מורשת רבין — אפשר גם אחרת

עשרים שנה לרצח רבין.  אוי איך שהזמן רץ כשנהנים…

בכל אופן, עשרים שנה נותנות מספיק פרספקטיבה להשוות את תקופת ממשלת רבין (השניה) למה שבא אחריה וגם למה שהיה לפניה, תוך שימוש בנתונים שנאספו כאן בבלוג בשנים האחרונות (עם עדכונים לשנים האחרונות).  כל ההתייחסויות בתקשורת לרבין הן כמובן בהקשר של תהליך השלום והסכמי אוסלו.  אבל הנתונים שיש לי כוללים בעיקר היבטים חברתיים-כלכליים.  ההבחנה המיידית היא שתקופת רבין היא חריג בולט ב-40 שנות שלטון הליכוד וספיחיו, עם סדרי עדיפות אחרים וביצועים אחרים.  לגבי אוסלו וכו' אין לי הרבה מה לומר, כי קשה למצוא נתונים אמינים על מה שלא היה (נשמע כמעט כמו ניסוח של יוגי ברה ז"ל).  אבל תהיה גם התיחסות קצרה להיבט המדיני בסוף.

tak-rev-govנתחיל בענייני תקציב, ובפרט תקציבים חברתיים.  כך נראית התפתחות התקציב של משרד הרווחה בתקופתה של כל אחת מהממשלות האחרונות, אלה שיש עבורן נתונים באתר התקציב הפתוח (כלומר, מאז 1992).  נקודת ההתחלה (100% בזמן 0) היא התקציב של השנה שהממשלה התחילה את כהונתה, שהוא כרגיל התקציב האחרון שנקבע על ידי הממשלה הקודמת.  ערכים מעל 100 מראים על עליה בתקציב יחסית לזה, וערכים מתחת ל-100 מצביעים על ירידה.  הנתונים הם לא התקציב המקורי שאושר בכנסת אלא הביצוע בפועל, וכל הערכים מתוקנים לאינפלציה ולגודל האוכלוסיה.  כתוצאה אנחנו בעצם מסתכלים כאן על השינויים בהוצאה הריאלית בפועל לנפש.  ניתן להבחין שהעליה בתקופת ממשלת רבין היתה הגבוהה ביותר יחסית לממשלות אחרות, אם כי רצף ממשלות נתניהו הנוכחי לא הרבה מאחוריו, אולי חלקית בגלל המחאה החברתית.  מהירידה הגדולה בזמן שרון צריך להתעלם, כי היא נבעה בעצם מהעברה של שרות התעסוקה וההכשרה המקצועית למשרד התעשיה.

tak-ed-gov-bizuaהבא הוא תקציב החינוך.  כאן רואים את ההבדל המובהק בין סדר העדיפויות של ממשלת רבין לעומת כל האחרות — עליה ראלית בפועל של 45% בתקציב החינוך לנפש תוך 4 שנים.  הרצף הנוכחי של ממשלות נתניהו גם מימש עליה יפה, אבל פחות מחצי ממה שרבין עשה, ובמקרה הזה העליה הזו היא באופן מובהק תוצאה של המחאה החברתית ולא מדיניות יזומה (רואים את זה הרבה יותר טוב בנתוני התקציב המקורי, שם יש עליה תלולה ביותר אחרי 2011, אבל כפי שרואים בגרף הזה רק חלק מהעליה הזו מומש בסופו של דבר).

briut-gov-bizuaעוד יותר חריג הוא תקציב הבריאות, ובעצם חקיקת חוק בריאות ממלכתי שהביאה לעליה בתקציב הזה.  החוק חוקק בידי ממשלת רבין בשנת 1994, בהובלת חיים רמון, והעניק ביטוח בריאות לכמיליון תושבים (מתוך אוכלוסיה של כ-5 מיליון), רובם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שלא היה להם ביטוח בריאות קודם לכן.  כתוצאה עלתה ההוצאה הממשלתית על בריאות כמעט פי 2 בתקופת ממשלת רבין (תזכורת — זו הוצאה ריאלית בפועל לנפש).  ממשלת נתניהו הראשונה "זכתה" להכפיל את ההוצאה הזו עוד פעם בשנת 1997, כשהתחיל המימון הרציני של סל הבריאות, כך שגם את העליה הזו צריך בעצם לזקוף לזכות ממשלת רבין. תיקון: זה כי נתניהו ביטל את המס המקביל, שהיה חלק משמעותי מהמימון של קופות החולים, ולקח את האחריות למימון סל הבריאות על ממשלה.  וגם כאן ניתן לראות שממשלות נתניהו הנוכחיות העלו קצת את תקציב הבריאות אחרי המחאה החברתית.

נושא נוסף שמעניין להסתכל עליו הוא ההשקעה בדיור ובתשתיות — בין היתר בגלל השילוב ביניהם וההבנה הדי טריוואלית שכשבונים דירות צריך גם כבישים ומים וביוב. או אולי זה לא כל כך טריוויאלי, כי עובדה שמנהל התכנון תחת הממשלות הנוכחיות לא מבין את זה. בכל אופן, כשמסתכלים על בנית דירות אחרי המהפך של 1977 מתקבלת התמונה הבאה: היתה רק תקופה אחת שבה התחילו יותר דירות מאשר בתקופת ממשלת רבין, וזה היה כששרון (בתפקידו כשר השיכון) בנה כמויות גדולות של דירות קטנות במחוז הדרום עבור העליה הרוסית בתחילת שנות ה-90. אצל רבין לא היו פשרות כאלה, ורוב התוספת היתה כתוצאה מפעילות של המגזר הפרטי ולא בניה ישירה של הממשלה. מה שמראה שניתן להשיג תוצאות על ידי יצירת תנאים מתאימים, וזה יותר יעיל מדיבורים.  בפרט זה היה הרבה יותר יעיל מהוד"לים והותמ"לים של הממשלות הנוכחיות שלא ממש שינו שום דבר.

rate-app-rabin

כשמסתכלים על סלילת כבישים ועל הנחת צינורות, התמונות הן כאלה.  לגבי כבישים, השיא הבלתי מעורער שייך לממשלת רבין:

roads-rabin

לגבי צינורות, זה יותר מעניין.  בתקופת ממשלת בגין הניחו הרבה יותר צינורות מים.  אבל הפלא ופלא, באותה תקופה הניחו הרבה פחות צינורות ביוב!  היחוד של ממשלת רבין הוא בצמצום הפער בין אספקת מים לפינוי ביוב, עוד אחד מהדברים האלה שצריכים להיות מובנים מאליהם.  לזכותה של הממשלה האחרונה, בשנים האחרונות עושה רושם שהפער ממש חוסל.

pipes-rabin

ומה היתה ההשלכה של כל הפעילות הממשלתית הזו וההוצאות החברתיות הגבוהות? בטח זה גרם לירידה בצמיחה ועליה באבטלה, נכון? אז זהו, שלא.  הנה הנתונים על הצמיחה.  בתקופת ממשלת רבין הצמיחה נשקה ל-7%, הכי גבוה מאז המהפך פרט לשנה אחת בתקופת בועת הדוט-קום וממשלת ברק.  בשנים האחרונות, עם המדיניות הכלכלית מכוונת המגזר העסקי לכאורה, הצמיחה היא חצי מזה.

growth-rabin

ובאותו הזמן, האבטלה ירדה בצורה חדה, מיותר מ-11% לאזור ה-7%.  הירידה החדה ביותר שהייתה כאן חוץ מהירידה באבטלה שהייתה אחרי המיתון של שנות 1966-7.  במקביל, התעסוקה גדלה ובפרט גדל מספר המועסקים במשרה מלאה.

unemp-rabin

ולסיום תהליך אוסלו והשלכותיו.  הגרף הבא הוא גרסא נוספת של גרף שכבר ציירתי פעם או פעמיים, שמנסה להמחיש את היחסים בין מאורעות שונים לאורך 60+ השנים האחרונות, על רקע המצב הבינלאומי של ישראל והפלסטינאים כפי שהוא משתקף בהכרה מצד מדינות העולם.  מספר המדינות החברות באו"ם מצויין גם הוא בתור נקודת יחוס.  פעולות של ישראל בירוק, של הפלסטינאים בשחור, של האו"ם בחום, ותהליך השלום בכחול.

diprec-rabin

אז הסכמי אוסלו לא נעשו בחלל ריק ומהותם אינה מסתכמת ב"לתת להם רובים".  מי שהתחיל את תהליך השלום ברצינות, והבטיח לפלסטינאים אוטונומיה תוך 5 שנים, הוא כמובן בגין בקמפ דיוויד.  מי שהיה הראשון לדבר איתם פנים אל פנים (אמנם במסגרת המשלחת הירדנית) היה שמיר בועידת מדריד.  שניהם הנהיגו ממשלות ימין מובהקות.  הסיבות לועידת מדריד כללו את האינתיפדה הראשונה ואת מעמדה הלא משהו של ישראל בזירה הבינלאומית: אחרי שערפאת הכריז על עצמאות ב-1988, מספר המדינות שהכירו בו היה שווה למספר המדינות שקיימו יחסים דיפולמטיים עם ישראל.  ועידת מדריד, ולאחריה הסכם אוסלו, שיפרו באופן משמעותי את מעמדה של ישראל, אבל היתרון הזה בהכרה הבינלאומית הלך לאיבוד בשנים האחרונות עם הקיפאון המדיני והקמפיין המוצלח של אבו מאזן באו"ם.  אגב, בגין בשעתו לא הסכים למדינה פלסטינית, וגם רבין לא.  מי שהכריז קבל עם ועדה שהמטרה הסופית של התהליך היא הקמת מדינה פלסטינית היה הנשיא בוש ב-2003 (היו כמובן עוד שאמרו זאת קודם, אבל הוא המשמעותי ביותר בשל מעמדה של אמריקה כבת ברית מובהקת של ישראל).  שרון קיבל את מתווה בוש ובכך הכיר גם הוא באופן לא ישיר בשאיפה למדינה פלסטינית.  לגבי נפגעי טרור עוד אין לי נתונים, כי קשה לאסוף אותם (ניתן למצוא נתונים מאוד כלליים או מאוד מפורטים שקשה לארגן אותם).  אבל גם בלי נתונים מפורטים ברור שהתקופה המדממת ביותר הייתה האינתיפדה השניה, שאותה ניתן ליחס לתסכול ממיסמוס הסכמי אוסלו לא פחות (ולדעתי יותר) ממה שניתן ליחס אותה להסכמים עצמם.  ממשלת רבין והסכמי אוסלו היו ונותרו הפעם היחידה שנתנו כאן צ'אנס אמיתי לתהליך השלום, וניסו להתניע דינמיקה חיובית שתוכל להביא שיפור במצב.  למרבה הצער הקיצוניים משני הצדדים הצליחו להפוך אותה לדינמיקה של פחד ואלימות.

זאת לא התמונה כולה כי ניהול מדינה הוא עניין מסובך.  אבל אפשר לומר שבהרבה מאוד מדדים ממשלת רבין, למרות שכיהנה רק 3 ומשהו שנים, הגיעה להישגים טובים בהרבה מכל ממשלה אחרת בכ-40 השנים האחרונות בתחומי החברה, הכלכלה, והמדיניות הבינלאומית.

יגאל עמיר: 1.
עם ישראל: 0.

מקורות

נתוני התקציב מאתר התקציב הפתוח (בגרסה הישנה, שממנה קל יותר לחלץ מספרים)

נתוני הבינוי של דירות, כבישים, וצינורות מהלמ"ס, משנתונים סטטיסטיים ופרסומים על הבינוי בישראל.

נתוני צמיחה ואבטלה גם מהשנתון הסטטיסטי.

הנתונים על מדינות המקיימות קשרים עם ישראל ו/או מכירות בפלסטין מוויקיפדיה האנגלית, מס' המדינות באו"ם מאתר האו"ם.

מודעות פרסומת

12 תגובות

  1. פרסם את 25/10/2015 ב-9:58 | Permalink | הגב

    כדאי מאוד להוסיף כותרות ומקרא לגרפים (לפחות). נתונים מדהימים עם הדמייה שמקשה על ההבנה במקום להעצים אותה.

  2. גל
    פרסם את 29/10/2015 ב-12:05 | Permalink | הגב

    כדאי גם להדגיש שהרבה מהתוצאות הטובות של ממשלת רבין היו כתיקון לגל ההגירה הגדול. זה בעצם המעצב החברתי הגדול של תקופת הממשלה שלו. כך למשל לגבי האבטלה (שבאופן טבעי זינקה עם הגעת העולים, וירדה באופן טבעי בתקופת רבין), וכך גם לגבי הדיור (הזינוק בבנייה הפרטית עד 95' היה במענה לביקוש הגדול שנוצר עם העלייה).
    בכל מקרה, לא היה מזיק אם היו פה עוד הצגות של משתני תוצאה (outcome) נומינליים – מה קרה למחירי הדירות? לשכר הממוצע? למדד ג'יני? לאינפלציה? כל אלה ייתנו תמונה הרבה יותר מורכבת. באופן בקורתי, מנחש שהדבר העיקרי המשמעותי (באמת מאוד משמעותי) שאפשר לייחס לממשלת רבין זו ההשקעה המוצלחת בחינוך.

    • פרסם את 29/10/2015 ב-20:18 | Permalink | הגב

      אכן היה שינוי מגמה בקצב גדילת האוכלוסיה. והתפקיד של ממשלה טובה הוא בדיוק לקחת מצבים כאלה ולהפוך אותם מבעיה להזדמנות. בזה ממשלת רבין הצליחה יותר מכל האחרות. למשל לגבי דיור, גם כיום יש ביקוש עצום, אבל במקום זינוק בבניה אנחנו רואים זינוק במחירים.
      לגבי מדדים אחרים יש נתונים על חלק מהם בפוסטים אחרים. אינפלציה היתה הנושא של הפוסט הראשון שלי. תקופת רבין לא מעניינת: היא היתה באמצע הירידה ההדרגתית מכ-20% אינפלציה אחרי תכנית היצוב הכלכלית של 1985 לפחות מ-10% בערב במשבר של שנת 2000.
      היה גם פוסט שעסק ספציפית במחירי דירות ושכר. מחירי הדירות אכן עלו יותר מהר מהשכר, אבל אז התמתנו, ובאופן כללי בשנות ה-90 העליה הריאלית במחירי דירות לעומת שכר הגיעה לכ-20% ואז ירדה חזרה, בעיקר כי השכר המשיך לעלות. בעשור האחרון השכר עולה אולי טיפה יותר מהאינפלציה, והדירות הרבה יותר, מה שגרם לעליה מצטברת של 60% כשכתבתי את הפוסט על זה לפני שנתיים.

  3. פרסם את 29/10/2015 ב-12:50 | Permalink | הגב

    אתה יכול לפנות למובילי פרויקט התקציב הפתוח בנוגע לשיפור הנגישות של המידע לניתוחים כמו שאתה מבצע, זה כנראה גם ישפר את הנגישות של המידע לכולם. הם ישמחו לעור

  4. פרסם את 29/10/2015 ב-19:37 | Permalink | הגב

    אתה מתעלם מכך שההוצאות האלו היו הכרחיות במידה רבה בגלל העלייה מברית המועצות, בעוד שהממשלות של תחילת שנות האלפיים כיהנו בתקופה של משבר כלכלי קשה. אי אפשר להשוות ככה תקופות באופן נאיבי, זה פשוט לא נכון.

    • פרסם את 29/10/2015 ב-20:24 | Permalink | הגב

      אכן היה משבר גדול בשנים 2000-2002 (בועת דוט-קום ואינתיפדה שניה), ועוד אחד שהיה יותר גדול בעולם אבל יותר קטן אצלנו ב-2008-2009. אבל לא נכון שכל התקופה של "תחילת שנות האלפיים" עד עכשיו היא משבר כלכלי קשה.

      • פרסם את 29/10/2015 ב-21:30 | Permalink

        לא אמרתי שהתקופה של תחילת שנות האלפיים עד עכשיו היא משבר כלכלי קשה. הפוסט הזה מדגים יותר מכל חוסר הבנה של האופן שבו יש לעבוד עם נתונים, הסקה כזאת על ממשלות היא מאוד בעייתית. לסטודנט שהיה מגיש לי משהו כזה בקורס אקונומטריקה שאני מעביר הייתי נותן ציון נכשל בלי לחשוב פעמיים. כל ממשלה התמודדה עם בעיות שונות לגמרי בסביבה מאקרו כלכלית שונה לגמרי, הרבה מהדברים נכפו עליה, וגם ההנחה שלך שאם מגדילים איזה תקציב אז זה "טוב", וזה אומר שהממשלה היא "טובה", היא בעייתית מאוד בפני עצמה.

      • פרסם את 30/10/2015 ב-21:38 | Permalink

        תודה על האזהרה — אם אי פעם ארצה ללמוד אקונומטריקה באיזו מכללה אוודא קודם שזה לא אצלך.
        לגבי שימוש בנתונים וסביבה כלכלית, אכן הסביבה המאקרו כלכלית משתנה, ואכן זה בעייתי לשחזר את כל ההשפעות והתהליכים, וגם פרופסורים לכלכלה מתווכחים על מה באמת קרה ולמה ולא תמיד מסכימים בלשון המעטה. אפשרות אלטרנטיבית היא להסתכל על התוצאות שהממשלה הצליחה להשיג והמגמות שהיא הצליחה להניע בהנתן התנאים שבהם היא עבדה, ובהתייחסות לערכים שלך. אם אתה כמו ביבי ורק רוצה לצמצם את התקציב, המסקנות שלך יהיו שונות מאשר אם אתה סוציאליסט ומאמין שהממשלה צריכה לספק שרותים לעם.

  5. חני
    פרסם את 29/10/2015 ב-21:13 | Permalink | הגב

    נראה לי שחסר כאן נתון מעניין מאד שימחיש יותר מהכל את מורשת הרבין ואובדנה וזה ההשקעה בשטחים ובהתנחלויות….

  6. שחר
    פרסם את 30/10/2015 ב-23:11 | Permalink | הגב

    טוב שלא כתבת גם שבתחום הבטחון היו הישגים מזהירים…
    אני זוכר בתור ילד את תקופת האוטובוסים המתפוצצים וערפאת הצוחק.
    כל ״ההישגים״ הללו לא שווים את מספר הנרצחים הנוראי שהיה בשנים המופקרות האלה, על הרבה פחות מזה כבשה ארה״ב את עיראק.

    • פרסם את 31/10/2015 ב-9:21 | Permalink | הגב

      אני לא אוהב תחרויות גופות כי זה מדד רע, אבל כנראה שאין ברירה.
      נכון שהיו פיגועים בתגובה להסכם אוסלו. אבל (1) זו ממש לא היתה התקופה הגרועה ביותר, זה שמור להתקפות הפאדיון של שנות ה-50 ולאינתיפדה השניה, שפרצה (כמו הגל הנוכחי) כשהימין (במקרה הזה שרון) רצה להפגין בעלות על הר הבית, ו-(2) בכל מקרה כל הרוגי הטרור מעולם מתגמדים לעומת הרוגים בתאונות דרכים ואחרות, אז לפי ההגיון שלך צריך להכריז מלחמה על מכוניות. השאלה היותר רלוונטית היא האם אתה באמת רוצה לתת לכל מחבל נאלח זכות ווטו על מה לממשלה שלנו מותר לעשות — אם היא תנסה להגיע להסדר מיד יהיה פיגוע ומיד נוותר. פחות או יותר כל ראשי כל זרועות הבטחון בעשור האחרון ועוד קודם לכך יצאו כבר בהכרזות גלויות שאין פתרונות צבאיים, וחייבים אופק מדיני כדי באמת להקטין את הטרור, כולל אנשים כמו אברהם שלום ומאיר דגן. אחת הסיבות להכרזות האלה שלהם היא שאף אחד לא ניסה מאז רבין.
      ואשר לעיראק, זו ללא ספק הדוגמה האומללה ביותר שניתן להעלות על הדעת. אכן ארה"ב כבשה את עיראק על הרבה פחות מזה: בדיעבד הסתבר שעיראק לא עסקה בפיתוח נשק להשמדה המונית, וגם לא היתה מעורבת בהתקפות של ה-11 בספטמבר על ארה"ב, כך שבעצם לא הייתה שום סיבה לכיבוש. ומצד שני הכיבוש הזה עלה לארה"ב בכ-4500 הרוגים (שזה פי 1.5 יותר מההרוגים ב-11 בספטמבר), עלה לעיראק ביותר מ-100000 אזרחים הרוגים (למי שמתקשה בספירת אפסים: יותר ממאה אלף, ויש הערכות שמגיעות גם לשש מאות אלף), והרס את המדינה. אז נכון כמובן שהמשטר של סדאם היה חרא, אבל הוואקום שהאמריקאים יצרו במקומו הוביל למלחמת אזרחים, לחיזוק ההשפעה של איראן, ולעליה של דאעש. אתה באמת רוצה לקחת את זה בתור הדוגמא שאנחנו צריכים ללמוד ממנה?

  7. סתם מישהו
    פרסם את 09/12/2015 ב-11:31 | Permalink | הגב

    פושעי אוסלו לדין הבוחר – העם למד את הלקח והדרך היחידה של השמאל להגשים את המדיניות שלו היא לפתוח תיקים במשטרה נגד מנהיג ימני שנבחר כמו שנאמר עומק העקירה כעומק החקירה ובמביל להזמין באופן פעיל לחץ דיפלומטי חיצוני.
    אולי תעשה גרף של עומק הויתורים כנגד כמות ורצינות התיקים במשטרה.

    אם כבר מדברים על נתונים – הפריחה בדיפלומטיה התחילה עוד לפני ממשלת רבין בזכות השקיעה של ברית המועצות שהיתה עויינת ואנטי ציונית. ברגע שההשפעה שלה ירדה המדינות שיצאו מהצל שלה יכלו לבסס יחסים דיפלומטיים.
    ההשקעות בתשתיות והפריחה הכלכלית שהן פרות העליה מחבר העמים גם תוצאה של שקיעת בריהמ.

    ככל שזה מגיע לרבין ההערצה שלך מעפילה על כל נתון.

    רבין היה פטריוט. הסכמי אוסלו נולדו בזכות הרצון של רבין לבנות פלטפורמה פלסטינית – שבכלל יהיה עם מי לדבר ועם מי לעשות הסכם – לצערנו הכנסת ערפאת לארץ ישראל התבררה כטעות פטאלית שכן מדובר באנרכיסט וטרוריסט ובלגניסט והבערת השטח ומלחמת אזרחים תמיד היתה תוצאה של הנוכחות שלו בכל ארץ שאליה הוא נכנס כולל ירדן ולבנון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: