אם תהייה כאן מגפת קורונה, איפה יאשפזו את החולים?

[עוד פוסט שהופיע בבלוג בדה מרקר לקראת הבחירות, מבוסס על פוסט שהופיע כאן לפני חצי שנה עם טוויסט עכשווי]

מערכת בחירות שלישית תוך שנה יוצרת אתגר למי שרוצה לדון בדברים בצורה עניינית. אבל לפעמים האקטואליה משתפת פעולה. הנושא החם בכל העולם כיום הוא משבר מגפת הקורונה – השפעת המדבקת שכבר נותנת את אותותיה בכלכלה העולמית. אצלנו אותרו עד כה מקרים בודדים והחליטו לשים תיירים חשודים בבידוד. אבל מה יקרה אם תתפרץ מגפה של ממש?

מגפות שפעת יש בכל שנה, וחלקן אפילו חמורות יותר (אם כי מדבקות פחות) מזו של וירוס הקורונה. וגם בלי בחירות זה מוביל לכתבות טלוויזיה על עומס בלתי נסבל בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות בבתי החולים, עם צילומים של עשרות חולים המאושפזים במסדרונות. התוצאה הבלתי נמנעת היא שיש גם עומס יתר על הרופאים והאחיות, שמתקשים לתת לחולים טיפול ראוי. אבל השאלה היותר חשובה היא איך הגענו למצב הזה?

נתונים על מיטות האישפוז בבתי החולים הכלליים (כלומר בלי מוסדות גריאטריים או לחולי נפש) מראים שמספר המיטות עולה כל הזמן. אבל בעצם מספר המיטות עצמו הוא לא הנתון המשמעותי. האוכלוסייה בישראל גם היא גדלה כל הזמן, וברור שכשהאוכלוסייה גדלה צריך יותר מיטות בבתי החולים. השאלה היא אם מספר המיטות גדל בקצב שמתאים לקצב גידול האוכלוסייה.

לכן במקום להסתכל על מספר המיטות, מה שמעניין הוא היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסייה – למשל מספר המיטות לאלף נפש. כשמציירים גרף כזה עבור הנתונים שבידינו, רואים בבירור שניתן לחלק את ההיסטוריה של האישפוז בישראל לשני חלקים: מקום המדינה ועד המהפך בשנת 1977, ומהמהפך עד היום.

beds-klali-per-pop-mahapach

ב-29 השנים הראשונות של המדינה ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שהאוכלוסייה גדלה, ומספר המיטות לאלף נפש נשאר בתחום שבין 3-3.3.  למרות גלי העלייה העצומים, למרות שלא היה כסף, למרות המלחמות והוצאות הביטחון, עמדו במשימה ובנו את מערכת הבריאות ביחד עם שאר המדינה.

43 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי.  באופן מובהק הפסיקו להשקיע את אותם המשאבים, וכתוצאה מספר המיטות לאלף נפש הלך וירד שנה אחרי שנה.  כיום הוא הגיע כבר לפחות מ-1.8 מיטות לאלף נפש, שזה רק טיפה יותר מחצי ממה שהיה בשנת 1978.  אחת הסיסמאות במחאה החברתית של קיץ 2011 הייתה "זו לא טעות, זו מדיניות!".  הנתונים על מערכת הבריאות מראים שזו לא סתם סיסמה קליטה.  זה באמת כך באופן מילולי.

טיעון נגדי לסיסמה הזו היא שבכל העולם שיעור המיטות לנפש במגמת ירידה, וזה טוב – זה משקף יעילות של המערכת והקטנה בצורך באישפוז.  ואכן השוואה בינלאומית מראה שאנחנו קרוב לקצה התחתון של הסקלה מבין המדינות המפותחות, אבל לא הנמוכים ביותר.  ובכלל, יש הרבה גורמים שמשפיעים על הצורך במיטות אישפוז.  אחד הבולטים הוא מבנה האוכלוסייה.  בישראל האוכלוסייה צעירה יחסית ויש יחסית מעט זקנים.  כיוון שזקנים מתאשפזים יותר, נובע שבישראל אפשר להסתפק בפחות מיטות לנפש.

אבל יש עוד נתונים ששווה להסתכל עליהם.  מה שמשקף יותר טוב את תפקוד המערכת הוא לא מספר המיטות לנפש, אלא התפוסה שלהן.  ובמדד הזה אנחנו גבוהים באופן חריג.  לפי נתוני ה-OECD (ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי של המדינות המפותחות), תפוסת המיטות בישראל היא 94%, בעוד הממוצע הוא רק טיפה יותר מ-75%.

intl-bed-occ

לכאורה תפוסה של  94% מראה שמנצלים את המשאבים נהדר, והמערכת מאוד יעילה, בניגוד למדינות אחרות שמבזבזות רבע מהמשאבים שלהן בממוצע.  אבל זה טיעון מטעה.  דרישות האשפוז הן לא קבועות, אלא משתנות עם הזמן.  חלק מהשינויים הם שינויים עונתיים, כמו מגפת השפעת שיש בכל חורף.  את זה אפילו ניתן לחזות במידת מה.  אבל יש גם שינויים שאי אפשר לחזות, כמו למשל אסונות טבע, או מלחמות, או מגפות עולמיות כמו מגפת הקורונה.  כשמשהו כזה קורה, צריך בבת אחת לאשפז הרבה יותר מכרגיל.  אם התפוסה הממוצעת הרגילה היא 75%, יש איפה לאשפז את החולים הנוספים.  את התפוסה הממוצעת היא 94%, אין איפה לאשפז אותם.

המסקנה היא שעבור התנאים בארץ — הצרוף של התפלגות הגילים והנהלים הרפואיים ועוד המון גורמים שאני בכלל לא יודע עליהם — כמות המיטות שיש לנו היא רק קצת יותר ממה שדרוש בתקופות של מינימום צורך.  היא לא יכולה להספיק בתקופות של צורך מוגבר.  ואגב, מיטות הם רק חלק מהסיפור: לא פחות חשוב המחסור בתקנים של רופאים ועוד יותר מכך של אחיות.  מכל זה נובע שמדיניות הצמצום של ממשלות הליכוד לדורותיהן משקפת הימור עצום.  עד עכשיו המחיר היה טיפול לקוי בזקנה במסדרון וכתבות שליליות בטלוויזיה.  אם יהיה אסון כולנו נשלם מחיר הרבה יותר גבוה.

מקורות

ראו בפוסט הקודם.

2 מעקבי קישורים

  1. מאת לדאוג או לא? « נתונים ביום 13/03/2020 בשעה 21:30

    […] כמו איטליה: מערכת הבריאות שלנו בעומס יתר גם בשגרה, כך שאין לה את מרווח הביטחון הנחוץ למקרי חירום.  הפתרון היחיד הוא להפחיד, ובגדול, בתקווה שהציבור ישנה […]

  2. […] מערכת הבריאות בעומס יתר גם בשגרה, אז אנחנו חשופים לסכנה במצב חירום כמו מגפה.  זו הסיבה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: