).  הסיבה היא שהמטרה היא לאפיין את המידה שישראל פוגעת באזרחים.

לגבי ההרוגים הישראלים, גם השתמשתי ב-5 רשימות: כל הישראלים (כוחות הביטחון או אזרחים) שנהרגו בידי פלסטינים בכל מקום (בשטחים או בישראל), וגם אזרחים זרים שנהרגו בידי פלסטינים.  שוב לא כללתי את הרשימה של פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים.  הסיבה הפעם היא שהמטרה היא לאפיין את המידה שהפלסטינים פוגעים באזרחים.

בנוסף יש באתר של משרד החוץ רשימה של כל ההרוגים בפעולות טרור מאז תחילת האינתיפדה השנייה.  השוותי את הרשימה הזו עם הרשימה של בצלם, והיו בה 58 שמות נוספים.  הסיבות לכך שהם לא נכללו ברשימות של בצלם הן שהפיגוע היה בחו"ל (למשל בהילטון טאבה, במומבסה, או בנמל התעופה של לוס אנג'לס), או שהמפגעים לא היו פלסטינים (למשל התקפה של חיזבאללה או שני המוסלמים הבריטיים שביצעו את הפיגוע ב"מייק'ס פלייס" בתל-אביב), או שההרוגים היו בעצם פלסטינים (ואולי מופיעים ברשימה של הפלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים שבה לא השתמשתי).  אני החלטתי לכלול את כל המקרים האלה, ובכל מקרה המספר שלהם נמוך ולא משנה את התוצאות שתוארו לעיל.

פרופורציות

אנחנו שוב בתקופת פיגועים, וזו "הזדמנות" להשלים חור בנתונים שמוצגים כאן, ושעד כה לא כללו את הנושא הזה.  לא מחוסר רצון או מחוסר נתונים — להיפך, יש ים של נתונים מפורטים על כל נרצח, והבעיה היא למצוא סיכום כללי.  בסוף התפשרתי על רישום ב"ספריה היהודית הורטואלית" שמבוסס ברובו על נתונים שהתפרסמו באתר משרד החוץ, אבל עם עדכון לשנים האחרונות.

הגרף הראשון מראה את מספר הנרצחים כל שנה מאז 1920.  אני לא יודע בדיוק מה ההגדרה שהשתמשו בה למשל בתקופת מלחמת השחרור, שבה היו כ-6000 הרוגים בסך הכל מהאוכלוסיה היהודית, ואילו כאן מצויין כי כ-400 מתוכם נהרגו בפיגועי טרור.  אני מניח כי מדובר בכאלה שלא נהרגו בהקשר לפעילו מלחמתית "רישמית".

killed-yr-all

כדי להכניס את זה לפרופורציה, ציינתי גם את מספר ההרוגים בתאונות דרכים כל שנה. בכל השנים שעבורן יש נתונים (כלומר מקום המדינה חוץ מבתקופת מלחמת השחרור) היו הרבה יותר הרוגים בתאונות דרכים — לפעמים אפילו פי 100 יותר. גם בשיא האינתיפדה השניה היו יותר הרוגים מתאונות דרכים.

אבל גם תאונות דרכים זה לא כל הסיפור.  התרשים הבא מראה את ההתפלגות של כל מקרי המוות הלא טיבעיים בארץ (מספר המתים מסיבות טבעיות — מחלות לב, סרטן, וכו' — הוא הרבה הרבה יותר גבוה).  מצד שמאל מתוארת שנת 2002, שהיא השנה המדממת ביותר של האינתיפדה השניה.  אפילו בשנה זו פחות מחמישית מקרי המוות הלא טבעיים היו כתוצאה מטרור, כשהאחרים מיוחסים לתאונות דרכים, להתאבדויות, ולתאונות אחרות (בעיקר תאונות עבודה).  מימין יש נתונים מעשר השנים האחרונות (2006-2015), וניתן לראות שההרוגים מטרור הם בערך אחוז אחד מכל המיתות הלא טבעיות.  ניתן גם לראות שבשנים האחרונות מספר ההתאבדויות עבר את מספר ההרוגים מתאונות דרכים, ומספר המתים בתאונות אחרות גבוה עוד הרבה יותר.  זה מתאים גם למחקר המתוקשר של אישתון על סיבות מוות והתאבדויות בצבא.

killed-pie

נירמול מעניין אחר הוא יחסית לגודל האוכלוסיה.  מהגרף הראשון ברור שהתקופה שבה נהרגו הכי הרבה ישראלים כתוצאה מטרור היא תקופת האינתיפדה השניה.  בשנות ה-50 נהרגו הרבה פחות, אבל גם האוכלוסיה הייתה הרבה יותר קטנה.  הגרף הבא מראה את הנתונים המנורמלים, כלומר הרוגים לכל 100,000 נפש — ואכן התקפות הפדאיין בשנות ה-50 נראות משמעותיות יותר מהאינתיפדה השניה.  גם גל הטרור אחרי הסכמי אוסלו מסתבר כקטן יותר באופן משמעותי מגל הטרור של שנות ה-70.  בנוסף הכנסתי גם את ההרוגים במלחמות ובמבצעים צבאיים גדולים, מנורמלים באותה צורה.  ברור שההרוגים במלחמות, אפילו מלחמות "קטנות" כמו מבצע קדש, רבים יותר.

killed-yr-pop

וכל זה מראה למה יש טרור: יש טרור כי הוא עובד.  המאות שמתים כל שנה מתאונות עבודה, התאבדויות, ותאונות דרכים הם שגרה לא מעניינית (אלא אם כן היה להם המזל למות בצורה ביזארית במיוחד).  הבודדים שנרצחים בפיגועי טרור מפחידים את כולנו.

מקורות

באתר משרד החוץ יש סיכום מספר הרוגי הטרור כל שנה מ-1920 עד 1999, ודפים נפרדים עם פרוט ההרוגים בין 1993 ל-1999 ועם ההרוגים מאז תחילת האינתיפדה השניה בספטמבר 2000.  תחילת 2000 נופלת בין הכסאות.  באתר הספריה הוירטואלית היהודית (אתר יהודי אמריקאי) טרחו לעשות סיכום שנתי ובזה השתמשתי.

נתוני ההרוגים בתאונות דרכים ומקרי מוות לא טבעיים אחרים הם מהלמ"ס.  אלה אותם נתונים שהשתמשתי בהם כבר בפוסטים אחרים על הנושאים האלה.  למרבה הצער הם לא מלאים.  הנתונים על שנת 2002 הופיעו בשנתון 2007, אבל לא על כל השנים בין 2006 ל-2015 יש נתונים.  כך שבעצם החלק היחסי של הרוגי הטרור הוא עוד יותר קטן.  גם נתונים על נרצחים יש רק בחלק קטן של השנים, וב-2002 למשל אין נתון כזה כלל.

מספר ההרוגים במלחמות ומבצעים מוויקיפדיה.  לגבי מלחמת השחרור אני מציג רק את שנת 1949, אז המספר המצויין הוא שליש מהסך הכל (שמתיחס לטווח 1947-1949).  לגבי מלחמת לבנון יש הפרדה בין המלחמה עצמה ב-1982 לבין 18 השנים הבאות בבוץ הלבנוני.  אני חילקתי את ההרוגים באופן אחיד על 18 השנים האלה.

ביצירת תרשימי העוגה הנחתי שהרוגים מטרור ומבצעים נכללים בתוך "כל הסיבות האחרות" של הלמ"ס, אז כיוון שציירתי אותם בנפרד החסרתי אותם מהנתון הזה — פרט להרוגי מלחמת לבנון השניה ב-2006 שצויין במפורש שהם לא נכללים (כמו גם חללי המלחמות הגדולות הקודמות, ששת הימים, יום כיפור, ולבנון הראשונה).

כמה פלסטינים נהרגו במאה השנים האחרונות?

בתחילת החודש חבר הכנסת ג'מאל זחלקה נזכר שהוא לא אוהב יהודים, ובפרט לא את מפלגת העבודה.  הסיבה העיקרית שהוא נתן לזה היא שסתיו שפיר היא גזענית — עובדה, היא לא מחייכת אליו ולא אומרת לו שלום במסדרונות הכנסת, בניגול לחברי כנסת מהימין הקיצוני שהם ממש סבבה.  בנוסף הוא אמר שמפלגת העבודה הרגה עשרות אלפי פלסטינים.  כיוון שאין (למיטב ידיעתי) נתונים סטטיסטיים על חיוכים בכנסת, אני אנסה להאיר את העניין השני.  השורה התחתונה היא שככל שמתרחקים אחורה בזמן וככל שמתרחקים מישראל והשטחים איכות הנתונים יורדת באופן דרסטי, עד כדי כך שסיכום כולל יכול לטעות באלפים רבים.

נתוני מוות של ערבים במסגרת הססכסוך הישראלי-ערבי כיכבו כבר באחד הפוסטים הראשונים שלי מלפני 3 שנים, אבל שם לא הייתה התמקדות בפלסטינים.  אז התחלתי מאותם נתונים שאספתי אז מוויקיפדיה האנגלית, עדכנתי אותם כדי לשקף את מה שכתוב בוויקיפדיה היום, ומצאתי עוד כמה שפספסתי אז.  כמו בפוסט הקודם, הגרף הבא נותן תאור סכמטי של מספר הפלסטינים שנהרגו בעימותים אלימים כל שנה, כאשר ההרוגים בעימותים שנמשכו יותר משנה (למשל האינתיפדות) מחולקים באופן שווה בין שנות העימות.

pal-dead-wiki

המספר הכולל משנות ה-20 של המאה הקודמת עד עכשיו הוא באיזור ה-54 אלף, מתוכם כ-30 אלף בעימותים עם ישראל וכ-23.5 אלף בעימותים עם שלטונות המנדט, במדינות ערב, ובסיכסוכים פנימיים.  אבל כל המספרים האלה הם בערבון מוגבל מאוד, כי ברוב המקרים אין מידע אמין אלא הערכות, וההערכות יכולות להיות שונות מאוד זו מזו.  מעבר לכך, חלק מההערכות (בפרט במלחמת לבנון) לא מתיחסות במקור לפלסטינים דווקא אלא באופן כללי להרוגים מכמה קבוצות, ובמקרים כאלה חילקתי אותם באופן שווה בין הקבוצות בלית ברירה. המספרים ששימשו בגרף ובסיכומים לעיל הם ממוצעים של הערכות כאלה, ובהחלט יתכן שהמספרים האמיתיים סוטים מהם באופן ניכר ואי אפשר לדעת על זה.

כדי להדגים את ממדי הבעיה, השוותי את ההערכות כפי שהצלחתי לחלץ אותן עכשיו עם ההערכות שחילצתי לפני 3 שנים.  היו שם שלושה שינויים בולטים: הערכת הפסלטינים שנהרגו במלחמת השחרור קפצה מכ-3400 לכ-8000, הערכת אלה שנהרגו במלחמת לבנון ב-1982 עלתה מ-4898 ל-6504, והערכת ההרוגים במלחמת המחנות בלבנון (מאבק פנימי במחנות הפליטים) הוכפל מ-1890 ל-3890.  וכמובן כל המספרים האלה — גם הישנים מלפני 3 שנים וגם החדשים מעכשיו — חשודים בחוסר דיוק רב כפי שהוסבר לעיל.

המצב הזה מחזק את הטוענים נגד וויקיפדיה שהיא לא מקור אמין, ואכן יתכן שחלק מההערכות שמצוטטות שם פחות אמינות מאחרות, ולא ראוי להתיחס אליהן באותה רצינות.  מצד שני יכול להיות גם שבחלק מהמקרים אני לא קראתי בעיון מספיק את הערכים, ועכשיו שמתי לב לפרט שלא שמתי אליו לב בעבר.  בכל מקרה, בתור ביקורת ניסיתי לבדוק באופן פרטני שני מקורות ראשוניים שנחשבים אמינים יחסית: האו"ם ובצלם.  באתר של בצלם מצאתי נתונים משנת 1988 עד היום.  לאו"ם יש המון אתרי מידע שונים, ואני השתמשתי בזה של המשלחת בירושלים שכל עיסוקה מעקב אחרי המצב ההומניטרי של הפלסטינים בשטחים, מתוך הנחה שהם הקרובים ביותר למקור ולכן הנתונים שלהם יהיו האמינים ביותר.  הבעיה היא שהם ניתנים בתור דוחות שבועיים מפורטים (מאז 2002), ולא היה לי מרץ להוריד ולקרוא מאות דוחות כאלה.  למרבה המזל יש דוח מסכם של 2005-2008, ובשנים האחרונות הדוח השבועי האחרון של כל שנה כולל גם סיכום שנתי, כך שבסופו של דבר השגתי נתונים מ-2005 עד היום.  אני מציג את שניהם באותה סקלה כדי להקל על ההשוואה.

pal-dead-betselempal-dead-un

ראשית הסתייגות.  שני המקורות האלה מתמקדים בשטחים ובישראל, ואינם כוללים למשל את הפלסטינים שנהרגו בלבנון או במלחמת האזרחים בסוריה.  בנוסף, ברוב השנים הם מדווחים רק על פלסטינים שנהרגו על ידי ישראל, ולא על פלסטינים שנהרגו בסיכסוכים פנימיים או ב"תאונות עבודה" עם מטעני חבלה.  אבל בכל זאת ניתן לראות את הדברים הבאים:

  • התמונה הכללית המצטיירת היא דומה בשני המקורות.
  • אבל למרות הקרבה והנתונים הפרטניים, יש חילוקי דעות שיכולים להגיע לכ-20% לגבי מספר ההרוגים.
  • הנתונים בוויקיפדיה גם הם די דומים, לפחות עבור המבצעים האחרונים.  יש להניח שזה נובע מכך שוויקיפדיה מסתמכת במידה רבה על האו"ם ובצלם במקרים רלוונטיים.
  • מצד שני, יש גם הבדל ניכר.  וויקיפדיה היא אנציקלופדיה, ומטבע הדברים מתמקדת במאורעות משמעותיים ולא בהתנהלות יומיומית.  כתוצאה יש שם נתונים על מבצעים, אבל לא על ההרוגים במגוון התקלויות קטנות שקורות באופן רציף.  בהקשר הזה בצלם והאו"ם מוסיפים מידע שחסר בוויקיפדיה.

מקורות

הנתונים מוויקיפדיה האנגלית באים ממגוון ערכים כפי שמפורט בטבלה הבאה.

2015 2012 by isr. to from source
48 1921 1921 wiki/Jaffa_riots
116 116 1929 1929 wiki/1929_Palestine_riots
5108 5108 1939 1936 wiki/1936-1939_Arab_revolt_in_Palestine
991 991 yes 1948 1947 wiki/1947-1948_Civil_War_in_Mandatory_Palestine
8000 3400 yes 1949 1948 wiki/1948_Arab-Israeli_War
3850 3850 yes 1956 1949 wiki/Reprisal_operations
1828 1828 yes 1970 1967 wiki/War_of_Attrition
4200 4200 1971 1970 wiki/Black_September_in_Jordan
56 yes 1973 1973 wiki/1973_Israeli_raid_on_Lebanon
3430 1976 1975 wiki/Lebanese_Civil_War
775 yes 1978 1978 wiki/1978_South_Lebanon_conflict
4524 4898 yes 1982 1982 wiki/1982_Lebanon_War
1980
3890 1890 1988 1985 wiki/War_of_the_Camps
1162 1162 yes 1993 1987 wiki/First_Intifada
882 1000
609 609 2005 2000 wiki/Second_Intifada
4907 4907 yes
402 yes 2006 2006 wiki/Operation_Summer_Rains
346 346 2007 2007 wiki/Fatah-Hamas_conflict
1325 1210 yes 2009 2009 wiki/Gaza_War_(2008-09)
112 yes 2009 2009 wiki/Operation_Hot_Winter
2933 2015 2011 wiki/Casualties_of_the_Syrian_Civil_War
168 yes 2012 2012 wiki/Operation_Pillar_of_Defense
8
2060 yes 2014 2014 wiki/2014_Israel-Gaza_conflict

הנתונים של בצלם מטבע הדברים מאתר בצלם.

הנתונים של האו"ם מאתר המשלחת בירושלים, ובפרט כוללים דו"ח מסכם יחודי לשנים 2005-2008.

הוצאות ביטחון — השוואה עולמית

סעיף הוצאות הבטחון בתקציב המדינה הוא מהגדולים שבהם, וכבר ראינו שההוצאות בפועל גם הולכות וגדלות עוד מעבר למה שתוקצב.  כיוון שהוצאות ביטחון נתפסות כסוג של תקורה, ולא כהוצאה שתורמת למשק ולחברה, מקובל לכמת את נטל הבטחון כאחוז מהתמ"ג.  אבל זו רק נקודת המבט של הכלכלנים.  מנקודת מבט של אנשי בטחון מה שיותר חשוב הוא ההוצאות הכוללות, ואיך הן משתוות לאיומים הפוטנציאליים.

מקור אחד לנתונים כאלה הוא האתר של ה-CIA שמכיל מידע על כל העולם.  בפרט, לגבי כל מדינה, יש שם את התמ"ג וגם את הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ"ג.  על ידי הכפלה של שני הגדלים האלה ניתן לקבל קרוב של סך כל הוצאות הבטחון.  ואם מסתכלים על איך הוצאות הביטחון בכל העולם מתחלקות בין יבשות ומדינות, מתקבלת התמונה הבאה.  האחוזים הם מתוך כלל ההוצאה העולמית על ביטחון, כלומר מתוך סיכום ההוצאות של כל המדינות ביחד.

relative-cia

אז כן, ידענו שארצות הברית מוציאה הרבה, אבל כל כך הרבה?  סין מוציאה בקושי שליש מזה, ורוסיה רק שביעית.  מעניין גם לראות את היחס בין הודו לפקיסטן, ואת הבולטות של מקום קטן כמו סינגפור.  לעומת זאת אפריקה כולה מסתפקת כנראה בנשק קל ומצ'טות כדי להרוג אחד את השני בלי לבזבז על זה יותר מדי כסף.  בשכונה שלנו, מדאיג לראות את ההשקעה העצומה של ערב הסעודית.  אמנם זה לא בהכרח מופנה כלפינו, אבל ביום צרה (למשל אם המשוגע התורן יצליח לפוצץ איזה מסגד על הר הבית) יש מקום לחשש.  מה שמפתיע הוא שאירן לא מופיע כאן, ואכן למרבה הפלא ה-CIA לא פרסם הערכה של הוצאות הביטחון של אירן דוקא.

אבל לא לדאוג.  יש עוד מקור למידע על הוצאות הביטחון בעולם, והוא המרכז הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם.  מסתבר אפילו שזה נחשב המקור העקרי והמקיף ביותר, שמצוטט בהרבה מקומות אחרים.  ויש לו יתרון נוסף שהוא מספק את הנתונים ישירות, ולא באופן עקיף דרך התמ"ג.  התמונה הגדולה שמתקבלת מהנתונים די דומה לקודמת, אבל יש קצת הבדלים בפרטים.  (ההבדל בסידור נובע כמובן מאלגוריתם תוכנה שמיצר את הגרף, ואין לא משמעות.)

relative-sipri

אז כאן ארצות הברית עוד יותר גדולה, אירופה גם יותר גדולה, אסיה ובפרט סין יותר קטנה (הכל יחסי…), וגם אירן מופיעה, אבל רק בחצי רמת ההשקעה של איחוד האמירויות ושמינית ההשקעה של סעודיה.

מקורות

הנתונים לגרף הראשון הם כאמור מה-CIA World Factbook, ובפרט מידע על התמ"ג (מעודכן ברובו ל-2013) ועל הוצאות הבטחון (מעודכנות ל-2012).

הנתונים לגרף השני מ-Stokholm International Peace Research Institute (SIPRI), ובפרט מהסקר שלהם אודות הוצאות צבאיות (מעודכן ל-2012).  יש כאן גם מידע מפורט יותר על הגדרות ומתודולוגיה, ואזהרה שהוצאות לא משקפות את כל התמונה בין היתר כי חשוב מה עושים איתן ומה הצטבר לאורך זמן.

תקציב הבטחון: תכנון מול ביצוע

תקציב משרד הבטחון הוא הגדול בתקציבי משרדי הממשלה, ומככב כל שנה בדיוני התקציב.  בניגוד לתקציבי משרדים אחרים, למשרד הבטחון יש אוטונומיה רבה בניהול התקציב בלי צורך לרצות את משרד האוצר.  אבל מצד שני יש את דו"ח ועדת ברודט שהציעה תכנית רב שנתית במסגרתה הגידול בתקציב הבטחון יוגבל ותתבצע התייעלות בשימוש בו.

הבחנה מעניינת שנעשתה בדו"ח ברודט היא שתקציבים חברתיים צריכים להמדד בצורה של תקציב לנפש, בעוד תקציב הבטחון הוא הוצאה כללית שלא צריכה להמדד כך.  בנוסף קבעה הוועדה כי איזון ראוי בין הוצאות בטחוניות לחברתיות משתקף בגידול של שניהם באותו שיעור — אבל כשההוצאות החברתיות הן הוצאות לנפש ואילו הבטחוניות לא.  כיוון שהאוכלוסיה גדלה, מתקבל שסך ההוצאות החברתיות יגדלו יותר מהר, ואילו תקציב הבטחון ילך ויקטן באופן יחסי.

ומה קורה בפועל?  בחינה של השינויים בתקציב הבטחון (מתוקן לאינפלציה) משנה לשנה מראה פלקטואציות חזקות.  חלק מהעליות הגדולות יותר ניתנות לקישור ישיר עם אירועים בטחוניים עתירי הוצאות, כגון האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה.  אבל גם אחרי הסכמי אוסלו היו שתי שנים של גדילה רצינית בתקציב הבטחון.

prio-bit

תופעה יותר מעניינת היא הפער הניכר בין תכנון התקציב כפי שהשתקף בחוק התקציב שהועבר בכנסת, לבין התקציב בפועל שבוצע בסופו של דבר.  בתקציב משרד הבטחון יש פער מתמשך בינהם, עם מגמת עליה ברורה.  הפער מצביע על כך שמערכת הבטחון מצליחה תמיד לקבל תוספות תקציביות משמעותיות במהלך השנה, מעבר למה שתוקצב מראש.  פער כזה אינו קיים בתקציבי המשרדים הגדולים האחרים, כגון משרד החינוך ומשרד הבריאות.

prio-bit-over

מקורות

נתוני תקציב הבטחון מאתר התקציב הפתוח.

נתוני ממשלות ישראל מאתר הכנסת.

על צבועים וכופרים

בפסגת המדינות הבלתי מזדהות בטהרן ראינו הרבה מפגשים בין מנהיגים שככל הידוע לא ממש אוהבים אחד את השני — ובכל זאת התכנסו יחד, התחבקו, התנשקו, והאשימו את ישראל.  אחד הפרשנים העריך שרמת הצביעות באולם הגיעה לשיאים חדשים שעוד לא נראו כמותם.  כדי לכמת את זה, בדקתי מה גודלו היחסי של הנושא הפלסטיני בין שלל המלחמות במזרח התיכון.  המדד הוא כמה הרוגים היו במלחמות ישראל לעומת ההרוגים במלחמות ומאבקים בין ערבים ומוסלמים (לא לשכוח את אירן וטורקיה) לבין עצמם.

כמה מילים על הגרף. הציר האופקי הוא זמן, והאנכי הוא הרוגים לשנה. ארועים קצרים מיוחסים לשנה בה קרו — למשל מלחמת ששת הימים מתבטאת בעמודה של שנת 1967.  לגבי ארועים ארוכים יותר מספר ההרוגים הכולל חולק במספר השנים, ומספר ההרוגים הממוצע נוסף לכל שנה בטווח. כתוצאה מספר ההרוגים הכולל ניתן על ידי השטח הצבוע (בהגדלה מתאימה, כל פיקסל מייצג הרוג). הנתונים אינם תמיד ידועים בוודאות (עפ"י המקורות המצוטטים בויקיפדיה האנגלית), אבל בכל זאת ניתן לצייר תמונה ברורה למדי.

hypo-3

התמונה המצטיירת היא שהסכסוך הישראלי ערבי הוא אכן שולי לעומת סכסוכים אחרים במזרח היכון — והחלק הישראלי פלסטיני שלו קטן עוד יותר (רוב ההרוגים הערבים הם ממצרים וסוריה במלחמות ששת הימים ויום כיפור). המלחמה המדממת ביותר בהפרש ניכר היא מלחמת אירן-עיראק (כ-900,000 הרוגים), ואחריה הטבח בדארפור (מעל 300,000). מעניין להשוות כמה מלחמות שאף אחד לא זוכר שהתקיימו בכלל עם מלחמות מפורסמות יותר כגון מלחמת ויאטנאם (בצד האמריקאי — אבדות הויאטנמים היו גדולות הרבה יותר). המלחמה הכורדית-עיראקית הראשונה גרמה לאבדות דומות לאבדות האמריקאיות במלחמת ויאטנאם, הן מבחינת האורך והן מבחינת ההרוגים לשנה בממוצע. מלחמת האזרחים בצפון תימן בשנות השישים גם היתה באורך דומה, אבל מספר ההרוגים הממוצע לשנה היה כפול. בין היתר נהרגו שם פי 2 יותר חיילים מצרים מאשר במלחמת ששת הימים. מלחמת האזרחים בלבנון היתה בערך פי 2 יותר ארוכה ממלחמת ויאטנאם, וגם מספר ההרוגים לשנה בממוצע היה כמעט כפול.  ואגב, מספר הסורים שנהרגו בטבח בחאמה ובמלחמת האזרחים הנוכחית (עד סוף 2012) הוא יותר מפי 6 מהמספר שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל.

במיוחד מעניין להשוות את המאבק הלאומי הפלסטיני לזה הכורדי.  מתחילת המאה העשרים נהרגו במאבק הזה בהערכה גסה כ-275,000 כורדים, ועוד כמה עשרות אלפים במאבקים פנימיים. מהצד השני נהרגו כמה עשרות אלפי עיראקים וטורקים, ומספרים קטנים יותר של אירנים וסורים.  באותה תקופה נהרגו כ-22,000 פלסטינים במסגרת המאבק עם ישראל (פחות מעשירית ממספר הכורדים ההרוגים), ועוד כמה אלפים במאבקים פנימיים ועם מדינות "מארחות". בפרט, שני האירועים בהם נהרגו הכי הרבה פלסטינים לא קשורים בישראל: אירועי ספטמבר השחור בירדן ומלחמת האזרחים בלבנון.

אז למה הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא מוקד לכל כך הרבה דיבורים והתנצחויות ולאף אחד לא אכפת מהכורדים? כאן אנחנו חוזרים לשיאי הצביעות של מנהיגי המדינות הבלתי מזדהות, ובעיקר הערביות והמוסלמיות. במשך עשרות שנים וגם כיום נוח לכולם לשמר את הסכסוך הזה בתור השעיר לעזאזל שאשם בכל — אפילו בתקיפת תיירים בשארם אל-שייח על ידי כרישים. מה שמעלה את השאלה שצריך לשאול את שמאלני העולם שקוראים לחרמות שונים על ישראל: נניח שישראל אכן תעלם מעל המפה. האם זה אכן יביא לפתרון בעיות זכויות האדם בעולם הערבי? לבעיות הכלכלה והתשתיות? לבעיות ההשכלה? לבעיות השחיתות?  האפשרות הסבירה יותר היא שהעיסוק האובססיבי בעניין הפלסטיני בעצם מאפשר את המשך קיומן של כל הבעיות האלה, שמשפיעות על מאות מליוני אנשים, בכך שהוא מסיט את תשומת הלב מהן.  והוא גם לא בדיוק מביא לפתרון הבעיה הפלסטינית, אלא רק גורם לשני הצדדים להתחפר בעמדותיהם.

ואם בפרספקטיבות עסקינן, אי אפשר בלי להשוות גם לשואה (שימו לב — 6 מיליון על פני 5 שנים זה 1.2 מיליון לשנה בממוצע):

hypo-4

ואגב, גם השואה היא רק חלק קטן מכלל ההרוגים במלחמת העולם השניה.

עדכון: הגרפים הוחלפו כדי לשקף את העליה במספר ההרוגים במלחמת האזרחים בסוריה עד סוף 2012.

מקורות

הנתונים לעיל נלקחו מוויקיפדיה האנגלית, מרשימה ארוכה של ערכים.  בהרבה מקרים מספר ההרוגים המדויק אינו ידוע, ומצויין טווח כמו למשל 15000-20000. במקרים כאלה השתמשתי בנקודת האמצע של הטווח, במקרה הזה 17500. במקרים בהם ניתן רק מספר ההרוגים הכללי, חילקתי אותם שוה בשוה בין הניצים. הערכים שמהם נלקחו הנתונים הם:

by Isr. killed country to from source
8000 saudia 1932 1902 wiki/Unification_of_Saudi_Arabia
1800 egypt 1919 1919 wiki/Egyptian_Revolution_of_1919
5000 iran 1922 1919 wiki/Simko_Shikak_revolt
36000 turkey 1923 1919 wiki/Turkish_War_of_Independence
42335 greece
5000 syria 1920 1920 wiki/Franco-Syrian_War
700 uk 1920 1920 wiki/Iraqi_revolt_against_the_British
7500 iraq
6000 syria 1927 1925 wiki/Great_Syrian_Revolt
17500 kurds 1925 1925 wiki/Sheikh_Said_rebellion
25750 kurds 1930 1927 wiki/Ararat_rebellion
116 palestine 1929 1929 wiki/1929_Palestine_riots
133 israel
1800 iraq 1933 1933 wiki/Simele_massacre
1050 yemen 1934 1934 wiki/Saudi-Yemeni_War
1050 saudia
200 kurds 1935 1935 wiki/1935_Yazidi_revolt
500 iraq 1936 1935 wiki/1935–1936_Iraqi_Shia_revolts
5108 palestine 1939 1936 wiki/1936–1939_Arab_revolt_in_Palestine
262 uk
304 israel
40000 turkey 1938 1937 wiki/Dersim_Rebellion
5900000 jews 1945 1941 wiki/Holocaust
2000 iran 1946 1945 wiki/Iran_crisis_of_1946
yes 991 palestine 1948 1947 wiki/1947–1948_Civil_War_in_Mandatory_Palestine
895 israel
5000 yemen 1948 1947 wiki/Yahia_clan_coup
yes 3400 palestine 1949 1948 wiki/1948_Arab–Israeli_War
wiki/Palestinian_casualties_of_war
6400 israel
yes 3143 egypt
yes 1571 jordan
yes 1571 syria
350 iraq 1948 1948 wiki/Al-Wathbah_uprising
400 israel 1956 1949 wiki/Retribution_operations
yes 3850 palestine
1257 uk 1953 1950 wiki/Korean_war
40677 usa
550 iran 1953 1953 wiki/1953_Iranian_coup_d'état
363 oman 1959 1954 wiki/Jebel_Akhdar_War
yes 3325 egypt 1956 1956 wiki/Sinai_War
231 israel
3000 iraq 1958 1958 wiki/14_July_Revolution
1650 lebanon 1958 1958 wiki/1958_Lebanon_crisis
10000 iraq 1970 1961 wiki/First_Kurdish_Iraqi_War
80000 kurds
10000 oman 1976 1962 wiki/Dhofar_Rebellion
26000 egypt 1970 1962 wiki/North_Yemen_Civil_War
1000 saudia
123000 yemen
840 syria 1963 1963 wiki/8_March_Revolution
2028 yemen 1967 1963 wiki/Aden_Emergency
5000 iraq 1963 1963 wiki/February_1963_Iraqi_coup_d'état
58220 usa 1973 1965 wiki/Vietnam_War
yes 12500 egypt 1967 1967 wiki/Six_Day_War
yes 6000 jordan
880 israel
yes 2500 syria
yes 84 jordan 1970 1967 wiki/War_of_Attrition
yes 6441 egypt
yes 1828 palestine
1136 israel
600 syria 1971 1970 wiki/Black_September_in_Jordan
4200 palestine
82 jordan
yes 10000 egypt 1973 1973 wiki/Yom_Kippur_War
2660 israel
yes 3250 syria
7000 iraq 1975 1974 wiki/Second_Kurdish_Iraqi_War
2000 kurds
800 turkey 1974 1974 wiki/Turkish_invasion_of_Cyprus
7250 greece
190000 lebanon 1990 1975 wiki/Lebanese_Civil_War
800 kurds 1979 1976 wiki/PUK_insurgency
5000 turkey 1979 1976 wiki/Political_violence_in_Turkey,_1970s
15653 turkey 2012 1978 wiki/Kurdish–Turkish_conflict
27000 kurds
10000 kurds 1983 1979 wiki/1979_Kurdish_rebellion_in_Iran
312 saudia 1979 1979 wiki/Grand_Mosque_Seizure
31582 iran 1979 1979 wiki/Iranian_revolution
570000 iran 1988 1980 wiki/Iran-Iraq_War
312500 iraq
826 syria 1980 1980 wiki/Tadmor_Prison_massacre
yes 4898 palestine 1982 1982 wiki/1982_Lebanon_War
657 israel
yes 6500 lebanon
yes 4898 syria
25000 syria 1982 1982 wiki/Hama_massacre
110000 kurds 1988 1983 wiki/Kurdish_Rebellion_of_1983
1890 palestine 1988 1985 wiki/War_of_the_Camps
1890 lebanon
7000 yemen 1986 1986 wiki/South_Yemen_Civil_War
402 saudia 1987 1987 wiki/1987_Mecca_Massacre
160 israel 1993 1987 wiki/First_Intifada
yes 1162 palestine
1000 palestine
4482 iran 1988 1988 wiki/1988_executions_of_Iranian_political_prisoners
2200 kuwait 1991 1990 wiki/Gulf_War
31164 iraq
248 usa
110000 iraq 1991 1991 wiki/1991_uprisings_in_Iraq
150000 algeria 2002 1992 wiki/Algerian_civil_war
7444 yemen 1994 1994 wiki/1994_civil_war_in_Yemen
5000 kurds 1997 1994 wiki/Iraqi_Kurdish_Civil_War
1063 israel 2005 2000 wiki/Second_Intifada
yes 4907 palestine
609 palestine
425 uk 2011 2001 wiki/Afganistan_War
23886 afganistan
3148 usa
2996 usa 2001 2001 wiki/September_11_attacks
171620 iraq 2011 2003 wiki/Iraq_War
6359 usa
319995 sudan 2009 2003 wiki/War_in_Darfur
667 kurds 2012 2004 wiki/Iran–Party_for_a_Free_Life_in_Kurdistan_conflict
7400 yemen 2011 2004 wiki/Sa'dah_insurgency
165 israel 2006 2006 wiki/2006_Lebanon_War
yes 1246 lebanon
346 palestine 2007 2006 wiki/Fatah–Hamas_conflict
472 lebanon 2007 2007 wiki/2007_Lebanon_conflict
yes 1210 palestine 2009 2009 wiki/Gaza_War
13 israel
1554 yemen 2012 2009 wiki/South_Yemen_Insurgency
338 tunisia 2011 2010 wiki/Tunisian_revolution
1640 yemen 2012 2010 wiki/Yemeni_al-Qaeda_crackdown
1146 egypt 2011 2011 wiki/2011_Egyptian_revolution
2000 yemen 2012 2011 wiki/2011_Yemeni_revolution
56296 syria 2012 2011 wiki/Casualties_of_the_Syrian_civil_war
27500 libya 2011 2011 wiki/Libyan_civil_war

תורתם אומנותם

פקיעת תוקפו של חוק טל העלתה שוב לדיון ציבורי את דחית השרות הצבאי הניתנת לתלמידי ישיבות (והופכת בעצם לפטור).  למרות שמסמכים שונים מצטטים נתונים אודות היקף הפטור שניתן, קשה למצוא מקור שמרכז את הנתונים לאורך כל השנים.  אז הנה מה שהצלחתי לאסוף.  המדובר בנתונים לגבי גברים בלבד.  שימו לב שהגרף העליון, שמשקף את הנתונים שנהוג לצטט, מראה את המספר המצטבר הכולל של חרדים במצב של דחית שרות מכל המחזורים, עד שהם מגיעים לגיל של פטור סופי.  התחתון מראה את המספר שנוסף כל שנה.

במבט על פני זמן ניתן לראות שלוש תופעות עיקריות:

  1. העליה הדרמטית שחלה במספר מקבלי דחית השרות לאחר המהפך שהעלה את הליכוד לשלטון, וההאצה בגידול מספר מקבלי דחית השרות מאז סוף שנות ה-90.
  2. חוסר ההשפעה של סדרת בג"צים וועדות, והכשלון של חוק טל שלא הקטין את מספר מקבלי דחית השרות בעשר שנות קיומו.
  3. ירידות במספר מקבלי דחית השרות הן תוצאה של שינויים בספירה בלבד. בפרט, הירידה בשנת 2011 נובעת מההחלטה לתת פטור סופי לכל מי שהגיע לגיל 35. לפני כן פטור סופי ניתן רק למי שהגיע לגיל 40. כתוצאה מכך חמישה שנתונים של מקבלי דחית שרות  נעלמו מהספירה בבת אחת, ולכן נראה כאילו מספר מקבלי דחית השרות ירד.

צורה אחרת להסתכל על הנתונים היא על מקבלי דחית הגיוס כאחוז מסך שנתון הגיוס.  גם כאן רואים את הגידול המתמשך שהתחיל מאמצע שנות ה-70, בעיקר אחרי המהפך:

בעת ביטולו של חוק טל, כ-13% מהשנתון היו חרדים שקיבלו דחית שרות.  בהקשר הזה עולה גם השאלה מה היחס בין קבלת דחית שרות על ידי חרדים לקבלת פטור על ידי אחרים.  התיחסות לכלל השנתון מעלה את התמונה הבאה (נתוני 2010):

מנתוני אוכלוסיה מתקבל ש-26.6% מהשנתון הם ערבים.  שיעור זה גבוה משיעור הערבים באוכלוסיה כיוון שבאוכלוסיה הערבית יש ילודה גבוהה ולכן היא מוטה יותר לכיוון של גילים צעירים מהאוכלוסיה הכללית.  מתוך היהודים טיפה יותר מרבע לא מתגייסים, והם מהווים 18.5% מכלל השנתון.  יוצא מכך ש-55% מהשנתון מתגייסים, 75% מכלל היהודים מתגייסים, אבל רק 13% מהחרדים מתגייסים.  החרדים הם קצת יותר מחצי מכלל מקבלי הפטור למרות שהם רק 15% מהשנתון.

מקורות

כאמור אין מקור אחד אמין שמרכז את כל המידע הרלוונטי, אבל מגוון דוחות ובג"צים מצטטים נתונים שביחד יוצרים את התמונה לעיל.  כפי שניתן אולי לצפות, המספרים במקורות שונים אינם תמיד זהים, אבל לרוב הם קרובים למדי.

דו"ח ועדת טל הוא מקור טוב לנתונים עבור טווח השנים 1974-1999.

דו"ח מבקר המדינה 53א משנת 2002 מכיל קצת נתונים.  דו"ח מבקר המדינה 62 משנת 2011 מכיל נתונים עדכניים נוספים.

מרכז המידע של הכנסת הפיק שני דוחות הכוללים מידע רלוונטי: דו"ח מפברואר 2007 ועוד דו"ח מספטמבר 2007.

ניתן למצוא נתונים גם בפסיקות בג"ץ השונות, ובפרט בבג"ץ שביטל את חוק טל ב-2012.

%d בלוגרים אהבו את זה: