מי הזיז את המיטה שלי?

לאורך השנים יצא לי לבקר במיון מפעם לפעם, אבל הצפיפות שנתקלתי בה לפני כ-10 ימים היתה יותר ממה שאי פעם ראיתי בעיני (הבהרה למודאגים: הייתי מלווה, לא החולה). והמעבר לאישפוז בפנימית לא היה יותר טוב — מסתבר שמה שתוכנן במקור כחדר משפחות הפך לחדר "המתנה", שבו אתה אמנם מאושפז אבל לא ממש במחלקה ודי מתעלמים ממך. אז החלטתי לבדוק את נושא המיטות בבתי החולים.

כרגיל התחלתי מהשנתונים של הלמ"ס כי באופן כללי יש בהם מכל טוב. ואכן יש גם טבלאות של נתונים על מיטות בבתי חולים, אבל כל פעם רק לכמה שנים אחרונות, וכמובן עם הבדלים מסויימים בין הנתונים שחוזרים על עצמם. אחרי יומיים של עבודה לאסוף משהו מסודר גיליתי מסמך של משרד הבריאות שמכיל את כל הנתונים מ-1950 עד 2014 בטבלה אחת.  בסוף החלטתי לאחד נתונים משני המקורות האלה (פרטים בסעיף מקורות בסוף), והתוצאה לפניכם.

 

beds-per-pop

קודם כל הבהרה: עם השנים האוכלוסיה במדינה גדלה באופן ניכר, וברוב המקרים גם המיטות.  מה שמעניין הוא המיטות יחסית לגודל האוכלוסיה, כלומר המיטות לנפש, וזה מה שמוצג כאן.  באופן כללי, בשנים הראשונות למדינה הייתה עליה מכ-5.5 מיטות ל-1000 נפש לכ-7 מיטות.  מ1955 עד 1980 בערך הרמה הזו די נשמרה.  אחרי המהפך היו שתי פאזות של ירידה, הראשונה עד תחילת שנות ה-90 והשניה מאז 2005 ועד היום.  בסך הכל זו ירידה של רבע מהמקסימום שהיה בשנת 1978.  כיום (ליתר דיוק 2015) מספר המיטות ל-1000 נפש הוא הנמוך ביותר שהיה מאז קום המדינה, ועומד על 5.28.

עוד יותר מעניין להסתכל על החלוקה של המיטות האלה לסוגים.  בעשור הראשון בעיקר היה סיווג מיוחד לחולי שחפת שמאז די נעלם.  הסיווגים האחרים הם:

  • אישפוז כללי – זה משקף את המחלקות של בתי החולים הכלליים, כמו זו שאני ביקרתי בה.  יש 44 בתי חולים כאלה בארץ: ממשלתיים, ציבוריים, פרטיים, של קופת חולים, וגם של המיסיון.
  • בריאות הנפש – בתי חולים פסיכיאטריים. כיום יש 12 כאלה, רובם ממשלתיים.
  • "מחלות ממושכות" – בעצם שם יפה למחלות כרוניות, שזה שם יפה למוסדות גריאטריים סיעודיים.  לפי המסמך של משרד הבריאות יש כיום לא פחות מ-305 מוסדות כאלה, רובם פרטיים וגם הרבה ציבוריים, כשרובם נוסדו בתקופה 1985-2005.
  • שיקום – 2 מוסדות.

נתחיל מלמעלה.  מספר המיטות לשיקום הוא נמוך ולא משתנה הרבה.

הדרמה הגדולה שרואים הגרף היא המעבר המסיבי ממיטות בריאות הנפש למיטות גריאטריות. מספר המיטות הגריאטריות לנפש עלה פי 2.5 ב-40 השנים האחרונות.  עיקר הגידול תואם את העליה במספר המוסדות.

לעומת זאת מספר המיטות לאישפוז פסיכיאטרי לנפש ירד בתקופה הזו בלא פחות מ-82%.  אבל לפי מקורות יודעי דבר (הגיס שלי שהוא פסיכיאטר) זה לא באמת כל כך גרוע: הירידה הזו משקפת לפחות באופן חלקי מעבר מאישפוז לטיפול בהוספיסים בקהילה.  המיטות בהוספיסים האלה לא נספרות בתור מיטות אישפוז.  הבעיה שתכנית ההוספיסים התחילה רק בשנת 2000, כך שחלק גדול מהירידה קרה כבר לפניה.  מצד שני, מנתונים שמצאתי, בשנת 2011 כבר היו פי 2.8 יותר מיטות של מגורים נתמכים בהוספיס מאשר מיטות אישפוז פסיכיאטריות.  אז יתכן שבאמת יש בזה פיצוי משמעותי על הירידה שרואים בגרף.

מה שמשאיר את הירידה במיטות אישפוז כללי.  מאז המהפך ב-1977 יש ירידה של 44%, ועל זה אין פיצוי בתכניות אלטרנטיביות.  אז איך עומדים בזה?  עד שנת 2000 לערך החיסכון במיטות היה קשור לכך שקיצרו את משך האישפוז: מ-11.5 ימים בממוצע ב-1950 לכ-4 ימים מאז שנת 2000 עד היום.  במקביל היתה עליה מסוימת בכמות האישפוזים לנפש, ולכן מספר המיטות לא קטן באותה מידה או אפילו לא קטן בכלל.  ב-15 השנים האחרונות משך האישפוז הממוצע נשאר יציב, והירידה במספר המיטות מתאפשרת כי מאשפזים קצת פחות.

shehut-gen

השאלה שנישארת היא מה גרם למה.  האם היתה התיעלות בבדיקות ובטיפולים ולכן צריך לאשפז פחות ואפשר להסתדר עם פחות מיטות, או שהקטינו את מספר המיטות וכתוצאה הרופאים נאלצים לאשפז פחות ממה שהיו רוצים.  את זה אי אפשר לדעת מנתונים סטטיסטיים.

מקורות

מקור אחד לנתונים על מיטות אישפוז הוא השנתונים הסטטיסטיים לישראל של הלמ"ס.  בפרק הבריאות יש טבלה על "מיטות בבתי חולים" (בשנים שונות מספר הפרק ומספר הטבלה הזו משתנים) עם מידע לשנים האחרונות וקצת מידע היסטורי.  צריך לעבור על המון שנתונים כדי לשחזר תמונה מלאה.

המקור השני הוא הפרסום "מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל, 2014" של משרד הבריאות, שכולל בעמ' 238 טבלה מסכמת עבור 1950-2014.  אבל הנתונים ל-1950 היו משונים (נראה כמו טעות העתקה) וסתרו את נתוני הלמ"ס, 1951-1954 היו חסרים, וגם אחרי זה הנתונים על מיטות ל"מחלות ממושכות" היו משונים (התחלה ממספר גבוה להפתיע וירידה דרמטית עם השנים).

אז בסוף איחדתי את שני המקורות.  השתמשתי במסמך של משרד הבריאות עבור השנים 1955-2014 ובלמ"ס עבור 1948-1954 (פרט ל-1949 שחסרה) ו-2015.  בנוסף השתמשתי בנתוני הלמ"ס עבור מחלות ממושכות גם לשנים עד 1958.

נתונים על הוספיסים מצאתי בשנתון הסטטיסטי ל-2012 אודות בריאות הנפש בישראל של משרד הבריאות.

נתוני משך האישפוז מאותו מסמך של משרד הבריאות שהכיל מידע על מיטות ומוסדות.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. פרסם את 29/01/2017 ב-17:57 | Permalink | הגב

    נהדר ומשכיל, כרגיל.
    הנתונים מפרטים גם על מספר האשפוזים לנפש?
    בשורה התחתונה, האם הצפיפות בפועל בבתי החולים הכלליים גבוהה יותר מבעבר? (גם בלי לפתור את שאלת הביצה והתרנגולת, ואחרי התחשבות בירידה במשך האשפוז הממוצע לצד הירידה במספר המיטות לנפש והעליה במספר האשפוזים)

    • פרסם את 29/01/2017 ב-20:47 | Permalink | הגב

      זה הכל קשור. צפיפות בפועל זה בעצם התפוסה הממוצעת של המיטות. יש נתונים על זה, והמספרים נעים כרגיל בין 80%+ לבין 100%+ כשרוב הזמן הם 90% ומשהו. וזה בדיוק תוצאה של שאלת הביצה והתרנגולת, כשהמערכת מתאימה את עצמה על ידי תוספת או הורדת מיטות, והרופאים מתאימים את עצמם על ידי הארכת או קיצור אישפוזים. אתה לא תראה שינויים דרמטים ואין מקום לשינויים דרמטיים.

2 מעקבי קישורים

  1. […] תודה לפרופ' דרור פייטלסון שבזכות הבלוג המצוין שלו נתונים למדתי על ירידת משך האשפוז). הירידה דרמטית הרבה יותר מזו […]

  2. מאת 40 שנה למהפך « נתונים ביום 21/06/2017 בשעה 13:31

    […] מיטות בבתי חולים:  עד המהפך מספר המיטות לנפש בבתי החולים הכלליים נשאר פחות או יותר קבוע, למרות העלייה הדרמטית באוכלוסייה כתוצאה מגלי העלייה של שנות ה-50 וה-60.  מאז המהפך מספר המיטות לנפש ירד ב-44%. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: