מה אנחנו יודעים על הקורונה, ומה לא

מגפת הקורונה העולמית (השם הרשמי של המחלה הוא covid-19, ושל הווירוס שגורם אותה SARS-cov-2) מורכבת משני שלבים: מגפה בסין שהתחילה בדצמבר 2019 ורוסנה במידה רבה עד סוף פברואר 2020, ומגיפה בשאר העולם שהתחילה באמצע פברואר וממשיכה מאז בקצב גובר והולך. הגרף הבא מתאר את המספר המצטבר של חולים בכל העולם, ואת החלוקה שלהם לכאלה שכבר הבריאו, לכאלה שנפטרו, ולכאלה שעדיין חולים.

 

corona-world

כפי שניתן לראות ההתפרצות העולמית יותר מהירה ויותר גדולה מההתפרצות שהייתה בסין.  ההבדל נובע ממנגנון ההפצה.  בסין זה היה בעיקר הדבקה מקומית של תושבי העיר ווהאן.  בעולם זה הדבקה בקצב הסילון, על ידי הזרעה של וירוסים במאות ערים ברחבי העולם במקביל.  אין פלא שזה יותר מהיר.

יש שלוש שאלות מרכזיות הקובעות עד כמה מגפה היא מסוכנת:

  1. מה קצב ההדבקה.  אם כל חולה מדביק כמה אנשים נוספים, המחלה תתפשט באופן אקספוננציאלי ותהפוך למגפה.  וככל שקצב ההדבקה גבוה יותר, העומס על מערכת הבריאות גבוה יותר.
  2. מה שיעור המתים מתוך הנדבקים. שפעת למשל היא מגפה עולמית שחוזרת כל שנה, אבל רק אחד מאלף בערך מתים ממנה, והתרגלנו לקבל את זה. בשפעת הספרדית של 1918 מתו בערך 2%. במגפת ה-SARS של 2002-2004 מתו בערך 15%. במגפת האבולה של 2014-2016 מתו כ-50%.
  3. איזה חלק מהאוכלוסייה חשוף למחלה.  אם חלק משמעותי מהאוכלוסייה מחוסנת, למחלה יהיה קשה להתפשט.  אבל הקורונה היא מחלה חדשה ולכן נראה שכל אוכלוסיית העולם חשופה.

בהמשך אני אתאר את ההתפרצות בסין, את ההתפרצות בשאר העולם, וביתר פירוט את המצב בישראל.  הדגש יהיה על שתי השאלות הראשונות.  זה ארוך, אבל בלאו הכי אתם תקועים בבית, אז זו צורה טובה להעביר את הזמן.

התפרצות המגפה בסין

מחלת הקורונה הופיעה בשוק הסיטונאי למאכלי ים בעיר ווהאן שבמחוז חוביי בסין בדצמבר 2019. הביטוי למחלה היה חולים בדלקת ריאות נגיפית. דגימות הועברו למעבדות לאיבחון, וב-7 בינואר זוהה שמדובר בווירוס חדש.

במהלך ינואר התחילו לזהות מקרים בנוסעים שבאו מווהאן למקומות אחרים בעולם. ב-23 בינואר הוטל סגר אפקטיבי על העיר ואמצעי תחבורה בוטלו. בכל סין בוטלו גם אירועי השנה הסינית החדשה ב-25 לינואר. עד אמצע פברואר המגבלות הורחבו כבר ל-780 מיליון תושבים, חצי מאוכלוסיית סין. במחוז חוביי איפשרו רק לנציג אחד מכל משק בית לצאת לקניות פעם ב-3 ימים. כל מי שחזר לבירה בייג'ין מנסיעה חויב להיכנס לבידוד של 14 יום. מכלול הצעדים האלה הביאו לבלימת התפשטות המגיפה.  הגרף הבא מראה את ההיסטוריה של ההתפרצות בסין, וניתן לראות שעכשיו היא כבר לקראת סופה (בהנחה שלא תהייה התפרצות נוספת במחוז כלשהו).

 

corona-china

החשיבות של המקרה הסיני היא שזו הדגמה של קצב ההדבקה הטבעי, לפני שהרשויות נוקטות צעדים להקטנת המגע בין אנשים.  הצגת מספר החולים בציר לוגריתמי מראה שקצב הגדילה היה אקספוננציאלי עד ה-28.1.2020, כלומר יותר מחודש מהתחלת המגפה. עד יום זה אובחנו 5794 חולים, ו-132 מהם נפטרו. קצב הגידול של המקרים בשלב האקספוננציאלי היה 51% ביום.  בקצב כזה מספר החולים מכפיל את עצמו תוך קצת פחות מיומיים.  (להסבר על גדילה אקספוננציאלית והצגה בסקלה לוגריתמית ראו בפוסט קודם.)

את שיעור התמותה קשה יותר להעריך. הבעיה היא שמדובר ביחס: מספר המתים מתוך כל הנדבקים. את מספר המתים יודעים.  אבל את מספר הנדבקים לא: המספרים בכל הגרפים הם רק מספר המקרים המאומתים. ידוע שלרוב מי שנדבקים יש סימפטומים קלים בלבד, או שאפילו אין סימפטומים בכלל. כל האנשים האלה כרגיל לא מאובחנים, אבל הם כן תורמים להתפשטות המגפה.  בנתונים של סין יש קפיצה במספר המקרים ב-12.2.2020 כשהחליטו לכלול גם מקרים שזוהו על סמך תסמינים, למרות שלא היה להם אימות מעבדתי. מספר המקרים שבכלל לא נבדקו ולא יודעים עליהם צפוי להיות עוד הרבה יותר גבוה.

כשמגפה נגמרת אפשר לחשב הערכה של שיעור התמותה על יד חלוקת מספר המתים במספר המקרים. ככל שהיו יותר נדבקים שלא אובחנו, ההערכה הזו פחות מדויקת. אבל לפחות היא נותנת לנו חסם עליון על שיעור המתים: כיוון שמספר הנדבקים בעצם גבוה יותר ממה שאנחנו יודעים, השיעור האמיתי נמוך יותר ממה שאנחנו מחשבים.

בזמן שהמגפה עדיין לא נגמרה אי אפשר לעשות חישוב מדויק, כי עוד לא יודעים מה יעלה בגורלם של אלה שעדיין חולים. אבל אפשר לעשות שני קירובים:

  • מספר המתים מתוך כלל המקרים עד כה (כולל אלה שעדיין חולים)
  • מספר המתים מתוך המקרים הידועים עד כה (אלה שמתו או הבריאו, בלי אלה שעדיין חולים)

הגרף הבא מראה את שני הקירובים האלה עבור הנתונים של סין. כפי שניתן לראות, ככל שנשארים פחות ופחות חולים, שני הקירובים האלה מתקרבים אחד לשני. הם צפויים להתכנס לערך של בערך 4.1%. אבל צריך לזכור שזה רק חסם עליון, והשיעור האמיתי יותר נמוך באופן ניכר.

 

approx-deathrate-china

בנוסף, יש גם נתונים על הרכב הגילים של המתים.

age-china

אם נסכם, מה שלומדים מהמקרה הסיני הוא:

  • קצב ההדבקה של הקורונה גבוה מאוד.
  • שיעור התמותה הוא לא יותר מ-4.1%. אבל הוא גם תלוי בגיל: זקנים מתים יותר, צעירים כמעט שלא.
  • ניתן לעצור את המגפה על ידי הגבלות חמורות על האוכלוסייה. זה לוקח בערך שבועיים-שלושה.

נספח של התפרצות המגפה בסין הוא המקרה של אוניית שיט-התענוגות Diamond Princess. נוסע ששהה על האוניה בין ה-20.1.2020 ל-25.1.2020 אובחן כחולה קורונה ב-1.2.2020, אחרי שכבר עזב את האונייה. כתוצאה האונייה כולה הוכנסה להסגר כשעגנה ביפן ב-3.1.2020.  על האונייה היו 3711 נוסעים ואנשי צוות.

מספר הנדבקים באונייה מאפשר לחשב את שיעור ההדבקה המקסימלי באוכלוסייה, כיוון שהתנאים להדבקה היו מושלמים: כל האוכלוסייה מוגבלת לשטח מצומצם למדי, עם חדר אוכל משותף, ומערכת מיזוג אוויר מרכזית — מה שמבטיח הפצה יעילה של הווירוסים בכל האונייה.  בנוסף, בוצעו 3063 בדיקות לקורונה, גם אצל נוסעים רבים שלא הראו שום תסמינים. זה חשוב במיוחד לצורך הערכת שיעור ההדבקה הכולל.

התוצאה הייתה שזוהו 634 מקרים של קורונה, מהם 328 ללא סימפטומים.  בתוספת העובדה ש-7 נוסעים נפטרו, אפשר לחשב את שיעור התמותה.  זה יוצא 1.1%.  הבעיה עם החישוב הזה היא שהאוכלוסייה על האונייה לא מייצגת: על אוניות כאלה יש הרבה פנסיונרים ומעט צעירים (יחסית לאוכלוסייה הכללית).  אז כדי להגיע למסקנות צריך לבצע תיקון סטטיסטי.  כיוון שזקנים מתים יותר מהנגיף, התיקון מוריד את שיעור התמותה ל-0.5%.  (המאמר שביצע את החישוב הוא מתחילת מרץ והמספרים מסוף פברואר. בהמשך זוהו 712 חולים מהם 333 בלי סימפטומים. אבל זה לא משנה את המסקנות.)

לסיכום, מקרה ה-Diamond Princess מוביל למסקנות הבאות:

  • פחות מ-20% מהאוכלוסייה חשופה להדבקה בנגיף.
  • בערך חצי מהנדבקים לא הראו שום סימפטומים.
  • שיעור התמותה באוכלוסייה הכללית צפוי להיות בערך 0.5% מהנדבקים.

התפרצות המגפה בשאר העולם

לא הרבה אחרי שהמגפה פרצה בווהאן התגלו מקרים ראשונים בארצות שכנות, וגם בקצה השני של העולם.  המקרים הראשונים האלה היו נוסעים שבאו מווהאן.  בחלק מהמקומות — בעיקר מדינות מזרח אסיה שזוכרות את מגפת ה-SARS מלפני 17 שנים — נקטו אמצעים מידיים כדי לזהות חולים ולבודד אותם (למשל מדי חום בשדות תעופה).  בבכל מקרה, החל מאמצע פברואר מגפת הקורונה התחילה להתפשט במדינות שונות.  הגרפים הבאים מראים מה קרה בכמה מהן.

 

 

 

corona-all

ההבדלים בין המדינות משקפים שתי תופעות:

  • הבדלים אמיתיים בדינמיקה של המגפה כתוצאה מיעילות הפעולות נגדה.
  • הבדלים באיסוף מידע ואיכות הנתונים על החולים.

ההבדל בין דרום קוריאה לאיטליה למשל הוא הבדל מהסוג הראשון.  בדרום קוריאה ביצעו אלפי בדיקות, הטילו הגבלות חמורות על האוכלוסייה, והצליחו להביא לריסון המגפה עם מספר נמוך יחסית של מתים.  באיטליה התגובה הייתה איטית יותר, וכשהוטלו הגבלות חמורות זה היה מאוחר מדי.  מערכת הבריאות לא יכלה לעמוד בעומס של החולים, ובפרט החולים הקשים שהיו תלויים בטיפולים מצילי חיים כמו הנשמה. כתוצאה המגפה לא רוסנה עדיין, ובמקביל מספר המתים נסק.

ההבדל בין איטליה לאירן הוא הבדל מהסוג השני.  בכל העולם יש פער של כמה שבועות בין עלייה במספר החולים לעלייה במספר המתים והמבריאים.  באירן הפער הזה נראה הרבה יותר מצומצם.  ההסבר הוא כנראה שהמגפה פרצה כבר באמצע פברואר, אבל הם לא איבחנו את זה. כתוצאה הם גם לא נקטו באמצעים להפחתת הידבקות. זו גם הסיבה שלמרות שיש כבר מבריאים עדיין מספר החולים ממשיך לעלות בתלילות ולא מתחיל להתמתן.

כדי להבחין יותר טוב בדינמיקה בארצות שונות צריך להציג את הנתונים בסקלה לוגריתמית. בסקלה כזו עלייה אקספוננציאלית במספר החולים או המתים מתבטאת כקו ישר שעולה באלכסון (להסבר ראו בפוסט קודם).  הנתונים של קוריאה פחות מעניינים כי באופן מובהק המגפה שם כבר רוסנה (אם כי עוד מוקדם מדי לחשב הערכה של שיעור התמותה).  נתוני אירן גם פחות מעניינים כי הם לא אמינים.  אז נתרכז בארצות האחרות.

 

 

logrow-italy

הכי מעניין זה איטליה.  לפני כמה ימים הכותרות בישרו שמספר המתים באיטליה עבר את זה של סין.  המגפה באיטליה התחילה קצת לפני הארצות האחרות, עם עלייה תלולה במספר המקרים ב-20-22 בפברואר.  אחר כך בא עוד שבוע של עלייה אקספוננציאלית, שהביא את מספר המקרים לאלפיים. מאז אחוז הגידול בכל יום במגמת התמתנות, אבל עדיין המספרים גדלים ומערכת הבריאות לא מצליחה להתאושש.  מספר המתים באיטליה עלה באופן אקספוננציאלי במשך שבועיים וחצי, וכיום הוא הגבוה ביותר בהפרש ניכר.  החדשות הטובות היא שגם מספר המתים כבר לא עולה באותם אחוזים כמו קודם.

השאלה אם הקצב מתגבר או מאט יכולה להיות מבלבלת.  הכותרות בעיתונים מספרות על כך שכמה מאות נוספים מתו היום, ואלה מספרים שעדיין גדלים.  אבל מהגרף הלוגריתמי אפשר לראות שהם גדלים באחוזים הולכים וקטנים.  מכאן שהמצב באיטליה כבר מעבר לשיא הגדילה (כשהיא נמדדת באחוזים, לא במקרים).  אפשר לקוות שמגמת ההאטה תמשך, מספר המתים יתכנס לכ-10,000, ומספר המקרים לכ-100,000.  בימינו זה נחשב לאופטימיות.

 

logrow-three

בשלושת המדינות האחרות, ספרד, גרמניה, וארה"ב, מספר המקרים עולה אקספוננציאלית בקצב דומה מאז סוף פברואר.  אבל מספר המתים בהן שונה לגמרי.  בספרד מספר המתים עלה בקצב גבוה, ורק בימים האחרונים נראה שאולי הוא מאט. בארה"ב העלייה הייתה הרבה יותר איטית (הקפיצה ה"גדולה" ב-2.3.2020 היא רק 5 מקרים).  בגרמניה התחילו למות שבוע יותר מאוחר; העלייה במספר המתים היא אקספוננציאלית, אבל המספרים עדיין קטנים.  ראוי לציין שבימים האחרונים הסתמנה עלייה קלה בקצב הגידול של מספר המקרים ומספר המתים בארה"ב.  אם זה ימשיך כך מצבם יורע יחסית לשאר העולם.

מכל הנתונים האלה על התפשטות המגפה בארצות שונות ניתן ללמוד את הדברים הבאים:

  • התפשטות המגפה שונה במקומות שונים, לפחות חלקית בגלל אופי תגובת הרשויות
  • דרום קוריאה מהווה דוגמה לשליטה במגפה על ידי בדיקות נרחבות והטלת מגבלות על האוכלוסייה.  המגפה שם רוסנה ומספר המתים קטן.
  • איטליה מהווה דוגמה למחיר של השהייה בתגובה: מספר מקרים גבוה ומספר מתים גבוה.  אבל גם שם אחרי תקופה של עלייה אקספוננציאלית הקצבים מתחילים להתמתן.
  • בספרד, גרמניה, וארה"ב מספר המקרים גדל באופן אקספוננציאלי כבר 3 שבועות, ועוד אין סימנים להאטה.  בארה"ב יתכן אפילו שיש האצה.
  • אירן מהווה דוגמה לבעיה בנתונים.  מספר המתים הגבוה, כולל בהנהגת המדינה, מצביע על אפשרות שלחוסר הידע שנלווה לנתונים גרועים יכולות להיות השלכות חמורות.

התפרצות המגפה בישראל

מספר חולי הקורונה בישראל עבר את ה-700, ואחד מת עד כה.  משרד הבריאות מפרסם מידע מפורט — אם כי לא מלא — על חלק מהחולים.  אז חלק מהגרפים הבאים מבוססים על מידע חלקי.

הנתון הבסיסי ביותר הוא מספר החולים שאובחנו. מספר זה עולה באופן אקספוננציאלי, בקצב גידול ממוצע של 26.4% ליום.  בקצב כזה מספר המקרים מכפיל את עצמו כל 3 ימים.  קצב זה ממשיך כבר יותר מ-3 שבועות ללא שינוי.

 

logrow-israel

שאלה אפשרית היא האם זה באמת משקף את כל המקרים, או שאבחון חולים מוגבל על ידי מחסור בערכות בדיקה.  אבל שיעור התוצאות החיוביות (איבחון מקרה של קורונה) הוא רק 1-3% מהבדיקות.  בהנחה שהבדיקות ממוקדות באנשים שיש סיבה לבדוק אותם, נראה שמלאי הבדיקות אינו גורם מגביל משמעותי.  אפשרות מעניינת היא לבצע גם בדיקות מדגמיות כדי לוודא שאין הרבה חולים שלא מודעים אליהם.  אם יש הרבה כאלה וימצאו אותם זה יתן מידע חשוב על שיעור ההדבקה הכללי ושיעורי התמותה האמיתיים.  אם אין אז זה בזבוז כי הסיכוי ליפול על מישהו במקרה יהיה אפסי.

נתון חשוב נוסף הוא מקור ההדבקה.  מנתונים חלקיים על מקרים שבהם מקור ההדבקה ידוע, מסתבר שיותר מחצי נדבקו בחו"ל.  נתון זה מתיישב עם כך שאנחנו בתחילת המגפה, ורוב המקרים אינם תוצאה של הדבקה מקומית אלא יבוא מבחוץ.

עוד נתון מעניין הוא הדמוגרפיה של החולים.  יש ידיעות על כך שזקנים בסכנה מוגברת, והיו דיווחים על כך שילדים לא נדבקים בכלל.  הנתונים מראים שמבחינת הידבקות במחלה זה לא כך.  הגרף הבא הוא spie chart שמראה זאת.  יש כאן שני תרשימי עוגה אחד על השני.  הבסיס הוא התפלגות האוכלוסייה בישראל לפי מין וגיל.  השני שמונח מעליו הוא ההתפלגות של חולי הקורונה לפי אותן פרוסות גיל ומין.  הטריק הוא ששומרים את הזוויות של העוגה המקורית, ומתאימים את הערכים על ידי הארכה או קיצור של הפרוסות.  כך קבוצות שמיוצגות ביתר — כלומר שמספר החולים בהן הוא יותר ממה שהיינו מצפים לפי מספרם באוכלוסייה — ייוצגו על ידי פרוסות ארוכות יותר, שבולטות מעבר לשפת העוגה המקורית.  קבוצות עם יצוג חסר — פחות ממה שהיה צפוי — מיוצגות על ידי פרוסות קצרות יותר.  אם התפלגות חולי הקורונה הייתה כמו התפלגות האוכלוסייה כולה, היינו מקבלים עוגה שמכסה בדיוק את המקורית.

patients-spie-cor

מה שרואים הוא שילדים ונוער נדבקים הרבה פחות ממבוגרים, ושגברים בגילים 30-69 הם הקבוצה העיקרית שנדבקת יותר מכפי שצפוי לפי חלקם באוכלוסייה.  אני חושד שזה משקף בעיקר את מי שנוסעים יותר לחו"ל בתקופה הזו של בין חגים.  למרבה הצער אין נתונים על חומרת המחלה, אז אי אפשר לראות אם זקנים חולים יותר קשה.  ובכל מקרה זה מסתמך על יחסית מעט נתונים של משרד הבריאות.

אז אם לסכם, מה שאנחנו יודעים על המצב בארץ הוא

  • מספר החולים גדל אקספוננציאלית ומוכפל כל 3 ימים.
  • יותר מחצי מהחולים נדבקו בחו"ל.
  • גברים מבוגרים נדבקו יותר, ילדים ונוער פחות.

אז מה יהיה?

ראשית, שיהיה ברור — אני לא יודע.  אף אחד לא באמת יודע.  אז ההמשך הוא בעיקר ספקולציות.

אם משווים לארצות אחרות, יש שתי אפשרויות:

  • בסין ובדרום קוריאה המגפה רוסנה.  כנראה גם באיטליה עברו את השיא, אבל עוד לא רואים את זה.
  • בספרד, גרמניה, וארה"ב יש עדיין גדילה אקספוננציאלית רצופה.  גם אצלנו.  ההבדל הוא שאצלם זה גדל ב-33.2% ליום בממוצע, ואצלנו פחות: גדילה של 26.4% ביום בממוצע.

בהינתן שנוקטים צעדים משמעותיים להגביל את ההדבקה, הם צפויים להתחיל להשפיע אחרי 2-3 שבועות.  אז לא מופרך לחשוב שצפוי לנו בערך עוד שבוע של גידול כזה, ואז קצב הגדילה — באחוזים, לא במקרים — יתחיל לרדת.  ואם זה אכן יעבוד, עוד כ-3 שבועות נראה ריסון משמעותי של קצב ההדבקה.  סך כל החולים יהיה 5000-6000.

מה שיותר חשוב הוא שיעור התמותה.  שוב יש שתי אפשרויות:

  • בקוריאה, ב-diamond princess, ואולי גם בגרמניה, הצליחו לשמור על אחוז תמותה נמוך. בגבולות אחוז אחד מהחולים, פחות מזה מהנדבקים.
  • בסין, באיטליה, ובספרד אחוז התמותה כנראה יותר גבוה.  כנראה בגלל עומס יתר על מערכת הבריאות.

אצלנו מערכת הבריאות בעומס יתר גם בשגרה, אז אנחנו חשופים לסכנה במצב חירום כמו מגפה.  זו הסיבה להיסטריה מכיוון משרד הבריאות.  אבל יש גם עבודה מאומצת להכין מקומות נוספים לצורך אישפוז וטיפול בחולי קורונה.  וכנראה גם העומס דווקא ירד לאחרונה, כי ההיסטריה מהקורונה גורמת לאנשים להגיע פחות לבתי חולים.  אז בזהירות המתבקשת אפשר להיות אופטימיים ולקוות שלא נגיע למצב של איטליה למשל.  בהנחה שנצליח, מדובר בכמה עשרות מתים.  בהינתן שבישראל מתים כ-45,000 איש בשנה, מבחינה סטטיסטית זה כלום.

מקורות

ציר הזמן של התפרצות המגפה מתואר באתר אלג'זירה

נתונים על מספר החולים והמתים בעולם ובארצות שונות נאספים באתר worldometer

נתונים על המצב בארץ באתר covid19data.co.il

השוואה של הקורונה למגפות אחרות באתר healthline

מאמר שמנתח את מקרה ה-Diamond Princess

הודעות של משרד הבריאות על חולים בישראל

 

5 תגובות

  1. פרסם את 21/03/2020 ב-22:18 | Permalink | להגיב

    למיטב הבנתי נעשו נסיונות לצמצום ההדבקה על הספינה. הם היו רחוקים ממושלמים אבל קשה לי לקבל את המסקנה שהתרחשה שם הדבקה מקסימלית ושרק 20% מהאוכלוסיה חשופים. הלוואי שזה נכון, אבל זה רק חסם תחתון וכנראה לא הדוק.

  2. oj
    פרסם את 22/03/2020 ב-7:29 | Permalink | להגיב

    האם יתכן שהרבה מהנוסעים על הספינה חלו והבריאו עד המועד ששוחררו לכן הם נמצאו לא חולים כששוחררו ולו היו עושים להם בדיקת אנטיגן היו מגלים שהם חלו? עד כמה מדוייקת בדיקת המקלון באף או בלחי הפנימית? קראתי שהיו אנשים שנמצאו ללא וירוס בבדיקה שכזו אך בצואה נמצא הנגיף.

    • פרסם את 22/03/2020 ב-8:06 | Permalink | להגיב

      הרגישות של הבדיקות ובפרט לחולים שהבריאו היא שאלה מצויינת שאין לי תשובה עליה. אבל לגבי הספינה להבנתי עשו הרבה בדיקות גם לפני השחרור, זה לא היה הכל בסוף.

  3. רון
    פרסם את 22/03/2020 ב-19:29 | Permalink | להגיב

    בכל בליל המלל טוב לראות ניתוח עובדתי וקר של מספרים ונתונים בלי פאניקה. חן חן דרור.

  4. איתמר מושקין
    פרסם את 23/03/2020 ב-9:44 | Permalink | להגיב

    "מספר החולים" כאן זאת (הערכה של) מספר החולים באוכלוסיה, או חולים שנבדקו ואומתו?
    לגבי ישראל אני מזהה שזה השני, אבל לגבי סין, איפה שהמידע עשיר יותר? ומקומות אחרים?
    אני שואל בעיקר כי הערכת מספר החולים באוכלוסייה זו הערכה מעניינת שאני לא יודע איך אנשי המקצוע עושים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: