הצבעת מחאה

נתחיל בהיבט אישי — במעל 30 שנה שאני משתתף בהצבעות, מעולם לא שמתי פתק לבן.  עד הבחירות האחרונות לראשות העיריה בירושלים, בהן הבחירה היתה בין ליכוד+חרדים לבין ליכוד+חרדים.  לזכותם, שני המועמדים הזדרזו להצדיק את חוסר האמון שנתתי בהם: ברקת פנה ישר לבנית קואליציה עם כל מי שהתנגד לו, מתוך הנחה שלחילונים שתמכו בו ממילא אין ברירה, ואילו לאון נתפס עם בגדי יוקרה שלא הצהיר עליהם במכס.

למרבה הצער הכללים הנהוגים במדינת ישראל רואים בפתק לבן הצבעה פסולה, ולכן אין ספירה של הצבעות מחאה.  אבל ניתן בעצם לקבל הערכה על סמך מספר ההצבעות הפסולות.  בנוסף על פתקים לבנים, הצבעות פסולות כוללות מעטפות ריקות, מקרים של יותר משני פתקים זהים, או צרוף של פתקים שונים.  חלק מהמקרים האלה הם טעות אמיתית, וחלק גם הם סוג של הצבעת מחאה (למשל קשה לראות איך ניתן לערבב פתקים שונים בטעות).  אם נניח שההסתברות לטעות היא די קבועה, שינויים במספר ההצבעות הפסולות יכולים לשמש מדד לשינויים במספר הצבעות המחאה.  התוצאות לפניכם.

 

vote-not

יש כאן כמה תופעות מעניינות, ובעיקר הרבה ספקולציות.

  • בשנות ה-50 וה-60 היתה עליה דרמטית באחוז ההצבעות הפסולות.  יתכן שזה משקף חוסר שביעות רצון הולך וגדל משלטון מפא"י.
  • דווקא בבחירות שאחרי מלחמת יום כיפור היתה ירידה משמעותית בהצבעות המחאה.  אולי החלטה שבמצב קיצוני הצבעת מחאה היא לוקסוס מסוכן.  והרמות של שנות ה-60 וה-70 לא חזרו אחרי המהפך.
  • האחוז הנמוך ביותר של הצבעות פסולות נרשם בשנות ה-80, ועמד על פחות מ-1%.  אלה השנים של המאבק האמיתי ביותר על השלטון בין הימין לשמאל.  זה יכול לשמש הערכה מקסימלית לכמות ההצבעות הפסולות כתוצאה מטעויות.
  • בבחירות 1996, אחרי רצח רבין, אחוז ההצבעות הפסולות יותר מהוכפל.  יתרה מזאת, אחוז ההצבעות הפסולות לראשות הממשלה התקרב ל-5%.  אם רק רבע מהם היו בוחרים בפרס הוא היה גובר על נתניהו — הפער בינהם היה 1% מהקולות.
  • בבחירות הישירות לראש הממשלה נרשמו הצבעות פסולות רבות במיוחד — כנראה שימוש בהפרדה מהבחירות לכנסת כדי להפגין חוסר שביעות רצון מהמועמדים.  זה מרשים במיוחד בבחירות המיוחדות של 2001, בהן 3% מהבוחרים טרחו לבוא במיוחד כדי לא להצביע (או לפחות 2% אם מניחים שעד 1% הם טעויות אמיתיות).

ומה עם הבחירות לעיריה?  על זה צריך למצוא נתונים.

מקורות

כרגיל אתר הכנסת מספק נתונים חלקיים ברוב המקרים.  נתונים יותר טובים יש בויקיפדיה, אבל במקרה הזה היה לי יותר נוח להשתמש בנתונים כפי שהם מאורגנים באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה.  מספר ההצבעות הפסולות חושב כהפרש בין מספר המצביעים למספר הקולות הכשרים.

לגבי הבחירות הישירות לראשי ממשלה, השתמשתי בנתוני ויקיפדיה.  לבחירות של 1996 ו-1999 לא ניתן מספר המצביעים, אלא רק מספר הקולות שניתנו למועמדים.  אז השתמשתי במספר המצביעים לכנסת בתור הערכה של מספר המצביעים גם לראשות הממשלה.  וגם אם הם באו להצביע לכנסת ולא הצביעו בכלל לראשות הממשלה זה בסדר, כי אכן נראה סביר לספור התנהגות כזאת כהצבעת מחאה השקולה לפתק לבן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s